שלום לכולן.
עד כמה שזכור לי זו הופעתי הראשונה בפורום שלכם. מאז שהחלטנו אני ובעלי על בחירת מסלול הפונדקאות,אני צופה מידי פעם,ועוקבת אחרי המתרחש בפורום אך לא מרגישה עדיין חלק ממנו.לפעמים התקבל הרושם בעיני שרובן של הלוקחות בו חלק הינן אימהות לילדים[הן מצד הפונקאיות,והן מצד של אלו שאחרי התהליך וזכו לאושר הגדול,ומידי פעם נשאלות פה ושם שאלות מזוגות שבתחילת התהליך ונעזרים במומחיות. אנו חתמנו על חוזה מול מירב באמצע ינואר,מתחילה הציע והמליצה להשתתף באופן פעיל בפורום,אך בכנות ומבלי חלילה להעביר ביקורת הרגשתי לא שייכת. מנקודת מבט אישית שלי,לאחר 4 שנים של כשלונות בטיפולי ההפריה ואי הודאות הענקית לגבי הצלחת הדרך החדשה שבה בחרתי קצת קשה להתחבר לפורום שכמעט באופן שוטף ויום יומי מציג בלי סוף ובגאוה רבה[ואני מסכימה שיש על מה]את ילדיו בכל הזדמנות,ארוע חג וסתם בלי סיבה כאשר נושאי הדיון המרכזים של הפורום הופכים להחלפת אלבומים ודיווח שוטף של החוויות המשפחתיות של כל אחת ואחת ולעיתים חולפים דפים רבים שכמעט ולא מוזכר האישיו הרכזי שלשמו אולי קיים הפורום הזה -הפונדקאות. אולי אני טועה,אולי אני מדברת ממקום של אחת שמטפסת על הקירות מחודש ינואר רק כדי לשמוע ממירב שנמצאה לנו כבר מועמדת.אולי כאשר כבר אהיה בפועל בתוך התהליך,תידבק בי האופטימיות ואולי גם אוכל לשאוב מכן המנוסות את הכוחות והאמונה. אם פגעתי ברגשותה של מי מכן אני מצטערת,אך אני כותבת ממקום של בחורה בת 37 שלא ממש מצאה עדיין את בית המתאים לה בפורום,ומשתוקקת להרגיש חלק מכן. דרך אגב ,אשמח לדעת בתוך כמה זמן לקח לכם להתחיל את הטיפולים בפועל מהיום שחתמתם על חוזה. יש בליבי חשש שעד שאתחיל את הטיפולים,הביציות שלי יתחילו לזייף ואיתם גם הסיכויים. מצטערת על אורך המגילה ותוכנה אני במצב רוח קודר היום. בהצלחה לכולם.
עד כמה שזכור לי זו הופעתי הראשונה בפורום שלכם. מאז שהחלטנו אני ובעלי על בחירת מסלול הפונדקאות,אני צופה מידי פעם,ועוקבת אחרי המתרחש בפורום אך לא מרגישה עדיין חלק ממנו.לפעמים התקבל הרושם בעיני שרובן של הלוקחות בו חלק הינן אימהות לילדים[הן מצד הפונקאיות,והן מצד של אלו שאחרי התהליך וזכו לאושר הגדול,ומידי פעם נשאלות פה ושם שאלות מזוגות שבתחילת התהליך ונעזרים במומחיות. אנו חתמנו על חוזה מול מירב באמצע ינואר,מתחילה הציע והמליצה להשתתף באופן פעיל בפורום,אך בכנות ומבלי חלילה להעביר ביקורת הרגשתי לא שייכת. מנקודת מבט אישית שלי,לאחר 4 שנים של כשלונות בטיפולי ההפריה ואי הודאות הענקית לגבי הצלחת הדרך החדשה שבה בחרתי קצת קשה להתחבר לפורום שכמעט באופן שוטף ויום יומי מציג בלי סוף ובגאוה רבה[ואני מסכימה שיש על מה]את ילדיו בכל הזדמנות,ארוע חג וסתם בלי סיבה כאשר נושאי הדיון המרכזים של הפורום הופכים להחלפת אלבומים ודיווח שוטף של החוויות המשפחתיות של כל אחת ואחת ולעיתים חולפים דפים רבים שכמעט ולא מוזכר האישיו הרכזי שלשמו אולי קיים הפורום הזה -הפונדקאות. אולי אני טועה,אולי אני מדברת ממקום של אחת שמטפסת על הקירות מחודש ינואר רק כדי לשמוע ממירב שנמצאה לנו כבר מועמדת.אולי כאשר כבר אהיה בפועל בתוך התהליך,תידבק בי האופטימיות ואולי גם אוכל לשאוב מכן המנוסות את הכוחות והאמונה. אם פגעתי ברגשותה של מי מכן אני מצטערת,אך אני כותבת ממקום של בחורה בת 37 שלא ממש מצאה עדיין את בית המתאים לה בפורום,ומשתוקקת להרגיש חלק מכן. דרך אגב ,אשמח לדעת בתוך כמה זמן לקח לכם להתחיל את הטיפולים בפועל מהיום שחתמתם על חוזה. יש בליבי חשש שעד שאתחיל את הטיפולים,הביציות שלי יתחילו לזייף ואיתם גם הסיכויים. מצטערת על אורך המגילה ותוכנה אני במצב רוח קודר היום. בהצלחה לכולם.
