שלום לכולן, סתם מסקרן, לחמות ולכלות

אני עובדת ההורים שלי עובדים

יש לי 4 ילדים, אני גם לומדת ואני עדיין מוצאת זמן לדבר עם ההורים שלי
אז אני מבטיחה לך (גם אם זה קצת לא מסתדר לך כי היית צריכה לנסות להפוך את זה למשהו רע) שזה לא שיעמום, זו המשפחה שלי ואני אוהבת לדבר איתם ולהיות איתם בקשר מאוד הדוק.
בדיוק כמו שאני בקשר יומיומי עם החברות הטובות שלי, כשרוצים יש זמן להכל.
איך נגיד....כמו שיש זמן לכתוב בפורום בטוח יכול להיות זמן ל-5 דקות בטלפון עם אמא, אם רוצים בזה כמובן
 
זה לא עניין של זמן. השאלה למה עושים את זה.

אם ההורים שלך עובדים לא ברור לי למה את כל כך דואגת להם. גם אני אוהבת את אמא שלי ואוהבת לדבר עם אמא שלי, למשל, אבל זה לא אומר שאני עושה את זה כמה פעמים בשבוע פק"ל - אני ממש לא. וזה בכלל לא קשור למידת האהבה. יש תקופות שמדברים יותר ויש תקופות שמדברים פחות. הכל בהתאם לרצון ולצורך, ובלי קשר למידת האהבה, שמן הסתם לא ממש משתנה.
 
מה זאת אומרת למה? שאלה ממש מוזרה

בדיוק כמו שאני אוהבת דבר עם חברות בטלפון ועם החברות הקרובות לפחות פעם ביום, ככה גם עם אמא שלי.
מוזר לי לחשוב שכשילדיך יגדלו לא תרצי להיות איתם בקשר בין שבת לשבת.
 
כמו שכתבתי למטה - למה פעם ביום ולא פעם בשעה?

את סתם הצבת לעצמך איזשהו רף ואת עומדת בו - כל אחד מציב רף אחר, וזה לא אומר שהוא אוהב פחות או דואג פחות.
 
אני רואה שפגעתי בך קצת ואת מרגישה איזה צורך להצדיק את עצמך

צאי מזה, כל אחד ואיך שהוא מרגיש, אני עם אמא שלי נימצאת כיום בקשר שהוא חברי לגמריי, מדברות המון, יוצאות יחד לקניות, לבתי קפה וזה לא מחייב אותך להיות באותה רמת קשר עם אימך ומצד שני לבקר את רמת הקשר שלי עם המשפחה שלי

אפשר לסיים את הדיון המטופש הזה?
 
אולי הכל בסדר עם הבחור אבל לא הבחור כתב לנו אלא האמא שלו

ואיתה לא הכל בסדר ולה חסר קשר עם הבן שלה והיא ביקשה עיצה וזו היתה העיצה שלי, לא מוצא חן בעינייך? אני אחיה עם זה

אגב, יש גם הורים שלא חסר להם קשר עם הילדים שלהם.......
 
"אם הוא לא רוצה צריך לבדוק טוב למה." - אין פה משהו

חשוד שצריך לבדוק. אפשר לייעץ לגבי דרכים אפשריות להעלות אולי את המינון, אבל אין מה לבדוק פה, כי אין פה משהו לא בסדר - המינון שבו הוא נמצא בקשר איתה סביר לגמרי בחברה שלנו. אם בעיניה הוא לא מוצא חן, אפשר, כאמור, לנסות לשפר את זה - אבל אין פה מה "לבדוק" - זה מצב רגיל לגמרי.
 
אגב, לפי מדד האהבה שלך, את כנראה לא ממש אוהבת את ההורים שלך

כי למה להתקשר רק כמה פעמים בשבוע? למה לא פעם בשעה? איזה מין קשר הדוק זה שרק פעם ביום את מרימה טלפון? את כנראה לא ממש אוהבת אותם.
 
יקרתי, את קבעת שזה מדד אהבה להורים,, אני לא כתבתי שאני מדברת

איתם כי אני אוהבת אותם, אלא כי אני אוהבת לדבר איתם!אני נהנית לדבר עם ההורים שלי, באמת סליחה אם זה פוגע בך באיזו דרך.


אני מציעה שאת ורגשות האשמה שלך תדברו בינכם לבין עצמכם בלי לערב אותי, כי נראה לי שאת תוקפת אותי מתוך משהו אצלך שאת מרגישה לא טוב איתו
 
אין לי רגשות אשמה - פשוט להגיד לאמא שמשהו לא בסדר ביחסים שלה

עם הבן שלה כי הוא לא מתקשר אליה כמה פעמים בשבוע נראה לי מזיק יותר ממועיל. אם היא רוצה להעלות את המינון, כאמור, אפשר לנסות - אבל המינון הזה תקין לגמרי בחברה שלנו ולא מעיד על בעייה כלשהי ביחסים ביניהם.
 
אני חושבת אחרת ממך, מקווה שתלמדי לקבל את זה

וכן, ילד שמעדיף לא להיות בקשר במשך כל השבוע עם הוריו, משהו שם לא תקין לדעתי וזכותי שתהיה לי דיעה שונה משלך
 
את מעייפת, במקרה שבאשכול זה לא מקובל על שני הצדדים

יש צד אחד נפגע, נפגע עד כדי כך שהוא כתב לנו כאן.

בהחלט כשזה מקובל על שני הצדדים זה בסדר, הנה ניקח אותך בתור דוגמא, את אומרת שאת לא צריכה קשר במשך השבוע עם הוריך והם עלפי דבריך גם לא צריכים את הקשר הזה ומתאים לשני הצדדים לא לדבר במשך השבוע, אז באמת אין שום בעיה והכל תקין כי שני הצדדים מרוצים.
אבל פה יש אמא שחסר לה הקשר עם הבן שלה ומצד שני יש בן שלא זקוק לאותה רמת קשר שאימו זקוקה, אז יש בעיה והיות שלא מדובר בזרים אלא באמא ובן אז מנסים תקן ואת זה אפשר לעשות בשיחה עם אותו בן.
 
כלומר, לדעתך זה סביר שהוא לא זקוק לרמת קשר כזאת, וזה לא משהו

ש"צריך לבדוק", אלא שמאחר שהאמא מעוניינת ברמת קשר גבוהה יותר, היא יכולה לנקוט בפעולות כאלה ואחרות (כמו שיחה, למשל) כדי לנסות לגשר על הפער בין הרצונות ביניהם? אם כך, אנחנו מסכימות לגמרי.
 
הכל סביר במסגרת מה שטוב לך

אני הצעתי לאמא היקרה לבדוק עם הילד שלה למה הוא לא ממש מעוניין להיות איתה בקשר ולא לנסות להטיל את האשמה על הכלה שלה שלא קשורה לזה בכלל.

אני לא רואה בקשר עם הורי חובה משפחתית אלא משהו שהוא זכות, כיף לי הקשר איתם, עם ההתבגרות של כולנו השכלנו להפוך את הקשר למאוד חברי ולכן בעיניים שלי , מהנסיון שלי כשילדים מתבגרים ומעדיפים לשמור על ריחוק מההורים, וכן, בעיני לדבר עם אמא שלך רק פעם בשבוע זה ריחוק כי אתם לא מרגישים בחסרון אחד של השני, את חושבת שיום אחד גם לא תרגישי בחסרון של ילדייך ותהני ותהיי מסופקת אם תדברי איתם רק פעם בשבוע? אני יודעת שאם ילדי יבחרו להיות איתי בקשר מצומצם ארגיש תחושת עצב וכשלון האם צריך לנסות לתקן מצב כזה? רק כשיש רצון, לעיתים מצב כזה הוא נוח לכל הצדדים וזה לגמרי בסדר במקרה שלנו זה לא נוח לאחד מהצדדים אז שתנסה לבדוק למה או שלא תנסה זה הרי לא משפיע על החיים שלי נכון?
אני מקווה שנוכל לסיים את הדיון סוף סוף
 
כן, אני מאוד אשמח אם לילדים שלי יהיו חיים עשירים, מלאים

ומעניינים, ופעם בשבוע הם יספרו לי עליהם. אם אשב בבית בודדה וחסרת מעש, כנראה אשמח אם יתקשרו אליי יותר, כדי להפיג את הבדידות - וזה אכן מה שאנחנו עושים במצבים כאלה, כאמור. אני בטוחה ב-1000 אחוז שאמא שלי לא מרגישה תחושת עצב וכשלון מכך שאנחנו מתקשרים אליה רק פעם בשבוע בסקייפ (אגב, במשך כשש שנים בכלל חיינו במדינה אחרת, ושם התחיל המנהג...). גם לאמא שלי יש ארבעה ילדים, וכל אחד מהם מתקשר כפי רצונו - אחותי הצעירה והרווקה מתקשרת יותר, מן הסתם, וכו' - וההורים שלי שמחים ובטוחים באהבתנו אותם, כפי שאכן המצב.
 
למעלה