שלום לכולן, סתם מסקרן, לחמות ולכלות

[חמת הרגש]

תודה יפה!

 

[ayaht]

כולנו עבדים...

קמים בשש בבוקר (ולפעמים בחמש, כדי להתגבר על הפקקים).
אם יש ילדים קטנים, כנראה שלא ממש ישנתם בלילה.
עומדים שעה בפקק ולפעמים יותר.
עובדים מתשע עד שש.
וזה לפני שעות נוספות.
לא, אין זמן לשיחות פרטיות בזמן העבודה.
וגם אין פרטיות כדי לנהל אותן.
נוסעים שעה+ בפקקים בדרך חזרה הביתה.

ואז.. כבר שבע בערב.
זמן לקלח את הילדה, כי כל היום לא ראינו אותה.
זמן לומר איזו מילה או שתיים לבן/בת הזוג, כי לא דיברתם כל היום.
וזהו, נגמר היום.

ואז.. מגיע סופשבוע.
לנוח? מה פתאום.
צריך למלא חובות.
לבקר את ההורים מכל צד.
כל אחד צריך לקבל את הזמן שלו עם הנכדים.
ו..שוב מתחיל שבוע חדש.

לדעתי את מצפה למשהו לא ריאלי.
גם אם הבן שלך היה רווק שגר אצלך, לא היית מבלה איתו זמן כמו שאת רוצה.
עזבי, גם הוא ואישתו שמתרוצצים מסביב לשעון לא זוכים לבלות אחד עם השני זמן כמו שהם היו רוצים.

אלו החיים וזה מה יש.
חבל שאת נוטרת טינה לו ולאשתו על זה שהם בסה"כ עובדים ומתפקדים.

נ.ב.
ההורים שלי גם הרגישו ככה פעם, כשרק התחלתי לעבוד.
היום הם כבר מבינים שאלו החיים.

 

[חובטת שטיחים]

נכון שאין מה לצפות - ובכל זאת...

אם רוצים אפשר למצוא את הדרך.
אני מנצלת את הדרך לעבודה לשיחות חולין. הזוג הצעיר המתואר קיבל הזמנה להשאיר את הילדה בשבת אצל הסבתא ולקחת לעצמם כמה שעות זוגיות, הבן יקיר אפילו לא עונה להודעה...
אני לא חושבת שאפשר לשנות אותו, אבל גם לא חייבים לזרום עם האנטיפטיות שלו ובהחלט כדאי להכניס אלמנטים מקרבים כמו קבוצת וואטסאפ משפחתית (לא חופרת מידי...) או מידי פעם יוזמה של בילוי לכל המשפחה.

 

[חמת הרגש]

אני מתקשרת כאמור מידי בוקר להורי

בדרך לעבודה. עושה את אימי מאושרת לאותו יום. חמש דקות לא ביג דיל פעמיים בשבוע...פעם בשבוע...

 

[חייבתלהגיב]

וכמה פעמים את מבקרת אותם בשבוע?

 

[חמת הרגש]

גרים בצד השני של המדינה. משתדלת להגיע

בכל יום שישי לפחות אחת לשבועיים לכמה שעות. שישי לא עובדת. מבשלת חמישי עד חצות ונוסעת למחרת אחרי סידורי האישיים.

 

[חייבתלהגיב]

אם כך, הוא מבקר אותך בתדירות גבוהה

לפחות פי שניים מהתדירות שבה את מבקרת את אמך. אני לא חושבת שאפשר להטיל ספק בכך שביקור גם בעל ערך רב יותר עבורך וגם גוזל זמן יקר מבני הזוג. זה לא משנה עד כמה קרוב הם גרים - תשמחי שהם באים לבקר אותך פעם בשבוע, כי זה ממש ממש לא מובן מאליו, במיוחד כשהבן שלך עובד כל כך קשה - וממש לא כל ההורים זוכים לתדירות שכזאת.

 

[חמת הרגש]

חייבת להגיב, האם לא כתבתי ברור שהוריי גרים בצד השני

של המדינה והנסיעה אליהם שעתיים וחצי כמעט רק צד אחד? גם ציינתי שהבן שלי גר מרחק הליכה. מזמן הפסקתי להשוות ולגבי הביקור הם עושים את החלוקה הזו שווה בשווה עם הצד שלה ביוזמתם אבל מקפידים שיהיה בדיוק וכאמור ביוזמתם ואני שמחה שזה קורה.

עד כמה שאני זוכרת לא כתבתי שהם לא באים מספיק. זה התפתח תוך כדי התגובות. המיקוד היה בבן שלי והביקורים שלו והתגובות שלה...למה סתם לכתוב משהו לא שייך? לא שיש לי בעיה אבל זה מסיט מהשאלות העיקריות ששאלתי מלכתחילה.

 

[חייבתלהגיב]

כתבת, ואני כתבתי שזה לא משנה -

אני לא מעבירה פה ביקורת על כמה שאת מבקרת את הורייך, אלא רק מנסה לציין שהאושר שאת חווה מכך שבנך מבקר אותך עם נכדתך פעם בשבוע כנראה רב יותר מהאושר שאמך חווה מכך שאת מבקרת אותה פעם בשבועיים ומתקשרת כל יום (ולא משנה שזה המצב שנוצר כתוצאה מהנסיבות) - ולכן קודם כל תשמחי במה שנפל בחלקך במקום להתלונן על כך שהבן שלך לא ג-ם מבקר וג-ם מתקשר. העובדה שהבן שלך גר קרוב לא אומרת שהוא חייב לבקר גם פעם בשבוע. זה לא לא שייך - זה מאוד שייך - את מתלוננת על הקשר המועט שלך עם בנך, ואני מנסה להגיד לך שאת צריכה לשמוח על הקשר הרב שלך עם בנך (וכפי שכתבתי בתגובה אחרת - אם את מרגישה שאתם לא מדברים מספיק כשהוא בא - נסי לפתח יותר את השיחות בזמן הביקור).

 

[חמת הרגש]

תודה חייבתלהגיב. אולי צריך להתרגל לעובדות כי גם אני

חמות טרייה. מתנצלת אם הבנתי לא נכון.

 

[dana3334]

מסוכן לדבר בטלפון בנהיגה (גם בדיבורית). למעשה זה יותר

מסוכן מאשר לנהוג בשכרות.
רמת הריכוז של הנהג שמדבר בדיבורית יותר נמוכה משל נהג תחת השפעת אלכוהול.
הינה מחקר לדוגמה. אם תחפשי בגוגל יש עוד מחקרים שמצאו זאת:

http://www.nrg.co.il/online/16/ART1/860/506.html

זו הסיבה שאני לא שמה דיבורית ברכב. כי אם תהיה דיבורית, אתפתה לדבר.

 

[חמת הרגש]

דנה, תודה אבל זה כבר דיון על נושא אחר.

רציתי להתמקד בעקרונות שכתבתי אבל אוקיי, בהנחה שאת צודקת, הייתי יכולה למצוא זמן של חמש דקות לפחות להתקשר לאהוביי ואלה שאכפת לי מהם לא מתוך הרכב.

 

[dana3334]

את צודקת, מי שזה חשוב לו ימצא כמה דקות להתקשר.

אבל כנראה שלבן שלך זה לא חשוב.
וזה לא אומר כלום עליך כאמא, או עליו כבן, או על הקשר ביניכם!
זה רק אומר שהוא עסוק בטירוף, ושהוא אדם שחושב שזה לא חשוב לדבר בטלפון עם הוריו באמצע השבוע.
יש הרבה אנשים כאלה, וזה בסדר גמור. אל תיקחי את זה כאישי נגדך. כמו שאומרים - זו לא את, זה הוא.
אני בטוחה שהוא לא טיפוס שאוהב ונוהג לדבר בטלפון עם אף אחד.
יש הרבה אנשים כאלה.
ורציתי גם להגיד לך שיפה שאת מגיבה פה לאנשים, ועוד בסבלנות ובהבנה כאלה. כל הכבוד. זה מראה הרבה דברים טובים עליך, ונותן תקווה בקשר ליחסים שלך עם בנך וכלתך. כי את ההבנה ואיפוק והתחשבות ורצון טוב לראות את החיובי שאת מראה פה, את כנראה מביאה גם לקשר איתם.
לדעתי תהיי חמה נפלאה ונעימה לכלתך והיחסים ביניכם יתפתחו בטבעיות לאורך השנים להערכה ואהבה רבים, אם רק תשתחררי מהפנטזיות הלא מציאותיות על איך שהקשר צריך להיראות, איך שהבן צריך להתנהג, איך שאישתו צריכה להתנהג. כל מיני מוסכמות שאני לא יודעת מה מקורן, אבל ממה שאני רואה סביבי - היו גורמות לך להתאכזב מרוב הבנים ומרוב הכלות בעולם.

 

[חמת הרגש]

תודה דנה. גם אני לא מושלמת

ואני מניחה שיש צדק בדברייך וגם למגיבים פה מודה אני כי עושים מאמץ להקדיש זמן ולענות לשאלותיי וזה משמח.

 

[יפה בוקבסקי]

זו ציפיה מאוד ריאלית שילד יתקשר להוריו כמה פעמים בשבוע

ואם הוא לא מוצא את הזמן במשך היום אז הוא כנראה פשוט לא רוצה.
אם הוא לא רוצה צריך לבדוק טוב למה.

אני לא מאמינה שאדם פשוט לא יכול ליצור קשר עם הוריו כל השבוע

 

[חייבתלהגיב]

נראה לי סביר מאוד שילד לא יתקשר להוריו כמה פעמים בשבוע,

במיוחד אם הוא פוגש אותם פעם בשבוע. אנחנו פוגשים את ההורים שלי פעם בשלושה שבועות (או משהו בסגנון), וכשלא פוגשים אותם, מתקשרים באותו שבוע בסקייפ. מעבר לכך, לפי הצורך - והיחסים במשפחה שלנו טובים מאוד. אני לא רואה מה צריך לבדוק פה, ולמה צריך ליצור קשר עם ההורים כמה פעמים בשבוע - מה המטרה בדיוק?

 

[יפה בוקבסקי]

אצלי זה פשוט מתוך אהבה, אני אוהבת לדבר איתם

נעים לי מאוד להיות איתם בקשר.
לאבא שלי תמיד יש מה לספר ואני יודעת שזה גורם להם סיפוק ואושר לדעת שאני דואגת להם.
ילדי רואים את זה גם הם ולומדים.


יש לי חברה שאמא שלה נפטרה בבית וגם היא חשבה שאין ממש צורך להיות בקשר כי מה כבר יש לדבר עם אמא?
אז הגופה היתה מוטלת בבית עד שביום חמישי חברה שלי התקשרה לקבוע לשבת ואף אחד לא ענה לה.......

 

[חייבתלהגיב]

סבבה, אבל זה לא אומר שמי שלא כך

"צריך לבדוק טוב למה.". לי זה לא גורם סיפוק ואושר לדעת שההורים שלי "דואגים לי" - אני מעדיפה לא להדאיג אותם, ואני יודעת שהם דואגים לי גם בלי לשוחח כמה פעמים בשבוע. לפעמים אנחנו משוחחים באמצע השבוע - אבל לא כדי לשמור על קשר או משהו כזה, אלא בשביל הכיף (גם התינוקת לפעמים משתתפת בשיחה), או, כאמור, בהתאם לנסיבות (אם יש משהו לספר או כדי לתאם משהו או וכו') - לא סתם מתקשרים כמה פעמים במהלך השבוע "כדי לשמור על קשר" (אבל כן שיחת סקייפ בשבוע אם לא יוצא להיפגש, כאמור).
כשההורה בודד ומבוגר זה מצב אחר, ובמקרה כזה גם אנשים אחרים שאני מכירה משוחחים עם ההורים שלהם פעם ביום, גם כדי להימנע מהמצב שתיארת בסוף, וגם כדי להקל על ההורה להפיג את הבדידות (את סבתא של בעלי, זכרונה לברכה, נהגנו לבקר פעמיים-שלוש בשבוע - מה שאנחנו לא עושים עם המשפחות שלנו - בדיוק כי היא הייתה בודדה ומבוגרת וזה היה לה מאוד חשוב).

 

[יפה בוקבסקי]

רק שבמקרה שח פותחת ההודעה זה לא סבבה

לא טוב לה ע איך שהדברים ולכן הצעתי לה לבדוק למה הבן שלה לא מרגיש צורך להיות איתה בקשר.

בגיל שלנו אנחנו אמורים לדאוג להורינו יותר ממה שהם אמורים לדאוג לנו.
אבל שוב, מה שטוב לשני הצדדים זה מה שצריך להיות.

 

[חייבתלהגיב]

את עובדת? ההורים שלך עובדים?

אני לא בטוחה שזה עניין של לדאוג כמו שזה עניין של שעמום.