הערות עריכה ושאר ירקות
סעיף א': "ברגע בו אני רואה מקרה אלימות כלשהו אני נחרדת ומנסה לשים לו סוף, או לפחות להתרחק מהמקום ככל יכולתי, בכדי לא להחשף להתנהגות כזו, הגורמת לי לחוש ברע." משפט בעייתי מאד יתנפלו עלייך באיך את מנסה לשים לו קצת ויוציאו אותך אגואיסטית עם זה שאת מתרחקת מהמקום וטומנת את הראש בחול... ברשותך ערוך את סעיף א' לפי איך שאני חושבת שהוא צריך להראות (עם שינויים קטנים): א. הנני פציפיסטית. אני מזדהה עם אמירתו של אלברט אינשטיין: "הפציפיזם שלי הוא הרגשה אינסטינקטיבית, הרגשה השולטת בי מפני שרצח בני-אדם הוא דבר נתעב. עמדתי אינה נובעת משום תיאוריה אינטלקטואלית, אלא מבוססת על התיעוב העמוק שלי לכל סוג של אכזריות ושנאה.". התנגדותי לאלימות ואמונתי בפציפיזם נובעים מאינסטינקטים טבעיים, ומשפעים באופן בלתי נמנע על דרך החלטת צעדיי. אי לכך שירות המדינה בדרכי אלימות ו/או תרומה במישרין או בעקיפין לאלימות זו איננו צעד שאני מוכנה לקבל על עצמי. להיות חלק מארגון אלים, ה"מיישב" סכסוכים ע"י כח מזוין ולוחמה פסיכולוגית שפלה, הינו דבר שלא מתקבל על הדעת מבחינתי. אני לא מסוגלת להיות חלק מארגון שמושתת על אלימות, ולא על דמוקרטיה, שערכיה המרכזיים הם שוויון, סובלנות ופשרה. כמו כן אינני מסוגלת לתרום לגוף צבאי, גם לא בתפקיד קהילתי ולא אלים, ו/או לקבל כסף ולנצל הטבות מגוף צבאי, היות ותחושות תלות ושייכות לגוף מסוג זה מעוררות בי סלידה וחרדה כאחד. הצבא איננו פועל למען פתירת סכסוכים מדיניים ע"י ערכי הדמוקרטיה, ערכים בהם אני דוגלת ונוהגת על פיהם. ערכי הפציפיזם, הליברליזם והפלורליזם מהווים חלק בלתי נפרד מחיי ובאים לידי ביטוי בכמה מישורים. האחד, הוא התנהגותי היומיומית. מאז שאני זוכרת את עצמי אני לא אלימה, לא פיזית ולא מילולית. אני מנסה ככל שביכולתי להפחית מעשי אלימות בסביבתי, בכדי לא להחשף להתנהגות כזו, הגורמת לי לחוש ברע. אני מסתובבת במעגלים חברתיים השותפים לעמדותיי, בינהם פעילי "נוער יחד", בהם אין רואים את דעותיי כיוצאות דופן וכדורשות יחס מיוחד. מעבר לכך על מנת לחסוף מעגלים רחבים יותר לאמונותיי, העברתי בתקופת התיכון סדרה של שיעורים לכיתתי, בהם התרכזתי רבות באלימות, במיוחד בין בני זוג, וניסיתי להגביר את המודעות לתופעת זו בחברתנו, וכיצד ניתן למנועה או לחזותה מראש. ע"פ זה ניתן לראות כי הפציפיזם מהווה חלק בלתי נפרד מחיי וכי אני פועלת על פיו, ולא רק בעמדותיי נגד הצבא. ברצוני גם להדגיש כי אינני מוכנה להתגייס לא לצבא ישראל ולא לכל צבא אחר. הסירוב שלי הינו סירוב אוניברסלי אידיאולוגי ולא סלקטיבי פוליטי. סעיף ב': סקסיזם הוא לווא דווקא אפליית נשים (שוביזים) סקסיזם הוא אפלייה על רקע זהות מגדרית. את יכולה לכתוב שבצבא מתבצע סקסיזם שוביניסטי שזה בדיוק אפליית נשים בשל היותן נשים וקידום גברים. סעיף ג' ללא הערות מבחינתי. סעיף ד': (שוב עריכה): "ד. צבאות העולם מהווים חלק ממרוץ חימוש כלל עולמי. צבאות כל העולם לוקחים חלק במרוץ חימוש, העלול להביא לתוצאות הרסניות, בעלות אומדן שלא ידמה לשום תסריט היסטורי. אני מאמינה כי אם יימשך החימוש של מדינות העולם המערבי, בינהן ישראל, תפרוץ מלחמה בעלת ממדים שטרם הכרנו, שעלולה באמצעות שימוש לא מבוקר בנשק לעלות לאנושות במספר אבדנות חסר תקדים. לצבא ישראל "מקום של כבוד" בחימוש העולם המערבי, וחימוש זה משחית, מסית מהדרך הדמוקרטית ושוחרת השלום והשוויון ומוביל להרס ולחורבן. אחת הסיבות, ואולי הסיבה העיקרית והמשמעותית ביותר, לפריצת מלחמת העולם הראשונה בשנים 1914- 1917 הייתה מרוץ החימוש של גרמניה ובעלת בריתה אוסטריה, כנגד בריטניה, צרפת ורוסיה. החימוש הזה הוביל להגברת האיבה והתחרותיות בין מחנות המדינות, והן רק חיכו לעילה (שאז הייתה רצח יורש העצר האוסטרו- הונגרי) שתאפשר להן להשתמש בנשקן ולהתהדר בכישוריהן הצבאיים. אינני מוכנה לקחת חלק בתהליך החימוש כיוון שאני מאמינה שהוא עלול לגרום לפריצת מלחמת עולם שלישית, שתחזיר את העולם עשרות שנים אחורה, ותביא עימה תקופות דומות לאלו שבאו לאחר מלחמות העולם הקודמות. אי לכך אני מאמינה שיש להפסיק את החימוש העולמי והמרוץ הנתעב אחרי כוח ויכולת הרס." (לי מאד חסר בפיסקה הזו איזשהו אלמנט של פירוז, התפרקות מנשק, כי תהליך החימוש הוא דבר שאת מדברת על הפסקתו, אך לא מציבה לו פה את אלטרנטיבת וחובת הפירוז, מה שגורם לאיזו חוסר אמינות קלה...) סעיף ה: את אומרת שהאלימות איננה מבוקרת, את צריכה לסייג זאת בלטעמך, כיוון שכל שרשרת הפיקוד היא "ארובה" לכך שיש בעצם פיקוח על חיילים, לכל חייל יש מפקד שמפקח עליו, ועל הרמטכ"ל מפקית המדינה. סעיף ו' איננו סיעף הסותר אידיאולוגית גיוס לצבא, וגם לא קשור במישרין לפציפיזם, את דברים אלו את צריכה לכתוב בסיכום, על חשיבות התרומה למדינה. אל תכתבי על אפשרות סובייקטיביות, תכתבי על למה את רואה בשירות לאומי ערך. וגם לא "במקום הצבא" כי את מתנגדת לצבא, תדגישי שזה שירות אזרחי שהוא ראוי לכל אזרח במדינה, בניגוד לשירות צבאי. הסיכום שלך טוב אך לא סיכומי במיוחד... הייתי מכניסה בסעיף ג' גם חוויות שלך מ"יום הבקו"ם". כדי שיחזקו את דברייך בסיכום. ההערה הכי גדולה שיש לי להעיר לך היא על השימוש בשם "צה"ל" שפירושו כידוע צבא ההגנה לישראל, אני מציעה לך להחליף אותו ב"צבא ישראל" (דבר שאני בעצמי משתדלת לעשות) זה גם מביע את הסלידה שלך מהצבא הזה, ומהניסיון לשייך לו פעולות הגנתיות, וגם הופך אותו לצבא ככל צבאות העמים אליהם את מביעה את התנגדותך. חסר לך הסעיפים של העדים והעותקים, והם חלק מהפורמט שאת מחוייבת אליו, צרפי גם אותם, דוגמאות תוכלי לראות המאמרי הפורום. אני ממליצה לך לעבור שוב גם על המכתבים שקיימים בפורום, וגם על המכתב של פרופיל חדש, ולחדד את הטיעונים שלך, כרגע הם עדיין גרעיניים מידי לטעמי. דווקא הסיכום שלך שהוא חוויתי, יוצר תחושה יותר מובנת. כמובן שאת לא חייבת לקבל את ההערות שלי, ו/או את העריכה שלי, אני אומנם קצת יותר מנוסה ממך, אבל אזרחית בדיוק כמוך, ואין לי שום טיעוני קסם שישכנעו את הצבא, רק דרך להציע את דעתי. את בכיוון הנכון
סעיף א': "ברגע בו אני רואה מקרה אלימות כלשהו אני נחרדת ומנסה לשים לו סוף, או לפחות להתרחק מהמקום ככל יכולתי, בכדי לא להחשף להתנהגות כזו, הגורמת לי לחוש ברע." משפט בעייתי מאד יתנפלו עלייך באיך את מנסה לשים לו קצת ויוציאו אותך אגואיסטית עם זה שאת מתרחקת מהמקום וטומנת את הראש בחול... ברשותך ערוך את סעיף א' לפי איך שאני חושבת שהוא צריך להראות (עם שינויים קטנים): א. הנני פציפיסטית. אני מזדהה עם אמירתו של אלברט אינשטיין: "הפציפיזם שלי הוא הרגשה אינסטינקטיבית, הרגשה השולטת בי מפני שרצח בני-אדם הוא דבר נתעב. עמדתי אינה נובעת משום תיאוריה אינטלקטואלית, אלא מבוססת על התיעוב העמוק שלי לכל סוג של אכזריות ושנאה.". התנגדותי לאלימות ואמונתי בפציפיזם נובעים מאינסטינקטים טבעיים, ומשפעים באופן בלתי נמנע על דרך החלטת צעדיי. אי לכך שירות המדינה בדרכי אלימות ו/או תרומה במישרין או בעקיפין לאלימות זו איננו צעד שאני מוכנה לקבל על עצמי. להיות חלק מארגון אלים, ה"מיישב" סכסוכים ע"י כח מזוין ולוחמה פסיכולוגית שפלה, הינו דבר שלא מתקבל על הדעת מבחינתי. אני לא מסוגלת להיות חלק מארגון שמושתת על אלימות, ולא על דמוקרטיה, שערכיה המרכזיים הם שוויון, סובלנות ופשרה. כמו כן אינני מסוגלת לתרום לגוף צבאי, גם לא בתפקיד קהילתי ולא אלים, ו/או לקבל כסף ולנצל הטבות מגוף צבאי, היות ותחושות תלות ושייכות לגוף מסוג זה מעוררות בי סלידה וחרדה כאחד. הצבא איננו פועל למען פתירת סכסוכים מדיניים ע"י ערכי הדמוקרטיה, ערכים בהם אני דוגלת ונוהגת על פיהם. ערכי הפציפיזם, הליברליזם והפלורליזם מהווים חלק בלתי נפרד מחיי ובאים לידי ביטוי בכמה מישורים. האחד, הוא התנהגותי היומיומית. מאז שאני זוכרת את עצמי אני לא אלימה, לא פיזית ולא מילולית. אני מנסה ככל שביכולתי להפחית מעשי אלימות בסביבתי, בכדי לא להחשף להתנהגות כזו, הגורמת לי לחוש ברע. אני מסתובבת במעגלים חברתיים השותפים לעמדותיי, בינהם פעילי "נוער יחד", בהם אין רואים את דעותיי כיוצאות דופן וכדורשות יחס מיוחד. מעבר לכך על מנת לחסוף מעגלים רחבים יותר לאמונותיי, העברתי בתקופת התיכון סדרה של שיעורים לכיתתי, בהם התרכזתי רבות באלימות, במיוחד בין בני זוג, וניסיתי להגביר את המודעות לתופעת זו בחברתנו, וכיצד ניתן למנועה או לחזותה מראש. ע"פ זה ניתן לראות כי הפציפיזם מהווה חלק בלתי נפרד מחיי וכי אני פועלת על פיו, ולא רק בעמדותיי נגד הצבא. ברצוני גם להדגיש כי אינני מוכנה להתגייס לא לצבא ישראל ולא לכל צבא אחר. הסירוב שלי הינו סירוב אוניברסלי אידיאולוגי ולא סלקטיבי פוליטי. סעיף ב': סקסיזם הוא לווא דווקא אפליית נשים (שוביזים) סקסיזם הוא אפלייה על רקע זהות מגדרית. את יכולה לכתוב שבצבא מתבצע סקסיזם שוביניסטי שזה בדיוק אפליית נשים בשל היותן נשים וקידום גברים. סעיף ג' ללא הערות מבחינתי. סעיף ד': (שוב עריכה): "ד. צבאות העולם מהווים חלק ממרוץ חימוש כלל עולמי. צבאות כל העולם לוקחים חלק במרוץ חימוש, העלול להביא לתוצאות הרסניות, בעלות אומדן שלא ידמה לשום תסריט היסטורי. אני מאמינה כי אם יימשך החימוש של מדינות העולם המערבי, בינהן ישראל, תפרוץ מלחמה בעלת ממדים שטרם הכרנו, שעלולה באמצעות שימוש לא מבוקר בנשק לעלות לאנושות במספר אבדנות חסר תקדים. לצבא ישראל "מקום של כבוד" בחימוש העולם המערבי, וחימוש זה משחית, מסית מהדרך הדמוקרטית ושוחרת השלום והשוויון ומוביל להרס ולחורבן. אחת הסיבות, ואולי הסיבה העיקרית והמשמעותית ביותר, לפריצת מלחמת העולם הראשונה בשנים 1914- 1917 הייתה מרוץ החימוש של גרמניה ובעלת בריתה אוסטריה, כנגד בריטניה, צרפת ורוסיה. החימוש הזה הוביל להגברת האיבה והתחרותיות בין מחנות המדינות, והן רק חיכו לעילה (שאז הייתה רצח יורש העצר האוסטרו- הונגרי) שתאפשר להן להשתמש בנשקן ולהתהדר בכישוריהן הצבאיים. אינני מוכנה לקחת חלק בתהליך החימוש כיוון שאני מאמינה שהוא עלול לגרום לפריצת מלחמת עולם שלישית, שתחזיר את העולם עשרות שנים אחורה, ותביא עימה תקופות דומות לאלו שבאו לאחר מלחמות העולם הקודמות. אי לכך אני מאמינה שיש להפסיק את החימוש העולמי והמרוץ הנתעב אחרי כוח ויכולת הרס." (לי מאד חסר בפיסקה הזו איזשהו אלמנט של פירוז, התפרקות מנשק, כי תהליך החימוש הוא דבר שאת מדברת על הפסקתו, אך לא מציבה לו פה את אלטרנטיבת וחובת הפירוז, מה שגורם לאיזו חוסר אמינות קלה...) סעיף ה: את אומרת שהאלימות איננה מבוקרת, את צריכה לסייג זאת בלטעמך, כיוון שכל שרשרת הפיקוד היא "ארובה" לכך שיש בעצם פיקוח על חיילים, לכל חייל יש מפקד שמפקח עליו, ועל הרמטכ"ל מפקית המדינה. סעיף ו' איננו סיעף הסותר אידיאולוגית גיוס לצבא, וגם לא קשור במישרין לפציפיזם, את דברים אלו את צריכה לכתוב בסיכום, על חשיבות התרומה למדינה. אל תכתבי על אפשרות סובייקטיביות, תכתבי על למה את רואה בשירות לאומי ערך. וגם לא "במקום הצבא" כי את מתנגדת לצבא, תדגישי שזה שירות אזרחי שהוא ראוי לכל אזרח במדינה, בניגוד לשירות צבאי. הסיכום שלך טוב אך לא סיכומי במיוחד... הייתי מכניסה בסעיף ג' גם חוויות שלך מ"יום הבקו"ם". כדי שיחזקו את דברייך בסיכום. ההערה הכי גדולה שיש לי להעיר לך היא על השימוש בשם "צה"ל" שפירושו כידוע צבא ההגנה לישראל, אני מציעה לך להחליף אותו ב"צבא ישראל" (דבר שאני בעצמי משתדלת לעשות) זה גם מביע את הסלידה שלך מהצבא הזה, ומהניסיון לשייך לו פעולות הגנתיות, וגם הופך אותו לצבא ככל צבאות העמים אליהם את מביעה את התנגדותך. חסר לך הסעיפים של העדים והעותקים, והם חלק מהפורמט שאת מחוייבת אליו, צרפי גם אותם, דוגמאות תוכלי לראות המאמרי הפורום. אני ממליצה לך לעבור שוב גם על המכתבים שקיימים בפורום, וגם על המכתב של פרופיל חדש, ולחדד את הטיעונים שלך, כרגע הם עדיין גרעיניים מידי לטעמי. דווקא הסיכום שלך שהוא חוויתי, יוצר תחושה יותר מובנת. כמובן שאת לא חייבת לקבל את ההערות שלי, ו/או את העריכה שלי, אני אומנם קצת יותר מנוסה ממך, אבל אזרחית בדיוק כמוך, ואין לי שום טיעוני קסם שישכנעו את הצבא, רק דרך להציע את דעתי. את בכיוון הנכון
