אני מסכימה
שהפתגם קיים. באופן אישי אני לא כך כך מסכימה לתוכן שלו. (כמובן שתלוי בנסיבות) במיוחד בארוחות משפחתיות מורחבות פחות או יותר. מתי יש עוד הזדמנות לשוחח כך ולהחליף חוויות? כשכל כך עסוקים כולם ואין כמעט זמן להיפגש? לא מדברת על רעש והמולה ודיבורים ב"קליקות" כשאחד מנסה להתגבר על קולו של השני אבל סמול טוק כאלו? קצת בדיחות משפחתיות? מה יותר כיף מזה? או שיחות ליחשושים בארוחה זוגית?(למה אני חוזרת לזה תמיד?
) לא כנ"ל אולי רק בארוחות רשמיות או במסעדות פאר .אבל גם שם אי אפשר בלא מילה פה ושם. גם בסרטים בד"כ שיחות רבות נערכות מסביב לשולחן. דומיה בארוחה? זה כמו בית קברות רחמנא לצלן
בכלל נדמה לי שזה פתגם שמקורו בכוונה בריאותית על מנת שלא להיחנק מהאוכל , להקדים קנה לוושט או להיתקע עם עצם של דג בגרון מחוסר תשומת לב. (באמת צריך להיזהר
)