לכל המגיבים!!!!
לכל מי שהגיב הן בפרטי והן כאן. א. תודה על ההתיחסות, כתבתי כאן משיעמום, לא האמנתי שאני יצליח לגרום לאיזה דיון, וודאי שלא כזה רב משתתפים. ב.לא התכוונתי לפגוע באף אחד לעיתים בשעות הלילה המאוחרות, הידים לא שואלות את המח מה לכתוב והם כותבות באופן עצמאי לחלוטין, אז סליחה לנפגעים. ג.אני מאד ישמח אם מה שכתבתי יגרום לדיון אמיתי. דיון פורה ומפרה את כל הצדדים, אני ינסה לתמצת את הבעיה לרווחת המצטרפים. בקרב בחורי הישיבות ישנה הרגשה שמטופחת במשך שנים על ידי ראשי הישיבות שהם נמצאים בראש האליפסה האנושית, סוג של הרגשה של אני ואפסי עוד. רוב בחורי הישיבה חיים עם ההרגשה הזאת לנצח, גם אחרי החתונה. השאלה שעלתה כאן לדיון היא האם תופעה זו היא חיובית בתור חסם לפגעי הרחוב? האם זה גורם לשחיתות בקרב בחורי הישיבות? ו..מה לעשות עם המשבר שמגלים שאנחנו לא בפסגה?