שלום לכולם

[דנדוש 3]

שאלות..

וסורי על בורתי.. 1. מה זה פאנפיקים? 2. מה זה פאדום? 3. מה זה שיפ?

 

[ToryMaster]

זו הדרך שלי לדעת מי לא קרא את התקנון

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/articles/article.asp?forum=160&a=54918&c=976&sc=0&ssc=0 בעיון, בבקשה.

 

[E u r o s t a r]

../images/Emo18.gifהבהרה../images/Emo18.gif

למי שזה לא היה ברור עד כה הפאנפיק הזה מדבר על התקופה שבאה מיד אחרי הספר השישי כלומר, ההמשך למה קרה (כמו ספר שביעי כזה) התקופה היא אותה תקופה ומה קרה בספרים הקודמים ידוע לכולם הדירוג של הפאניק הזה לפי איך שאני מבין הוא G שמתאים לכולם וכולם יכולים להנות ממנו :] בקרוב יוסף עוד חלק מהפרק וזה מתחיל להיות מעניין רמז: זה קשור בסוד של פטוניה לפי איך שאני רואה אותו

 

[E u r o s t a r]

חלק ו'

הימים הבאים עברו יותר מהר, הארי נמנע מקשר עין מדאדלי, לא היה לו כוח להתעסק איתו ועם המוח המעוותת והילדותי שלו, היו לו דברים יותר חשובים להתעסק בהם, במשך שעות רבות של היום ישב בחדרו וחשב על ההורקרוקסים, איפה הם יכולים להיות, מהם, ואיך בכלל הוא ישמיד אותם? כרגע לו היו לו מושג, אבל הוא היה בטוח שיגיע הזמן הוא ידע. לפתע האימונים שהציע לופין לעשות לו בחודש הבא נראו לו כרעיון לא רע בכלל, הוא ימשיך לצבור ידע ולופין בטח מכיר כשפים שיעזרו לו בעימות עם וולדמורט. בעוד והארי חושב הוא שומע נקישה על חלונו הוא מסתובב ורואה ינשוף שכול נוצותיו לבנות כשלג, לצווארו מהודר סרט פפיון אדום ולאחת מרגליו היה קשור גיליון עם ניחוח של פרחי בר מקסימים. הוא החל לתהות מה המכתב הזה. הארי שלף את המכתב מרגלו של הינשוף. על המעטפה היה רשום השם שלו, אך הוא עדיין לא הבין מה המכתב הזה שהיה עבה מאלו שהכיר, כאילו הוכנס לתוכו דבר נוסף מאשר דפים. הוא פתח את העטיפה ונוזל ורוד החל לגלוש לרצפה, הארי שמט את המכתב ונוזל החל לכסות את החדר שלו, ריח הורדים וניחוח פרחי הבר התחזק, פרחים החלו לעלות מהחומר הורוד שכיסה את הרצפה, מנגינה ערבה בקעה מן שקטה ונעימה שגמרה להארי לעלות חיוך על פניו. שני דמויות החלו להופיע מול הארי, אלה היו פלר וביל. פלר לבשה שמלה ורדרדה בהירה והחזיקה את ידו של ביל שלבש גם הוא חליפה לבנה מהודרת. הארי החל לצחוק, בעוד שפלר החלה לדבר: "שלום לך, הארי. אני וביל רצינו לבשר לך כי בחודש הבא ב 28.8 אנחנו מתחתנים. החתונה תתרחש במקום הכי יפה בעולם "הגן החי". אנחנו מאוד נשמח לראותך בין אורחנו. בבקשה תאשר את הגעתך בהקדם." גם ביל הוסיף משפט "הארי, אני מקווה שבאמת תגיע ולא תאכזב אותי, בכל אופן תאשר הגעתך עם הינשוף הזה ונתראה בקרוב" פלר וביל קדו והמכתב נסגר וכל הנוזל הורוד שכיסה את החדר נעלם כלא היה. "הגן החי" תהה הארי, מעניין מה המקום הזה. הוא מעולם לא שמע עליו. בכל אופן המכתב הצליח לסקרן אותו. פלר נראתה ממש נרגשת במכתב המזמר הזה, מסכן ביל היא בטח השתלטה על כל ההכנות של החתונה והיא בטח תלביש אותו לפי איך שהיא רוצה, למרות זאת ביל נראה מאושר. הארי לקח את המכתב והשיב בחיוב, לא הייתה לו כוונה להימנע מהחתונה משום סיבה שהיא, חוץ מזה חתונה של קוסמים הלהיבה אותו, הוא מעולם לא זכה לראות חתונה כזו, הוא בטוח שזה יהיה משהו מיוחד. הארי קשר את המכתב לרגלו של הינשוף ושלחו לדרכו. היה זה הערב שלפני יום הולדתו של דאדלי, פטוניה החליטה לצאת לסיבוב. היא התחילה לטייל קצת לפני שהיא מתחילה בהכנות הקשות למסיבה של דאדלי, שלפתע קלטה דמות שעוקבת אחריה, הדמות הייתה רחוקה אבל היה ניתן לראות שהיא לובשת ברדס שחור. פטוניה נלחצה מהאדם הזה והגבירה את קצב ההליכה שלה, אבל הדמות החלה להדביק אותה. פטוניה החלה לרוץ ופנתה לרחוב השני, הרחוב היה ריק מאדם. היא רצה בכל כוחה אבל האדם השיג אותה ותפס בחולצתה, פטוניה צרחה "עזוב אותי מה אתה רוצה". אבל הוא לא דיבר. הוא גרר אותה לסמטה שהייתה בין שני בניינים ריקים וחשוכים. "בבקשה אל תפגע בי" התחננה פטוניה, "מה את רוצה ממני?" "את יודעת בדיוק מה אני רוצה – גלי לי מייד" "אני לא יודעת כלום אני נשבעת, תעזוב אותי אני מתחננת תן לי ללכת" "יש לי תחושה שאת משקרת, אולי זה יגרום לך לדבר" "אהההההההההה" פטוניה צרחה בקול והקיצה בבהלה מן השינה. גופה הזיע וכל שריריה רעדו. היא הבינה שזה היה רק חלום ולקחה נשימה עמוקה. היא הביטה בשעון וראתה שש בבוקר היא שמעה צעדים מתקרבים לחדר שלה, מיד עצמה את עיניי חזרה ועשתה את עצמה ישנה. דאדלי התפרץ לחדר, צעקותיו של דאדלי העירו את הארי כבר בשש בבוקר, "אבא, אבא קום נו קום אני בן 17 היום, יש מלא לעשות" צעק דאדלי בעודו קופץ על המיטה של ורנון ופטוניה. ורנון פקח את עיניו ואמר "הוא הילד הקטן שלי גדל בעוד שנה" וליטף בפרעות את שערותיו הבלונדיניות של דאדלי. "אבא!" רטן דאדלי "אולי תפסיק עם השטויות אני לא ילד קטן, יש לנו מלא מה לעשות היום בוא כבר" דאדלי החל לנסות ולמשוך את ורנון מהמיטה, אבל ורנון למרות כל כובדו של דאדלי היה עדיין כבד ממנו ודאדלי לא הצליח להזיז אותו אפילו קצת. "בסדר, בסדר" אמר ורנון בעודו מפהק. ורנון יצא מהמיטה וצעק "הארי!! קום ותכין לי ולפטוניה קפה" הארי ששמע את זה קבר את ראשו מתחת לכרית והתאפק לא לצעוק עליו. נמאס לו כבר להיות משרת שלהם, מצידו שיביאו מטפלת, היא תדאג לכל הצרכים שלהם ושאותו יעזבו בשקט. למרות חוסר הרצון הגדול שלו, הוא ירד מהמיטה והכין להם קפה וקיווה שזו תיהיה הפעם האחרונה שהוא ישרת אותם. דאדלי יצא מהמקלחת תוך חמש דקות נקי לבוש ומסורק וראה את הארי במטבח. "בוקר טוב" אמר להארי בקול מתנשא. "בוקר טוב" השיב הארי מתוך נימוס. "אז מה אתה הבאת לי לכבוד היום הולדת שלי?" שאל דאדלי בחוצפה. "שום דבר" השיב הארי בתוקף "אני לא חושב שאתה ראוי שאני אביא לך משהו ליום הולדת" "זה מאוד חבל, כי מי שלא מביא לי מתנה לא יכול להיות בבית הזה יותר" אמר דאדלי וחייך להארי חיוך שטני. "כן ואיך בדיוק אתה קובע את זה?" שאל הארי. "אתה רוצה לראות שאתה לא תיהיה פה במשך השבוע הקרוב?" "כן, תראה לי" "אין שום בעיה! אמא....." צעק דאדלי פטוניה יצאה מחדר השנה שלה עדיין בכתונת לילה ואמרה לדאדלי בפיהוק "מה העניין דאדלושקה?" "הארי לא קנה לי מתנה" אמר "אני לא רוצה שהוא ישאר פה עוד רגע נוסף?" "מה?" שאלה פטוניה. "מה ששמעת" "נו דאדלושקה, אתה לא צריך את המתנות העלובות שלו" "עדין אמא, מי שלא מביא לי מתנה לא יכול להיות פה" "דאדלוש, אנחנו הבאנו לך מספיק מתנות" "אז מה ? הוא גם צריך להביא" "דאדלי, עזוב את הארי ממילא הוא לא יהיה פה לנצח עוד שבוע ולא תצטרך לסבול את הנוכחות שלו" "אבל.." "בלי אבל....מזל טוב חמוד שלי" אמרה פטוניה וחיבקה את דאדלי בחום. פטוניה הלכה לסלון והחלה לקרוא מעיתון הבוקר. בעוד שהארי שולח לדאדלי מבט של ניצחון, דאדלי החמיץ פנים ועלה לחדר שלו. "נו הארי, מה קורה עם הקפה שלי?" אמר הדוד ורנון בזלזול. "על השיש" השיב הארי באותו טון שדיבר ורנון. "אל תדבר אליי בטון הזה, חצוף שכמותך, לא תשכח שאני נתתי לך לגור פה כל הזמן הזה" "בסדר" אמר הארי ועלה לחדרו. ורנון לקח את הקפה שלו ושל פטוניה וישב לידה בסלון, פטוניה עדיין נראתה מאוד מוטרדת למרות שהיא ניסתה להסתיר את זה. "הכל בסדר פטוניה?" שאל ורנון "כן יקירי, מה לא יכול להיות בסדר?" אמרה וניסתה להסתיר עוד יותר את הפחד שבעיניה. "אני יודע שאת לחוצה קצת בגלל כל ההכנות שעשית בשביל דאדלי, אבל הכל יהיה בסדר. אין לך שום סיבה לדעתך הכל יהיה מושלם" פטוניה ניצלה את מה שאמר ורנון כמסווה למה שמטריד אותה "כן, תודה יקירי, אני יודעת" "יופי, שתי את הקפה, יקירתי, זה יעורר אותך" ורנון סיים ללגום מהקפה שלו ועלה לחדר שלו, פטוניה נאנחה. זו לא הפעם הראשונה שהיא חלמה את החלום הזה. החלום הזה רודף אותה בחודש האחרון. וכל פעם היא מתעוררת בדיוק לפני שהוא... היא זכרה כל שניה מה שקרה לה שם, אך המחשבה על כך מפחידה אותה עד היום.

 

[דנדוש 3]

מהממם

מחכה לחלק הבא..

 

[E u r o s t a r]

חלק ז'

פטוניה סיימה לקרוא את העיתון ועלתה להתקלח. ורנון כבר התלבש והיה מוכן לקחת את דאדלי שלו ליום כיף שהבטיח לו כבר חודש שלם. אחרי שפטוניה יצאה דאדלי אמר התרגשות: "אמא, איפה המתנות???? אני רוצה לפתוח אותן, עכשיו!" חשבתי שתעדיף לפתוח אותן בסוף היום, חמודי" אמרה. "לא, עכשיו!" "איך שאתה רוצה דאדלושי" אמרה. פטוניה שלחה את ורנון להביא את שק המתנות שהחביאה טוב, טוב בעליית הגג. ורנון עלה כפי שפטוניה בקשה ותוך שתי דקות ירד עם שק ענקי מלא במתנות. הוא הושיט אותם לדאדלי וחיבק אותו "מזל טוב ילד גדול שלי" "תודה, אבא" אמר דאדלי שבכלל לא התייחס לחיבוק שלו, עיניו בהו בשקית של המתנות שנראתה לו קטנה בהרבה בשנה שעברה. הוא החל לפתוח את המתנות, המתנה הראשונה – כדורגל חדש כפי שביקש, המתנה השניה – פוסטר של להקת רוק מצליחה, המתנה השלישית – שעון קיר של אותה להקה, דאדלי המשיך לפתוח את המתנות. הארי הצליח לספור עד כה בערך 30 מתנות. כשאר דאדלי סיים לפתוח את המתנה האחרונה הוא החמיץ פנים ואמר בקול "זה הכל? מה עם מה שהבטחתם לי עוד בהתחלה?" "שמרנו את זה לסוף, דאדלושקה" "מה באמת קניתם לי? זה הדגם הכי, הכי חדש?" שאל דאדלי בחזירות. "כן וגם הכי יקר" אמר ורנון "אבל מה זה כסף? אני אתן הכל לבן החמוד שלי" "איפה זה?" "בחדר שלך" "מה איך הספקת לשים את זה בחדר שלי כבר?" הארי נאנח מרוב שדאדלי היה שקוע במתנות הוא לא שם לב שורנון עלה למעלה ושם את המתנה הזו בחדר. דאדלי קפץ מרצפה שמפוזרת במתנות ורץ לחדר שלו, שהוא ראה את זה שאג משמחה "יהה כל החברים שלי ימותו מקנאה עכשיו" "זה המחשב הכי חדש שיש היום בשוק דאדלוש, הכי מהיר וטוב" "מגניב" אמר דאדלי, שאפילו לא חשב פעם אחת להגיד תודה להוריו על מה שהם קנו לו. הוא הדליק תמחשב והחל לבדוק מה יש בו, ליד המחשב הוא ראה את כל המשחקים שביקש, משחק הכדורגל החדש, סיפרו לו שזה עם גרפיקה מצוינת. הוא התקין את המשחק והחל לשחק בו. "דאדלי, חשבתי שנצא לטיול אני אתה ואבא" אמרה פטוניה. "אמא, לא עכשיו את לא רואה שאני עסוק?!" אמר דאדלי. "דאדלוש, אני רוצה לטייל איתך ביום הזה, לא כל יום הבן שלי בן 17" "יום אחר, אמא, עזבי אותי עכשיו, אני באמצע משחק" "נו עזבי אותו פטוניה, תני לו להנות מהחשב החדש אנחנו נוכל לטייל איתו ביום אחר" אמר ורנון וקרא לה לרדת לסלון. פטוניה עזבה את דאדלי בחדרו ודאדלי חזר ושקע עוד יותר במשחק. שהגיעה לסלון היא התיישבה ליד ורנון. למרות שעברו כבר יותר משעתיים מאז הסיוט שחלמה היא עדיין פחדה, פחד שהיה ניכר בפניה. היא ישבה על הספה מתוחה ועצבנית. "הכל בסדר, פטוניה?" שאל ורנון "כן, הכל בסדר" שיקרה "את נראית מוזר, בטוחה שהכל בסדר?" "כן, כן" אמרה מיד. "אולי תעלי לנוח? את נראית עייפה קצת." "כן, זה רעיון טוב" פטוניה קמה ועלתה לחדר שלה. ורנון הדליק את הטלוויזיה ונרדם. פטוניה ישבה בחדר מספר דקות וקראה את המכתב שהיה בידיה שוב ושוב: פטוניה היקרה, הרבה זמן לא כתבתי לך, אבל הרגשתי שיש צורך לספר לך על דבר מאוד חשוב שקרה בעולם שלנו שאת חייבת לדעת ממנו, שהקוסם שהרג את אחותך חזר לחיים. אני יודע שלפני כמה שנים עבר עלייך יום לא קל, אבל אני בטוח שלאט, לאט את מתגברת על הטראומה הזו. אני מרגיש שוב שחשוב לציין שהטלתי כישוף מגן סביב הבית שלך. להארי אסור לעזוב את הבית עד שימלאו לו 17 שנים. כל עוד הוא גר בבית הזה הוא מוגן, אז בבקשה ממך שמרי על ההבטחה שנתת לי ותתני להארי לגור פה עד שהוא יגיע לבגרותו. אני בטוח שוולדמורט ממש כועס שהוא לא יכול לפגוע בהארי כל עוד הוא פה, והוא מנסה דרכים לשבור את הכישוף אבל הוא לא יצליח זו הבטחה שלי. וכל עוד הארי ישאר פה, כך הוא יהיה מוגן. תזכרי מה בהבטחת לי פטוניה, שמרי על הילד של אחותך. בכבוד רב, אלבוס דמבלדור. המכתב הזה שפטוניה קראה שוב בעקבות החלום הלחיץ אותה גם. למה דווקא עכשיו היא חולמת על זה שוב אחרי שנים. היא החביאה את המכתב במגרה שלה בארון ושכבה על המיטה עד שנרדמה. דאדלי העביר את שאר יום הולדת שלו בין המחשב לטלפון שבו התרברב בפני חבריו במחשב החדש והמשוכלל שלו. היום הולדת של דאדלי עבר ועכשיו התקרב היום הולדת של הארי. דאדלי החליט לתת להארי מנוחה בימים האלו ולא דיבר איתו ממש, הארי ידע שזה בגלל המחשב ולא בגלל טוב ליבו של דאדלי שהחליט להניח לו לנפשו. הארי ישב בחדר שלו ואכל סוכריות טופי בכל הטעמים וקרא כתבה מהנביא היומי שרון שלח לו אתמול, עד שנקישות על החלון הסיטו את ריכוזו של הארי מן הכתבה. ינשוף אחד דפק על חלונו, הוא פתח את החלון והינשוף נכנס. הינשוף היה גדול עם נוצות שחורות ואפורות, הארי לא זיהה את הינשוף, אבל הסתקרן מי שולח לו מכתב. הוא פתח את המכתב ומיד זיהה את הכתב של לופין: היי הארי, אני מקווה שהכל בסדר איתך, מצטער שלא יצא לנו לדבר במהלך החודש הזה פשוט היו לי דברים חשובים מאוד לטפל בהם כרגע. מודי עדיין עובר על השיעורים שהוא רוצה להעביר לך בהתמודדות שלך מול וולדמורט, הוא יראה לך כמה טריקים טובים שהוא ניסה עליי, לצערי. רציתי להודיע לך שמחר בערב אני ומודי נאסוף אותך מהדרסלים, אז תיהיה מוכן. לופין. "מחר בערב?" תהה הארי, "כזה מהר?" הארי כמעט שכח שמחרתיים יש לו יום הולדת. הוא קם מהמיטה והסתכל לכיוון השמים, לו רק סיריוס ודמבלדור היו פה עדיין. הוא שכב על המיטה, בהה בתקרה וחשב לעצמו "אחרי החתונה של ביל ופלר אני אצא מיד לכיוון מכתש גודריק" הארי חשב שיכול להיות שהוא ימצא שם משהו שיוכל לעזור לו, או לרמוז היכן נמצאים האחרים. הוא החל לחשוב על השיחות שהוא עשה עם דמבלדור, כל הזיכרונות שהוא הראה לו. דמבלדור שם דגש גדול על "דע את האויב", הוא חשב שכלל שאני הארי ידע יותר על וולדמורט ככה הוא יהיה יותר מוכן לקרב מולו. הארי באמת למד על וולדמורט וכל הפעולות שהוא עשה עוררו בהארי חלחלה. איזה אדם היה רוצה לפצל את הנשמה שלו, ווולדמורט פיצל אותה ל-7. שישה הורקרוקסים והנשמה של וולדמורט שעדיין בגופו. אחרי ש-2 נהרסו, היומן והטבעת, ועוד אחת שנגנבה על ידי רא"ב נותרו לו עוד שלושה. הספל פאלפאף, משהו ששייך לגריפנדור או ריבנקלו ונגיני. להארי עדיין לא היה מושג מה להתחיל לחפש קודם, אבל הוא חשב שלחפש את הספל של פאלפאף יהיה יותר נכון ואחר כך לחשוב מה יכול להיות ההורקרוס החמישי. לאחר שיבין מהו הוא יצטרך למצוא אותו להרוס אותו. אז כבר יהיה לו עוד הורקרוקס אחד להרוס, נגיני, ואז להתמודד מול וולדמורט. הארי ידע שנגיני תמיד נמצאת עם וולדמורט אז הוא יהיה חייב למצוא דרך להרוג אותה לפני שוולדמורט ידע מה הוא עושה. וכאשר כל ההורקרוקסים הרוסים, וולדמורט יהיה בן תמותה רגיל ואז הוא יהיה חייב להתמודד איתו. הארי ידע שהוא חייב לנקום בו על זה שהוא הרג את הוריו והוא לא ישקוט עד שיעשה זאת. אבל מה עם רא"ב לא יצליח להרוס את השרשרת. ואז הארי התחיל לשאול את עצמו שאלות: האם בכלל רא"ב רוצה להרוס את השרשרת? מי זה בכלל הרא"ב הזה?. הארי הבין שלמעשה הוא לא יודע עליו כלום. האם רא"ב בכלל לטובתנו או שמא הוא נגנו? אולי הוא סתם השאיר פתק שלא נחשוד בו, והוא בכלל לא יחסל את ההורקרוקס ואז גם אם הארי יחסל את וולדמורט הוא תמיד יוכל לחזור שוב ולנקום מחדש. ומה עם הוא לא יצליח למצוא את ההורקרוקס החמישי, ההורקרוקס הזה יכול להיות כל דבר, ועוד למצוא את החפץ הזה יהיה קשה. ומה עם כל תיאורית ההורקרוקסים לא נכונה? מה עם יש יותר משבעה הורקרוקסים? וולדמורט רצח מלא אנשים הוא יכול לעשות עשרות הורקרוקסים.

 

[המסכה3]

מחכה להמשך בקוצר רוח../images/Emo2.gif../images/Emo2.gif

 

[E u r o s t a r]

חלק ח' - שווה קריאה../images/Emo70.gif

כל המחשבות האלו החלו להטריד טיפה את הארי, אבל הוא ידע שיגיע הרגע הוא ידע מה לעשות ולא משנה מה הוא חייב להביס את וולדמורט והוא בטוח שהוא יצליח, למרות שלא ידע עדיין איך הוא יחסל אותו הוא ידע שזה משהו שהוא יצליח בו. עם מחשבות חיוביות אלו סגר הארי את עיניו ונרדם. הארי ישן עד הצהרים, הוא יצא מהחדר וירד לסלון פטוניה וורנון ישבו שם וראו טלוויזיה. "אני עוזב היום" אמר להם. "הו..הגיע הזמן" אמר דאדלי בעודו יוצא מהחדר שלו "כל השנים האלו סבלתי ממך, תפסתי לי את המרחב, נמאס לי מזה, ואני עד היום לא מבין למה ההורים שלי נותנים לך לגור פה, הלב שלהם גדול ורחב אבל שום דבר לא מצדיק סבל כמוך" הארי התעלם ממנו ואמר:"רציתי רק להודות לכם שנתתם לי להישאר פה גם בקיץ הזה" הארי יכל לראות חיוך קטן מתגנב לפרצופה של פטוניה. אולי היא לא כזאת גרועה תהה לעצמו. "מתי אתה עוזב?" שאל ורנון. "היום בערב יבואו לאסוף אותי" "שוב פעם האנשים האלו יבואו לפה" "כן, אני מבטיח שיהיה בסדר הפעם" "טוב, טוב בסדר" אמר ורנון שלא היה לו כוח להתווכח וחזר לצפות בתוכנית שראה בטלוויזיה "טוב אני עליתי להכין את הדברים שלי" "תעלה, תעלה" האיץ בו דאדלי "ככל שתקדים להתארגן ככה תקדים לעזוב" הארי שוב התעלם ממנו ועלה לחדר שלו לסדר את התיקים. "הדוויג היום אנחנו עוזבים" אמר הארי לינשופה שלו שרק הביטה בו במבט אני רוצה לצאת החוצה ולתפוס לי ארוחה טעימה. "אל תדאגי אני יודע, עוד מעט יהיה לך את כל הזמן לטייל בחוץ ולצוד כמה שאת רוצה" הוא החל לארוז את כל התיקים שלו והתארגן לקראת בואו של לופין. מי היה מאמין שהוא לא ישוב לפה יותר. אולי שכל זה יגמר הוא יקפוץ לפה להגיד שוב פעם שלום בפעם האחרונה, לראות רק מה שלומם. אחרי כל השנים שהם התייחסו אליו בצורה הכי מגעילה שאפשר. הארי למד לחיות איתם ולמרות כל הסבל שלא וכמה שהוא שנא אותם לאורך השנים, לפתע הוא לא נטר להם טינה. הוא הסתכל על הצד החיובי הם בכל זאת עשו מה שדמבלדור ביקש מהם שהוא הביא אותו לשם. הארי ירד לסלון שוב בשבע, לופין אמור להגיע לפה בשעה הקרובה. "נו מתי הם באים" אמר ורנון בחוסר סבלנות. "הם אמורים להגיע" "גם כן, בעולם מתורבת נהוג להודיע על שעה מסוימת ולא לתת שעה מכלילה כזו" הנה הם אמר הארי בשמחה ששמע דפיקות על הדלת. הארי פתח את הדלת ולופין ומודי היו שם. הם נכנסו וחיכו להארי שיקח את הדברים שלו. "תודה שנתתם להארי להישאר אמר לופין" לורנון ופטוניה ורנון התעלם ואמר "לפחות הפעם החבר שלך לא שבר לי את הדלת שנכנס" "אני יכול לדאוג שזה יקרה גם הפעם אם תמשיך להתנהג בגסות" "דיי, דיי מודי עוד מעט נצא מפה" הארי כבר ירד עם כל הדברים. הוא פנה אל ורנון ופטוניה ואמר להם: "להתראות ותודה" "ביי" השיב ורנון בקול קר "להתראות, הארי" אמרה פטוניה. "ביי, דאדלי" דאדלי לא ענה, הארי יצא ושם את התיקים שלו במכונית ונכנס. "מכונית מטופשת תתניעי כבר" צעק מודי על המכונית. שבסופו של דבר התניעה, עלתה ונעלמה בשמיים. "טוב אמא, העזיבה של הארי שברה את ליבי" אמר דאדלי בקול שברירי מזיוף "כל הפרידה הזו עייפה אותי הלכתי לישון" "לילה טוב" אמרה פטוניה ונשיקה אותו. "לילה טוב" אמר בפיהוק. עברו כבר שעתיים מאז עזיבתו הסופית של הארי את דרך פריווט. "מוזר לחשוב שהוא לא ישוב בקיץ הבא" סיננה פטוניה לורנון. "וטוב שכך" אמר ורנון בכעס, כועס עדין על מה שקרה קודם. "כל קשר לעולם הזה הוא מעורר בי חלחלה, והארי קשור לעולם הזה. ועזיבתו מוסיפה רק שלווה ורוגע לנפש שלי." הייתה שתיקה למשך כמה שניות ואז ורנון אמר:"טוב זה כבר מאוחר יחסית והיה לנו יום לא שגרתי אם נגדיר אותו ככה" "כן" "אז אני ממליץ שנלך לישון" אמר. פטוניה הנהנה בראשה להסכמה, ושניהם עלו לישון. באותו לילה פטוניה שוב חלמה את אותו סיוט שחוזר על עצמו כמעט כל לילה בזמן האחרון, היא שוב הולכת ברחוב של דרך פריווט, עושה הליכה קצרה. עד שקלטה דמות לבושה בברדס שמתקדמת לעברה פטוניה הגבירה את קצב ההליכה ועברה לרחוב השני שהיה שומם מאדם, היא החלה לרוץ אבל האיש בברדס תפס אותה וגרר אותה לסמטה והעיף אותה על כמה שקי זבל שהיו שם, הבחור הזה היה מגודל שרירי ושעיר במיוחד עיניו היו אדומות ומלאות כעס ושנאה והריח שנדף מפיו היה מסריח ומצחין עד שהיה נדמה לפטוניה שהיצור הזה לא ממש אנושי. הוא שלף לכיוונה מקל דק וארוך וצעק לעברה: "גלי לי מה את יודעת?" "מי אתה, מה אתה רוצה ממני, אל תפגע בי" צרחה פטוניה באימה ודמעות. "מה אתה מחזיק שם?" "אני חושב שאת יודעת בדיוק מה אני מחזיק" שאג. "מה אתה רוצה?" "איפה הם?" "איפה מי?" אמרה באימה כל גופה רעד למראה האיש. "איפה ג'יימס ולילי פוטר!!" שאג וכיוון את השרביט לגרונה. הדמעות של פטוניה זלגו בקצב מפחיד וקולה היה מר ומפוחד עד מוות:"אני לא יודעת" התייפחה. "את כן יודעת" "אני באמת, באמת לא, אין לי קשר אליה כבר שנים לא ראיתי אותה!" "אנחנו יודעים שזה לא נכון, את מבינה ג'יימס ולילי מאוד חשובים לתוכניות של האדון שלי ואנחנו חייבים לדעת איפה הם – ואת יודעת. היא נפגשה איתך לפני שבועיים!" "אין לי מושג על מה אתה מדבר" בכתה "אנחנו יודעים שפגשת אותה, עכשיו ספרי לי מייד איפה היא!" "אני באמת לא יודעת איפה היא" "אז מה היא אמרה לך בפגישה, תגידי מיד" "אני לא יודעת, אני לא הבנתי, זה היה מוזר, היא באה וביקשה ממני, זה היה מוזר: היא נפגשה איתי בסתר ואמרה לי לזכור שהיא אחרי הכל עדיין אחותי והיא אמרה שהיא תצטרך עזרה בקרוב, אבל היא לא אמרה מה" "אז כן נפגשת איתה, כמו שהיא אמרה לך איפה היא מתחבאת" "באמת שלא" פניה נעשו אדומות מרוב דמעות. "אני חושב שאת משקרת" אמר "אולי זה יעזור לך לדבר" הוא כיוון לכיוונה את השרביט ואמר:"קורשיו" פטוניה התחילה להתפתל מרוב כאב וצרחותיה היו מעוררות אימה למי שהיה שומע אותן. "גלי לי מיד" שאג. "א..נ..י ל......א יו....ד....עת...." אמרה בעודה מתפלת מרוב כאב. החלק האחרון בקרוב עם כל הפרטים מה קרה לפטוניה בסוף

 

[טלוש318]

המשך מהר!

 

[E u r o s t a r]

חלק אחרון

"תפסיק את זה גרייבק" אמרה דמות שהופיעה פתאום בסמטה "היא באמת לא יודעת" "הו כבוד דמבלדור, נחמד שקפצת לביקור" "היא לא יודעת, אמרתי לך. לילי אכן נפגשה עם אחותה לפני שבועיים, אבל היא לא אמרה לה איפה היא מתחבאת" "ואולי אתה יודע דמבלדור" אמר גרייבק וכיוון עליו את השרביט. "ואולי אתה תעזוב את המקום הזה ולא תחזור לפה לעולם?" אמר דמבלדור בשלווה. "יש לי משימה אני לא יכול ללכת עדיין." "אז לך ותגיד לאדון שלך שהיא לא יודעת כלום." "אתה לא מבין כמה המידע הזה חיוני לאדון שלי" "אני יודע יותר ממה שאדון שלך חושב" "ברור, אתה דמבלדור שיודע הכל, לא?" "אני מבקש ממך שוב שתעזוב את המקום הזה" "אני אלך, אבל אנחנו נמצא אותם" אמר גרייבק ונעלם. דמבלדור התקרב אל פטוניה ורכן לעברה "את בסדר?" גופה של פטוניה עדיין הרגיש את הכאב ואמרה בבכי:"לא אני לא בסדר" "אני באמת מצטער על מה שקרה פה" "יופי, אמרה בכעס "כל עולם הקוסמים הזה, זה עולם של ברברים, אני לא רוצה לשמוע ממנו כל ימי חיי יותר" אמרה בבכי וכעס וברחה משם לכיוון ביתה בצליעה. מרחוק אמר לעצמו דמבלדור "גם אני מקווה שאת לא תשמעי ממנו" פטוניה התעוררה שוב כמו בכל לילה היא ראתה שהשעה הייתה קצת אחרי שתיים בלילה. היא קמה מהמיטה וירדה למטבח לשתות כוס מים, היא הביטה במראה עיניה היו אדומות ונפוחות, היא נאנחה והחלה לעלות מדרגות לכיוון חדר השינה, שלפתע פיצוץ החריש את אוזניה. היא הסתובבה בבהלה לכיוון הסלון וראתה את דלת הכניסה של הבית מרוסקת. חמישה אנשים בברדסים נכנסו פנימה, התקף הזיכרונות חזר אליה שוב. ורנון שהתעורר גם הוא בגלל הרעש החזק ירד במהירות לסלון גם ונדהם למראה עיניו. דאדלי שירד בעקבותיו וראה את זה נכנס לחדרה:"אבא מה זה? מי האנשים האלו" "אני לא יודע" אמר לדאדלי "מי אתם מה אתם עושים בבית שלי?" צעק לעברם. הם לא ענו, עוד אחד בברדס נכנס לבית ואמר לשלושה מהם להתחיל לחפש, שלושת הקוסמים התחילו לחפש ולהיכנס לחדרי הבית. "מה זה מה אתם עושים?" צעק ורנון בקול מפוחד, "אני מבקש שתעזבו את הבית שלי בזה הרגע" "הו תשתוק" אמר לו היצור המגודל. ורנון נבהל מקולו הצרוד והקר ונדם את פיו. אחרי שתי דקות חזרו שלושת האנשים ואמרו לזה שנראה לורנון כמפקד שלהם, שהוא לא פה. "מי לא פה, את מי את מחפשים?" שאל בפחד האיש המגודל בברדס יתקרב אליו, ורנון הסתיר בגופו את פטוניה ודאדלי שהתחבאו מאחוריו "איפה הוא?" שאל האיש בברדס "אני לא יודע מה אתה רוצה אדוני, עזוב את הבית שלי הוא שאני התקשר למשטרה" האיש בברדס שלף את שרביטו וכיוון אותו לכיוון ורנון "איפה הארי פוטר?" שאל בתוקף. "הוא עזב כבר לפני שעות" אמר ורנון "אנחנו לא יודעים לאן הוא הלך, בבקשה תעזוב את הבית שלי" קולו של ורנון קיבל טון של אימה, ועורו החל להחוויר. "אנחנו באמת לא יודעים איפה הוא?" חזר ורנון על אותו משפט. "תסתום" שאג הזר, ופנה לאחרים שהיו איתו "כמו שהאדון חשב הוא עזב בדיוק לפני שהכישוף של דמבלדור יתפוגג" "אז מה עושים?" שאל אותו אחד האנשים שהיו איתו. "מסיימים את מה שלשמו בנו לפה" אמר ופנה חזרה לורנון. הוא כיוון לכיוונו שוב את השרביט. ורנון ניסה לסנן לו לעזוב אותם אבל הוא השתיק אותו. "כל הזמן הזה אתם שיתפתם פעולה עם דמבלדור ונתתם להארי לגור פה וככה הגנתם עליו מפני חמתו של וולדמורט במשך כל הזמן הזה. מעשה זה נחשב כבגידה באדון האופל, והוא לא מוחל לבוגדים בייחוד אלו שמגנים ועוזרים לאויבו המושבע, על מעשה כזה אין מחילה, ויש לו רק תוצאה אחת והפעם שוב אדם לא יכול לעזור לכם, דמבלדור מת והוא לא יבוא ויעזור לך פטוניה כמו לפני שנים" "מה?" תהה ורנון "מי עזר למי?" שאל את פטוניה "סיפור ארוך" השיב הזר. "נו גרייבק בו נסיים את זה ונלך" אמרה קוסמת אחרת. "עוד שניה בלטריקס" השיב לה. "כמו שאמרתי זה סיפור אחר ולא נותר לכם מספיק זמן כדי לשמוע אותו" ורנון החל להזיע וירד על ברכיו ויתחנן שיעזבו אותם. פטוניה ודאדלי עשו כמותו והתחננו גם הם, וביקשו שהם שיעזבו אותם ושהם לא יספרו לעולם מה קרה פה, אך אוכלי המוות לא זזו ובהו בהם במבט של חללה לא רק בגלל שהם עזרו להארי, אלא גם היותם חסרי קסם, מוגלגים עלובים וחסרי ישע. "אתם פתטים" אמר גרייבק בקול קר ואכזר וכיוון את שרביטו שוב לכיוונו של ורנון. שני קוסמים נוספים כיוונו את שרביטם לכיוון פטוניה ודאדלי, ואז צעקו ביחד:"אבדה קדברה". סילון של אור ירוק נפלט מכל אחד מהשרביטים שפגע ישירות בחזה של ורנון פטוניה ודאדלי. שלושתם עפו אחורה נתחו בקיר בחוזקה ונפלו אחד על השני שהם כבר ללא רוח חיים. זהו פה נגמר הפרק מקווה שנהנתם

 

[dolev1994]

יש סיכוי לעודג פרקים?

 

[E u r o s t a r]

לצערי אין ממש

יש לי עוד פרק אחד אבל הוא לא ברמה של הפרק ה1

 

[סמיילי8]

בנאדם, זה מהמם. כל הכבוד.

 

[E u r o s t a r]

תודה רבה,

אני מקווה שעוד אנשים קראו ונהנו מזה כי באמת השקעתי הרבה על הפרק הזה..... ואם מישהו קרא, שיגיב קצת לא מזיק לשמוע מילה טובה