אם לא הייתי מכירה את שירילי
גם אני הייתי מתיחסת כמותך, בהחלט. כל פעם כשאני מסתכלת עליה מהצד, ולא כאמא שלה אני באמת אומרת שמי שרק שומע את הספורים, ולא מוכן להכיר (לפחות וירטואלית) ולשמוע יותר לעומק, בהחלט יכול לראות בדברים שאני כותבת בדותות של אם גאוותנית. אבל כשאני שוב מסתכלת, ורואה ושומעת מה שאומרים עליה כל מי שנתקלים בה, אז אני רק שומעת התעלויות. אני בהחלט יודעת מה זה להתפעל מפעוט, ואני רואה גם איך מתפעלים מהפעוטות האחרים סביבנו. הרי כל אדם סביר מתפעל מכל תינוק וכל פעוט איתו הוא נפגש, אבל במקרה של שירילי זה לא ככה, זה משהו אחר אנשים פשוט נאלמים דום כשהם רואים אותה. זו פשוט ילדה חריגה, והחיים בקרבתה הם אתגר נעים אבל מאוד מאוד קשה, כי קשה להתכונן לכך שעם ילד בן שנה תצטרכי כבר להתמודד שכלית ברמה של ילד בן שנתיים או שלוש לפחות (לקח לי זמן להתרגל), ויש עוד הרבה מאוד קשיים שנובעים מהמיוחדות שלה, וכמו שכתבתי בעבר, היה לי הרבה יותר נוח אם הייתה פחות חריגה. אני ממש מפחדת ממה שיהיה בעוד שנים בודדות כשהידע שלה יהיה כל כך אדיר שאולי מוקדם מידי לא אדע לענות לכל שאלותיה. יחד עם זה, בהחלט גם אני מאמינה בליווי, הן לשם גירוי, הן לשם מתן הצרכים הבסיסיים, הן לשם הדרכה, הן לשם הגנה, אבל בעיקר לשם מתן אהבה. אני גם לא חולקת על כך שבלידה מוחנו עדיין לא מפותח דיו, אצל כולנו הוא ממשיך להתפתח במשך שנים לאחר הלידה, וללא ספק כך גם אצל שירילי. אבל לכל אחד יש נקודת פתיחה אחרת.
גם אני הייתי מתיחסת כמותך, בהחלט. כל פעם כשאני מסתכלת עליה מהצד, ולא כאמא שלה אני באמת אומרת שמי שרק שומע את הספורים, ולא מוכן להכיר (לפחות וירטואלית) ולשמוע יותר לעומק, בהחלט יכול לראות בדברים שאני כותבת בדותות של אם גאוותנית. אבל כשאני שוב מסתכלת, ורואה ושומעת מה שאומרים עליה כל מי שנתקלים בה, אז אני רק שומעת התעלויות. אני בהחלט יודעת מה זה להתפעל מפעוט, ואני רואה גם איך מתפעלים מהפעוטות האחרים סביבנו. הרי כל אדם סביר מתפעל מכל תינוק וכל פעוט איתו הוא נפגש, אבל במקרה של שירילי זה לא ככה, זה משהו אחר אנשים פשוט נאלמים דום כשהם רואים אותה. זו פשוט ילדה חריגה, והחיים בקרבתה הם אתגר נעים אבל מאוד מאוד קשה, כי קשה להתכונן לכך שעם ילד בן שנה תצטרכי כבר להתמודד שכלית ברמה של ילד בן שנתיים או שלוש לפחות (לקח לי זמן להתרגל), ויש עוד הרבה מאוד קשיים שנובעים מהמיוחדות שלה, וכמו שכתבתי בעבר, היה לי הרבה יותר נוח אם הייתה פחות חריגה. אני ממש מפחדת ממה שיהיה בעוד שנים בודדות כשהידע שלה יהיה כל כך אדיר שאולי מוקדם מידי לא אדע לענות לכל שאלותיה. יחד עם זה, בהחלט גם אני מאמינה בליווי, הן לשם גירוי, הן לשם מתן הצרכים הבסיסיים, הן לשם הדרכה, הן לשם הגנה, אבל בעיקר לשם מתן אהבה. אני גם לא חולקת על כך שבלידה מוחנו עדיין לא מפותח דיו, אצל כולנו הוא ממשיך להתפתח במשך שנים לאחר הלידה, וללא ספק כך גם אצל שירילי. אבל לכל אחד יש נקודת פתיחה אחרת.