שלום לכולם

[סקרנית טבעית]

שלום לכולם ../images/Emo13.gif

אני חדשה בפורום ואשמח להמשיך לקרוא כאן על החינוך הביתי גם אני כמו רוב התלמידים (או שמא - כולם ?) נפגעתי הרבה פעמים מהמערכת למשל - מגיל קטן הייתי מאוד ביישנית. ביסודי הבעיה העיקרית שלי הייתה שיעורי דרמה ושיעורי ספורט לא מעצלנות חס וחלילה, להיפך גם דרמה מאוד אהבתי, אבל התביישתי להשתתף המורה לספורט למזלי היה ממש נחמד והבין אותי, הוא לא הכריח אותי להשתתף במה שלא רציתי ובעזרת הביטחון שנתן לי בשנה האחרונה ניסיתי להשתתף יותר ואפילו קיבלתי 80 או 85 בתעודה על המאמץ (למרות שההישגים שלי לא היו טובים כי הייתי מאוד איטית), במקום ה-70 הרגיל עם המורה לדרמה לעומת זאת היה סיפור אחר עד היום זכור לי איך צרח עליי באמצע השיעור שאם אני לא אציג לפני הכיתה אין לי מה לעשות שם ואני יכולה ללכת הביתה פעם אחת אפילו מפחד אמרתי לו בסדר, אני אשתתף אבל אחרונה כאשר האחת לפני אחרונה הציגה ביקשתי רשות ללכת לשירותים והבטחתי לחזור מהר כדי שאוכל להציג נשארתי בשירותים כחצי שעה בכוונה (זה היה סוף היום) ויצאתי רק 20 דקות אחרי שהלך גם בתיכון נתקלתי בהרבה אטימות נמשיך עם הספורט כדוגמא - לא יכולתי להשתתף כי מאוד מאוד התביישתי רק המחשבה על לרוץ ולעשות מדידה לפני כולם גרמה לי לדופק מואץ, לסחרחורות ולבכי בבי"ס לא קיבלו את זה שאין לי אישור מרופא אפילו מנעו ממני תעודת הצטיינות כי היה לי נכשל בספורט, למרות שתלמידים אחרים יכלו לקבל תעודות הצטיינות למרות הנכשל (האדם אשר מאשר תעודת הצטיינות היה "במקרה" גם המורה לספורט שלי באותה שנה) אחרי כמה שנים של סבל עם הזמנות לפגישות בגלל שאני לא משתתפת וכו' הלכתי לפסיכולגית אשר אישרה שיש לי בעיה ורק בזכות כך שהיא שלחה מכתב לבי"ס קיבלתי את הפטור אם היו טורחים להקשיב לי ולא לבטל את דבריי כי אין לי אישור מרופא כמה שנים יותר מוקדם הרבה סבל היה נמנע ברור לי שאני לא רוצה שילדיי יפגעו כמוני מהמערכת הדוגמאות שציינתי הן מעטות בים "הפגיעות" אשר גרם לי ביה"ס כרגע אין לי ילדים אבל אני ובעלי עובדים כרגע על אחד

הבעיה העיקרית שלי היא איך אוכל לחך את ילדיי בבית ? הפחד העיקרי שלי הוא המחסור בחברה, הרי רוב החברים הם מהבי"ס בנוסף אני עובדת המון, על מנת שאני ובעלי נוכל לקיים את עצמנו אנחנו עובדים כל יום מ-8 עד 2 לפחות, בד"כ עד 4 אשמח לשמוע ממכם מה אוכל לעשות למרות שעוד קצת מוקדם

אני אוהבת לתכנן לטווח ארוך

וכמובן - סליחה על המגילה !!

 

[anat1963]

ככל שאני חושבת יותר על הנושא של חבר

אני מגיעה למסקנה שגם למטרה הזאת עדיף החינוך הביתי. כשילד סגור מספר שעות ביום בבית הספר, הוא נחשף רק לחברה שזמינה לו שם, כשרובה (אם לא כולה) אינה דוקא החברה המתאימה לו באופן אישי. כתוצאה מכך תמצאי בבתי הספר תלמידים רבים אומללים כתוצאה מבידוד חברתי. לעומת זאת, ילש שמתחנך בחינוך ביתי (בעיקר בעידן שלנו), חשוף למגוון רחב יותר של אנשים איתם יכול ליצור קשר במגוון דרכים, ומתוכם סיכוי הרבה יותר גדול שימצא את החברה המתאימה לו באמת. חוץ מזה. מי אמר שאדם צריך להיות מוצף בחברה בלי שום קשר אמיתי. מה רע ביצירת קשרים מעטים אבל אמיתיים? האם זה שילד לומד בכתה מסויימת אומר דכל 40 חבריו לכתה מתאימים להיות חבריו? אולי אם ישאר בבית ויגלוש באינטרנט, ימצא בעיר השכנה חבר (מבוגר או צעיר ממנו) שיוכל להיות חבר נפש עבורו?

 

[כחול שמיים]

מממממ.....

לא נראה לי הקטע של חבר דך האינטרנט. נכון שיצירת קשרים וירטואליים יכולים להיות מהנים ונחמדים ואף להכיר חברים טובים אבל לא הייתי מגדירה "חברים של אינטרנט" כחבריםש איתם הילד צריך לבלות במגרש הכדורגל, מגרש משחקים, רכיבה על אופניים חוגים וכו... (זו רק דעתי הצנועה).

 

[anat1963]

למה לא?

את יודעת כמה זוגות נשאו בעשור האחרון לאחר הכרות באינטרנט? (אגב, למשל אנחנו). האם גם זה פסול בעיניך? אם לא, אז למה מבוגרים יכולים ליצור קשר שלם דרך האינטרנט וילד לא? האינטרנט זו פשוט דרך נוספת ליצירת קשרים, ולמרות הסטיגמה, זו הדרך הפחות מסוכנת שיש. כי באינטרנט (לפחות מי שמפתח חושים נכונים לביקורת, וכאן תפקידם של ההורים) קל יותר לסנן גורמים שליליים ולנתק מהם מגע בקלות רבה הרבה יותר (שוב מנסיון), ומצד שני הקשר האמיתי נבנה על בסיס הרבה יותר בריא ומעמיק ולא על הבסיס הרעוע של קשרים שנוצרים בדרך אחרת.

 

[כחול שמיים]

לא פסול

ואין לי דבר נגד הכרות דרך האינטרנט. להיפך, כתבתי שלהכיר חברים וירטואליים זה מהנה ונחמד, כמובן שיש צורך בהגחה של הורים בעניין כשמדובר בילדים ולסנן גורמים שעימם ייטיב הניתוק. לחדד את דבריי, חברים וירטואליים הם לא חברים של כדורגל, חוגים, אופניים וכו... הם על מסך המחשב. זה בסדר אבל לדעתי אלו לא הקשרים אותם צריך ילד בן 4 או 5 או 6 ליצור. ילד צריך ליצור קשרים עם ילדים בחיי היום יום, למשחקים, שיעורים, גן, בית ספר או חינוך אחר, חוגים, טיולים ועוד. חבר של מחשב הוא של מחשב. אם ניפגשים איתו ומכירים מקרוב והופכים להיות באמת חברים אז כבר לא חברים של אינטרנט אלא חברים ויזואליים אמיתיים שמשוחחים בטלפון בנוסף למחשב. אצלנו המבוגרים (לדעתי) תפיסת העולם הוירטואלי שונה במקצת מאשר תפיסת עולמו של ילד את הוירטואליה. לא כל כך הבנתי את דברייך לגבי בסיס רעוע של קשרים הנוצרים בדרך אחרת. על אילו קשרים את מדברת? באילו דרכים הם נוצרים? אני מוכרחה לומר שמכאן הדיון קצת סוטה ממסלולו (וזה בסדר גמור, אני חושבת) ברשותה של המסוקרנת השואלת.....

 

[anat1963]

ולמה שחברי אינטרנט לא יהיו גם ...

חברים לכדורגל וכל היתר? למה שאחרי מספר שיחות באינטרנט ובטלפון לא תתארגן פגישה? שוב - האינטרנט זה הכלי דרכו מכירים, רק בצורה הרבה יותר בריאה. תמיד, אם מדובר בגורמים חיוביים שיש ביניהם כימיה (ובין ילדים זה יקרה הרבה יותר מאשר בין המבוגרים), הפגישה בשלב מעט מתקדם יותר מתבקשת, ואז יכולים בהחלט להיפך לחברים בכל מובן. הדרך הלא בריאה, לטעמי, היא כל דרך שבה המפגש הראשוני הוא ויזואלי ו/או במסגרת רבת משתתפים. בדרכים הישנות היה משקל רב הרבה יותר למראה, ואם מדובר באדם (ילד או מבוגר) נעים למראה לאחר אז היה לאדם סיכוי, אבל מצד שני לפעמים רצו בו רק בגלל המראה שלו ולא בגלל מה שיש בו באמת (אני יכולה להרחיב ולתאר לך מה ההכרות בנעורי עם המצב הזה עשתה לי. בקיצור רק אומר, שבהחלט יש לי נתונים להראות מצוין עם מעט מאוד טיפוח, אבל בגלל שחששתי שאם אראה טוב - אפילו יפיפיה - ירצו בי רק בגלל זה, הזנחתי את עצמי מאוד ודי פגעתי במראה שלי, והיום כשהבנתי את טעותי קשה לי מאוד לתקן את הנזק). לעומתו, אדם שנראה רע לא היה לו כמעט סיכוי ליצירת קשרים. כשההכרות הראשונית היא וירטואלית וטלפונית, למראה כבר יש השפעה קטנה בהרבה, כי אם נפגשים זה בגלל שהאישות מצאה חן. ופגישות רבות משתתפים כהתחלה, הן מצב בו האדם הכי פחות אמיתי, ולכן זו גם דרך גרועה להכרות בריאה. לכן אני טוענת, שהדרך הטובה והבריאה ביותר להכיר היא דרך האינטרנט. לקשרים השטחיים אפשר להסתפק גם באנשים שזו הפעם הראשונה, ואולי גם האחרונה, שנפגשים איתם ואלה לא חסרים בכל מקום (אלא אם כן הילד כלל לא יוצא מהבית).

 

[anat1963]

ועוד משהו

אני לא מדברת על ילד ממוצע בגיל 5 או 6, אלא על ילד שמנטלית הוא לפחות בין 8 או 9. ילדים צעירים מזה בהחלט לא יצרו קשרים דרך האינטרנט, אבל הם גם עדיין לא זקוקים לחברים של ממש, אלא רק למפגשים עם אנשים, שלשם כך אפשר בהחלט להסתפק במפגשים המקריים. החברויות שיכולות להווצר דרך האינטרנט הן חברויות מעמיקות, אפילו מה שנקרא "החבר הכי טוב שלי", שלזה זקוקים בעיקר הילדים הבוגרים ובני הנוער, ולרוב גם המבוגרים

 

[חגית אמא של אלה]

ילדים ואינטרנט ../images/Emo31.gif

אני בעד היכרויות אקראיות ולאו דווקא "מבויימות" (רק ילדים מהגן) אבל מתנגדת לחלוטין למפגשי אינטרנט. גם ילד בן 8 או 9 ואפילו ילד בוגר גלאית או נפשית מזה- עדיין אין לו כושר שיפוט של מבוגר ומי יודע מי בכלל ה"ילד" שכותב לו מהצד השני. אני בעד התערבות האינטרנט בחיינו ככלי להשגת מידע ואף חומר לימודי, הכרויות למבוגרים בעלי כושר אבחנה ושיפוט אך ודאי לא לילדים. אני אפילו חושבת לגונן- ובמידת הצורך לאסור- על שימוש למטרה זו אצל ילדים. זה שונה אם הם מתכתבים עם חבר מוכר, אבל לא הכרויות חדשות. עולה לי בראש הקסיפור של הנער בן ה-16 שהכיר בחורה דרך האינטרנט, נסע להכיר אותה וסיים כשמצא את מותו בשטחים. אפילו בגיל 16 לפעמים אין כושר שיפוט ומידת אחריות. דבר נוסף- יש משהו מאוד לא טבעי בצורת היכרות כזו, כשמדובר בילדים. הם זקוקים לאינטרקציה מסוג אחר. כמובן- דעתי הפרטית.

 

[anat1963]

כפי שאמרת, דעתך הפרטית

אני מתכוונת, כשאראה ששירילי בוגרת מספיק מבחינה שכלית ונפשית, ומנגד מספיק קרובה אלי ומשתפת (כך שאוכל לפקח) לעודד אותה מוקדם ככל האפשר להכיר חברים דרך האינטרנט, והמפגשים הראשונים יהיו כשגם אני והאם השניה משתתפות. אני עדיין מאמינה שזו הדרך הנכונה והבריאה ביותר להכריות, אצל ילדים עוד יותר מאשר אצל המבוגרים

 

[כחול שמיים]

מצטרפת לדעתך.../images/Emo45.gif

 

[ענת בן צבי]

בגיל צעיר ילד מפתח את קישורי

התקשורת שלו - קשר עין, שיחה תגובות - זה לא קיים על האינרנט ולכן אני חייבת להסכים עם הכחולה. יותם שלי מאחר בקישוריים האלה ואני רואה כמה לא נולדים עם זה אלא רכשים את זה - על ידי אינטראקציה. אנחנו מבוגרים אנחנו יכולים לזהות את האדם מאחור אני לא יודעת לגבי ילדים בגיל מאד רך. לא הייתי פוסלת אבל בטח לא כמקור רציני. ענת

 

[anat1963]

בהחלט נולדים עם כישורים חברתיים

אחרת איך תסבירו שלשירילי יש את הכישורים הללו ברמה מאוד מפותחת כבר מימיה הראשונים.

 

[ענת בן צבי]

ואיך תסבירי שאת יותם צריך ללמד?

חלק מקישורי התקשורת נולדים איתם וחלק הם נרכשים. יש ילדים שרוכשים מהר - ביתך ויש ילדים שרוכשים לאט - בני יותם. יש דברים שרק שיש בהם עיכוב ניתן לשים לב אליהם. אני בטוחה שמוכשרת ככל שתהיה - שפת גוף, להחזיק קשר עין להרבה זמן ולשוחח לא היה שם מהיום הראשון - זה נרכש. ענת

 

[anat1963]

טעות

ואני יכולה להעיד גם על עצמי וגם על בתי. יש לשתינו כישורים רבים, וכמובן בתחומים ששתיחנו מוכשרות בהם, אני מסוגלת להרבה יותר ממנה. כי מה שקורה זה שהכישורים מתפתחים ומשתכללים עם התקדמות החיים, אבל זה רק השתכללות של כישורים שנולדנו איתם. כישורים שלא נולדים איתם לא קיימים כדי לשכלל אותם וכלום לא יעזור ושום למידה לא תקנה אותם. אז שירילי מוכשרת גם מבחינה חברתית כי ככה היא נולדה, ילד אחר מוכשר גם כן אבל הקצב שלו איטי יותר, אז גם יגיע לדברים, אבל לאט יותר. אחרים לא מוכשרים בכך כלל וכלום לא יעזור. ולסיפא שלך. כן, כל היכולות הללו היו לשירילי כבר ביומה הראשון בעולם.

 

[לזניה צמחונית]

אין מישהו ש"יש לו" ומישהו ש"אין לו"

כישורים חברתיים או אחרים. זה לא משתנה דיכוטומי - או שיש או שאין. זה משתנה רציף, כל אחד נמצא על רצף אחר. ואם לא מפתחים, זה מתנוון. ושירילי, שנולדה עם כישורים חברתיים מופלאים, לא תביא זאת לידי ביטוי אם תשב ספונה בביתה. כל כישור או יכולת שלא מפתחים - מתנוונת.

 

[כחול שמיים]

הכושר לקשר.....

כשרים חברתיים הם דבר מולד. עד כמה הוא מפותח בכל אחד ואחת מאיתנו זה עניין אינדוודואלי. יש כאלו שאין להם שום בעייה ליצור קשרים חברתיים עם ילדים אקראיים, בגילאים שונים, במקומות שונים אפילו אם אבא ואמא לא לידם. יש כאלו שלא יוצרים קשרים חברתיים כלל וכלל ויש כאלו שהם באמצע. יוצרים קשרים עם חברים שהם מכירים מהגן ומתביישים ליצור קשר בסביבה משתנה כמו גן שעשועים. הכושר לקשר הוא דבר מולד ועלינו כהורים חלה אחריות לעזור לילדים לפתח את הכושר הזה. זה משמח מאוד לקרא שביתך כל כך מוכשרת ומרגע שנולדה לא הייתה לה כל בעייה ליצור קשרים. לצערינו יש ילדים שצריכים המון הדרכה והכוונה ביצירת קשרים חברתיים מסוגים שונים, אבל אני מניחה שלא עליהם אנו מדברים כאן. הנמר שלי החל לדבר מאוחר. בשל האיחור השפתי היו לו קשיים להשתלב בחברה של ילדים לא מוכרים, לכן העדיף לשחק לבד. יום אחד אמרו לי "הבן שלך אינדוודואליסט" כמעט התעלפתי. במיוחד בגלל עבודתי עם אוכלוסיה כזו ואצלי זה עמוק עמוק בלב. תארי לך שהייתי יושבת איתו כל היום מול מחשב לשחק רק במשחקי מחשב. נכון שהם עוזרים לפתח חשיבה, קאורדינציה וכו... אך משחקי המחשב עדיין לא מתקרבים בפיתוח הכשרים החברתיים שלהם לקשרים המתפתחים תוך כדי התערות בין קבוצת ילדים שמשחקים בארגז חול עם כף דלי ומגרפה. אני לא חושבת שישיבה מול מסכי מחשב כל כך נחוצה לילדים גם לא בגיל 8, 9. אני כל כך שמחה שכשהייתי ילדה לא היה מחשב לכל ילד. רכבתי קילומטרים על גבי קילומטרים על אופניים עם עשרות ילדים. אני גרה בצפון הרחוק אז לפחות פעם בשבוע נזרקנו למיים של הירדן, שיחקנו מחבואים בלי סוף, "עמודו" ועוד משחקים הזכורים לטוב שהיום הם כמו שפה זרה לדור הצעיר. שוב, הכרות עם המחשב זה מצויין, הכרות דרך המחשב? אני לא חושבת שזו הדרך הנכונה בגיל צעיר. דבר אחרון ענת, קשה לי מאוד להסכים עם המשפט הזה שכתבת: אחרים לא מוכשרים בכך כלל וכלום לא יעזור במיוחד עם הסוף שלו, שכלום לא יעזור.

 

[לזניה צמחונית]

אני הבנתי מענת, שהיא מתכוונת

שבתה תכיר אנשים דרך המחשב, וזה יוביל להכרויות פיזיות. אני רק תוהה - אם שירילי לא פגשה ילדים רבים "על אמת", האם ענת באמת סבורה שברגע שתיפגש עם החברים הוירטואלים היא מיד תדע את הקוד ההתנהגותי? לא משנה כמה היא מוכשרת - זוהי יכולת שצריך לפתח אותה. אם שירילי בילתה רוב ימיה מול המחשב בעוד ששאר הילדים שיחקו בינם לבין עצמם, אני בספק רב אם כאשר סוף סוף שירילי תפגש עם שאר הילדים יהיה לה קל ליצור קשרי ידידות עמם.

 

[כחול שמיים]

זו דעתי

רק במילים אחרות..... כלומר (מסכימה איתך).

 

[anat1963]

שוב חוסר הבנת הנקרא

נכון להיום, בגיל שנה ו-7, שירילי כבר נחשפה לא מעט לקשרים חברתיים וכולם לא נוצרו באמצעות המחשב. בגיל הזה היא עדיין לא מעונינת להתעסק עם המחשב, ונגיע להתעסקות רק כשתרצה. גם אז היא עדיין תהייה חשופה גם לדרכי ההכרות האחרות, ובגיל מאוד צעיר הקשרים שיווצרו יהיו ממילא יותר קשרים מזדמנים, ובהחלט לא דרך המחשב. כשהיא תתבגר יותר, ושכולנו נחוש שהיא בשלה לכך (תוך פקוח שלנו) אז יתחילו להיווצר הקשרים דרך המחשב. לא קודם, כך שהיא לא תגיע עם חסכים וחוסר ידע. נכון שאם היא מעתה והלאה כל הזמן רק תשב בבית, כישוריה החברתיים בהחלט יתנוונו. אבל זה לא מה שקורה ולא מה שיקרה. הכלים שתרכוש בשנותיה הראשונות, שאליהם יתלוו הפקוח שלנו וכללים בסיסיים לחיים בבית שימנעו ממנה לעשות דברים מסוכנים מידי מבלי שנחשוד בזמן, הם שיאפשרו לה בגיל המתאים למצוא חברים להכרות ממשית (פיסית) גם באמצעות האינטרנט. כמובן שגם כשתתחיל להכיר דרך האינטרנט תמשיך לפגוש אנשים גם בדרכים אחרות, ומי שתיווצר לה עימו כימיה הדדית, והתנאים יאפשרו זאת יהפך לחבר שלה, בלי קשר לדרך בה יכירו. אני פשוט רק, מנסיון, מאמינה שהאינטרנט כדרך הכרות היא האופציה הכי חיובית והכי פחות מסוכנת (ובתנאי שאצל קטינים יש פקוח של ההורים).

 

[לזניה צמחונית]

ואגב נוסף

חיות נולדות כאשר הן מוכנות לחיות את החיים, כל הכישורים כבר מוטבעים בהם, השכל מפותח במלואו. בני האדם, בניגוד לחיות, נולדים חסרי ישע. תינוק זקוק לשנים של ליווי צמוד על מנת להתפתח. לא רק רק כי הוא זקוק לעזרה פיזית, אלא מוחו עדיין אינו מפותח. כאשר אנחנו נולדים, אז מתחילה המערכת הקוגניטיבית לפעול. לכן כל כך חשוב להפעיל גירויים חיצוניים רבים ככל האפשר על תינוקות, רק כך המוח שלהם מתפתח. לכן אני נוטה להתייחס להצהרות שלך על שירילי שנולדה עם כל הכישורים הקוגנטיבים כעל גאוותנות או יהירות גרידא, אלא אם כן אכן מדובר בתינוקת על אנושית...