צר לי אם אני מעיק בשאלותי
(כי נדמה שלא ששים לדון בנושא ליקווידטורים אלו ואחרים), אבל: אצא מנקודת הנחה שיצא לקוראי הפורום לצפות במופעי ה"שאולין" (אם לא אז...), ועתה אפנה שאלה- כיצד ניתן להסביר את המעללים הבאים מבחינה מדעית,פיסיקלית (נטולת צ'י,אנרגיה,"אנרגיה",אורגיה ושאר נשגבות): אדם ההולך על להבי חרב,שבירת לוחות מתכת על ראש הגולגולת,דקירת הגוף ממספר כיוונים (כולל הצוואר) בו זמנית באמצעות חניתות. לאחר שפישפשתי במוחי הפנימי (שיש לא מעטים הטוענים כי אינו סדור) נזכרתי בעוד דוגמא מתועדת ויזואלית (ושאלה לי בנוגע אליה): אומני לחימה הפוגעים ב"נקודות מוות" וגורמים להפסקת דופק/נשימה (בזמן שמכשירים מדעיים מחוברים לנסיינים) ומיד לאחר מכן ע"י טיפול בנקודות החייאה (שמקורן ברפואה הסינית/יפנית/קוריאנית/הודית...) משיבים לנסיינים את שאבד וסיכן את חייהם. איני מכיר הסבר מדעי פיזי לנקודות הדלקה/כיבוי אלו התאוריה היחידה שאני מכיר היא תאוריית הצ'י (דרך אגב אכן לא מתאים לקרוא לצ'י- אנרגיה, המשמעות של אנרגיה עושה עוול עם המובן העשיר יותר של המילה), אם מישהו שמע על הסבר אחר מלבד תאוריית העיצבוב, אשמח לשמוע. ולמה לא עצבים? אם מדובר בעצבוב בלבד, כיצד ייתכן ורופאי המערב לא משתמשים בשיטות (הפשוטות לכאורה) הללו אם הן אכן קיימות ועובדות. אני מודה, בעוונותי אני גם מאמין באותו צ'י (או תקראו לזה איך ש'תם רוצים) ועד שלא אקבל הסבר מדעי המספק את הדעת לא אנוח על שמרי, זה שלא רואים את זה, לא אומר שזה לא שם. בהיסטוריית האנושות נהגו לחשוב (אותם הדיוטות שאינם סדורים במחשבתם, הלא כן) שאין חלקיקים הקטנים מאותם אטומים פריקים, פשוט כי לא תפסו אותם בשום אמצעי מדעי. נו ואין חלקיקים הקטנים מאטומים? ותרשו לי להעלות סברה נוספת, מה לגבי התקופה בה לא היו מודעים לקיומם של הגזים השונים ובכללם החמצן, האם העובדה שלא הכירו בחמצן או זיהו וכימתו אותו באופן מדעי מנעה ממי מאותם קדמונים (אשר אנו צאצאייהם כתוצאה מאותו תהליך סודי ונשגב שנקרא נשימה) לנשום אותו, ושאותו החמצן יזרום לו באפיקים אלו ואחרים בגופיהם? יכולת התפיסה של האדם מוגבלת (ואני נכלל בקביעה זו, אוה בהחלט) לזה אני מסכים, אבל כל דבר מוכח בסדר הבא (לא משנה כמה מופרך הוא נשמע וכמה מדעי הוא הופך להיות דה פקטו): 1.יש תצפית. 2.מעלים השערה. 3.ניסוי והוכחה (או חוסר הוכחה, ואז מישהו אחרי מאתיים שנה (איינשטיין?!)מוצא את זה באיזה ספרייה ומנסה להוכיח את זה שוב). בכבוד רב. היי, ועכשיו גם חג שמיייייייייח
(כי נדמה שלא ששים לדון בנושא ליקווידטורים אלו ואחרים), אבל: אצא מנקודת הנחה שיצא לקוראי הפורום לצפות במופעי ה"שאולין" (אם לא אז...), ועתה אפנה שאלה- כיצד ניתן להסביר את המעללים הבאים מבחינה מדעית,פיסיקלית (נטולת צ'י,אנרגיה,"אנרגיה",אורגיה ושאר נשגבות): אדם ההולך על להבי חרב,שבירת לוחות מתכת על ראש הגולגולת,דקירת הגוף ממספר כיוונים (כולל הצוואר) בו זמנית באמצעות חניתות. לאחר שפישפשתי במוחי הפנימי (שיש לא מעטים הטוענים כי אינו סדור) נזכרתי בעוד דוגמא מתועדת ויזואלית (ושאלה לי בנוגע אליה): אומני לחימה הפוגעים ב"נקודות מוות" וגורמים להפסקת דופק/נשימה (בזמן שמכשירים מדעיים מחוברים לנסיינים) ומיד לאחר מכן ע"י טיפול בנקודות החייאה (שמקורן ברפואה הסינית/יפנית/קוריאנית/הודית...) משיבים לנסיינים את שאבד וסיכן את חייהם. איני מכיר הסבר מדעי פיזי לנקודות הדלקה/כיבוי אלו התאוריה היחידה שאני מכיר היא תאוריית הצ'י (דרך אגב אכן לא מתאים לקרוא לצ'י- אנרגיה, המשמעות של אנרגיה עושה עוול עם המובן העשיר יותר של המילה), אם מישהו שמע על הסבר אחר מלבד תאוריית העיצבוב, אשמח לשמוע. ולמה לא עצבים? אם מדובר בעצבוב בלבד, כיצד ייתכן ורופאי המערב לא משתמשים בשיטות (הפשוטות לכאורה) הללו אם הן אכן קיימות ועובדות. אני מודה, בעוונותי אני גם מאמין באותו צ'י (או תקראו לזה איך ש'תם רוצים) ועד שלא אקבל הסבר מדעי המספק את הדעת לא אנוח על שמרי, זה שלא רואים את זה, לא אומר שזה לא שם. בהיסטוריית האנושות נהגו לחשוב (אותם הדיוטות שאינם סדורים במחשבתם, הלא כן) שאין חלקיקים הקטנים מאותם אטומים פריקים, פשוט כי לא תפסו אותם בשום אמצעי מדעי. נו ואין חלקיקים הקטנים מאטומים? ותרשו לי להעלות סברה נוספת, מה לגבי התקופה בה לא היו מודעים לקיומם של הגזים השונים ובכללם החמצן, האם העובדה שלא הכירו בחמצן או זיהו וכימתו אותו באופן מדעי מנעה ממי מאותם קדמונים (אשר אנו צאצאייהם כתוצאה מאותו תהליך סודי ונשגב שנקרא נשימה) לנשום אותו, ושאותו החמצן יזרום לו באפיקים אלו ואחרים בגופיהם? יכולת התפיסה של האדם מוגבלת (ואני נכלל בקביעה זו, אוה בהחלט) לזה אני מסכים, אבל כל דבר מוכח בסדר הבא (לא משנה כמה מופרך הוא נשמע וכמה מדעי הוא הופך להיות דה פקטו): 1.יש תצפית. 2.מעלים השערה. 3.ניסוי והוכחה (או חוסר הוכחה, ואז מישהו אחרי מאתיים שנה (איינשטיין?!)מוצא את זה באיזה ספרייה ומנסה להוכיח את זה שוב). בכבוד רב. היי, ועכשיו גם חג שמיייייייייח
