שלום לכוולם!

[שנוקי של איתוש]

שלום לכוולם!

קוראים לי שני ואני אוטוטו מתחתנת... מצטערת שאני מצתרפת וישר יש לי תלונות מענות ובקשות... אבל אני פשוט בבעיה עם חמותי לעתיד... אחרי שעשינו את ההחלטה הגורלית אני והמיועד החלטנו להודיע לכולם... טבעי לא? עבר הזמן והגענו שוב לביתה של חמותי לעתיד עם בשורות על כמה החלטות והתלבטויות... כמו בתלבטויות בקשר למקום והחלטות כמו שירים שבחרנו לרגעים מסויימים וכו'... זה המקום להגיד שהורי ז"ל אינם איתנו מאז אסון התאומים... אני והמיעד חברים כבר כמעט 9 שנים... כך שהוא הכיר אותם והאמת היה מאוד קשור אליהם... החלטנו להנציח אותם באירוע ומה יותר סימלי מכמה שיותר קרוב לחופה? אז אני חשבתי על שיר... והוא הציע אפילו לבצע אותו.. וביחד החלטנו שזה יהיה השיר "דברים שרציתי לומר" של יהודה פוליקר... וסיפרנו על ההחלטה באחת הפעמים לא מזמן כשהיינו אצלה... אתמול הגברת מתקשרת אלי ואומרת לי שזה לא מוצא חן בעינייה שיהיה שיר מדכא כזה בחתונה של הבן שלה... וביקשה ממני לבטל את השיר... מצד אחד זה נורא הרגיז אותי כי מי היא שתתערב לי מה לשים בחתונה.. ועוד בכזאת נחרצות... ומצד שני העליב אותי כי זה לזכר הורי וזה לא סתם איזה אורחים שלא זכו להגיע לאירוע... אמרתי לה שזה נתון לשיקול דעתנו ושאם לבן שלה זה לא מפריע אני לא מבינה למה לה זה כן... אז היא אמרה לי שכבר הפכתי אותו לסמרטוט וכל מה שאני יגיד הוא יעשה... באותו רגע כבר ממש התרגזתי ואמרתי לה שלא משנה מה יקרה השיר הזה יהיה בחתונה ואני לא מוותרת... אז היא אמרה לי שאם הולכים להיות כאלה שירים בחתונה היא לא באה כי זה יעשה לה בושות לפני החברות שלה... מה גם שהיא לא עוזרת לנו כספית ומביאה עוד כ20 חברות שאנחנו בקושי מכירים... וזה לא הדברים היחידים שהיא עושה... בכל הזדמנות היא עוקצת ופוגעת בי.. ואני לא מצליחה להסתדר איתה בגלל איך שהיא מתנהגת... כשגרנו אצלה או קרוב אליה היא יכלה להעיר אותו באמצע הלילה כדי שיבוא ללוות אותה בשביל של הבית שלה כי היא מפחדת... והיא מסוגלת להתקשר בשעה כזו לבקש שידבר איתה עד שהיא נכנסת הביתה... וכשהבאתי את הכלב שנתנו לי הורי, שבוע לפני שנפטרו, לבית החדש שלנו היא הטילה וטו למשך חצי שנה על הבית כי היא טענה שהכלב ישאיר זכרונות קשים וכואבים לאורך כל הקשר שלנו... היא עוקצת אותי כשהוא לא מרגיש טוב ואומרת לו "כשהיית בבית אף פעם לא היית כל כך חולה כל הזמן.." ואז אומרת לי "מה את נותנת לו לאכול שהוא ככה?" וכנ"ל על אם הוא עולה קצת או יורד במשקל... חוצמזה היא נורא אוהבת לתקוע את האף שלה... אחרי שסיפרנו על החתונה היא קנתה לנו את הקטלוג החדש של מתחתנים... ואני כבר חשבתי איזה יופי היא מתחילה להתנהג יפה... זה בטח בגלל שהיא הבינה שאני עכשיו במשפחה והכל... לפני שהספקתי לסיים לחשוב על המילים האלה בראש היא כבר אמרה שהיא סימנה לי כמה שמלות יפות שהיא חושבת שיתאימו לי.. ואמרה:"אז שנקבע לפגישה שבוע הבא?" ואני בחצי גמגום אומרת לה "מה?! זה עוד מוקדם.. וחוצמזה כבר תכננתי ללכת עם חברה.." אז היא עם פרצוף מזלזל אומרת לחבר שלי "שמעת אותה?!" ואז שוב פונה אלי ואומרת: "מותק שלי... חברות באות והולכות... משפחה נשארת תמיד". אז החבר אמר לה שתעזוב אותי ושאני ילך אם מי שנוח לי ואם נוח לי עם חברה שלי אז זה מה שאני יעשה... אז היא כאילו נעלבה ואמרה: "אני לא מאמינה שבזבזתי כסף על הקטלוג הזה" אז הוא אמר לה "אף אחד לא בקש ממך שתקני אותו" ויצאנו מהבית שלה בעצבים... בעיקרון הוא נורא תומך ומעודד ומגן עלי... אז בהתחלה לא ידעתי אם כדאי לי לשתף אותו בשיחה כי הוא ממש מתעצבן שהיא עושה דברים כאלה... ואני ממש לא בקטע של לעורר ריבים משפחתיים וכו'... אבל בסוף שיתפתי והחלטנו שנגיד לה שנחשוב על לוותר על השיר ובקשר לשאר החתונה שנגיד שזה הפתעה ואנחנו לא מגלים לאף אחד.. אבל בכך זאת... מה אני עושה? איך אני ממשיכה לחיות עם דבר כזה? איך אפשר לגרום לה להפסיק? יש לכן טיפים בתור מנוסות ומיומנויות לעניין? אשמח לקבל כל תגובה... תודה, שני

 

[sovlanit]

שנוקי של איתוש-ברוכה הבאה

מזל טוב לרגל ההחלטה להתחתן. מצויין שהמיועד תומך בך. יפה שמלכתחילה את מציבה גבולות. מצויין שאת רואה בו שותף מלא ומשתפת אותו.-בפרט לאור תמיכתו בך. באשר לפיה מלא הטענות כרימון לא תוכלי לסתום לה אותו. תוכלי לפתח שריון של צב ולהתעלם. הביני,לחלק מהכלות יש טענות דומות לשלך. האמא מבטאת חוסר שביעות רצון באופן מובהק ובולט.והסיבות רבות ומגוונות. בקשר לשמלה- הבחירה היא רק שלך:עם מי ללכת,עם מי להתייעץ,איזו שמלה לבחור,כמה למה ואיך. הכל נתון רק לשיקול דעתך. ואם לאמא יש חשק לבטא מחאה ברגליים ולא להגיע לחתונה 1.זו בעיה שלה. 2.לדעתי,זו מניפולציה זולה לכפות עלייך את רצונותיה. צר לי באשר להורייך ז"ל. הדרך לכבד את זכרם היא רק שלך. אם הבנזוג תומך בך-קדימה ,עשי זאת בלב שלם. לה אין שום זכות להחליט בעניין רגיש זה. ובכלל-אם מלכתחילה תציבי גבולות האפשרות שלה להתערב תצטמצם ותימוג. דעי לך,שלא חשוב מה תעשי ואיך-היא תמצא תמיד נושאים לבטא מהם הסתייגות ו/או לחילופין להשמיץ אותך. [כך לגבי הכלב/השיר/השמלה]. לו תתני פתח לכך הרף יילך ויעלה. המושכות כרגע בידייך -שמרי על כך. פתחי לך שריון נגד רגישות-היתר הזו מצידך. לא חייבים לעשות שמיניות באויר או כל מאמץ שהוא לרצות אותה ו/או לנסות למצוא חן בעיניה.. מבינה את הקשיים והכאב הכרוכים בלהיות דחויה... להיות שטיח הוא מתכון בדוק לגירושים... העיקר שלום הבית שלך ושלמותך הפנימית! ולסיום- תודה על דברייך.את מוזמנת לכתוב ולשתף אותנו תמיד. מזל טוב מראש.

 

[קול העם 11]

למרות גילי המופלג אני מתקשה להאמין

שיש אנשים כאלה. שני חביבה תעשי מה שעם לבך. תשמיעי בחתונתך כל שיר שעולה על דעתך. תבקשי מהרב שיזכיר את הוריך ויגיד כמה מילים הקשורות אליהם. חמות כזו תמיד תעשה לך צרות אם לא תעמידי אותה מהתחלה על המקום. ברור שהפיצוץ ביניכן יגיע בשלב כלשהו. אז מוטב מהתחלה להראות לה שאינך מתכוונת להיות כלה כנועה ולא היא תקבע לך מה לעשות מתי ואיפה. שיהיה לך הרבה מזל טוב וחתונה שמחה.

 

[אדית האחת]

שני חמודה ברוכה הבאה אחרי דבריה

של סובנות אין הרבה מה להוסיף רק הרבה מזל טוב וחיי אושר ועושר לך ולבן זוגך עשי מה בראש שלך יום טוב

 

[סיגי המקורית]

שני יקרה, נראה לי שאת מחפשת את

חמתך, ושמחפשים מוצאים, לגבי הקטלוג, נראה לי שאתן לא משדרות על אותו גל, מה בסך הכל היא עשתה קנתה לך קטלוג סמנה לך שמלות, נסתה ככה להכנס, להתרגשות של החתונה, אולי את לא ממש רגישה אליה מה דעתך, זה לא שהיא טלית שכולה תכלת, אבל בחיים צריך ללכת בין הטיפות, ותאמיני לי , זאת עצה של מיליון דולר, ותמיד תמיד תזכרי שזה לא מה אומרים אלא אייך אומרים, אני מבינה את עודף הרגישות שלך אליה ואת הכנות שבה את בוחרת לענות לה אבל הצורה בה את מוציאה דברים מפרופרציות , קצת, מעכירה את האוירה, חמתך עם כל הכבוד, (ויש כבוד) מנסה להגיע אלייך, אני בטוחה שהיא בטח לא הכי נחמדה, אבל בטוחה שגם היא עם המון כוונות טובות, אז באמת תני לה צ'אנס. לגבי שיר החתונה, זה באמת מעיק, אבל חתונה זה ארוע שמח, וזה יהיה נוראי אם היא תטיל וטו ולא תגיע גם נוראי לבעלך, אז אני לא אומרת שצריך לנגן לפי החליל שלה , אבל זה שיר באמת קצת עצוב, וזה די עצוב ומעיק, ואני בטוחה שהרצון שלך להרגיש את הורייך ביום חשוב זה , חשוב מאד, אבל אולי במקום שיר כזה, שיכול להפוך את החתונה למעין יום הנצחה, לומר כמה מילים לזכר הורייך האהובים, ולוותר על השיר, או לשים אותו בזמן אחר. חוצמזה, לא חייבים לשתף אותה בכל השירים, הרבה פעמים לא לומר את כל האמת, זה גם לא בדיוק לשקר, לכי לחמתך, תיישרי איתה הדורים, זה הזמן, זה לא מוריד מערכך ומכבודך, חמתך היא כמו ילדה קטנה, שצריכה חיזוקים, ואת חשובה לה מאד תאמיני לי. אני יכולה לספר לך כמה חמתי התעקשה על כתר כחלק מאביזרי השמלה שלי, לא ממש הכרתי אותה בזמנו אבל זה היה סוף העולם בשבילי, תתפלאי שמתי כתר על הראש הרגשתי כמו בפורים אבל עשיתי לה את הנחת. אז לא הכרתי אותה כמו היום, אבל היום אחרי 7 שנות נישואים חמתי היא הדבר הכי טוב אחרי ילדיי שיש לי, היא נהדרת ועוזרת, וגם אני כמוך בהתחלה לא ממש אהבתי אותה בלשון המעטה... אבל הזמן עשה את שלו. לביתי הקטנה קוראים יובלי, ונתתי לה שם שני , "מלי" על שמה, ועשיתי את זה באהבה ומכל הלב, כי הרגשתי שמגיע לה, אז אולי ממרחק זמן הדברים נראים אחרת, ואם תתני הזדמנות, תגלי דברים נפלאים. והמון המון מזל טוב לכם מכל הלב. שמחה להכיר. סיגל.

 

[סיגי המקורית]

ועוד דבר ששכחתי, חמי שונא כלבים

וגם הוא הטיל וטו, ואסר עלי להגיע עם הכלב לביתו . ואני יכולה לומר לך שהוא הכי מקסים בעולם וסבא נפלא ואוהב. אז זה לא הופך אותו לאדם נורא , תאמיני לי. ואלה עצותיי מנסיוני לפחות, אני לא בנעלים שלך, אבל אני חוויתי המון דברים שיכולים קצת לשפוך אור על התמונה. סיגל.

 

[שנוקי של איתוש]

היי סיגל...

אני שמחה שענית לי על הבעיה... והאמת שיש כמה דברים שאני לא כל כך מסכימה איתך.. אני כבר זכיתי בתענוג להכיר אותה... אני חברה של הבעל לעתיד כבר 9 שנים.. וכבר אחרי כמה חודשים אני זוכרת איך היא הייתה מתחילה להגיד לי כל מיני דברים... ואני מכירה אותה עכשיו מספיק טוב כדי לדעת שזה לא מכוונות טובות... בהתחלה באמת הייתי שותקת כי חשבתי שאולי היא מנסה להגיד דברים טובים ורק לי זה נשמע כל כך גרוע.. ובקשר לשמלה כבר יצאה לי כמה פעמים ללכת איתה להסתובב בתל אביב וכל פעם יש לה ביקורת על מה שאני בוחרת... "צמוד מדי" "חושפני מידי" "נראה כמו בגדים של זונה" וכו'... הרשימה עוד ארוכה... וכלה ב"מה זה? זה עולה הרבה כל כך בשביל כזאת חתיכת בד?" או "מה זה הסמרטוט הזה?" וכו'... וכבר יצא כמה פעמים שהיא דרך מניפולציות "הכריחה אותי" לקנות משהו שהיה לטעמה... גם כשאני באה בימי שישי היא אומרת לי כל מיני דברים עוקצניים על איך שאני מתלבשת או מתאפרת... או על זה שאני כבר צריכה ללכת לחדר כושר כי רואים על הגוף שלי שאני לא עושה כלום כל היום... וכו'... והאמת שאני מאוד רגישה אליה.. ורוב הפעמים שהיא אומרת לי דברים כאלה אני צוחקת ומעבירה הלאה... חמתי לעתיד יכלה להגיע אלי כל כך מהר אם היא רק הייתה מפסיקה לעקוץ.. אם פעם אחת היא הייתה אומרת לי "איזה יופי של חולצה" "החלטה טובה" או מסכימה רק לחלק מהדברים שאני מחליטה בחיי הפרטיים.. במקום זה היא רק מתנגדת ואם לא נותנים לה את מבוקשה היא פשוט מתחילה לאיים... ואני חושבת שיש עוד הרבה דרכים להסביר דברים מבלי להגיע ישר לאיומים... היא באופן כללי לא חושבת שצריך להזכיר את הורי בחתונה כי זה אזור עצוב.. ולא משנה מה נבחר לעשות כדי להזכיר אותם היא תתנגד.. כי כבר ניסינו להציע רעיונות אחרים... השיר הוא לא לכוונה של הנצחתם... פשוט כדי להזכיר אותם... כי כמו שההורים שלו בחופה שירגישו ויחשבו גם על ההורים שלי... בכל זאת גם משפחתי תיהיה שם וגם חברים קרובים שלהם... חוצמזה שלפי דעתי השיר וההזכרה בזמן החופה כשממילא כולם בוכים מהתרגשות וכו'... תיהיה הכי מתאימה לשחרור כל העצב והשמחה ביחד ואז להיות משוחררים מהמועקה במסיבה... אני חושבת שזה יהיה הרבה פחות מעיק מבחינת ההרגשה להזכיר אותם באמצע המסיבה... ואז לאף אחד אין מצב רוח לקום לרקוד... בחופה זה משתלב עם השמחה של החופה ויותר קל לעבור את זה... ומצידי שתטיל וטו... שלא תבוא... כל כך נמאס לי לרקוד לפי מה שהיא אומרת.. ועוד בחתונה שלי? אני ידועה כמאוד עקשנית והחלטית אבל גם סובלנית ושקטה... ז"א אני לא יכולה לעשות משהו שהוא בניגוד לרצוני אבל אני לא יתווכח עם אנשים... אני פשוט יעשה את זה בשקט... ובמיוחד כחבר שלי כל כך הסכים לשיר ואפילו התנדב לקחת שיעורי פיתוח קול במיוחד בשביל זה... אז מי היא שתהפוך לנו את כל החתונה... זה לא שחייבתי אותו... אני רק הצעתי והוא דווקא מאוד היה בעד... והוא עדיין בעד... פשוט עם כל האיומים שלה אני כבר אמרתי לו שאולי באמת כדאי לוותר... אז הוא אמר שהוא מבחינתו חושב שזה נורא יפה... אבל אם אני יחליט סופית שאני לא רוצה ולא בגלל שטויות של אמא שלו אז נבטל... ובמיוחד בחתונה אני רוצה שהכל יהיה בדיוק כמו שחלמתי... ואני ממש לא רוצה שהיא תבוא איתי לחפש שמלה ובסוף אני יצא עם שמלה שאני לא אוהבת ובסדר איתה... או עם שמלה שאני אוהבת אבל בכאסח איתה... בקשר לכלב... זה לא שהיא אוסרת להביא אותו אליה... היא לא שונאת כלבים... יש לה 3 בבית... היא פשוט טוענת שהוא מקור עצב בחיים שלנו... ובגלל זה במשך חצי שנה היא לא הסכימה לבוא אלינו הביתה בגלל שלא מסרנו אותו לאימוץ... ברגע שהיא ראתה שזה לא עובד היא נכנעה והתחילה לבוא... ואני גם אם זה היה כרוך בזה שהיא לא תבוא בחיים לא הייתי מוסרת אותו... דבר ראשון זה כלב מאוד יקר... הוא לא מעורב או משהו... זה האסקי סיבירי גזעי... וזה הדבר היחיד כמעט שנשאר לי מהורי... כי אחי הגדול לקח את הבית והוא גר שם עם אחותי הקטנה... חוצמזה שאני לא יתנגד לזה שהיא לא תבוא אלינו... פעם אחת כשהייתי בעבודה היא באה והחבר היה צריך לצאת עם הכלב ובדרך קפץ לאיזה חבר ואחר כך נסע להביא אותי הביתה מהעבודה... כשחזרנו ראינו שכל הרהיטים הוזזו למקומות חדשים... והיא מנקה לה... וכששאלנו מה היא עושה היא אמרה "זה היה כל כך מטונף והרהיטים כל כך הפריעו באמצע ועשו את החדר קטן שהייתי חייבת לעשות משהו בעניין"... וככה אני אוהבת שהדברים מסודרים... ורק שלושה ימים קודם שטפתי וניקיתי הכל... מה כבר יכול להיות כל כך מטונף שהיא לא יכולה לשבת בשקט ולראות טלויזיה או משהו כזה? מילא אם הייתה מקפלת כביסה... זה עוד נחשב לעזרה.... אבל לנקות וגם להגיד כאלה דברים... ולשנות לי את הרהיטים? יש גבול לכל תעלול...

 

[שנוקי של איתוש]

ותגידי... איך אפשר להתנגד

לדבר כזה מתוק... ואיך אפשר לוותר עליו?

 

[h i l t i]

שנוקי יקרה !! קראתי את מה שרשמת

והאמת היא שממש היו לי דמעות בעיניים !!! איזה חוצפנית היא !! לא מספיק את הולכת לעבור את החופה בלי הורייך, יש לה עוד טענות ??? נכון השיר עצוב ,ודיי מדכא - אבל בעצם זו המטרה לא ?? מה היא חושבת שזה משהו שאת תוכלי לשכוח ??? ולא רק את, אני בטוחה שיהיו שם עוד המון אנשים מהמשפחה שלך, שהמעמד יהיה להם מאוד קשה !! אבל זה לא סתם ! אלו ההורים שלך, והגיוני שתזילו דמעה בחופה (ולא רק בגללם) אני לא הייתי מוותרת ! החופה זה הרגע הכי מתאים- אבל אני לא מקווה שזה הולך להיות השיר בדרך לחופה !! כי זה לא נראה לי מתאים ! אבל שאתם עומדים על החופה, שהרב יגיד כמה מילים לזכרם, ואז שישימו חצי דקה - דקה מהשיר... ואז תעברו לחופה עצמה ! אני חושבת שזה נראה הכי הגיוני ! אני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם, ושלעולם לא תדעי עוד צער !!

 

[h i l t i]

אה ושכחתי להגיד שהכלב מהמהם !!!

 

[שנוקי של איתוש]

לך עולות דמעות בעיניים ואני

כבר מרוב הדמעות שנזלו לי בגללה כבר יכלתי למלא את הכנרת... ועכשיו ברצינות... בהתחלה הייתה כוונה שהוא ישיר את זה כשהוא יהיה לפני ההליכה לחופה... כי הוא הולך עם החבר הכי טוב שלו ושושבין קטן ומתוק... ואני החברה הכי טובה ואחותי הקטנה... אז חשבנו שלפני ההליכה לחופה.... אבל עכשיו אנחנו שוקלים להעביר את זה לאחרי ששנינו כבר נגיע לחופה... בכל מקרה זה לא יהיה בדרך... כל השיר בסך הכל המילים בקושי דקה וחצי... אני מניחה שהתקליטן ידאג לחתוך לנו יפה את המנגינה הארוכה בהתחלה ובסוף... תודה רבה לך גם על הברכות...

 

[TJSBZ]

באמת קשה להתנגד להאסקי

בן חצי שנה. דייקתי?

 

[TJSBZ]

ואפרופו כלבים

חמותי שנאה כלבים ופחדה מהם. עד שבנה-בכורה הכיר אותי. בהתחלה היא רק שמעה על כלבתי הקודמת ז"ל. הכלבה היתה כבר חולה מכדי לבוא איתנו לקיבוץ, שהוא מקום נגוע בטפילים שהיו הורגים אותה בטרם עת. ואז, חודש וחצי אחרי שהיא נפטרה, לקחנו את הכלבה הנוכחית שלנו תבדל"א. ובנזוגי, בכלל בלי התלבטות, הודיע לה שאנחנו באים עם הכלבה, ונשב בחוץ כדי שהכלבה לא תיכנס הביתה. מה אגיד לכם? איזה שינוי! קודם כל, מכיוון שראתה את האהבה האדירה שבינינו לבין הכלבה. ואחר כך, מכיון שכלבתי היא באמת בעלת אופי עדין וממיס לבבות. ולבסוף, משום שהיא ראתה את השינוי בבנה והיתה פתוחה לקבל את דרכו. בתחילה היא היתה מביאה לה עוף מחדר האוכל. אחר כך, הרשתה לה להיכנס הביתה. היום יש שמיכה מיוחדת שפורשים על הספה כדי שהכלבה שלי תוכל לעלות ולישון (כלבה שחורה, ספה בהירה, זה הוגן לכסות, כי כלבים "מורידים צבע" וזו לא בדיחה). שינוי מדהים. וכל הכבוד לה שהיתה פתוחה אליו. באמת. טוב, רק תביטו בה וישר תבינו. ממיסת לבבות, או לא?

 

[אנילה1]

שנוקי, אני הייתי עומדת דקה דומיה

מתחת לחופה לזכר הוריך. הייתי מקימה את כל הקהל לעמוד דקה דומיה לזכרם. מגיע לך לזכור את הוריך ביום חשוב זה.

 

[sovlanit]

סיגי המקורית

איך מהלכים בין הטיפות? טרם למדתי.אשמח לגלות וליישם... חיבוק

 

[סיגי המקורית]

איך ? בזהירות, עם המון נכונות

ורצון טוב, עם יותר אמון שהכל יכול להיות טוב יותר, עם פחות טינה שעומדת לך בלב ובנשמה, ולא נותנת לך לזוז, ויותר אורך רוח וסבלנות. זה קשה אני יודעת ולפעמים שאין שותף טוב זה נוראי, זה לזרום עם הדברים, לתת לדברים להוביל , פחות להעלב, פחות להפנים רגשית דברים שמעציבים. אני חושבת שבתור ילדה לאם ממורמרת, חיים שלמים למדתי כמה ילדים יכולים להפסיד , ולפעמים, עד כמה שזה קשה, פשוט לנסות להסתדר. זה קשה אני יודעת , התברכתי בחמה טובה וגם זה בגדר הסביר, ואני מנסה למצוא את הנקודות החיוביות, כי עם כל הקושי, טוב לי יותר להצמד לדברים הטובים. יש לי גיסה נוראית, ואני יכולה להבין גם את הצד האחר, אבל אני עדיין מאמינה שיכול להיות אחרת. סיגל.

 

[sovlanit]

סיגי המקורית

תודה. אכן,עיצות נבונות. צר לי מחד שגדלת עם אמא ממורמרת ומאידך-קבלת נסיון עשיר בלהלך בין הטיפות,ככל הנראה... סביר להניח ש "מעז ייצא מתוק".... חיים שלווים ושמחים.

 

[סיגי המקורית]

תודה, דווקא לפי השם שלך אפשר

ללמוד ממך המון ןלא פחות. את יודעת לתת עצות זה נורא קל, תשאלי אם אני מצליחה ליישם הכל. ולא ממש, לא כמו שהייתי רוצה, אמא שלי החדירה בי המון דברים מוטעים, היא הייתה אלופה בלהיות רגישה לאחרים, אבל פחות לעצמה לילדים. עד היום קשה לי לומר ישירות מה אני חושבת לאנשים במשפחה, זה היה חלק מהחינוך שלה להיות פחות נאמנים לעצמנו ויותר לאחרים. תמיד כולם היו חכמים יותר מאיתנו, תמיד אנחנו עשינו את הדברים השגויים, זה החדיר בי לפחות כזה חוסר בטחון, ואני מנסה נורא להיות שונה ממנה. היא היום סבתא טובה, אבל בתור אם אני חושבת שהיא היתה נוראית. אבל אולי מהחושך רואים את האור, ואולי ליובלי שלי תהיה אמא יותר טובה. שתעניק לה יותר בטחון עצמי ואהבה לפחות יותר ממה שאני קיבלתי. את יודעת נורא קשה לי לראות את בעלי , איזה משפחה נפלאה יש לו , כמה שלו אוהבת ומעניקה, דבר אלמנטרי ובסיסי, לפעמים זה נורא מעיק. אבל מנסה ללמוד , ולהשתנות. כאן בפורום גם אני לומדת המון, אייך עונים לאנשים, אייך אפשר לתת לרגשות יותר מקום וחשיבות. סיגל.

 

[sovlanit]

סיגי המקורית,

ראשית,מאחלת לך שתעניקי לביתך חינוך מסוג שונה. הדרך בה גדלת חישלה אותך ונתנה לך את היכות ללכת בין הטיפות... אני בטוחה שיובלי תגדל עם ביטחון עצמי והערכה עצמית ושתחיה כמו מלכה תמיד.זאת לאור העובדה שהנתון הראשון לקראת שינוי הוא המודעות לצורך בשינוי ולמהותו. שנית,שמחה שאת מפיקה תועלת מהפורום. בקשר לכינוי שבחרתי לעצמי- בחרתי בו כתזכורת למטרתי בחיים. עם הגיל באות לי תובנות חדשות.מגיעים כוחות ותעצומות נפש. למדתי שאני לא שטיח ואין שום סיבה שיידרכו עלי או שאשמש לניגוב רגליים. השינוי מתרחש כתהליך. תהליך של למידה,אימונים,בניית הערכה עצמית ואמון . כל אלו מגבירים בתוכי את ביטחוני העצמי. לימודים מאנשים,מפורומים,מספרים ומיישום. למדתי שהצלחות קטנות מובילות להצלחות גדולות. הצלחה גוררת הצלחה ומחזקת את ידי. הדבר היחיד שגורם לי לאבד שליטה עצמית הוא פגיעה באנשים החשובים לי בחיים ובפרט אם מנסים לפגוע/מצליחים לפגוע בילדים שלי. הגיעו הדברים לידי כך שהיום אני משדרת עוצמה רבה ויש מי שטוענים שהם פוחדים ממני. [דבר זה התגלה לי לא מזמן והכה אותי בתדהמה...] הבנתי שכל זמן שזה פועל לטובת ילדי וכל זמן שאני משתמשת בזה בתבונה זה יתרון עצום. העבודה העצמית שלי עדיין בחיתוליה.כל צעד קטנטן מקרב אותי למטרה. העבר היה ואיננו.מתוך שגיאותי למדתי ואני מנסה לצמוח. הזכרון שלי לארועי העבר נשמר לא במטרה לנטור טינה ובטח לא כדי לנקום, אלא רק כדי לא להכוות שנית וכדי לשפר ולהיטיב. סיגי,תודה וכל טוב.

 

[סיגי המקורית]

הי סובלנית , מאד שמחתי לקרוא את

דברייך, אני מנסה לתת ליובלי יותר ממה שקיבלתי, אבל זה לא פשוט, כדי לתת בטחון לילד, את צריכה שיהיו לך את הכוחות והבטחון העצמי שלך , וזה לא פשוט, אבל כמו שאמרת המודעות שלי חזקה, אז גם אני מנסה לעבוד על זה, וזה די קשה, המון התלבטיות יש לי, ופחדים. אבל גם אני כמוך מנסה ללמוד, את נשמעת לי אדם חיובי מאד גם במחשבה וגם בצורה בה את רואה את הדברים. ולמדתי שחשוב להיות עם אנשים חיוביים, זה נותן לי המון כוחות. שמחה שאת כאן סיגל.