שנוקי של איתוש
New member
שלום לכוולם!
קוראים לי שני ואני אוטוטו מתחתנת... מצטערת שאני מצתרפת וישר יש לי תלונות מענות ובקשות... אבל אני פשוט בבעיה עם חמותי לעתיד... אחרי שעשינו את ההחלטה הגורלית אני והמיועד החלטנו להודיע לכולם... טבעי לא? עבר הזמן והגענו שוב לביתה של חמותי לעתיד עם בשורות על כמה החלטות והתלבטויות... כמו בתלבטויות בקשר למקום והחלטות כמו שירים שבחרנו לרגעים מסויימים וכו'... זה המקום להגיד שהורי ז"ל אינם איתנו מאז אסון התאומים... אני והמיעד חברים כבר כמעט 9 שנים... כך שהוא הכיר אותם והאמת היה מאוד קשור אליהם... החלטנו להנציח אותם באירוע ומה יותר סימלי מכמה שיותר קרוב לחופה? אז אני חשבתי על שיר... והוא הציע אפילו לבצע אותו.. וביחד החלטנו שזה יהיה השיר "דברים שרציתי לומר" של יהודה פוליקר... וסיפרנו על ההחלטה באחת הפעמים לא מזמן כשהיינו אצלה... אתמול הגברת מתקשרת אלי ואומרת לי שזה לא מוצא חן בעינייה שיהיה שיר מדכא כזה בחתונה של הבן שלה... וביקשה ממני לבטל את השיר... מצד אחד זה נורא הרגיז אותי כי מי היא שתתערב לי מה לשים בחתונה.. ועוד בכזאת נחרצות... ומצד שני העליב אותי כי זה לזכר הורי וזה לא סתם איזה אורחים שלא זכו להגיע לאירוע... אמרתי לה שזה נתון לשיקול דעתנו ושאם לבן שלה זה לא מפריע אני לא מבינה למה לה זה כן... אז היא אמרה לי שכבר הפכתי אותו לסמרטוט וכל מה שאני יגיד הוא יעשה... באותו רגע כבר ממש התרגזתי ואמרתי לה שלא משנה מה יקרה השיר הזה יהיה בחתונה ואני לא מוותרת... אז היא אמרה לי שאם הולכים להיות כאלה שירים בחתונה היא לא באה כי זה יעשה לה בושות לפני החברות שלה... מה גם שהיא לא עוזרת לנו כספית ומביאה עוד כ20 חברות שאנחנו בקושי מכירים... וזה לא הדברים היחידים שהיא עושה... בכל הזדמנות היא עוקצת ופוגעת בי.. ואני לא מצליחה להסתדר איתה בגלל איך שהיא מתנהגת... כשגרנו אצלה או קרוב אליה היא יכלה להעיר אותו באמצע הלילה כדי שיבוא ללוות אותה בשביל של הבית שלה כי היא מפחדת... והיא מסוגלת להתקשר בשעה כזו לבקש שידבר איתה עד שהיא נכנסת הביתה... וכשהבאתי את הכלב שנתנו לי הורי, שבוע לפני שנפטרו, לבית החדש שלנו היא הטילה וטו למשך חצי שנה על הבית כי היא טענה שהכלב ישאיר זכרונות קשים וכואבים לאורך כל הקשר שלנו... היא עוקצת אותי כשהוא לא מרגיש טוב ואומרת לו "כשהיית בבית אף פעם לא היית כל כך חולה כל הזמן.." ואז אומרת לי "מה את נותנת לו לאכול שהוא ככה?" וכנ"ל על אם הוא עולה קצת או יורד במשקל... חוצמזה היא נורא אוהבת לתקוע את האף שלה... אחרי שסיפרנו על החתונה היא קנתה לנו את הקטלוג החדש של מתחתנים... ואני כבר חשבתי איזה יופי היא מתחילה להתנהג יפה... זה בטח בגלל שהיא הבינה שאני עכשיו במשפחה והכל... לפני שהספקתי לסיים לחשוב על המילים האלה בראש היא כבר אמרה שהיא סימנה לי כמה שמלות יפות שהיא חושבת שיתאימו לי.. ואמרה:"אז שנקבע לפגישה שבוע הבא?" ואני בחצי גמגום אומרת לה "מה?! זה עוד מוקדם.. וחוצמזה כבר תכננתי ללכת עם חברה.." אז היא עם פרצוף מזלזל אומרת לחבר שלי "שמעת אותה?!" ואז שוב פונה אלי ואומרת: "מותק שלי... חברות באות והולכות... משפחה נשארת תמיד". אז החבר אמר לה שתעזוב אותי ושאני ילך אם מי שנוח לי ואם נוח לי עם חברה שלי אז זה מה שאני יעשה... אז היא כאילו נעלבה ואמרה: "אני לא מאמינה שבזבזתי כסף על הקטלוג הזה" אז הוא אמר לה "אף אחד לא בקש ממך שתקני אותו" ויצאנו מהבית שלה בעצבים... בעיקרון הוא נורא תומך ומעודד ומגן עלי... אז בהתחלה לא ידעתי אם כדאי לי לשתף אותו בשיחה כי הוא ממש מתעצבן שהיא עושה דברים כאלה... ואני ממש לא בקטע של לעורר ריבים משפחתיים וכו'... אבל בסוף שיתפתי והחלטנו שנגיד לה שנחשוב על לוותר על השיר ובקשר לשאר החתונה שנגיד שזה הפתעה ואנחנו לא מגלים לאף אחד.. אבל בכך זאת... מה אני עושה? איך אני ממשיכה לחיות עם דבר כזה? איך אפשר לגרום לה להפסיק? יש לכן טיפים בתור מנוסות ומיומנויות לעניין? אשמח לקבל כל תגובה... תודה, שני
קוראים לי שני ואני אוטוטו מתחתנת... מצטערת שאני מצתרפת וישר יש לי תלונות מענות ובקשות... אבל אני פשוט בבעיה עם חמותי לעתיד... אחרי שעשינו את ההחלטה הגורלית אני והמיועד החלטנו להודיע לכולם... טבעי לא? עבר הזמן והגענו שוב לביתה של חמותי לעתיד עם בשורות על כמה החלטות והתלבטויות... כמו בתלבטויות בקשר למקום והחלטות כמו שירים שבחרנו לרגעים מסויימים וכו'... זה המקום להגיד שהורי ז"ל אינם איתנו מאז אסון התאומים... אני והמיעד חברים כבר כמעט 9 שנים... כך שהוא הכיר אותם והאמת היה מאוד קשור אליהם... החלטנו להנציח אותם באירוע ומה יותר סימלי מכמה שיותר קרוב לחופה? אז אני חשבתי על שיר... והוא הציע אפילו לבצע אותו.. וביחד החלטנו שזה יהיה השיר "דברים שרציתי לומר" של יהודה פוליקר... וסיפרנו על ההחלטה באחת הפעמים לא מזמן כשהיינו אצלה... אתמול הגברת מתקשרת אלי ואומרת לי שזה לא מוצא חן בעינייה שיהיה שיר מדכא כזה בחתונה של הבן שלה... וביקשה ממני לבטל את השיר... מצד אחד זה נורא הרגיז אותי כי מי היא שתתערב לי מה לשים בחתונה.. ועוד בכזאת נחרצות... ומצד שני העליב אותי כי זה לזכר הורי וזה לא סתם איזה אורחים שלא זכו להגיע לאירוע... אמרתי לה שזה נתון לשיקול דעתנו ושאם לבן שלה זה לא מפריע אני לא מבינה למה לה זה כן... אז היא אמרה לי שכבר הפכתי אותו לסמרטוט וכל מה שאני יגיד הוא יעשה... באותו רגע כבר ממש התרגזתי ואמרתי לה שלא משנה מה יקרה השיר הזה יהיה בחתונה ואני לא מוותרת... אז היא אמרה לי שאם הולכים להיות כאלה שירים בחתונה היא לא באה כי זה יעשה לה בושות לפני החברות שלה... מה גם שהיא לא עוזרת לנו כספית ומביאה עוד כ20 חברות שאנחנו בקושי מכירים... וזה לא הדברים היחידים שהיא עושה... בכל הזדמנות היא עוקצת ופוגעת בי.. ואני לא מצליחה להסתדר איתה בגלל איך שהיא מתנהגת... כשגרנו אצלה או קרוב אליה היא יכלה להעיר אותו באמצע הלילה כדי שיבוא ללוות אותה בשביל של הבית שלה כי היא מפחדת... והיא מסוגלת להתקשר בשעה כזו לבקש שידבר איתה עד שהיא נכנסת הביתה... וכשהבאתי את הכלב שנתנו לי הורי, שבוע לפני שנפטרו, לבית החדש שלנו היא הטילה וטו למשך חצי שנה על הבית כי היא טענה שהכלב ישאיר זכרונות קשים וכואבים לאורך כל הקשר שלנו... היא עוקצת אותי כשהוא לא מרגיש טוב ואומרת לו "כשהיית בבית אף פעם לא היית כל כך חולה כל הזמן.." ואז אומרת לי "מה את נותנת לו לאכול שהוא ככה?" וכנ"ל על אם הוא עולה קצת או יורד במשקל... חוצמזה היא נורא אוהבת לתקוע את האף שלה... אחרי שסיפרנו על החתונה היא קנתה לנו את הקטלוג החדש של מתחתנים... ואני כבר חשבתי איזה יופי היא מתחילה להתנהג יפה... זה בטח בגלל שהיא הבינה שאני עכשיו במשפחה והכל... לפני שהספקתי לסיים לחשוב על המילים האלה בראש היא כבר אמרה שהיא סימנה לי כמה שמלות יפות שהיא חושבת שיתאימו לי.. ואמרה:"אז שנקבע לפגישה שבוע הבא?" ואני בחצי גמגום אומרת לה "מה?! זה עוד מוקדם.. וחוצמזה כבר תכננתי ללכת עם חברה.." אז היא עם פרצוף מזלזל אומרת לחבר שלי "שמעת אותה?!" ואז שוב פונה אלי ואומרת: "מותק שלי... חברות באות והולכות... משפחה נשארת תמיד". אז החבר אמר לה שתעזוב אותי ושאני ילך אם מי שנוח לי ואם נוח לי עם חברה שלי אז זה מה שאני יעשה... אז היא כאילו נעלבה ואמרה: "אני לא מאמינה שבזבזתי כסף על הקטלוג הזה" אז הוא אמר לה "אף אחד לא בקש ממך שתקני אותו" ויצאנו מהבית שלה בעצבים... בעיקרון הוא נורא תומך ומעודד ומגן עלי... אז בהתחלה לא ידעתי אם כדאי לי לשתף אותו בשיחה כי הוא ממש מתעצבן שהיא עושה דברים כאלה... ואני ממש לא בקטע של לעורר ריבים משפחתיים וכו'... אבל בסוף שיתפתי והחלטנו שנגיד לה שנחשוב על לוותר על השיר ובקשר לשאר החתונה שנגיד שזה הפתעה ואנחנו לא מגלים לאף אחד.. אבל בכך זאת... מה אני עושה? איך אני ממשיכה לחיות עם דבר כזה? איך אפשר לגרום לה להפסיק? יש לכן טיפים בתור מנוסות ומיומנויות לעניין? אשמח לקבל כל תגובה... תודה, שני