שלום לכוולם!

[sovlanit]

סיגי,

מזל שאת לא רואה כמה אני מסמיקה כאן משלל המחמאות. וואלה,עוד קצת ואני אאמין שאני וונדרוומן...חחחחחחחחחחחח צודקת בהחלט בנוגע להשפעות החיוביות של הסביבה התורמות לחיזוק הביטחון ובכלל רבה התועלת מכך. צודקת בהחלט גם בנוגע לכך שבו זמנית את לומדת וגם בעצם אמורה לשמש דוגמה.מצב קצת מסובך אולם פתיר בהחלט!!! אני חיובית???חחחחחחחחחחח,חשבתי שאני מפחידה

תודה על המחמאות.ואם אני [?!] משמשת דוגמה למשהו חיובי זה רק מוכיח לי שהשתניתי קצת ושהשינוי אכן אפשרי לכל אדם בכל מצב ובכל עת.ושהוא גם בא לידי ביטוי בשטח... תודה רבה.דברייך מעודדים אותי להמשיך בדרך בה בחרתי...

חיבוק

 

[sovlanit]

וזה לכווווווווווווווווווווווווולם

http://www.iritrushin.com/week.asp ממליצה להפנים את המסר מיום 26 בפברואר... בהערכה לכל אחד ואחת מכם

 

[אנילה1]

סיגי חמודה, גם אמא שלי הייתה אומרת

כמה אצל האחרים הכל יותר טוב. אבל אני הייתי פרחחית אמיתית, שתמיד הייתי עונה לה בלהראות צדדים שהם לא טובים אצל אותו אחר. והיא הייתה צוחקת, ואומרת שאני לא מבינה כלום. למרות שהתנגדתי לגישה שלה, משהו בכל זאת חילחל פנימה. לקח לי הרבה שנים עד שהקנאה באחרים נעלמה. את הילדים שלי חינכתי שמה שיש לנו זה מעולה, הכי טוב שיש. מה שיש לאחר זה בסדר אבל זה לא אנחנו. בדיוק להיפך מאימי. אני חושבת שאמי הייתה מאוכזבת שהתחתנתי עם מישהו שלא ניסתה לשדך לי. עכשיו אני נזכרת שהיא הייתה מתאהבת במיקצועות. רופאים עשו עליה המון רושם. היה לי ידיד רופא שהיה מגיע אלי המון, היא התחננה שאתחתן איתו. אמרתי לה שאני לא אוהבת אותו, היא אמרה שזה לא משנה אהבה. אמרתי לה, שאם היא רוצה אותו שהיא תתחתן איתו בעצמה. הורי נורא התערבו בחיי האהבה שלי. הייתי חייבת לברוח מהם. הכרתי את בעלי ומייד אחרי החתונה התעופפנו לניו יורק. איזה כייף איזו שלווה, איזו עיר מקסימה. הכל היה טוב. גרנו בדירה של חמותי שבאותו זמן הייתה בארץ. כשחזרה, היא התלוננה שאני שם והציקה לי מאוד, אז חיפשתי מלון דירות והתעופפנו משם, עבדתי ושילמתי כל חודש וגרנו עם המון ג'וקים, והיינו מאושרים יחד.

 

[סיגי המקורית]

הי אנילה, מצחיק גם אמא שלי

ניסתה לשדך שלי בחור עם חנות נעלים, (איזה מציאה) בדיעבד היום אני כלכך שמחה שאני עשיתי את הבחירה שלי. אני גם רוצה לחנך את הילדים שלי אחרת, רוצה שיעברו דרך טובה יותר. שמחתי לקרוא את דברייך, נורא מחזק.

סיגל.

 

[קול העם 11]

סיגל אני ממש לא מסכימה עם דעתך

חמותה צריכה להשקיף מהצד. את שמה לב היא קונה קטלוג וכבר מסמנת מה מוצא חן בעיניה, היא אפילו נעלבת שלא תלך עם שני לבחור שמלה, היא מעירה הערות מעליבות בלי סוף אז למה לפי דעתך שני צריכה ללכת בין הטיפות. שחמותה תלך בין הטיפות. לחמות אין שום זכות על כלתה. ואני אומרת זאת כחמות לשלוש כלות. שעם כולן אני ביחסים נהדרים כי אני מבינה שיש להן את חייהן ולי את חיי ולא אני צריכה להחליט ולקבוע עבורן.כשם שכלה צריכה לכבד את חמותה כך חמות צריכה לכבד את כלתה ולאפשר לה את הפרטיות שלה את העצמאות וחופש הבחירה.

 

[סיגי המקורית]

קול העם, תקראי את התגובה שלי

למטה, שרי בהתחלה לא נתנה את כל הפרטים ואת מכלול התמונה. וזאת היתה התגובה הראשונית שלי.

 

[ענתר]

שני ברוכה הבאה

אני חושבת שסובלנית כתבה את הכל מניסיוני, לא שמתי גבולות בהתחלה, והעסק רק הולך ומחמיר נהדר שבן זוגך תומך בך, חזקי אותו בכך אם מתרגלים ללכת בין הטיפות, נעשה קשה, כי טיפוסים שחושבים שמגיע להם הכל, וכל שאר ההתערבויות שלה, לא יפסיקו, הם רק יתחזקו

 

[rrina]

מזל טוב שני.

כמו שאת רואה יש דעות שונות וכל אחת אומרת לפי נסיון החיים שלה. הנסיון שלי יותר קרוב לנסיון של סובלנית ומטבע הדברים אני גם מסכימה איתה... עצתי: תשמרי מרחק. מילא זה שחמותך לעתיד רוצה להיות מעורבת, אבל את אומרת ש"בכל הזדמנות היא עוקצת ופוגעת". ולכן קצת קשה להאמין שההתערבות שלה נובעת מכוונות טובות... לדעתי תנסי לשמור מרחק. לא לראות אותה יותר מדי. פעם ב... כשאת פוגשת אותה תהיי נחמדה, תחייכי, תתחנפי (את נראית טוב, איזה אוכל טעים,...) וכו' וכו'. אבל את תשתפי אותה בשום דבר שחשוב לך. לא בתזמורת, לא בשמלה, לא בדירה שתחליטו לקנות, לשכור וכו', לא בהקשר לילדים - כלוםםםםםם. תדברי איתה על מזג האויר, על פוליטיקה, על פרחים, על החיים של עצמה - על כל נושא שלא יכול לפגוע בך. אל תספרי לה כלום על עצמך, ואל תשתפי אותה בשום דבר שהיא יכולה איכשהו להשתמש בו נגדך. ותגורו רחוקקקקקקקקקק. כי רחוק מהעין - רחוק מהלב!!!! מאחלת לך חיים מלאי ברכה ושמחה עם בעלך - שנשמע בחור אחלה! לגבי השיר - את צודקת שאת כן שוקלת אולי לוותר על השמעת השיר. אולי תוכלי לבחור שיר אחר שינציח את ההורים שלך ז"ל. אבל להבא פשוט אל תשתפי אותה בכלווווםםםםם וכך דילמות מסוג זה ימנעו. בהצלחה ומזל טוב!

 

[שנוקי של איתוש]

היי רינה...

בהחלטת יש הרבה דעות שונות וזה גם לפעמים קצת מבלבל... קשה להחליט באיזה דרך ללכת... תמיד כשאנחנו באים אני נכנסת עם חיוך... לפעמים הוא קצת מאולץ אבל אני יודעת לעשות שהיא לא תשים לב... אבל איכשהוא תמיד בסוף אני יוצאת כמעט בבכי... אם לא כלפי חוץ אז כלפי פנים... תמיד אני מחמיאה לה על האוכל ומנסה לשוכח ששבוע שעבר היא גם עקצה אותי אחרי שהחמאתי לה על האוכל.. משהו בסגנון של "את צריכה לשים לב כמה את אוכלת כדי שלא תשמיני יותר מידי לקראת החתונה.." יש גבול... אפשר להגיד דברים עם קצת יותר טקט... בהתחלה באמת גרנו מאוד קרוב.. הכרתי את החבר עוד בתיכון וגרנו ממש באותו רחוב... אחר כך גרנו אצלה כמעט חצי שנה... עד שכבר כל המיץ יצא לי וקנינו בית באמת כמה שיותר רחוק... היא גרה בקריות ואנחנו עכשיו ברמת השרון... ככה שזה יחסית רחוק... אבל כנראה לא מספיק.. עדיין כל יום שישי היא "מחייבת" אותנו לבוא לאכול ארוחת ערב... וכנ"ל גם יום שבת בצהריים... ואם לא אנחנו מוצפים בפרצופים והתבכיינויות על זה שאף אחד לא מתייחס אליה ולא בא ובסוף היא תמות ואף אחד אפילו לא ישים לב... כל מיני דברים שבא לי לתת לה סטירה עליהם... דוגרי... אחרי בילוי ביום שישי נורמלי... למי יש כוח לקום בשמונה בבוקר כדי להספיק להתכונן ולהגיע אליה מספיק מוקדם לטענתה (סביבות 11 12)... וכן... בעלי לעתיד ממש אחלה... הוא ממש עוזר לי ומגן עלי בכל הזדמנות כשהוא נמצא ורואה מה שהיא עושה לי... המון תודה... שני

 

[אנילה1]

שנוקי, אחרי החתונה. תעשי כמה דברים

תעמידי כמה עובדות בשטח. פעם בשבוע להגיע אליה זה מספיק. לא לנסות להיות נחמדה. זה מעורר את המניפולציות שלה. עדיף להיות קצת מגעילה. היא תפחד קצת ממך, אבל זה ישים אותה בפרופורציות. היא עכשיו עושה איתכם מה שהיא רוצה. אחרי החתונה תפסיקו את זה. יש לכם הרבה עבודה בכדי לחזק את עצמכם ולחנך את הקרציה. אתם חייבים להפוך את חמותך מקרציה לפודל.

 

[jesenia]

תשובות הולמות (תרתי מ.) ועצה בשבילך

אני זוכרת שהתארחתי אצל חמותי ערב אחד, בוא ממש הגעתי לדמעות (אתן זוכרות שאני נעלבת בקלות?) היא ישבה שם ודנה עם חברה של בח"לי על שמלת חלומותיה (שמלה הכלה שלי). הרגשתי שהשליטה לא בידים שלי, אף אחד בכלל לא התייחס אלי, ומהר מאוד עליתי לחדרי ונתתי דרור לדמעותי. בפועל, הלכתי עם אמא שלי (מלכת הטעם הטוב! והסטייליסטית הפרטית שלי) לכל החנויות שרציתי לראות, צמצמנו את זה לחנות אחת ואליה הלכנו עם חמותי וסבתא שלי, כאשר חמותי חושבת שזו הפעם הראשונה שלנו (שמענו על מקום מעולה! חייבים להתחיל משם). אני לא אומרת שצריך לרקוד לפי החליל של אף אחד, אבל להתחשב ברגשות אפשר גם אפשר (אבא שלי קורא לזה: דיפלומטיה). אם כל כך חשוב לה להיות מעורבת בעיצוב השימלה, תני לה לחשוב שהיא מעורבת. ועכשיו לתשובות ההולמות: בקשר לשיר - "אנחנו נחשוב על זה", כבר למדת לא לשתף אותה בכל פרט מהחתונה. "היא אמרה לי שכבר הפכתי אותו לסמרטוט וכל מה שאני יגיד הוא יעשה" - אני בטוחה שלא גידלת אותו להיות סמרטוט, ולא הייתי מתחתנת איתו אם הוא היה כזה. "היא אמרה לי ש...היא לא באה כי זה יעשה לה בושות לפני החברות שלה... " - לא מקובלת עלי סחטנות רגשית. זה אחד הימים החשובים ביותר בחיי ובחיי בנך, ואנחנו מתכננים אותו לפי טעמנו. למה את מוכנה לתת לכזה פרט לפגוע בבן שלך באיומים כאלה? את הטלפונים - מנתקים (או מנמיכים את עוצמת הצילצול, היא כבר תבין לבד). אם זה כל כך מפריע לבן זוגך, למה הוא לא מבקש ממנה לא להתקשר בשעות כאלו? או שזה מפריע רק לך? ולגבי העקיצות - לא לעבור עליהן בשקט. מה את נותנת לו לאכול? הילד שלך מספיק גדול לענות על כך בעצמו. אצלי לא היית חולה כל הזמן? תשאלי אותה בבוטות מה היא בדיוק מנסה להגיד. אם תתייחסי לכל מה שיוצא לה מהפה ברצינות, אולי גם היא תתחיל. את תחליקי, ואם היא אומרת משהו שפוגע בך תגידי לה את זה. לא לשמור דברים בבטן.

 

[סיגי המקורית]

הוא באמת מקסים הכלבלבי שלך ...

ויש לך חמה מאד מוזרה, ואפילו מעצבנת. אחרי שקראתי את דברייך נשמע שהיא מאד ביקורתית, וממש לא יודעת לפרגן. אני חושבת שיסמינה נתנה לך תשובות טובות לענות לה. לגבי השמלה, ממש לא צריך לקחת את הפרימדונה יחד איתך אם כל מה שיש לה לומר זה דברים שליליים, מקסימום תבחרי שמלה, ותשאלי אותה אם בא לה לבוא לראות את המדידה האחרונה, את יכולה לומר לה לפני שאת יודעת שיש לה ולך טעם שונה בבגדים, אז את מאמינה שזה בטח לא יהיה לטעם שלה, אבל לדעתך זאת השמלה הכי יפה, אז שתנסה לא לבעס אותך, כי היה לך קשה להחליט אבל זאת שמלת כלה, והכי חשוב זה שלך יהיה כייף ביום הזה עם השמלה הזאת, אפשר לומר דברים בחיוך, וממש לומר לה לפני שאת לא רוצה לפגוע אבל את יודעת כמה היא רוצה להיות חלק ולראות את השמלה.... אם נראה לך שהיא ממש מוזרה גם בקטע הזה את תוותרי.. לגבי שיר החתונה, לא יודעת חמודה, זה עניין של רגש, זה נורא מצער כל העניין, הורים זה דבר שנמצא בלב ובנשמה, ואיפה שלא נהיה תמיד חלק מהם יהיה בליבנו, גם בחתונה שלך, אז אולי פחות הענין יכול להיות עקרוני, אולי צריך לזרום, ופחות להיות נוקשה בקטע הזה, אבל באמת שעם רגש אני האחרונה שיכולה להתווכח, ובאמת קצת רגישות מהחמה לא הייתה מזיקה. לגבי סידור הבית, אמא שלי עד היום מגיעה אליי לבית ומשנה הכל, למדנו לצחוק על זה כי אפשר לכעוס ולהתעצבן, ואפשר גם להעביר אותה, בכל זאת יש לאמא שלי המון כוונות טובות, וזה די מצחיק לראות בין התבלינים את השמן פתאום אייך הוא עבר דירה, אנחנו נהנים מהסדר, כי באמת כייף שמישהו מסדר ומנקה, ולגבי השינוי אנחנו פשוט משנים בחזרה, במשך הזמן אמא שלי למדה לראות שלא ממש מתים על השגעונות שלה בסידור דברים. אז היא פחות משנה, אבל עד היום שהיא מגיע, יש לה נטיה כזאת לשים דברים בתוך קופסאות שהיא מאלתרת, וזה מצחיק ומעצבן ביחד. אני יודעת שלא חידשתי לך כלום. אבל מקווה שיש לך בחור נפלא ככה נראה לי , שיוכל להסיט את המחשבה מהאמא המעצבנת שלו. תנסי לצחוק על השגעונות שלה על חוסר הפרגון שלה, פחות לצפות למילה טובה, ופשוט לא התאכזב, סיגל.

 

[שנוקי של איתוש]

תודה...

אני באמת חושבת ששום דבר לא יעזוב וישנה את התגובות שלה מבדרך כלל... אז כנראה שאני בכלל לא יביא אותה וזהו... אני ילך עם חברה שלי ואחותי הקטנה... ויגיד שזה הפתעה לכולם... ובאירוע אני אשתדל לא להתקרב אליה כדי שלא יצא לה "בטעות" איזה משהו שאחר כך יבאס לי את כל הערב... בקשר לשיר זה שיש שבלי המנגינה הארוכה של לפני ואחרי זה שיר מאוד קצר... בקושי דקה וחצי... ככה שזה לא כך כל ארוך מיגע ועצוב... וחוצמזה הבית האחרון יש בו מילים של אפטימיות... לגבי סידור הבית... זה מה שמרתיח... אני דווקא נורא אוהבת לסדר ולנקות... ותמיד אצלנו הכל מסודר ובמקום... אבל הבעיה שלה שזה לא במקום כמו אצלה בבית... לדוגמא אצלה בבית העיתונים בשירותים... לכי תביני... ואצלי הם בסלון... וכל פעם שהיא באה הם עוברים דירה לשירותים... ואז הכלב המסכן שלי שיודע שבשירותים יש לו דף עיתון שעליו הוא עושה את צרכיו במקרה והוא נשאר לבד בבית הרבה זמן, עושה את צרכיו על העיתון של היום... ולפעמים זה עיתון של סופשבוע וכו'... וזה מרגיז... או שהיא מחטטת לנו בארון... מקפלת שוב הכל... מערבבת לי את הסדר... כי אני מסדרת בגדים לפי הצבע... והיא מסדרת לפי סגנון לבוש או משהו כזה... מבינה? וזה רק הדברים הקטנים... בלי לדבר על זה שהיא מזיזה לי את המזנון של הטלויזיה לקיר המקביל ואז בצהריים אי אפשר לראות טלויזיה כי השמש מסנוורת את המסך... ואז אני צריכה שוב להזיז... וכנ"ל בצלחות שאצלה הם למעלה בארון ואצלי הכוסות למעלה... המשוגעת הזאת מסוגלת להוציא לי את כל הכוסות מהארון ולשים שם צלחות... ואז אני בבית של עצמי לא מוצאת את הידיים והרגליים... זה דברים שאני מחליטה איפה הם יהיו ואני לא מבינה מה הקטע שלה לשנות.. איתי באמת בחור נהדר... ואני שמחה על כך כל יום שעובר.. אם הוא לא היה כל כך נהדר ומתוק לא הייתי נשארת איתו וסובלת את אמא שלו כמעט 9 שנים...

 

[אנילה1]

שנוקי, עוד לא שמעתי חמות כמו שלך.

אני מעולם לא הזזתי צלחת אצל כלתי. לא עוזרת לה בבית בכלום. כשאני באה אני משחקת רק עם הנכדים. זה התפקיד שלי. אני מביאה איתי פיצה וכולנו אוכלים ביחד ומשחקים. אני אפילו לא מקפלת לה כביסה, שתמיד יושבת אחר כבוד על הספה הזוגית בסלון אי אפשר אצלה בלי כביסה בסלון. חחחחחחחחחחחחחחחחחחחח.

 

[jesenia]

סבתא שלי כזאת

פעם היתה מזיזה לי חפצים בדירה. הייתי נעלמת לשירותים, ופתאום יש שינוי בבית. ביקשתי יפה שתפסיק - לא עזר, דרשתי ממנה - לא עזר. בסוף פשוט אמרתי לה שפעם הבאה שזה קורה אין לה מה להגיע אלי יותר (ואני חתיכת חוצפנית כאן, היא קצת עוזרת לנו עם הבית). מאז יש לה רק הצעות כאלה (את יודעת, המנורה הזו היתה נראית יותר טוב על המדף שם). אני תומכת בעצתה של אנילה - כל הנחמדות שלך אליה לא תעזור. תהיי כנה איתה ותפסיקי לנסות לרצות אותה. כולה ביקורת וירידות עליך? תעצרי אותה באמצע השוונג ותשאלי אותה אם יש לה גם דברים נחמדים להגיד. לא בא לך ללכת אליה כל שבוע? תגידי לה את זה. למה? כמו שמישהי כאן אמרה פעם, אני הולכת איפה שנעים לי. ואצלך לא נעים לי. למה את לא יכולה להיות ישירה איתה? ועם כל העזרה של בעלך לעתיד, אני באמת לא מבינה למה הוא, שיכול לעצור את זה יותר מהר ממך, לא עושה משהו. הוא מגיב רק למה שהוא עד? הוא לא רואה מה כל ביקור אצלה עושה לך? לעומת חמותך - חמותי ממש צדיקה. ובכל זאת דרשתי מבח"לי, לאחר כל התפרצות שלה, להיות צמוד אלי כל זמן הביקור (אנחנו שם פעמיים בחודש, לסופ"ש). ולגבי השיר - התעלמי ומיד מכל העצות של בנות הפורום המלומדות. זה ענין רגשי שלך, את זו שתבחרי איך להזכיר את הוריך. מספיק להסביר ולהתנצל, ברוך השם יש לך רק חמה אחת.

 

[סתוית2]

שנוקי של איתוש../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif../images/Emo23.gif

ראשית דברי, מאחלת לך אושר בריאות אהבה, והרבה כוח וסבלנות. ועכשיו כל אדם מחליט איזה זיכרון הוא רוצה איתו או איזה זיכרון ישאר איתו ולא משנה באיזה אירוע מדובר.צריך ללכת איתו עד הסוף. אים החלטת להשמיע שיר לזכרם של הוריך ביום המאושר בחייך. זה אומר שאת נכוחתם שם את רוצה. נוכחות רוחנית. אים החלטת אסור לך לוותר על זה. כי בעתיד המחשבות,רגשי המצפון,וכעס. יהיו מנת חלקח.תבורכי ילדה על כונת הנצחת הוריך ביום שימחתך. ועכשיו. שואלת מה לעשות איתה. השיעור הראשון זה יום חתונתך. השמעת שיר להוריך.ותגידי לה זה השיר לזכר הוריבהמשך חייך תעמדי על שלך. אל תשתפי אותה לא במחשבותיך,או לבטיך,או כל דבר אשר את רוצה לעשות. ואים היא תגיד שהיא לא באה בגלל השיר אז שלא תבוא היא וחברותיה. פה זה ההתחלה לעשות שריר.וזה שהיא תולה את האשמה על מה שקורא לילד שלה בסרט הזה כולם היו.תישמעי ותחיכי.כי העולם יפה החמות מכוערות.(לא כולם אבל רבות ויתור אחד מוביל, להתערבות בחייך, ושליטה. אל תגיעי למצב של מריבה עים הבעל שלך. הוא לא אשם ואנו ביום נישואיך נחגוג איתך בפורום. המון מזל טוב. ואהבה.

 

[עדי של דני]

מאיפה יש לך העתק של חמותי!

שני יקרה, זה נשמע כאילו את מדברת על חמותי, שנוהגת לעקוץ ולהתערב בכל דבר אפשרי, לחטט בבית ולזרוק הערות מגעילות בכל הזדמנות. אני לעומתך ניסיתי מספר פעמים לשנות אותה אבל תאמיני לי אל תנסי בכלל זה לא עובד, גם חמותי רצתה לבחור לי שמלת כלה, אמרה אחרי החתונה שהתסרוקת שלי לא הייתה משהו, הלכה למות שאמא שלי היתה פגז לעומתה (אפילו שהיא יותר יפה ורזה). תמיד אבל תמיד נוהגת לנהל לנו את העניניים, לשאול איזה מינוס יש לנו ומה לובשים הילדים, חם להם, קר להם רטוב להם וכו... היום לשמחתי צימצמתי את הקשר למינימום והיא מתפתלת ולא מבינה למה? הרי היא עושה "הכל" לטובתנו בלבד!!! (ממש) אל תתני לה להחליט בשבילך ואל תגידי לה שבעלך תומך בך עימדי על שלך בגלל מה שאת רוצה ולא מישהו אחר, ולעולם אל תיתני לה סיבה להגיד לבעלך שאת לא בסדר. מזל טוב לרגל החתונה

 

[sovlanit]

עדי של דני

על כך אמרו רבותינו "הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות..." ונשמרתם לנפשותיכם מאוד מאוד

 

[tomsima]

שני

קודם כל צר לי על הוריך. חמותך מאוד מזכירה לי את חמותי שאיימה עד יום לפני החתונה שהיא לא תגיע. בסוף חבל שהיא הגיעה כי היא הפכה אותי לכלה הכי אומללה עלי אדמות (במקום לשמוח ולחגוג ביום חתונתי אני בכיתי). היא גם כן איימה שאם לא נשלם על כל אורחיה 50 במספר היא לא תגיע. זה נכון שקשה לבעל לקבל את זה שהוריו לא יהיו בחתונתו אבל בעלי ביום החתונה פשוט סילק את אימו באמצע (משהו שהיה לו מאוד קשה נפשית איתו). בנוסף חמתי כמו שלך לעתיד כל הזמן עוקצת ומרושעת. לפי דעתי בחירת השיר לזכר הוריך לחתונה הוא בחירה שלך שעליך לעשות במיוחד לאור העובדה שאלו הוריך. מה לעשות? צריך לפתח עור של פיל ופשוט להתעלם. אי אפשר להפסיק את זה כי זה אופי וכמו שבעלי אמר לי היא אישה מבוגרת והיא לא תשתנה. תצמצמי את הדיונים איתה על החתונה, אם היא תשאל תעני תשובות כלליות לא מחייבות, תתני לה להרגיש שאת משתפת אותה במידע אבל לא בהחלטות. תכל'ס אם את רוצה שלפחות ביום המאושר הזה הכל יהיה רגוע, תנסי לתת לה להרגיש בסדר לפני. אח"כ תעשי את השיקולים שלך באשר להמשך הדרך. את הרי לא תבטלי הכל בגללה? ונ"ב הכלב מקסימון ובונבון מתוק. שיהיה במזל וברוגע

 

[big mama 2]

../images/Emo6.gif../images/Emo39.gifחמודה...

טענות תמיד יהיו לה.... את - חומד , תעשי מה שטוב לך... במיוחד אם יש לך תמיכה מבחיר ליבך... אל תוותרי על השיר בחתונה...זאת חתונה שלך ולא שלה !!!! תעמדי על עקרונותייך... אני מצטערת שאני לא עשיתי את זה ... !! מזל טוב..... וברוכה הבאה