מה שמרגיש לי
למרות שיש לי את כל האמפטיה למצב המתוסכל שלך, כי זה לא קל לאף אחד לטפל ב 3 ילדים צעירים, שנקלעתם למשחק סכום אפס, ומבחינתך יש רק שתי אפשרויות שבשתיהן היא חייבת להפסיד כדי שתהיה שמח. ואתה במלכוד כי באופציה א', שהיא עוזבת את העבודה אתה 'מנצח', אבל בגלל שהיא לא רוצה להפסיד, האופציה של 'העונש' היא כביכול האופציה היחידה, אבל שם גם אתה מפסיד.
מה שאתה לא מבין כרגע, אולי מפאת צפיפות אדי הקיטור העופפים אותך, זה שגם אם היא תעזוב את העבודה תחת הלחץ שלך, ואתה לכאורה תנצח ותקבל את מה שאתה רוצה - אתה מפסיד. אתה תפסיד את הזוגיות ואת האישה המאושרת שהצליחה בעבודה תוך שהיא מגשימה את עצמה, והייתה בעלת ערך במישור הכלכלי. כש'תקח' את כל אלה ממנה - קרוב לוודאי שתהפוך לאויב לנצח, וספק אם היא אי פעם תסלח לך על שגרמת לה לשלם כזה מחיר <של להפוך ל'אישה קטנה'> על הנוחות שלך.
מאידך, ניצב אתה. שבתחושה משלם 'בדמים' את מחיר ההצלחה שלה. לא ציינת אם יש עזרה עם הילדים <אני מניחה שכן
>, אבל נראה שעיקר הלחץ הוא מהיד שכבר כואבת ומיובלת מרוב ההמתנה לאהובה בלילות של לבד, ועכשיו זו בטח תקופה שכזו. אני חושבת שכדאי לך מאוד, אם אתה באמת רוצה לפתור את העניין, לחשוב על עוד פתרונות נוספים, למעט השניים שנתקעת עליהם.
כאלה שלא יהיו אולי מושלמים, אבל שהיא תוותר בהם על מה שהיא כן יכולה כדי לבוא לקראתך, ואתה בתמורה תהיה קצת יותר מרוצה בתקופות של יחד, בלי לבכות על תקופות של לבד. אני יכולה לחשוב על שלל פתרונות אופרטיביים, במיוחד כשהכסף הוא לא בעיה, איך לפתור את עניין הגעגועים והנתק הממושך. צריך רק לפתוח את הראש, ואת הלב, ולחשוב בצורה חברית. אתה עליה והיא עליך. ואם זה לא מסתדר לבד - אז תיעזרו במטפל/ת זוגי/ת.