שלום חדשה כאן

[תאי לי]

שלום חדשה כאן

כתבתי מקודם הודעה אבל משום מה זה לא מופיע בפורום. אתחיל מחדש. הרגשתם פעם תחושה כזו שבא לכם לצעוק:" דייייי"? שבאמת מספיק ואי אפשר כבר? הרגשתם פעם תחושה של תקיעות רבה שנים? חוסר כיוון בחיים? תחושה שהשנים חולפות ואתם בפיגור רב? אז אני כן. הנה אני יושבת ביום שישי בערב בוכה מול המסך. מעניין איך הגעתי לפורום הזה. אפילו לא קראתי אף הודעה כאן, פשוט התחלתי לכתב. אני יודעת שזה לא תחליף לטיפול פסיכולוגי,אבל זה מה שיש כרגע ואני מוצאת בזה נחמה. כל-כך עצוב לי בלב. עצוב לי עליי, עצוב לי על אחרים. אני לא יודעת מה יהיה איתי, ולא יודעת איך ומתי(אם בכלל) אצא מהמקום בו אני נמצאת. עייפתי להאבק. ועוד לא עשיתי כלום בחיי. אני רק רוצה שקט. זהו לבנתיים. תודה.

 

[תאי לי]

אחרי שכתבתי

את הודעתי, שוטטתי בדפי הפורום והרגשתי הרגשה של בית. מבינה שבימי שישי בערב הפורום ריק. (כולם יוצאים לבלות?) חבל שלא מצאתי את הפורום הזה קודם. כמה זמן הוא קיים? באמת רעיון נפלא. מה גילאי הפורום הזה? שוב, יופי של רעיון.

 

[פרפרי אהבה]

תאי לי, ברוכה הבאה אלינו ../images/Emo140.gif

לא פעם ולא פעמיים בחיינו אנו חשים תקועים במקום, בלי יכולת או ידע לאן ואיך לזוז וזה טבעי, כי אנו אולי פוחדים מהעתיד, מהלא נודע, או שבאמת לא מצליחים להבין לאן מועדות פנינו. אם תרצי, את יכולה יותר לפרט וננסה לעזור לך נקודתית יותר. לגבי מה ששאלת- הפורום קיים מזה 3 שנים, ומגוון הגילאים פה רחב- מגיל 20 פלוס עד 50 פלוס. תודה על המחמאות- באמת אין על הפורום הזה וגולשיו

 

[תאי לי]

תודה רבה

העניין הוא שהתקיעות הזו היא לא "פעם פעמיים" זו תקיעות רבת שנים.. מעל 10. אני סובלת מכאב כרוני, אני מובטלת אין לי כיוון תעסוקתי , אני לא יודעת מה אני רוצה להיות "שאהיה גדולה" אין לי כמעט חברות, ואני יושבת בבית. עייפתי להאבק כל הזמן.| אני הולכת ונסגרת עם השנים. אני בפיגור רב. לא חוויתי הרבה בחיי. אני בכלל לא יודעת אם אני רוצה ילדים ( בטח כולם עכשיו מרימים גבה) מה שמידי פעם עוזר לי אלו ספרי מודעות העצמית ורוחניות שאני קוראת. זה מעין "אקמול". בקיצור לא יודעת מה יהיה עימי, לאן פניי מועדות. כן, יש צרות הרבה יותר גדולות משלי, אבל מה אכפת לי.. אני לא עושה תחרות עם אף אחד. תודה על קבלת הפנים החמה.

 

[פרפרי אהבה]

כתבת שאת סובלת מכאב כרוני, האם מדובר

בפיברומילאגיה? אני יודעת שיש פורום מצוין פה בפרדס שיוכל לעזור עם תמיכה וכו' בנוגע לכך. בת כמה את? מה התחביבים שלך? באילו דברים עסקת קודם לכן? ולגבי צרות של אחרים- כל אחד והצרות שלו, ויש כבוד לכל צרה

.

 

[תאי לי]

ולפרפרי אהבה- אני לא

סובלת מפיברומיאלגיה. בדקתי גם את זה. תודה שאינך מגמדת את צרותיי בעבר עסקתי בעבודות מזדמנות. אין לי מקצע.

 

[efriend]

../images/Emo140.gif נוגע ללב, ובמיוחד לליבי.

גם אני מרגיש שאני בפיגור אחרי כולם בחיים, ולא תמיד מבחינה חיצונית (אם כי גם) אלא בעיקר בפנים. אני הרבה פעמים מרגיש שבפנים נשארתי ילד, ויש הרבה חוויות מגילאי ילדות שלא חוויתי בזמן ואני רוצה להשלים, גם אם בפיגור של הרבה הרבה שנים (אגב, אני בן 34). אני מאמין באמת ובתמים שיש המון שאפשר להשלים, הרבה כבר השלמתי, ויש לזה אפקט מרפא ומבריא. וזה טוב שאת לא עושה תחרות עם אף אחד. אני רוצה לעודד אותך בחום לעשות מעשה ולנסות להשלים כמה מהדברים שהחמצת, ולהתחיל באחד או כמה פשוטים. אין לך מושג כמה שזה עושה הרגשה נפלאה, גם אם על פניו זה טיפשי. אם תספרי קצת יותר, נוכל לחשוב ביחד במה להתחיל. ואגב, זה 100% בסדר לא להיות בטוחה שאת רוצה ילדים. גם אני לא בטוח בכלל, ואני חושב שהחברה עושה טעות נוראית כשהיא לוחצת לחץ עצום על כולם להיות הורים. זה לא מתאים לכל אחד, ואז אנחנו רואים הרבה הורים לא מתאימים מגדלים ילדים פגועים, ואפילו מקרים קיצוניים לא עלינו חס וחלילה שהיו לאחרונה בתקשורת. כואב גם להורים, גם לילדים, וגם לחברה מסביב. כל אחד צריך לעשות מה שטוב לו.

 

[תאי לי]

נחמד לדעת שאני לא לבד

לא שחלילה אני שמחה שאתה מרגיש כך. אז גם אני מרגישה ילדה. מסרבת להתבגר לא אוהבת כבדות ורשמיות של מבוגרים. לא יודעת אם אי פעם אספיק להשלים פער עצום של בערך 12 שנה. כ הרי צריך להתקדם בחיים. כרגע אני לא יכולה לעשות אף מעשה בשל מצבי הבריאותי. (לא מצב מסכן חיים, אבל משפיע דרמתית על איכות חיים) אז ככה: אני סובלת מכאבי ראש כרוניים (24 שעות ביממה ללא הפסקה) מספר שנים וגם סחרחורות. ישנם עוד מיחושים אבל אלו ממש משתקים את חיי. אני יודעת שלא תוכלו לעזור בזה. ניסיתי מגוון רחב של טיפולים הן מהרפואה הקונבנציונלית והן מהמשלימה. זה ממש מעייף. גם החיפוש ממש מעייף ומתיש. לא קל למצא מטפלים טובים ולא ליפול על מטפל שרלטן. אני שמחה שאתה חושב כמוני בנושא ילדים. אני חושבת שאנשים לא מודעים לגודל האחריות וההשקעה של ילד. ומביאים ילדים כספורט לאומי. ילד זה נשמה. צריך מאוד מאוד מאוד לרצות בו. ולא בגלל שהחברה רוצה או שאמא ואבא רוצים כבר נכדים. זה לא שכל מי שלא רוצה ילדים הוא מתעלל בפוטנציה. אני למשל נמסה למראה תינוקות. ועדיין אני בהתלבטות(לא שזה רלוונטי בכלל עכשיו) אבל סתם מחשבות לעתיד. זה פשוט מדהים איזה לחץ יש בישראל להולדה. אני חלילה לא מטיפה נגד הבאת ילדים לעולם. אלא טוענת שכל אדם צריך להכיר את עצמו, לעשות מה שטוב לו. אדם צריך להכיר ביכולותיו, רצונותיו ולא להיות מושפע ממה שאחרים יחשבו עליו. תחביביי- לגלוש באינטרנט, לישון, לשמע מוזיקה, לקרא ספרי מודעות/רוחניות, לשיר קריוקי באינטרנט. לצלם בוידאו וסטילס. אבל כרגע עצוב לי, כואב לי. אני מנסה למצא פסיכולוגית. אבל קשה למצא משהיא כמו שאני רוצה. כי אני מחפשת פסיכולוגית בעלת זוית ראיה רוחנית. אז תודה לפרפר ולך על התמיכה.

 

[efriend]

הבעיה הרפואית באמת קשה,

זה נורא קשה לעשות דברים כשהגוף לא משתף פעולה. אני לא מבין בזה כלום ולא יודע מה אפשר לעשות. מה שאני יכול לנסות להציע זה לעשות דברים שהמגבלה שלך מאפשרת. ראשית, את מכירה את אקרופוליס החדשה? זו קהילה מאוד נחמדה שעוסקת בהתפתחות רוחנית ובעשיה משמעותית לסוגיה. הם נפגשים פעם בשבוע או יותר, לזמן קצר, כך שאולי תוכלי להגיע למרות המגבלות. אני הייתי חבר שם במשך שנה ועזבתי כי ראיתי שהתפתחות רוחנית זה לא בשבילי, אבל יש לי פינה חמה מאוד למקום. דיברת על השלמה של 12 שנים. כל מסע ארוך מתחיל בצעד קטן, וגם אם המסע לא מגיע ליעדו, אפשר להנות מהדרך. יש לך דוגמאות לדברים שהייתי רוצה להשלים? ג'יין פונדה אמרה פעם It is ok to be a late bloomer as long as you don't miss the exhibition ואני עושה פרפרזה על זה - It is ok to be a late bloomer as long as you keep preparing to the exhibition.

 

[תאי לי]

אני לא מכירה

את אקרופוליס. אני די נזהרת מכל מיני סדנאות אפילו רוחניות שאין שם אדם עם לפחות הסמכה פסיכולוגית. השוק הזה פרוץ לכל מיני שרלטנים שמתהדרים תחת כובע הרוחניות. אני אבדק על מה מדובר. זה עצוב אם המסע לא מגיע ליעדו. אחרת מה הטעם ? יש לי הרבה דברים שהייתי רוצה לעשות לבד או עם חברות. נסיעה לחו"ל לדוגמא. להרחיב את המעגל החברתי.עם בנות שהחשיבה שלהם דומה לשלי . שלא נותנות לנורמות החברתיות להכתיב להם את החיים. ויש עוד הרבה דברים. אני מקווה שבסוף יהיה exhibition. רק שלא יגיע בזמן שדברים אחרים לא יוכלו להתגשם.

 

[תאי לי]

efriend לגהי חוויות ילדות

כתבת שיש הרבה חוויות מגילאי ילדות שלא חווית בזמן ואתה רוצה להשלים. תוכל לפרט? בכל מקרה נזכרתי שביום הולדת 25 חגגתי בגני התערוכה במתקני השעשועים (של ילדים) שמתי פס על כולם ועליתי עליהם. וגם הצטלמתי עליהם. אני יושבת על מתקן דמוי פיל שעולה ויורד, אני ושאר הילדים הקטנים לא יודעת אם לזה התכוונת.אבל הזכרת לי את זה.

 

[efriend]

השלמת חוויות ילדות

אני מניח שזה מאוד אינדיבידואלי ולכן יכול להיות שלא תתחברי למה שאספר. בכל מקרה, הנה דוגמה אחת: כשהייתי בבית הספר, הייתי מאוד גרוע בספורט. שיעורי התעמלות היו סיוט בשבילי. ניסיתי להתחמק מכל פעילות ספורט, משחקי כדורגל וכדורסל, והעמדתי פנים שזה בכלל לא מעניין אותי ולא חשוב לי. העמדתי פנים כל-כך טוב שכמעט האמנתי בזה עצמי. אבל האמת היא שזה נורא כאב לי, וסחבתי את הפצע הזה בלי ממש להיות מודע לו הרבה שנים. כשהייתי באוניברסיטה, השלמתי את זה, בעזרת חברים טובים שעזרו לי להתגבר על הרתיעה. התחלתי לרוץ, לשחק טניס, להתאמן בחדר כושר, ועם כל כמה שזה נשמע פשוט היום, כל דבר כזה היה ניצחון עצום על עצמי. הייתי ילד שמנמן, והיום יש לי ממש מבנה אתלטי. לרב האנשים זה כבר לא חשוב. רוב האנשים בגילי עובדים קשה, מגדלים ילדים וחושבים על כסף. אני עליתי על הרכבת הזו, שהייתה במרכז החיים של ילדים בבית הספר, ממש באיחור. אבל זה עשה לי כל-כך טוב להשלים את זה! היום בדיוק עשיתי עוד צעד בכיוון של להשלים משהו מהילדות, שאני לא מספר עליו בהודעה הזו כי היא נעשית ארוכה מדי....

 

[תאי לי]

האמת שגם אני לא אהבתי

ספורט בגילאי בית ספר וגם אני התחמקתי מזה. עד היום אני לא אוהבת להתעמל הייתי רוצה שיהיה בי את החיידק הזה של התעמלות. לצערי כרגע זה סיוט בשבילי. אין לי את הכח/חשק לזה. וגם יש דברים יותר חשובים מזה עבורי. לא חשבתי שעניין ההתעמלות קשור לפצע מילדות, אבל כמו שאמרת זה אינדיוידואלי. שמחה בשבילך שאתה לא מוותר ומשלים פערים. אם תרצה תוכל להמשיך לשתף על עוד דברים שעשית.

 

[adamsplit]

לקח לי זמן

אבל הגעתי... הי תאי, ברוכה הבאה לבית שלנו, יש עוגיות. המים עוד רגע מתחממים נעים מאד, אדם, המאבטח של הקבוצה, איתי את בטוחה.. אני לא רופא ומטפל, לא מנסה ולא מתיימר, אבל מה שאת מתארת, נשמע אחד לאחד כמו סימפטומים של דיכאון כרוני כולל כאבים פסיכוסומטים. גם לי היו את הנפילות שלי למצולות שלו, עדיין יש מדי פעם.. אני לא נותן עצות כמעט אף פעם, בשבילך אני אחרוג ממנהגי. צאי מעצמך, הדיכאון הזה נמצא רק בתוכך, אם תצאי החוצה הכל יעבור. זה מסע לא קל, אבל באמת שאפשרי(אם אני הצלחתי, כל אחד יכול). אני את הילד שלי די איבדתי,הוא בא לביקור מדי פעם, אבל האמת שהוא אף פעם לא היה חלק ממני. מישהי פעם אמרה לי, שאני או בן 85 או בן 5, וזה נכון.. אני יכול לצחוק ולשחק בשיא השימחה הילדותית. אבל ברגע שאני נהיה רציני, זה עד הסוף. טוב, קפה, תה, כמה סוכר? הרבה סוכר, זה טוב, בריא. מה התיישבת כל כך רחוק? בואי בואי..

 

[תאי לי]

עכשיו באים??../images/Emo3.gif

אז שלום לך אדם. איזה מן מאבטח אתה? נכנסתי ככה חופשי...

לגבי דכאון, יש לי שאלה אליך- אם היית חווה כאב פיזי בחייך 24 שעות בייממה שנים על גבי שנים, בידיעה שאין כדור שאתה יכול לקחת שיקל על כאבייך, איך היית מרגיש? איך היית מרגיש אם אתה פונה לכיוון הקונבנציונאלי והן לרפואה המשלימה, והן ליעוץ ועדיין לא מסתמן פתרון? אל תענה מיד, קח לך כמה ימים לחשב על זה אז ברור שכואב לך פיזית זה משפיע על הנפש. תודה על הנסיון לעזור. הלוואי וזה היה פשוט כמו"לצאת החוצה והכל יעבור". גם אני יודעת להיות ילדה, וכשצריך להיות מבוגרת. לא הייתי מוותרת על הילדה שבי. מה שווה להיות אדם רציני וכבד בלי "צחוקים"? תה צמחים, תודה. 1 וחצי סוכר

והנה.. התקרבתי...

 

[adamsplit]

תשובה חלקית ובקצרה

מאבטח אישים לא צריך כמה ימים, אני יודע בדיוק ומקרוב איך זה מרגיש. השאלה שלך איך זה משפיע על הנפש, השאלה שלי הייתה איך הנפש משפיעה על זה. אני מצליח לפעמים למצוא איזה ילד, לא תמיד.. מה שווה? לא תמיד שווה להגיד תה צמחים זה לא מספיק היום, יש 100000000 סוגים שונים והנה, התקרבת

 

[תאי לי]

התשובה שלי

שגוף משפיע על הנפש שמשפיעה על הגוף שמשפיע.... תה נענע תודה

 

[adamsplit]

רואה שהביאו לך חשק..

איזו עוגיה בצד ככה?

 

[תאי לי]

כן,בכיף

 

[adamsplit]

הדיון הזה ימשך לנצח

אז רגע, איזו עוגיה?