וואו, אתה מאבד כיוון כל כך מהר.
זכור, זה מה שאתה כתבת: "רוע שהוא בסיבה שלו לא אישי, מישהו שמתעלל בך לצורך ההתעללות." ואז אתה אומר: "אם אני מתעלל במישהו לצורך ההתעלללות אין לי שום מטרה הגיונית, לכן סביר להניח שאני עושה זאת לא במודע." כלומר, אתה רואה רוע כדרך בלתי הגיונית, וכל מי שאי פעם רצה לעשות משהו רע לא באמת התכוון לזה. לפי התפישה שאתה מציג, אם הבנתי אותך נכון, אין רוע, רק טעויות. ממש קשה לי להבין איך אתה יוצא עם התפישה הזאת לחקור את מקור הרוע ואת הפוטנציאל שלו. עכשיו, רק שיהיה ברור. אני לא צודק, אני צודקת. נעים מאוד, אני זוהמה ואני נקבה. ולגבי מוסר אישי מול מוסר קולקטיבי - או שפספסת לגמרי את מה שניסיתי להגיד, או שהתעלמת מזה לחלוטין. אתה אומר: "אני לא רואה סיבה להכניס לתמונה יחסות וסובייקטיביות, אלא אם כן אנחנו פוחדים ממשהו, כמו לא להיות בסדר עם האופנה או רוח הדור הנפלא שלנו". כמו שפירשתי את דבריך, אתה קורא לכל אחד מאיתנו לא לבסס את המוסר שלנו על מה שכולם סביבינו אומרים (בוא נקרא לזה בקיצור "מוסר קולקטיבי"), אלא לנתח לעומק רעיונות הקשורים לתורת המוסר, ולפתח מוסר הייחודי לנו ולמסקנותינו (נקרא לזה בקיצור "מוסר אישי"). על זה הגבתי: מה התועלת ב"מוסר אישי", אם כל הרעיון במוסר הוא לאפשר קיום של קולקטיב? לא דיברתי על הקבלה פנימית או חיצונית, לא על השמש ולא על מה שמתחתיה, מצדדיה או מעליה. שכחנו את הבסיס? את הבסיס למה? אם אתה שואל אותי, מי ששוכח את הבסיס, כבר יותר טוב לו ממי שנמצא בבסיס ושוכח את הבית... - זוהמה, יוצאת לקרב עם קרני טלה.