ציפיות מרשות....
בפס"ד תא 67759/95 (שלום ת"א)משרד התחבורה-מינהלת נמל יפו (="הרשות")נ-ברגיל ואח'(מפי סגן הנשיא השופט גולדין) : "האם הנתבעים הינם דיירים מוגנים בשטח המקרקעין? כאמור, הנתבעים טענו בכתב הגנתם, כי התובעת קיבלה מהנתבעים דמי מפתח , ולפיכך הינם דיירים מוגנים. בסיכומים מוסיפים הנתבעים כי : "ההשקעות העצומות אשר הושקעו על ידי הנתבעים במסעדה, אשר נעשו כולן בהסכמת מנהלי הנמל מהוות תשלום דמי מפתח".[סע' 63 לסיכומים], אין בידי לקבל טענה זו. סע' 10 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 , קובע : "דמי מפתח - כל תמורה שאינה דמי שכירות, הניתנת בקשר לשכירות של המושכר, או בקשר לקבלת החזקה במושכר לפי חוק זה – ואין נפקא מינה מתי שולמו". הנתבעים לא הוכיחו כלל, כי נתנו איזושהי תמורה לתובעת מלבד דמי ההרשאה. גם הטענה בדבר השקעות שנעשו בנכס לא הוכחה ואף לא הוכח שהתובעת הסכימה להשקעות אלה. מעבר לכך, בחוזי ההרשאה שהוצגו, נכתב מפורש שחוק הגנת הדייר לא יחול על יחסי השכירות שבין התובעת לנתבעים. כך נכתב בסע' 18 לחוזה ההרשאה לשנת 1989 [נספח ג/3 לת/1], חוזה אשר נחתם על ידי הנתבעים [לפי עדותם להלן]: "מודגש ומותנה במפורש כי ההרשאה לשימוש בשטח ההרשאה... הינו ארעי ומוגבל לתקופה שלא תעלה על התקופה המפורטת לכתב הרשאה זה, אינו ולא יתפרש כשכירות ואינו כפוף להוראות שבחוקי הגנת הדייר...". סעיף 16 לחוזה ההרשאה לשנת 1986-1985, נכתב: "[א] הנכם מצהירים ומאשרים כי לא נדרשתם לשלם ולא שילמתם דמי מפתח בגין ההרשאה לפי כתב זה ולא תהיו זכאים לכל תשלום שהוא על פי חוק דמי מפתח או בצורה אחרת, עם פינוי שטח ההרשאה, גם אם נעשו בו שיפוצים , תיקונים או שינויים. [ב] ... לא יחולו על שטח ההרשאה ועל ההרשאה לפי כתב זה הוראות חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב-1972, חוק דמי מפתח, תשי"ח-1958 או חוקי הגנת הדייר אחרים או כל חוק שיבוא במקומם...". משמע, הנתבעים ידעו כי חוק הגנת הדייר אינו חל עליהם וכי אינם דיירים מוגנים. 11. הסכמי ההרשאה התובעת הציגה כאמור, חוזי הרשאה בינה לבין הנתבעים על פיהם נתנה התובעת לנתבעים הרשות שימוש בשטח נשוא המחלוקת לתקופה של שנה אחת בכל פעם. החוזה האחרון שנחתם לטענתה, נחתם בשנת 1990 לתקופה שבין 31.03.91 – 01.04.90. בסמוך לסיום תקופה זו, העבירה התובעת חוזה הרשאה חדש לחתימת הנתבעים, אך הם סירבו לחתום ולא נחתם חוזה הרשאה חדש. לפיכך, לאחר פקיעת חוזה ההרשאה האחרון ביום 31.03.91, אין לנתבעים יותר כל זכות שהיא לעשות שימוש במקרקעין נשוא המחלוקת. לטענת הנתבעים, למרות האמור בחוזים אלה, הובטח להם על ידי מנהלי התובעת השונים, כי יהיו רשאים להשתמש במבנה, במשך שנים רבות ללא כל הגבלה, כמו כן בסיכומיהם טענו הנתבעים כי החוזים שנחתמו, היו למראית עין בלבד. לאחר שעיינתי בכל החומר הראיות, הגעתי למסקנה כי אין בטענות הנתבעים כנגד החוזים ממש, ומאחר ואין בידיהם חוזה הרשאה בתוקף, הרי שאין בידיהם כל זכות לישיבתם בשטח נשוא הדיון ויש לפנותם."
