הבנתי
אבל אני עדיין מפקפק אם אפשר לתלות בכפל סימני הניקוד הטברני את עיקר האשם בכך שהכותבים אינם מנקדים. כתבת: "מייד קמים מלעיזים ומלעיגים המתלוננים על החלפת חטף פתח בקמץ או צירי בסגול". אבל המלעיזים האלה לא מפריעים יותר מדי לרוב האנשים. עובדה שלמרות הלעז על חריגה מהתקן, אף אחד אינו מקפיד על כללי הכתיב של האקדמיה (הנה, למשל לא הפריע לך לכתוב "מייד" בשני יו״דים בניגוד לתקן). אנישם רבים כלל אינם מודעים לכך שיש חוקים תאורטיים לבחירה בין קמץ לפתח או בין סגול וצירי, וסבורים שהם וריאנטים חופשיים. הקושי בניקוד נובע בעיקר מכך שהוא מוסיף כיוון נוסף לכתיבה (לא רק מימין לשמאל אלא גם מלמעלה ומלמטה). וזהו קושי טכני בשטף הכתיבה הרהוטה, אבל, כאמור, לדעתי נעוץ כאן גם עניין מהותי יותר שמביא לתפישת הניקוד ככלי עזר אופציונלי בלבד. ובאשר לאפשרות להוסיף אותיות חדשות, זה כנראה לא הולך לקרות. גם בגלל ההקשרים התרבותיים, דתיים, היסטוריים וכו׳, גם משום שכדי לעשות שינוי דרסטי כל כך בשיטת כתיבה רווחת צריך נסיבות היסטוריות יחודיות או שלטון דיקטטורי בסגנון אטאטורק, גם משום שכאמור לעיל ייתכן שיש מגרעות בשיטת אותיות התנועה בשפות בעלות שורש ומשקל, וגם כי השיטה הנוכחית לא ממש בעייתית ולא קשה להסתדר איתה (אגב, במילה "איתה" כתבתי יו״ד אחרי האל״ף. איני בטוח שכולם היו מרוצים מכך אבל לא כך כך משנה לי).
