כמה מחשבות בנושא...
ראשית, נראה לי שהבעיה באמת קשורה לחוסר או למיעוט קריאה. ככל שקוראים פחות - מיומנים פחות. זה לא עניין של כישרון אלא של הכשרה. נראה לי ש"הדורות הקודמים" קראו יותר ולכן גם הרגישו בנוח עם השפה. הרגישו בנוח במובן של "כמו כפפה ליד". רואים תבנית ומשלימים אותה באופן אוטומטי. מה שאת מתארת, טריליאן, זה מצב אחר, של תבניות ש"לא מסתדרות" לקורא, אז המוח שלו משלים אותן לפי התבנית שקיימת אצלו במוח, לא לפי התבנית השפתית שמופיעה על הדף. והקורא הזה אפילו לא ער לעובדה שבעיניים שלו הוא "קורא" דבר אחד, אבל בפה שלו הוא "מקריא" דבר אחר. יש כאן מקום למחקר לא רק על השפה אלא גם על המוח... מה שמוביל אותי אל הנושא השני: כבר דובר כאן לפני ימים ימימה על השפעת השפה על המוח ולהפך. והוזכר העניין המגדרי בשפה העברית, וזוויות נוספות. גם הכתיב "המלא", שיוצר עמימות מסוימת, רלוונטי. אולי הוא מחייב דריכות מסוימת בקריאה, ואולי הדריכות הזו משפיעה על קליטת המידע, עיבודו, ההתייחסות אליו, התייחסות בכלל, וכו'. האם דויטשר התייחס לכך? או הכוכב-זוהר השני (ששכחתי את שמו)? (חה חה, השרשור הזה התחיל בשאלה על שִכחה...)
ראשית, נראה לי שהבעיה באמת קשורה לחוסר או למיעוט קריאה. ככל שקוראים פחות - מיומנים פחות. זה לא עניין של כישרון אלא של הכשרה. נראה לי ש"הדורות הקודמים" קראו יותר ולכן גם הרגישו בנוח עם השפה. הרגישו בנוח במובן של "כמו כפפה ליד". רואים תבנית ומשלימים אותה באופן אוטומטי. מה שאת מתארת, טריליאן, זה מצב אחר, של תבניות ש"לא מסתדרות" לקורא, אז המוח שלו משלים אותן לפי התבנית שקיימת אצלו במוח, לא לפי התבנית השפתית שמופיעה על הדף. והקורא הזה אפילו לא ער לעובדה שבעיניים שלו הוא "קורא" דבר אחד, אבל בפה שלו הוא "מקריא" דבר אחר. יש כאן מקום למחקר לא רק על השפה אלא גם על המוח... מה שמוביל אותי אל הנושא השני: כבר דובר כאן לפני ימים ימימה על השפעת השפה על המוח ולהפך. והוזכר העניין המגדרי בשפה העברית, וזוויות נוספות. גם הכתיב "המלא", שיוצר עמימות מסוימת, רלוונטי. אולי הוא מחייב דריכות מסוימת בקריאה, ואולי הדריכות הזו משפיעה על קליטת המידע, עיבודו, ההתייחסות אליו, התייחסות בכלל, וכו'. האם דויטשר התייחס לכך? או הכוכב-זוהר השני (ששכחתי את שמו)? (חה חה, השרשור הזה התחיל בשאלה על שִכחה...)
