שכחה / שיכחה

שכחה / שיכחה

חייבת להודות ששתי צורות הכתיב אינן נוחות בעיניי. שִכחה עלול להיקרא כשָכחה. שיכחה ככל הידוע לי איננה תקינה. מילים כמו מינהל כבר די התקבלו, למרות אי התקינות. אבל שיכחה?
 
אכן צרה

שכללים יפים והגיוניים מבחינת הלשון לא תמיד עומדים במבחן המעשה לדעתי אם בכתיב חסר הניקוד אנחנו נדרשים להוסיף סימן ניקוד לעזר - סימן שהכלל לא טוב. כך גם בנוגע לאִמו, אִתו, אמִתי ועוד רבים אבל אני מודה שבעוד שאין לי אישית בעיה לכתוב אימו, ואמיתי ביו"ד - שיכחה קצת צורם לי.
 
דווקא לא נורא, ישנן צרות גדולות יותר

ומה עים המילים: זיקנה, מישנה, בּיטחה, שיכבה, דימעה, קירבה, ייראָה, מיפנֶה, מיגדל? כל אלה מילים שאמנם ללא יו"ד ניתן לקראן בצורות שונות, אך בתוספת בלתי תקנית של יו"ד הן אינן נראות טוב לרגיל בקריאה. אבל זו לא צרה גדולה. בדרך כלל אין בעיה להבין מההקשר את המשמעות והצורך להוסיף ניקוד עזר קיים רק במקרים מעטים. כשם שאנחנו מסתדרים בקלות עם גבר (גָּבַר וגֶּבֶר) כך אפשר להסתדר עם מִכסֶה ומְכַסֶּה ועם מִכסָה ומְכַסֶּה. [ולגבי המילים :אמתי, אמו ואתו אין להן צורת קריאה חלופית, ואי אפשר להתבלבל בהן.]
 
לא מדויק.

לעתים צריך לקרוא את המשפט פעם נוספת. זה כמובן לא אסון, אבל הכתיב לא צריך להיות כזה שאינו ברור מקריאה ראשונה. אני מוצאת את הבעיה הזו במילה 'מנהל'. אחרי שכתבתי פעם 'מנהל מקרקעי ישראל', אני ממשיכה ומכנה אותו בקיצור 'המנהל', שבלי יו"ד נקרא כמובן כמנַהל. פה לפעמים לא עוזרת גם קריאה שנייה, ולפעמים כן, אבל זה מסרבל. ואז אין מנוס מהיו"ד שאמנם מפריעה לי, אבל אם משתמשים בה מספיק פעמים - מתרגלים.
 
וגם אפשר (איפשר)

יש כמה מילים מבלבלות באמת. גם האקדמיה ללשון לא החזיקה מעמד כשהגיעה למילה שִׁנַּיִם והחליטה שיניים ולא שניים בניגוד לכללים הרגילים. ואולי כך נכון היה לעשות גם במילים אחרות המצריכות קריאה חוזרת לעתים תכופות, לאפשר חריגה מהכללים הרגילים ולכתוב פירות (פֵּרות), בריכה (בּרֵכה) וכו'. אבל רוב המילים אינן כאלה (ולדעתי גם שִכחה בדרך כלל מובנת מההקשר ללא עיכוב משמעותי בקריאה).
 

trilliane

Well-known member
מנהל
מסכימה עם דבריך (גם הקודמים) ומחזקת:

לדעתי לא מתבלבלים בין "שָכחה" ל"שִכחה" כי ההקשרים שונים, בפרט שהאחרון מופיע בעיקר ביידוע (השכחה) ולכן ברור גם בקריאה ראשונה.
 

Mits Petel

New member
האמת? אני הייתי בטוח שכותבים "שיכחה"

ואם אדם משכיל הקורא הרבה ואינו דיסלקט לא מצליח להפנים את כללי הכתיב (ואני לא היחיד), אז משהו בהם דפוק.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
איך תפנים אם לא מלמדים אותם ולא כותבים לפיהם?

אני מסכימה שהם בעייתיים ושיש מקום לשיפור, אבל גם במצב הנוכחי אין הרבה סיכוי להפנים אותם כשכל אחד כותב אחרת וגם בבתי הספר לא מלמדים (למיטב ידיעתי).
 
וגם

העובדה שלשָכחה ולשִכחה יש בדרך כלל עמדה תחבירית שונה מקלה על הקריאה הנכונה. בדרך כלל הצורך לניקוד־עזר מתעורר כשיש אפשרות שהמילה "שָכחה" לא מתפקדת כנשוא פועלי (למשל במשפט הראשון בהודעה זו). ולמיץ פטל, אולי לא היית מודע לכך שלפי התקן אין כותבים "שיכחה", אבל סביר להניח שכשאתה קורא טקסט הכתוב בצורה תקנית אינך מתבלבל בקריאת המילה חסרת היו"ד.
 
ו'קיפלה' (kipla) איך כותבת את?

אכן הפלא ופלא, הכלל אומר ש-י' לא תיכתב לפני שווא נח, אך האם יש מי ההוגה את השווא של קיפלה כשווא נע? ומצדו השני של המטבע: האם יש מי שאינו הוגה את השווא של שִכחה לא כשווא נע (שדוקא מצריכה י' לפניה)? אכן כבשונה של לשון, איש לא ידעוֹ .
 

trilliane

Well-known member
מנהל
ידוע שהסיווג לשוואים אינו על פי ההגייה בימינו

 
ערכתי מאמר ונאלצתי לנקד "ניקוד עזר"

בכל פעם שהמילה הזו הופיעה, והיא הופיעה הרבה. אגב, השכחה הוא גם שם פעולה ולא בהכרח השכחה. נכון שנאלצת לקרוא משפט זה פעמיים לפחות? זה כבר לא טוב / לא יעיל / לא נוח. עשו חצי עבודה עם הכתיב המלא חסר הניקוד. מתי יקום מישהו עם
ויעשה סדר?
 

trilliane

Well-known member
מנהל
נאלצתי לקרוא פעמיים כי המשפט לא ברור

מאחר ששניהם שמות פעולה – 'שִׁכְחָה' הוא שם הפעולה של שוכח (קל) ו'הַשְׁכָּחָה' של משכיח (הפעיל) – אז לקח זמן עד שפתרתי את חוסר ההיגיון והבנתי את הכוונה. בהקשר מתאים ובניסוח הגיוני יותר אני מאמינה שהייתי צריכה לקרוא את המשפט פעם אחת בלבד. בכל מקרה גם לסדר שייעשה יש גבול (אלא אם עוברים לשיטת כתיב שונה לחלוטין) מאחר שלא הכול גם ונופל על יו"ד או וי"ו; יש לנו כיום חמש תנועות ורק שתי אמות קריאה (אנחנו לא ממש מוסיפים אל"ף לכתיב חסר הניקוד למעט פה ושם במילים לועזיות). משפט כמו "ספר ספר את העמודים בספר" לא ניתן לפתור באמצעות הוספת אמות קריאה בכתיב העברי של ימינו; אפשר לסמוך על הקורא שיבין מההקשר או להוסיף ניקוד עזר.
 
אבל

אבל למילה (הפעם בכתיב תקני) "שיכחה" יש משמעות שונה: היא שיכחה את חמתו. ואינך רוצה להיאלץ להוסיף דגש כניקוד עזר למילה שיכּחה אי אפשר "לעשות סדר" כלשונך, ולפתור את העניין בלי לוותר לגמרי על הכתב העברי כפי שהוא מוכר לנו, כי הכתיב שלנו מסמן את התנועות באופן חלקי ביותר. ותוכנית להחלפת הכתב היא בלתי ריאלית (ומבחינתי גם לא רצויה).
 
תמחקי את שתי השורות הראשונות ההודעה. פאדיחה

במקום זאת תכתבי היא שיכחה את הדבר מזכרונו.
 

Mits Petel

New member
ע"פ המחקרים על רכישת קריאה וכתיבה

ילדי ישראל בבעיה. בשפות כמו ספרדית ואיטלקית מגיעים ליכולות טובות בהרבה בגילים צעירים יותר. עיקר הבעיה בעברית היא אי סימון התנועות. אם לא רוצים רפורמה רבתי בכתב, אז לפחות שהאקדמיה או משרד החינוך יציגו לציבור שיטה של ניקוד מפושט שתייצג את חמש התנועות בעברית הישראלית באופן חד-חד ערכי (לכל תנועה סימן אחד, וכל סימן מייצג תנועה אחת). אם ילמדו את השיטה בבתי-הספר, וכל חומר הקריאה ינוקד כך, ויעודדו בעזרת תמריצים שימוש בניקוד המפושט גם בכתוביות בטלויזיה/קולנוע, בהוצאות הספרים והעיתונים, זה יתפוס בסופו של דבר (כשהדור שלנו יפנה את מקומו לדור שגדל עם הניקוד הזה). צריך יהיה לחשוב על דרך נוחה לנקד בשיטה המפושטת במקלדת המחשב. רצוי שיהיו מקשים נפרדים לסימני התנועות שעובדים כך שאחרי הקשת אות וסימן התנועה, הסימן יתלבש על האות היכן שצריך.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
מתי התחילה הבעיה הזו?

אני לא יודעת למה אני מקבלת תחושה שהדורות האחרונים מוכשרים פחות – לא מצליחים לקרוא בניקוד, לא מבינים תנ"ך וכו' אחרי שהדור שלי וקודמים לו הצליחו לעשות זאת (מן הסתם לא כולם באותה המידה, אבל כל אחד והיכולות שלו). העובדה שיש סימני ניקוד "עודפים" לא אמורה להפריע, בדיוק כפי שיש לנו גם ס וגם שׂ. מערכת הניקוד מורכבת למי שעוסק בה אקטיבית (מנקד) אבל פשוטה מאוד למי שקורא. הסימן הבעייתי היחיד הוא קמץ קטן והוא נדיר יחסית, אז זו לא הבעיה. ממה ששמתי לב מתלמידים בכיתות מתקדמות (חטיבת ביניים), כשהם קוראים בקול הם מנחשים מילים לפי הציפייה המוקדמת שיש להם ומתעלמים מהניקוד כפי שהם מתעלמים לא פעם גם מה"א הידיעה או מצורנים כאלה ואחרים (למשל רבים). קורה לא פעם שתלמיד קורא טקסט, קורא שם עצם ביחיד במקום רבים או ללא יידוע, ואז במקום לחזור לאחור ולתקן הוא פשוט מתאים גם את המילים שאחריו (שמות תואר למשל) באותו אופן... אני לא יודעת לאפיין ממה זה נובע, אבל אני נתקלת בזה שוב ושוב. תופעה נוספת שאני נתקלת בה, אגב, היא התעלמות מסימני הפיסוק... תלמידים קוראים ברצף, מתעלמים בדרך מפסיקים ומנקודות ונושמים רק כשנגמר להם האוויר (גם אם זה באמצע משפט). אולי זה האינטרנט, אולי הקצב המהיר של המידע בימינו, אולי קריאת ספרים מופחתת, אולי מורים שלא מקדישים זמן לקריאה נכונה, אבל נראה שתלמידים רבים פשוט מתעלמים מכל מיני נקודות ו"לכלוכים" קטנים שנמצאים שם לצד האותיות בטקסט, וזה לא רק ניקוד.
 
למעלה