שיתוף ובקשת עזרה

[ZoharaD]

שיתוף ובקשת עזרה

שלום לכולם,
בתי בת השבע וחצי אותרה כמחוננת (לא שזה היה הפתעה עבורי).
אנו מתגוררות בחיפה והמלצת המערכת ופסיכולוגים (שלא מכירים את בתי באופן אישי אך מתמחים בטיפול במחוננים) - לשלוח לכיתת מחוננים.
אני מאוד מתלבטת. בתי לומדת בבית ספר פרטי ובמסגרתו מקבלת המון העשרה (לאו דווקא דידקטית), אין לה בעיות חברתיות מהותיות (אם כי כבר נתקלנו בחרם בנות....שנכון למועד זה ...נשכח).
ובסה"כ היא שמחה ללכת לבית הספר.
היא ילדה מאוד פיזית ומרבית החוגים שהיא מבקשת הם ספורטיביים. כשהיא עם כדור ביד היא פורחת, לא פחות ואולי אף יותר מכשהיא פותרת תרגיל מורכב בחשבון.

אני מרגישה שההחלטה אם לשלוח לכיתת מחוננים או לא , עשויה להיות החלטה משנה חיים ואני מאוד מתלבטת.
בסופו של דבר כולנו רוצים ילדים מאושרים...אבל אין לנו באמת שליטה על האושר שלהם.
וספק אם "מימוש עצמי" על פי הגדרת מערכת החינוך.....הוא זה שיביא לה אושר בסופו של דבר.

אשמח לשמוע דעות....

 

[לחש הקסמים]

לעניות דעתי

א. יש לבדוק: האם הילדה היא היחידה שהתקבלה לתכנית. מנסיון , תמיד עם חבר (גם אם לא קרוב) זה הרבה יותר קל.
ב. לשתף שיתוף מלא את הילדה תוך שיחה אם היא באמת רוצה ומבינה את המשמעות של להפרד מחבריה בזמן לימודים.
ג. אין אצלכם יום שליפה? אני מהקריות ולנו יש יום שליפה ואין אופציה של כיתת מחוננים. בדקי את הענין כיון שה יכול להקל רק יום בשבוע לצאת וללמוד חוגי העשרה.
ד. "מימוש עצמי" זו הגדרה נהדרת. הילדה יכולה לממש את יכולותיה גם אם היא תמשיך בבתית הספר שאת אומרת שמתרים אותה וללכת לחוגים אחר הצהריים אפילו כל יום. אם כי אני חושבת שלא להעמיס עליה ולא לעשות "אישיו" מנושא המחוננות.

מה שלא תחליטו שיהיה לכם בהצלחה רבה!!

לחש

 

[ZoharaD]

תודה על התגובה

- היא היחידה במחזור שלה שאותרה כמחוננת.
- מכיוון שיש בחיפה כיתת מחוננים ומכיוון שהיא התקבלה לכיתה (לא כולם מתקבלים...היה צורך לעבור גם ראיון), שומרים את המקומות ביום השליפה לכאלה שאופציית כיתת מחוננים לא קיימת עבורם. לכן רוב הסיכויים שלא תצליח לצאת ליום שליפה , אם תוותר על כיתת המחוננים.
- אני גם בעד שיתוף הילדה וזה מה שאני עושה. אם כי פסיכולוגית שמומחית בילדים מחוננים טוענת שאסור לשתף בגיל הזה ושהילדים לא מסוגלים לקבל את ההחלטה "הנכונה".
במקרה שלנו אני מרגישה שאני חייבת לשתף אם כי ניכר שזה יוצר בלבול אצל הילדה.
יום אחד היא בטוחה שהיא רוצה כיתת מחוננים וביום השני כבר מעדיפה להשאר בכיתה הנוכחית....כך שאולי הפסיכולוגית צודקת.
- הטיעון של מרכזי כיתות המחוננים לטובת המסלול הזה ביחס לכל מסלול אחר- הוא שזה המסלול היחידי שהילד מקבל באופן רציף לוא דווקא העשרה, אלא שיטות לימוד שמאפשרות לו לשמור על היצירתיות, על האינדוידואליות וללמוד לחשוב מחוץ לקופסא. אני עוד לא גיבשתי עמדה מוצקה בקשר עם הטיעון הזה.....

 

[mikilk]

אני גם בעד שיתוף

ומעניין לדעת מה היא חשה. אולי יש אופציה לחשוף אותה לבית הספר, לכיתה, לאווירה, לתכנים - למשוך אותה על ידי הכרה עמוקה יותר עם מה שעומד מולה.
זו אכן החלטה לא פשוטה, אך הפיכה, אני מניחה שאם לא יהיה לה טוב, תמיד ניתן יהיה להחזיר אותה למסגרת המוכרת

בהצלחה

 

[ZoharaD]

שיתוף

היא היתה ביום הכרות בבית הספר החדש.
המפגש היה עם ילדים מכיתות מחוננים שכבר לומדים שם, ואחריו היה נראה שהיא מתלהבת ומעוניינת לעבור.

לצערי המפגש היה קצר.
הייתי מאוד שמחה אם היו מזמינים אותם ליום שלם עם הילדים שעתידים ללמוד איתם בכיתה,
יום שיראה ויתנהל כמו יום לימודים סטנדרטי בכיתת מחוננים.
אבל לא מאפשרים זאת.

שבוע אחרי שביקרה בבית הספר החדש, כשקיבלנו תשובה שהיא עברה את הראיון, היא כבר אמרה שהיא חושבת שבא לה להשאר בבית הספר הנוכחי.

אני כמובן חושפת אותה ליתרונות ולחסרונות האפשריים בכל החלטה שנקבל , ולמרות המלצת הפסיכולוגית, כן משתפת אותה בהתלבטות...
בהתחלה גם הסברתי לה שהכל הפיך ( הפסיכלוגית נזפה בי על זה כי אמרה שהילד צריך להגיע למסלול כשהוא מבין שזה המסלול הנכון והמתאים עבורו ואם יש לו ברקע מחשבות על "הפיכות" רוב הסיכויים שעם הקושי הראשון שבו יתקל הוא ירצה לחזור לכיתה הקודמת)

בקיצור - עדין מתלבטת
ואני יודעת שאין תשובות חד משמעיות אבל שמחה להיחשף לדעות ולהתנסויות של אחרים.

תודה

 

[חייבתלהגיב]

לא ברור לי מה את חוששת שיקרה

אם היא כ-ן תעבור לכיתת מחוננים. איזה שינוי יעברו החיים שלה? היא עדיין יכולה ללכת בדיוק לאותם חוגים ולהתעניין בדיוק באותם דברים, רק שהלימודים ביום-יום יהיו טיפה יותר מעניינים, והילדים סביבה יהיו גם הם (כנראה) יותר מעניינים וחכמים מהילדים שאיתם היא נמצאת עכשיו. אבל כיתת מחוננים לא מורכבת מילדים שנהנים רק לפתור תרגילים בחשבון, וזה לא שהילדים האחרים מעקמים את האף על ילד שאוהב ספורט (ובוודאי שלא אם הוא מצטיין בו).

 

[ZoharaD]

ממה אני חוששת

אני חוששת שבגיל מוקדם יחסית היא תחשף למערכת מעודדת מצויינות ותישבה (מלשון שבוי) ב "סטאטוס החברתי" ובדימוי, כפי שקורה הרבה פעמים למבוגרים, ולא תדע לזהות ( או תדע אבל לא תרצה לאכזב אף אחד וגם את עצמה ) אם זה באמת מתאים לה ואם מעבר ל "הגשמה" ולהישגים, היא גם נהנית בדרך (לא פחות ממה שהיא נהנית כיום).

אני חוששת שלא תמצא את החברה שהיא מוצאת היום בהקשר הספורטיבי- היום היא פורחת בהפסקות...לוקחת כדור ורצה למגרש ומשחקת כשווה בין שווים אם ילדי ד' וה'.....(היא בכיתה ב')
לא בטוח שהיא תתקל בכזו סביבה מקבלת ומתאימה (בהקשר הספציפי הזה) גם בבית הספר החדש.

אני חוששת שהמטלות סביב בית הספר (הבנתי שיש לא מעט הכנת עבודות ופרוייקטים) ישאבו את זמן אחה"צ על חשבון החוגים הרבים בהם היא משתתפת ומאוד אוהבת היום.

אני חוששת שלמרות שתהיה בסביבה שיותר דומה לה מבחינת מנת המשכל, תהיה פחות דומה לה מבחינת תחומי הענין.

והבעיה העיקרית היא בעיקר העובדה שהתחושות שלה משתנות.
כאמור כשיצאנו בפעם הראשונה מיום ההיכרות בבית הספר החדש, קיבלתי את הרושם שהיא מאוד מעוניינת.
היום (וגם אתמול) היא התעקשה שהיא רוצה להשאר במסגרת הנוכחית.
כשניסיתי להבין מה גורם לה לשנות את דעתה לא הצלחתי לקבל תשובות מלומדות...נראה לי שבעיקר העובדה שטוב לה היום והיא חוששת שיהיה פחות טוב.
לא הייתי רוצה להיות במצב שאני כופה עליה את השינוי.

 

[אלכסAlex]

הייתי במצבך בדיוק עם כל החששות

נתתי לבתי את האפשרות לבחור מתוך שהיא מבינה את היתרונות ואת החסרונות.
יכולה לומר רק שאם אין לבתך בעיה חברתית, אז אין בעיה.. היא תכיר מיד ילדים חדשים וזה רק לטובתה שהיא תוכל לתקשר איתם ברמה אחרת.. כי אינטלקטואלית הם דומים לה. .המורה של בתי בלשון המעטה לא מתקשרת טוב עם הורים וגם מבחינה טכנית היא גרועה.. לא קיבלנו הודעות בזמן לאן הילדים יוצאים ועוד ועוד.. ואני מצאתי את עצמי ממש עם דמעות בהתחלה וסוג של איבוד שליטה מוחלט על מה שקורה.. אבל.. זה גם גרם לי בלית ברירה ממש לשחרר.. טוטאלית..ולי זה קשה..אבל, . הבת שלי שהיא מאד חברותית ממש פורחת בכתת מחוננים. אני חושבת שעוד בעיה היתה לי, שחששתי לנתק אותה מהסביבה השכונתית (ומהחברים, )שחשתי שהיא מאד חשובה.. גם היום אני חושבת ככה, אבל מוצאת את הדרכים יחד איתה להשאר גם בתחומי השכונה, לרשום לקאנטרי, להפגש עם חברה ותיקה מדי פעם.. ועדיין כיום היא במובהק מעדיפה את החברות החדשות מהכתה הנוכחית וחוזרת הביתה יום יום מאושרת

 

[ZoharaD]

אלכס...תודה

בתי היא לא מהבנות שמתחברות תוך שניה
כיום היא מקובלת בכיתה ויש לה חברים בנים ובנות...
אבל זה לא קרה ביום...בשבוע הראשון בכיתה א',שבה לא הכירה אף אחד, (כי היא לומדת בבית ספר פרטי שאינו בשכונה- גם החלטה זו התקבלה בזמנו עם הרבה לבטים כולל בהקשר השכונתי שציינת, ובכ"ז לאור בית הספר הבעייתי בשכונה החלטתי שתצא ללמוד בחוץ), היה לה לא פשוט.
רק אחרי שבוע התחילה להתחבר ולאט לאט רכשה חברות וחברים טובים. נראה לי שהחשש העיקרי שלה הוא הענין החברתי.

 

[galizoe]

להתחבר תוך שבוע זה אחלה כישורים חברתיים...

למי שיש קשיים חברתיים (כמו בתי) זה לא עובר אחרי שבוע, חודש או שנה...
מאחר והיא בבי''ס פרטי הייתי מבררת מראש אם תהיה לה האפשרותלחזור במידה ותחליטו, ואם האופציה הזו פתוחה הייתי מעבירה.
אם אין אפשרות לחזור... הייתי בודקת עוד קצת את בי''ס היעד , בלי הילדה, פשוט להגיע 'לשיחה עם המזכירה' ולחוש את האוירה בהפסקות...

 

[ZoharaD]

תודה על העידוד

וגם ההצעה האופרטיבית נראית לי נכונה...אני אעשה זאת.
מאחלת לך שהקושי עם בתך יחלוף עם השנים.
(רוב האנשים המאוד מוצלחים / מפורסמים מעידים על בידוד חברתי בילדות).

 

[חייבתלהגיב]

I'll answer each concern

For the first one - I can say at least in my case, that did not happen. Once I found
the field that to which I would like to dedicate my life - I had no problem leaving behind my former fields, even though I could have
just gone on with those fields, by inertia.

I think that is actually one of the characteristics of gifted children (and adults) - they don't tend to go with the flow, but think independently

Concern number 2 - the gifted class is part of a regular school - even if the kids in her class or in other gifted classes didn't like to play sports,
she would still be able to play with children from other classes, like she does today.

Concern number 3 - afterschool classes - gifted children go to many of those, and I have never found it to be an issue.

Concern number 4 - here you may actually be correct. One of the things I liked best about the gifted class is that each child had his own fields of interest - and
so the other children could learn about those fields from him and decide whether they would like to pursue it further or not. Specifically for sports,
there were kids who were interested in that as well (track, soccer, basketball, etc). The main difference
between the gifted class and a regular class in this respect, is that in addition to the regular fields of interest most kids have, each gifted
child has fields in which he goes deeper and knows more than an average child his age - and that is very interesting and stimulating
to the other children.

The fact that she has a a problem deciding whether to leave - well, I didn't have that problem, but, in general, going into the unknown
is a tough decision for everybody (like I said, gifted children are more exempt from society's pressures, etc - but they
still might not know if it's the right decision for them).
But there is always the possibility to regret your choice and go back to your old class.
It is not rare for children to leave the gifted class after a while (for various reasons - sometimes they just move)
My class started with 30 kids, and about 15 of them graduated high school in the same class (some left, and others joined).

 

[חייבתלהגיב]

I forgot to mention

that part of the reason I didn't have a problem with going to the gifted class, is that it was actually in the same school
I had been before. I had to leave my former class and enter a class with entirely new kids, but I was still in the same place
(and I was very familiar with the concept of a gifted class, since the class was in my school).

 

[ZoharaD]

תודה על השיתוף וההתייחסות המפורטת

אני חושבת שמה שציינת בסוף מאוד הקל על ההחלטה.

אין לי ספק שאם היתה נשארת בבית הספר הנוכחי היה קל לה יותר לבחור בכיתת מחוננים.
כי הלא נודע היה הרבה יותר מצומצם...

בכל מקרה באמת תודה
שיתופים מהסוג הזה, גם אם לא מקלים על ההחלטה נותנים לי יותר כלים לבחון את הדברים.

 

[חייבתלהגיב]

Oh, I would have gone anyway

I just mentioned it as a reason that for me the decision was a no-brainer
But I would have made the same decision anyway - it just would have been slightly less easy.
(By the way, it actually causes more difficulties when you are singled out from your entire grade in school as the only one who is gifted,
and it did have some negative social
repercussions. However, I left for 3 years after a year, so I was mainly focused on the new class at that point anyway)
And when I came back, the junior high and high school were in a different neighborhood than mine.

 

[נטלי22]

יש אפשרות לנסות לכמה חודשים,

ואם היא תראה שזה לא מתאים לה - להחזיר אותה למסגרת הקודמת. זו אפשרות קיימת והיא מאוד חיזקה אותנו בזמנו כשהתלבטנו עם הבת שלנו.
כיום היא לומדת בכיתה ח' מחוננים (מסיימת עוד כמה ימים), משתתפת בנבחרת ריצת שדה של החטיבה, פעילה בתנועת נוער שמנוהלת דרך ביה"ס (של"ח) ותהיה מדריכה בשנה הבאה, מתאמנת בנחברת התעמלות קרקע שלוש פעמים בשבוע, שעה וחצי בכל פעם, ובמקביל מצטיינת בלימודיה.
אני לא מספרת את כל זה כדי להשוויץ, אלא כדי להראות שאפשר ללמוד בכיתת מחוננים (ולהצליח), ובאותה מידה להיות פעילים חברתית וספורטיבית.
כל כיתת מחוננים היא כיתה אחת מתוך מחזור של עוד 3 או יותר כיתות רגילות, ולפחות בבתי הספר אצלנו משכילים לשלב את המחוננים בכל הפעילויות החברתיות וה"רגילות" של ביה"ס, ויש להם חברים לא רק מהכיתה שלהם אלא גם מכיתות מקבילות ("רגילות").
גם אנחנו (ואני חושבת שגם הבת שלנו בעצמה) לא ידענו כמה "רע" לה בכיתה הרגילה לפני שהיא עברה לכיתת מחוננים. מאז שהבת שלנו עברה לכיתה היא פשוט החלה לפרוח. פתאום כולם קוראים אותם ספרים כמוה ומתעניינים בנושאים דומים. פתאום היא לא צריכה "לשנמך" את עצמה בשביל שיהיו לה נושאי שיחה משותפים עם החברות.

אני באמת ממליצה בחום לפחות לנסות. הבת שלנו החליטה לנסות, ואחרי פחות משבועיים אמרה לנו שאין סיכוי שהיא חוזרת לכיתה הקודמת.

שיהיה בהצלחה בכל כיוון בו תבחרו.

 

[ZoharaD]

נטלי - תודה

אני ממש לא חושדת בך בהשווצה,ובטוחה שהייתי מאוד גאה בעצמי בבת כזו, אבל בדברייך את מחדדת כמה מהחשדות שלי.
אני אולי חוטאת פה בסטראוטיפיזציה (מקווה שלא המצאתי פה מילה...), נראה כי ביתך נמשכת לאותם מקצועות ספורט שנהוג לחשוב שנדרשת בהם מידה של התמדה, מחוננות , יכולת מנהיגות, נחישות (ואני כותבת זאת בהערכה רבה), אבל כפי שזה נראה כעת, בתי לא משתייכת לקטגוריה הזו -
היא פורחת ממשחק כדורגל וכדורסל עם בנים גדולים, קיר טיפוס, גלישת גלים....היא מהסוג היותר "שובב" , "מפוזר" אפשר אולי לאמר אפילו "פרוע".
עד כמה שניתן להעיד על ילדה בת שבע וחצי, היא סופר נבונה אבל היא לא טיפוס סופר משקיע, לא מתמידה במקומות שלעשיה לא נלווית חוויה קבוצתית/ חברתית (וכשכן יש כזו...היא תתעקש ולא תוותר לעצמה ותלך עד הסוף) ולא מעידה באופן בולט במיוחד על שיעמום או חוסר ענין בכיתה.(יכול להיות שגם בגלל שבבית הספר הספציפי בו היא לומדת יש המון תוכניות העשרה= לאו דווקא דידקטיות).
כן מעידה שהכל קל לה , כן עושה שיעורי בית בדקה ברכב בדרך לבית הספר וכן ניכר שלא למדה הרבה בבית הספר - אבל עושה רושם שלמרות כל זה טוב לה שם.
אם הייתי מזהה באופן מובהק העמקה בתחומים נלמדים, נחישות, התמדה, שיעמום בבית הספר- ההחלטה היתה קלה יותר עבורי.
אני למשל ממליצה בחום לאחיין שלי שעולה לחטיבה לעבור מבחני מחוננים ולעבור לכיתת מחוננים, כי במקרה שלו זה מובהק מבחינתי שזה מקומו ושהוא יפרח שם.
זה פחות מובהק במקרה של בתי.
כל זה באמת נכתב עם ההסתיגות שהיא בכ"ז עוד לא בת שמונה ואני לא יודעת עד כמה ניתן לזהות לאן תתפתח ולאיזה כוון תמשך בעתיד.

אני מודעת ל"הפיכות" של ההחלטה, זה מקל בשוליים.
גם אם היו אומרים לי תעזבי את מקום העבודה שלך (שטוב לי בו), את החברים הקרובים ואת עיר מגורייך ותעברי לעבודה "נחשבת יותר", מעניינת יותר, עם אנשים שיותר "דומים" לך ביכולות,בעיר אחרת ומקסימום אם זה לא יצליח תחזרי - לעיר מגורייך (במקרה שלי עיר הולדתי), לחברייך ולעבודה שלך- לא ברור עד כמה ההפיכות היתה מקלה על קבלת ההחלטה.

בכל מקרה שוב, תודה על השיתוף והמון הצלחה לביתך בכל דרך שתבחר

 

[חייבתלהגיב]

אני הייתי בדיוק כמוה מהבחינה הזאת

(וגם הייתי בת אמצעית בין שני בנים במשך שנים ארוכות) הייתי טומבוי, מופרעת, שובבה - לא היה אז קיר טיפוס אז טיפסתי על עצים, וכו' - אבל ממש אותו סגנון. וגם הבנות שלי כאלה.
לגבי חוסר השקעה בלימודים בבית הספר - זה מאוד אופייני למחוננים, והשקעה בלימודים היא בכלל לא תכונה של מחוננים - הם מעמיקים במה שמעניין אותם - לא צריך להיות לזה קשר כלשהו לבית הספר (במיוחד כשהוא קל).
גם לגבי הסבל והשעמום בכיתה - הוא לרוב בא בשנים קצת יותר מתקדמות מאשר א'-ב', שבהן הדרישות, גם מבחינת עבודה וגם מבחינת הקשבה, מאוד נמוכות.
הדבר היחיד שאולי לא אופייני למחוננים בתאור שלך היא הנטייה והרצון לעבוד רק בקבוצות - מחוננים נהנים מחברה, אבל הרבה פעמים נהנים גם לעבוד לבד (לקרוא, להרכיב פאזלים, וכו') - אבל, שוב, לאו דווקא על משימות בבית הספר, אלא על מה שמעניין אותם.

זה לא יהיה טרגי, כמובן, אם הבת שלך לא תלך לכיתת מחוננים. כך או כך כנראה יילך לה טוב בבית הספר. ואם נראה לך שזה לא יתאים לה, וגם היא לא במיוחד רוצה - זה בהחלט לא חובה, ולא יקרה כלום.
ואם את באמת ובתמים חוששת שהיא לא באמת מחוננת - אז יכול להיות שבאמת יהיה לה רע בהמשך - ילדים שלא התאימו לכיתה סבלו מרגשי נחיתות והרגישו שהם טיפשים יותר ממה שהם באמת, כי הם השוו את עצמם לשאר הילדים בכיתה, במקום לילדים בכיתה רגילה. כך שזה לא שאין ש-ו-ם סיכוי שייגרם לה נזק. יש סיכוי, ואת צריכה להחליט אם הוא גדול או לא. ממה שאת מתארת אני לא שומעת משהו שסותר מחוננות, ומאוד סביר שהיא מחוננת, ותיהנה בכיתה.
אבל, כאמור, שיקול שלך.
בהצלחה במה שתבחרו גם אתם!

 

[ZoharaD]

תודה

אני לא יכולה לפקפק במחוננותה, לפחות לא על פי ההגדרה המקובלת כיום.
יש עוד עדויות,בנוסף למבחן, שלדברי המאבחנת, מובהקות מאוד בהקשר הזה.

אני גם יודעת שמחוננים לא נולדים באיזו תבנית אחידה והם שונים זה מזה כמו שכל אדם הוא יחיד ומיוחד.

ונראה לי שסטיית התקן שלה במקרה הזה קצת יותר גדולה.

אבל שוב - יכול מאוד להיות שאני טועה.

בכל מקרה החלטתי לקבל החלטה במהלך סוף השבוע הקרוב- אז עוד יום/ יומיים התלבטות .
ברגע שתיפול ההחלטה אני אחיה איתה בשלום.

תודה.

 

[אביבקיץ]

תנסי מאד לא לנסות לשים על הילדה תוויות

נשמע שאת מאד מנסה להבין את הילדה, וזה נהדר.

אבל את מנסה קצת יותר מדי, את מחפשת מה התבנית המדויקת. וזה לא עובד ככה.

לי יש ילדה שהיא גם מחוננת וגם כדורסלנית וגם רקדנית חיננית. איך אומר שמעון פרס? "אין קשר בין מחט לתחת".

תני לילדה את כל האפשרויות, גם אם בעיניך אין מכנה משותף. וגם אם 99% משחקני הכדורגל הם טמבלים, אין סיבה שלא תהיה מחוננת כדורגלנית.

וגם אם בגיל שבע וחצי נדמה לך שהיא לא משקיענית - זה עשוי להשתנות. כשהיא סוף סוך תמצא את מה שבאמת מדבר אליה

וגם אם לא - אז לא. יש גם מחוננים לא משקיענים.