שיתוף ארוך

sovlanit

New member
שיתוף ארוך

אני מעשנת. כבדה-כך אומרים -בכל המשמעויות הנלוות [וללא קריצה...]. לעיתים קרובות אנשים שואלים אותי "למה את מעשנת?". עד כה לא מצאתי תשובה. והנה ,תוך כדי שיטוט באתרים שונים מצאתי יותר מרמז לתשובה לשאלה, גם היא זו תהיה חלקית בלבד. התשובה:"כדי להדחיק את הכאב.כדי להקהות את התחושה.כדי לברוח..." ממה? מהרגשות השליליים המציפים אותי. ומה רע בהם? שהם מעלים בי כאב. באופן כללי ,כל כאב,פיסי ו/או נפשי הוא אות אזעקה שמשהו לא בסדר. שהדברים אינם מתנהלים כשורה. למעשה קיימות שתי אפשרויות: לברוח מהכאב ולהדחיק אותו או לשים לב אליו ולטפל בו. לא רק טיפול בסימפטום באמצעות משככי כאבים למינהם. אלא לטפל בו באופן יסודי ועמוק,לרדת לעומקו ,לחקור את פשרו , להגדיר את המניעים הגורמים לו ו...לרפא אותם. למי יש זמן/כוח/סובלנות לזה?מוצאים פתרון קל,זמין וכמעט מיידי.-ניקוטין... אין ספק,זוהי עבודה קשה ויסודית המצריכה אדם חיצוני שילווה את התהליך. רצוי מטפל/ת מקצועי/ת. אלא מה??? כדי להגיע לטיפול דרוש קודם האומץ להתבונן בכאב,להביט לו בעיניים ולאזור כוחות ואומץ למגר אותו. בכאב רגשי בניגוד לכאב פיסי שום משכך כאבים לא יסייע. ההדחקה הופכת את הכאב הזה לפצצת זמן מתקתקת,כל דחיה רק מגבירה אותו ומעצימה את כוחו. אם כך,מדוע להרתע מטיפול אם זה כל כך טוב? הפחד,רבותי,הפחד. הפחד להודות בפני עצמי שאני לא אני אלא מישהו אחר במקומי. ואם זה מישהו אחר במקומי-אז מי אני ומה אני? ואיך זה שאני לא אני? המסכות שאני עוטה על עצמי. מסכות שאותם רכשתי והפנמתי במשך כל שנות חיי. מסכות שביטאו בעצם את רצוני לזכות באישור מהסביבה,להיות שייכת. מסכות שמחקו את ה"אני" הפנימי שלי כדי להיות חלק מהחברה,להיות מקובלת בה ולנהל חיים חברתיים כמצופה ממני. ממי למדתי? מהחברה כמובן. במשך שנים לימדו אותי :"תהיי ילדה טובה.אל תתחיצפי.אל תעני..." לימדו אותי להסתיר את רגשותי,להדחיק אותם לברוח מהם. לימדו אותי שלבטא את שעם ליבי עלול להיות בעוכרי. במשך שנים אני מצייתת לקודים חברתיים מוסכמים. המחיר הרגשי גבוה. הכאב נוטה להתפרץ -בעיקר בצורת התקפי זעם. מזמן מזמן לא בכיתי.לא נתתי דרור לדמעותי ולא איפשרתי לעצמי את ההקלה שהדמעות מביאות עימן. ככה זה "לשחק אותה אדם חזק" יש לזה מחיר. אז איך בכל זאת אני מצליחה? בורחת לסם חוקי לחלוטין-הניקוטין. וכל סיגריה גוררת עוד אחת וכשכבר התרגלתי לעוצמה שבהדחקה היא דורשת ממני:עוד עוד עוד. אז למה אני מספרת לכן את זה??? כי את ההשראה לחיפוש תשובה לשאלה קבלתי מכם.מכל האנשים הנפלאים שבפורום הזה. ובייחוד מהשרשור על נשים מוכות. לא!לא אוכל להגדיר את עצמי אישה מוכה!!! אך פתאום הבנתי את האמביוולנטיות שבהתנהגותן,את לקיחת האחריות על עצמן, את המקורות לתחושת אזלת-היד שלהן,את המניעים להשאר למרות הכאב. כן,הנסיון להבין את הכאב על השלכותיו הוביל אותי לשאלה. .. על כך ועל עוד הרבה תודתי לכולכם. ומה הצעד הבא?לחזור אל עצמי! יודעת שתהיו כאן עבורי כמו תמיד. הזדמנות נהדרת לצמיחה מחודשת ניתנת לי בטו' בשבט. חג שמח!!!
 

saritoosh22

New member
סובלנית יקרה,

אני אנסה לנסח את זה בעדינות. את מתארת תחושות של מכור. ואולי את צריכה גמילה, לצד שיחות או סוג אחר של טיפול. מה שכן, רמת המודעות והכנות העצמית שלך מדהימה. חיבוק גדול, שרית.
 

sovlanit

New member
שריתוש,

תודה רבה. כן!!!אני מכורה לניקוטין!!! ציינתי שאני מעשנת כבדה! וואו,תודה,נשמה! וכן,אני שוקלת גמילה ,סביר להניח שבתוך התהליך יהי שותפים:רופאת המשפחה,פסיכולוג, בינתיים מנסה לגבש לעצמי תכנית פעולה. רק עוד דבר- ההדחקה הזו מקרינה על כל יחסי עם הסביבה ומקשה עלי!!! כל טוב,יקירה
 

saritoosh22

New member
אני יודעת יקירה,

את מדברת עם מכורה. ההתמכרות שלי היא אוכל וכשאני באוכל (אוי), מסכן העולם. מרחמת על עצמי, שמה מסיכות, עצבנית ומה לא. לשמחתי, הצלחתי לעצור את הסיפטומים (אכילה כפייתית), להוריד מסיכות ולחיות מתוך אמונה שהכל בסדר, להוריד את ברגל מהגז (שליטה) ולחיות בשלווה. התהליך לא היה קל ולא פשוט ונדרשה ממני עבודה רבה ומאומצת, אך התוצאה - נפלאה!
 

sovlanit

New member
תודה רבה.

דברייך מעצימים את נחישותי. יישר כח והמשיכי כך!!! חיבוק ענק וזר פרחים.
 

אנילה1

New member
שריתוש, יפה מאוד על השליטה באכילה

הכפייתית. עשית עבודה לא קלה. ואני מתארת לעצמי שאת שומרת יום יום מפני נפילה. כל הכבוד.
 
סובלנות יקירה

אנכנו מקבלות אותך אך שאת עם התחלה בלי התחלה אך שאת רוצה לדעתי את מקסימה עם הרבה חוש הומור אז מה את מפסיקה לעשן ? גם אני העשנת המון במיוחד בזמן האחרון העינין הוא לא הגמילה מהעישון כי את זה כבר עשיתי פעם שלוש שנים וחצי לא עישנתי וחזרתי בגדול העינין הוא להחזיק מעמד אחרי שמפסיקים זה מה שקשה עם היו ממצאים משהוא לתופעות של אחרי הגמילה האיתי מפסיקה [הרצון לעשן שוב לאכול עצבנותוכו'] סיבות סיבות סיבות אבל הם אמיתיות יום טוב אדית
 

sovlanit

New member
אדית,מתוקה

ראשית,תודה.על דברייך,על המחמאות,על ההתייחסות ועל הכנות. שנית,כמו בדיאטה גם כאן-חשוב להגיע ליעד וחשוב יותר להתמיד לשמור על התוצאה. אני ?הומור?!
שמעתי שיש תרופה חדשה בקופת חולים שמסייעת להגמל מעישון וכן,יחד עם זאת יש ליווי [לא יודעת אם זה קבוצת תמיכה או פסיכולוג או משהו אחר]. תבדקי זאת.שווה. תשובתך מובילה אותי לשאלות נוספות:מידת ההתמדה של כח הרצון שלנו. האם כשהיעד מושג -אנחנו נוטים לוותר לעצמנו ולחזור לדפוסים הישנים? אם כן-מאין זה נובע? וואלה,כמה שאלות. נראה לי שאת החיפוש לתשובות אשהה בינתיים,כי עלי לצאת היום. סידורים,סידורים ועוד סידורים... אדית,את נפלאה
 
הומור

את בין היחידות שמגיבות לבדיחות של נויה אולי את לא יודעת לספר אותם את אבל כמוני יודעת להנות מהם אגב אני בדרך כלל הורסת את הבדיחות כשאני מנסה לספר כולם צוחקים לא מהבדיחה אלא מאיך שהיא נהרסה חחחחחח יום נעים אדית
 

sovlanit

New member
וי,כמה אנחנו דומות בעניין ההומור

גם אני הורסת את הבדיחות. וגם אני נהנית מבדיחות בכלל ובייחוד מהבדיחות של נויה.... ותודה ענקית לנויה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!1
 

alice11

New member
לתרופה קוראים zyban

ובעלי ואמא שלי נגמלו מעישון כבד תוך פחות מחודש בעזרתה. מה שכן זו תרופה שמלווה בתופעות מפחידות למדי..דיכאונות,בעיות בקיבה, אנורקסיה ועוד דברים שכאלה..
 

sovlanit

New member
תודה ALICE11

חג שמח. ולנגמלים שייגמר עבורם לעולם החשק לסיגרע...
 
אימל'ה אנורקסיה גם כך אני רזה

ועדין יורד במשקל ללא סיבה אולי יש אבל לא רוצה לבדוק זה לא בשבילי דקאונות אני נכנסת בלי תרופות איזה תופעות איומות לא רוצה להיגמל אדית
 

אנילה1

New member
אדית את רוצה להגמל בלי ייסורים?

אשלח לך מסר. רק תגידי שאת רוצה.
 

rrina

New member
סובלנית בהצלחה!!!

בהצלחה בגמילה מהעישון!!! ובהצלחה בצמיחה מחדש!!! אבל סובלנית, את מדברת על מסכות, על הדחקה, אבל את נשמעת אחד האנשים שיותר מחוברים לעצמם ולרגשותיהם. למה את חושבת שאת רחוקה כל כך מהאני האמיתי שלך? ועוד שאלה קשה יותר: למה את חושבת שלאדם זר, גם אם למד שנים רבות, יש יכולת לעזור לך יותר מכפי שאת יכולה לעזור לעצמך? מה מקצועי כל כך באנשי המקצוע? אותי אישית אנשי מקצוע רק מעצבנים ביומרניות שלהם. בכל מקרה שיהיה בהצלחה עם הגמילה מהעישון, ואל תקחי את החיים יותר מדי ברצינות... כמו שאומר שיר חסידי מפורסם: "העבר אין, העתיד עדין, ההווה כהרף עין - דאגה מנין?"
 

sovlanit

New member
RRINA,תודה.

והנה הצטברו לאוסף עוד כמה קושיות... תודה על האיחולים. אני?מחוברת לעצמי ולרגשותי? אני מרגישה שאני רק בתחילת המסע.בקושי צעד קטנטן. מכל מקום-זה מעודד לקבל כזו חוות דעת . לאדם זר יש כילים לראות אותי מבחוץ. זה לא בהכרח שהוא מסוגל לעזור לי להתגבר על קשיים. יש לו פשוט יכולת להאיר עבורי את הכיוונים. יש מקום לשקול זאת מחדש נוכח היומרניות שלהם... אכן,ההווה כהרף עין.ואם לא עכשיו-אימתי???
את רואה? נתת לי המון חומר למחשבה.תודה. ואולי בעצמי הייתי מגיעה לשם בעוד הרבה זמן, אז הנה עשית עבורי שירות נפלא בקיצור הדרך. מסתבר שדברים שרואים משם לא רואים מכאן...
 
למעלה