טוב, עכשיו אני ארחיב...
העניין באלוהים לדעתי התעוות לאורך השנים. נתן דוגמא ל3 הדתות המוכרות, נצרות, איסלם ויהדות... אם תקראו אותם ותראו על מה הספר מדבר זה בעצם אידיאולוגיה של דרך חיים בריאה ומוסרים. יש המון חוקים מוסר, חוקי בריאות (כמו לא לערבב בשר עם חלב שיש לזה הסבר מדעי), חוקים כמו לא תגנוב, לא תחמוד... ישו קרא לסובלנות, וגם באיסלם. אבל האנשים לדעתי הפכו את זה לדת פולחנית. לדעתי לראות את זה שאם חוטאים מקבלים עונש ואם טובים אז מקבלים גמול זה לא העניין. העניין הוא לקבל את החוקים בתנ"ך או בכל ספר ולקיים אותם כי הם נכונים, לא כי אם נקיים נלך לגן-עדן אלא כי זה נכון ככה לחיות. לראות את זה כדרך חיים, ולא כמרכז החיים שיש להאמין בו. האמונה האובססיבית שנגיע לגן עדן יצרה לדעתי כבר את הדת. כשפוחדים מה´ - זה כבר דת. אם חיים את הרעיונות כי הם נכונים, ואפילו לא חושבים על זה יותר מדיי - זה הדרך הנכונה. בלי סמליות יתרה. כיום זה כבר מגיע לקיצוניות כשעובדיה קובע שאסור לחטט באף בשבת או שאסור לחתוך נייר טואלט בשבת, זה מצחיק אותי שאפילו אומרים את זה כי זה לגמרי לא בכיוון של הרעיון האמיתי שמאחורי הדרך חיים שכתובה בתנ"ך. אני מאמין שבתנ"ך יש סיפורים שמסופרים בצורה משלית כמו אדם וחווה, סיפורים שבאו להעברי מסר נניח על הטבע של האדם, או האופי האנושי, והפכו את זה כאילו זה קרה באמת. אנשים כבר לא רואים שזה משל ויש נמשל אלא רואים את הסיפור 1:1. אני לא רוצה להכליל כמובן, אני בטוח שיש אנשים שמבינים את זה אבל לדעתי הרוב לא. מי שהולך בצורה עיוורת, קורא את זה כי ככה צריך, ולא עוצר לחשוב, לראות ולהבין מה הוא באמת קורא, מה כתוב שם. ולא ההבנה הראשונית אלא הבנה לעומק מפסיד את הרעיון שמאחורי התנ"ך או איזה ספר שזה לא יהיה.
העניין באלוהים לדעתי התעוות לאורך השנים. נתן דוגמא ל3 הדתות המוכרות, נצרות, איסלם ויהדות... אם תקראו אותם ותראו על מה הספר מדבר זה בעצם אידיאולוגיה של דרך חיים בריאה ומוסרים. יש המון חוקים מוסר, חוקי בריאות (כמו לא לערבב בשר עם חלב שיש לזה הסבר מדעי), חוקים כמו לא תגנוב, לא תחמוד... ישו קרא לסובלנות, וגם באיסלם. אבל האנשים לדעתי הפכו את זה לדת פולחנית. לדעתי לראות את זה שאם חוטאים מקבלים עונש ואם טובים אז מקבלים גמול זה לא העניין. העניין הוא לקבל את החוקים בתנ"ך או בכל ספר ולקיים אותם כי הם נכונים, לא כי אם נקיים נלך לגן-עדן אלא כי זה נכון ככה לחיות. לראות את זה כדרך חיים, ולא כמרכז החיים שיש להאמין בו. האמונה האובססיבית שנגיע לגן עדן יצרה לדעתי כבר את הדת. כשפוחדים מה´ - זה כבר דת. אם חיים את הרעיונות כי הם נכונים, ואפילו לא חושבים על זה יותר מדיי - זה הדרך הנכונה. בלי סמליות יתרה. כיום זה כבר מגיע לקיצוניות כשעובדיה קובע שאסור לחטט באף בשבת או שאסור לחתוך נייר טואלט בשבת, זה מצחיק אותי שאפילו אומרים את זה כי זה לגמרי לא בכיוון של הרעיון האמיתי שמאחורי הדרך חיים שכתובה בתנ"ך. אני מאמין שבתנ"ך יש סיפורים שמסופרים בצורה משלית כמו אדם וחווה, סיפורים שבאו להעברי מסר נניח על הטבע של האדם, או האופי האנושי, והפכו את זה כאילו זה קרה באמת. אנשים כבר לא רואים שזה משל ויש נמשל אלא רואים את הסיפור 1:1. אני לא רוצה להכליל כמובן, אני בטוח שיש אנשים שמבינים את זה אבל לדעתי הרוב לא. מי שהולך בצורה עיוורת, קורא את זה כי ככה צריך, ולא עוצר לחשוב, לראות ולהבין מה הוא באמת קורא, מה כתוב שם. ולא ההבנה הראשונית אלא הבנה לעומק מפסיד את הרעיון שמאחורי התנ"ך או איזה ספר שזה לא יהיה.
