"שירת ההארה"

ינוקא1

New member
צוחק מי שצוחק אחרון


 
הדרשה אודות המצב השקרי - מתוך הסרט

אחדים שתודעתם שקרית מתוכחים
ואחרים שתודעתם ישרה מתוכחים גם הם
לעומתם החכם אינו פונה אל ויכוח שהתעורר
ולכן אין עבורו ישימון ואף מקום

כיצד יוכל אדם לעבור מעבר להשקפתו
כאשר הוא מובל על ידי תשוקתו
ומעוגן במה שהוא רואה כיפה
ומצדיק את מה ששווה בעיניו
ומדבר בהתאם להבנתו

כאשר אדם מדבר על מוסריותו ונדריו
בפני אחרים מבלי שנשאל
ישרי הדרך רואים אותו כחסר טבע אצילי

הנזיר השקט המכובה
שאינו אומר אני או אלה מעשיי המוסריים
ישרי הדרך אומרים שיש לו טבע אצילי
אין לו כל התנפחות בעולם

מי אשר דרכיו מעוצבות מותנות מושפעות מהעדפות ובלתי טהורות
אותו היתרון שהוא רואה עבור עצמו
הוא שקט תלוי ובלתי יציב עליו הוא נשען

לא קל לעבור מעבר להחזקה בהשקפה
לאחר שאדם החליט על זו שהוא מחזיק בה מבין דרכים רבות
לכן מבין ההשקפות השונות האדם בוחר דרך או זונח דרך

על כן עבור המטוהר אין בעולם כל השקפה מעוצבת
לגבי מצבי הקיום ואי הקיום
המטוהר נטש אשליה וגאוה
באמצעות מה ייהלך
הוא חסר משען
נקודת משען לגבי הדרך מוליכה לויכוח
ללא משען באמצעות מה וכיצד יתפתח ויכוח

עבור מי שחסר כל עצמי או היעדר עצמי
כאן בדיוק הוא השיל את ההשקפות כולן
 
גישה קלילה

אני אוהב את הזוית של הניתוח השירי שהוא הציג. זו גישה מעניינת אבל אני לא בטוח שאני מקבל אותה.
אני לא קיבלתי רושם שהדרשות של הבודהא וכ"ו הם שירים בכלל. יש, אמנם, איזושהי רפטטיביות, מבנה שחוזר על עצמו אבל זה לא שירה. מה זה בדיוק? אני לא יודע.
בשירה נהוג החרוז- אמנם יש בה רפיטטיביות ברמה של מצלול, אבל המילים שונות.
פה המצלול זהה אבל גם המילים זהות, זה לא חרוז. זה יותר מזכיר פקודות בשפת תיכנות. זה לא פואטי, זה יבש. זה דוגמטי. זה מעיד על שיטה ונדמה לי שזה הכוונה- להעיד על שיטה. ליצור תחושה של הערכה לשיטה אינטגרטיבית המסתתרת מאחורי המילים.
כמו כן- החזרה הזו היא פשוט שימושית לזיכרון.
נכון שיש קוים משיקים לשירה, אבל זה שונה באופן מהותי.
 
אני מניח שיש לא רק תובנות

חוצות גבולות ותרבויות באשר למהי שירה, אלא גם לכל תרבות יש את הגדרותיה שלה למהי שירה. מלבד זאת, למי ששפתו היא פאלי או סנסקריט, ייתכן והדברים נשמעים פואטיים להפליא.
 
זהו, שאני לא בטוח ששם זה נחשב שירה

זו הפרשנות של הבחור הזה, שבא בגישה מערבית של ניתוח עם כלים של חקר שירה.
כמובן שזה חושף כמה דברים מעניינים כי הכלים האלו לא מוגבלים רק לשירה אלא הם יכולים להיות מיושמים על כל מיני טקסטים עם תחומי חפיפה לשירה.
למה אני טוען שדרשה היא לא שירה? כי היא משתמשת באמצעים רטוריים ואסתטיים שנושקים לשירה אבל עדיין- יש הבדלים מהותיים. בשירה אין שיטה, אין דוגמטיות.
 
זה לא הבהוגד גיטא

אלא זה דרשות של בודהא.
מה גם- שהבהוגד גיטא שייכת להינדואיזם ולא לבודהיזם.
הבהווגד גיטא זה שירה, בהחלט. זה בנוי אחרת לגמרי מדרשה של בודהא.
 
קצת פירוט?

נכון, זוהי יצירת אמנות, אם כי גם במקרה הזה מדובר בדרשה לתלמיד.

בכל מקרה, כל הכתבים הללו הם מזמורים אוראלים או הימנונים. שירים.

האם מזמור אינו בהכרח שירה? יכול להיות.
 
אני מבחין בין נאום לשירה

נאום יכול לעשות שימוש באמצעים פואטיים רבים:
דימויים.
חרוזים.
תקבולות.
חזרות על מילים.
חזרות על משקלים.
האם זה הופך נאום לשירה? לא.
השאלה המעניינת היא- מה ההבדל היסודי בין נאום לשירה?
אני סבור שההבדל הוא בכך ששירה אינה דוגמטית, אינה מנסה להעביר "נקודה" אחת, ואילו לנאום יש תכלית מסויימת מאד, מסקנה גלויה או מובלעת.
השירה היא רב משמעית וזורקת אותך לפרשנויות רבות שכל אחת מהן עשירה ועמוקה. הנאום, לעומת זאת- לוקח אותך לנקודה אחת, לדעה אחת.
בודהא הוא נואם, הוא מנסה להיות חד משמעי ככל האפשר, ודווקא לשם כך משתמש באמצעים כמו דימויים וחזרות.
דבריו לא מיועדים לריבוי משמעות אלא להתלכד למשמעות אחת, בהירה וצלולה.
 
כעת ההודעות ברורות יותר

הנקודה לגבי בודהא מובנת.
מה לגבי קרישנה, הוא לא מנסה להעביר בגיטה משמעות אחת באמצעות דימויים וחזרות? אין דוגמטיות?
 
לגבי הבהווגד גיטא

קודם כל היא לא נכתבה ע"י קרישנה :)
קרישנה הוא שם שניתן לדמות בסיפור הזה שמשוררי הוודות רקמו.
דבר שני- אני לא דיברתי על "משמעות אחת" אלא על נקודה אחת.
משמעות אחת- אולי יש לבהווגד גיטא. בבירור אין לו רק נקודה אחת.
נקודה אחת- היא מסקנה פשוטה וקצרה שהנאום מוליך אליה.
משמעות אחת- יכולה לכלול, כשיטה אחידה, אינספור מסקנות.
אם יש משמעות אחת לשירה, אז אפשר ליצור ממנה שלל נאומים שמוליכים, כל אחד, לנקודה אחת.
מהפילוסופיה ההינדואיסטית שאפשר ללמוד מהבהווגד גיטה אפשר לגזור מסקנות רבות ולבנות דרשות שונות שכל אחת מהן מוליכה למסקנה הנדרשת.
הדרשה\נאום נועדה להקל על השומע להגיע למסקנות המתבקשות הספציפיות.
ואילו השירה נועדה לתת לו את המושג הרחב, הכללי והמאחד.
 
לא נכון לומר

ש-"...הבהוגד גיטא שייכת להינדואיזם...".
ההינדואיזם הוא דת.
היא מסתמכת בחלקה על כתבי הוודה.
גם הבהאגרוואד גיטה.
שאין באלה שום סממן דתי.

התמצית של הגיטה נמצאת בפסוקים 45 ו-48 שך הפרק השני.
פסוקים אלה פורשו ותורגמו בצורה מסולפת על ידי רוב המפרשים והמתרגמים.

בעומדו בפני האמא של הדילמות, ארג'ונה איננו יודע מה לעשות.
בפסוק 45 הריבון קרישנה מלמד אותו:
"מיס טראיגוניו בהאווה ארג'ונה".
היה ללא שלוש הגונות הו ארג'ונה.
פסוק זה תורגם ופורש בצורתו המעוותת כקריאה להתסגפות, לפרישה, להתנזרות, לויתור, לחיים ללא שאיפות.
כל אלה לא מביאים את האדם להיות ללא 3 הגונות (העולם היחסי).
הדרך היחידה להיות ללא שלוש הגונות היא לעבור מעבר ל-3 הגונות.
למוחלט, לטרנסנדנטלי, להוויה הטהורה.
רק שם נמצא התחום שהוא בלי 3 הגונות.
 
למעלה