1. משום שלא תמיד המפל מספיק.
כדי שתהיה עליה אנכית של אוויר יש צורך במפל טמפ' מסויים, 0.9 עד 1 מ"צ לכל 100 מטר. מפל זה נקרא מפל יבש, וכאשר ההפרש בין מפלסים מסויימים עולה על המפל הזה, תתקיים תמיד עליה אנכית של אוויר. כאשר האוויר עולה, מתקרר ומגיע לרוויה [100 אחוז לחות] עוברים למפל לח- 0.6 מעלות לכל 100 מטר. זאת בשל פליטת חום כמוס מההתעבות, פליטת עודף חום ואנרגיה שהתקבלו מההתאדות [הרי התאדות דורשת השקעה של אנרגיה]. יש מקרים בהם האוויר הוא בלתי יציב על תנאי- בסביבות 0.7-0.8 מע' לכל 100 מטר. רק אם מתחילה התעבות האוויר ימשיך לעלות, אם לא מתחילה התעבות כזו האוויר לא יתרומם. ניקח למשל מצב שב-850 מ"ב [1500 מטר] יש 15 מעלות וב-700 מ"ב [3000 מטר] יש 0 מ"צ. הפרש הגובה בין המפלסים הינו 1500 מטר, והפרש הטמפ' הוא 15 מעלות. מכאן נובע, שההפרש לכל 100 מטר הוא 1 מ"צ ולכן האוויר בלתי יציב. אבל אם ניקח למשל מצב שב-850 מ"ב יש 20 מעלות וב-700 מ"ב רק 12 מעלות [מצב אופייני, אגב, לקיץ] נקבל הפרש של 8 מעלות בלבד ל-1500 מטר, או 0.53 מעלות לכל 100 מטר. מפל זה נמוך מהמפל הלח ומהמפל היבש, ולכן אם יתחיל לעלות, האוויר מהר מאוד ימצא במצב שהוא קר מסביבתו ולכן ישוב וישקע. זהו מצב של יציבות אטמוספירית. 2. לא בדיוק "יותר חם", אלא "לא מספיק קר". ראה תשובה 1
3. אפיק\שקע רום הוא איזור בו גובה מפלס 500 מ"ב נמוך מסביבתו. כלומר, שכבת האוויר בין הקרקע ל-500 מ"ב דקה יותר
דחוסה יותר
קרה יותר. לכן אפיק רום מלווה בהתקררות הרום, שמגדילה את אי היציבות לעומת המפלסים הנמוכים ותורמת להתפתחות עננות. אפיק\שקע בקרקע תורמים לגשם בכך שהם מספקים התכנסות ועליה של אוויר מהשכבות התחתונות ביותר. הרי בשקע, האוויר זורם נגד כיוון השעון אל מרכז מערכת הלחץ, ועולה למעלה. העליה הזו מספקת דחיפה ראשונית לאוויר שלמטה וכך, הגעה למצב של קונבקציה תהיה קלה יותר. רמה ברום מלווה בהתחממותו והקטנת האי-יציבות ולכן בקרבתה נדיר יותר למצוא משקעים. רמה בקרקע מעידה על יציבות בשכבות הנמוכות, ומכאן נהרס הפוטנציאל להתפתחות עננות ממטירה שבסיסה נמוך מספיק ועוביה גדול מספיק כדי להביא לגשמים חזקים. עננות בינונית ממטירה יכולה להתפתח, אבל כמויות הגשמים שירדו ממנה תהיינה זעומות ביותר, עם זאת זכור לי מקרה אחד לפחות של טפטופים מעננות בינונית [זרם סילון] כאשר בקרקע הייתה רמה.