שיעורי בית , מה הקטע ????

[rri1]

ודבר נוסף:

את כותבת : "לא כל ילד ישיג הצלחות והישגים מקבילים לילדים "הרגילים " בכיתה..." ואני שואלת: האם זו מטרת השילוב??? בעיניי ממש לא ! יהיו ילדים שאף פעם לא ישיגו את רמת הכיתה (לפחות בחלק מהתחומים הנלמדים...) ועדיין מבחינות רבות אחרות: כמו תקשורת, חברה, חיקויי והפנמת כללי התנהגות - נתרמו מאד - ואז בהחלט השילוב שווה. כשבודקים מהם המטרות של השילוב, והאם ההשקעה בילד מסוים בשילוב תהייה שווה- לוקחים בחשבון הרבה משתנים- לאו דווקא את הסיכויי שלו להגיע להישגים של האחרים. כל ילד שנתרם מהשילוב- הרי השילוב נכון עבורו !!! וכל ילד נתרם באופנים שונים. .

 

[קטרין שוורץ]

מבחינתי זה נראה כמו מי קדם למי

הביצה או התרנגולת. המורים מקבלים שכר מגוחך ולכן צריך להיות צדיק בכדי לעבוד בעובדה כל כך כפויה המסגרות: האם מישהו שם לב שהכיתות הולכות ומצטמקות וכמות הילדים הולכת וגדלה בכל כיתה

שלא נדבר על ההורים היקרים שלא מלמדים את הילד לכבד את המורים או את המבוגרים , כמה פעמים שמעתם הורים אומרים לילד עזוב המורה מפגרת..... ועוד. אותי אישית מקומם הירידה ברמת הלימודים ובאי יכולת של המורים ללמד בתנאים אלו ולכן הורים מקבלים חוברת שלמה ויותר לחופש בכדי להשלים את החומר, ואין מי שיבדוק את כשרות ההורים ללמד את ילדם. בני הקטן לשמחיתי עבר השנה לגן משולב ואני חייבת לציין שבמהלך החודש השפה שלו קפצה בכמה רמות שלא נדבר על למידה בתנאים נורמטיביים שמכנים לילד התנהגות נורמוטיביות. הילד שלי עשה קפיצה בכל כל כך הרבה תחומים שזה מדהים נכון ! שנכון להיום מאד קשה לו המעבר מגן טיפולי לגן רגיל אך הוא מרוויח בגדול. כך שדעתי לא התשנתה שילוב יחידני הוא הכלי היחידי שיכול לקדם באמת כל ילד עם צרכים מיוחדים. (מדובר בילד לא PDD) אך לפעמים כמו שכתבו כאן האם זה באמת מתאים לילד עם לקויות למידה וזו השאלה הכי חשובה לא התפקוד שלו אלה האם הוא יכול ללמוד באמת בתנאים הקיימים היום או שהוא יהיה אומלל . אם מישהו היה שואל את דעתי מה צריך להעשות עם משרד החינוך עם החינוך? הייתי אומרת לו לשרוף הכול ולהתחיל מהתחלה אך זו דעתי האישית. פשוט להתחיל מבראשית.

 

[קרן ט]

אני מבינה על מה את מדברת....

יש המון "סוגים" של הורים...ואף אחד לא שופט אף אחד אבל אם כבר מדברים על שילוב (ואיך דברים יצאו מהקשר, תחילת השירשור היה על שיעורי בית) אני חושבת ששילוב הוא חשוב אפילו מאוד אבל לא בכל מחיר ורק כשהילד מוכן. אני יודעת שהיו כאן דיונים סוערים בנושא ובעבר גם מאוד השתדלתי לא להכנס לדיונים האלו.... כל משפחה עם הדעות וההחלטות שלה ואסור לשפוט. אני רוצה לתת דוגמה הפוכה- ילד גבוה שמתאים לגן רגיל ונמצא בגן שפתי בגלל שלהורים אין את הכוחות להתמודד עם כל הטיפולים שצריך לעשות אחר הצהרים... גם סיפורים כאלו יש. אני חושבת כמו ביזי. עידן מגיל 3 בגן שפתי, שילוב התחלנו כשהיה בן 6. עידן גבוה מאוד. קורא כותב לומד כל הזמן אין בעיות התנהגות וקשב להפף-ילד טוב...אבל חיכינו עד שהיינו בטוחים שאת רב הפערים הוא צימצם ושהוא מוכן רגשית להתמודד. חיכינו גם עד שמצאנו גננת וסייעת טובה ועד שהייתי בטוחה במיליון אחוזים שיהיה בסדר. שילוב "בקטן" התחלנו בחוגים, בגינה הציבורית, מפגשים משפחתיים... הכל בהדרגה ותוך רגישות מקסימלית לילד וליכולות שלו. ובקשר לשיעורים- אני חושבת שזה עוד זמן איכות עם הילד, אני מאוד נהנת לשבת עם עידן לעבור על המחברות לקרוא איתו...לא תמיד זה פשוט. לא מצליח לו אין מקום על הדף האותיות לא יוצאות מושלמות.... אני מניחה שכשלילד יש קשיים בקריאה,גרפומוטוריקה וכו"ו כל הכנת שיעורי הבית נעשית קשה יותר לכולם.

 

[גם אמא של]

../images/Emo45.gif

 

[יונתן אריאלי]

../images/Emo45.gif נעלבת באופן אישי מהנחרצות

 

[cheri1]

לא התכוונתי לילדים משולבים

אלא לילדים בכיתות מיוחדות או בבי"ס מיוחדים. לא יעלה על הדעת, שמורה לחינוך מיוחד תצפה מן ההורים לשבת עם הילד, כאשר הם או הילד אינם מסוגלים לכך. בני (גן חובה) מסרב בתוקף ללמוד יחד אתי, ומוכן לשתף פעולה רק עם מורים ותרפיסטים (שאינם נמנים על בני משפחתו), וכמוהו ישנם עוד רבים וטובים (גם ילדים רגילים). השבוע, הגננת (המדהימה!!!) שאלה אותנו אם נרצה להשלים דפי עבודה בבית. אמרנו, כמובן, שנשמח לנסות (גם אם לא יסכים לעבוד איתנו, אולי ישתף פעולה עם הסייעת במועדונית וכו'). אולם, דרישה שכזו בחינוך המיוחד יש להעמיד בהתייעצות עם ההורים ולא כעובדה מוגמרת!!! ודרך אגב, שימו לב, שלמרות שהפורום מעמיד את עצמו כפורום אוטיזם ואספרגר, המיועד לאוכלוסית הילדים בעלי קשיי התקשורת בכללותה, עיקר תכניו נסובים על ילדים בתפקוד גבוה ושילוב במערכת החינוך, ולעתים נדמה כי עיקר עניינו הוא קידום נושא השילוב. מסיבה זו, ישנם הורים לילדים בחינוך המיוחד המרגישים זרים בפורום זה. מבחינתנו השילוב נכשל, וסוף סוף הילד שלנו פורח ומאושר בחינוך המיוחד. הוא מלך בכיתתו בגן, ולמרות מורכבותו מגלה יכולות מנהיגות מרשימות. מה שחשוב בעיננו, זה לא "הצלחת השילוב" אלא האם טוב לילד והאם הוא מאושר ומתקדם - תהא המסגרת החינוכית אשר תהא. השילוב אינו מטרה אלא אמצעי בלבד, ולחלק גדול מן הילדים עדיף החינוך המיוחד - אל תשכחו זאת. ילדינו תמיד יהיו שונים בחברה הרגילה והלא סובלנית, ולא בטוח שטובתם להיות תמיד במאסף, נלחמים על מקומם המוטל בספק... נכון שבין האוטיסטים ישנם מעטים שהינם "אנשי גשם", גאונים ומחוננים, שאותם החברה אוהבת לקבל לתוכה, אבל הרוב הגדול סובל מעיכוב התפתחותי ניכר ומהתנהגויות לא נורמטיביות שלא תמיד נסבלות גם בחברה הקרובה. אולי פגעתי בציפור נפשם של כמה מלוחמי השילוב, אבל זוהי הרגשתי הכנה.

 

[נונינה1]

מאוד אהבתי את המשפט :

השילוב הוא לא מטרה הוא אמצעי. זה לדעתי ממש נכון. אסור לשכוח שהמטרה או המטרות הן לעזור לילד להתגבר על הקשיים שלו באופן שיאפשר לו למצות את פוטנציאל ההתפתחות שלו, תוך כדי כך שלוקחים בחשבון גם את אושרו ונפשו הפגיעה והרגישה, כדי לא להעמיס עליו רק מטרות תפקודיות וקוגנטיביות. כאשר השילוב הוא מטרה - שוכחים באמצע את הילד. שאולי באמת יהיה לו יותר טוב בסביבה מוגנת יותר. בעצם, בטווח הקצר לרוב הילדים המשולבים יהיה יותר קל רגשית במערכת החינוך המיוחד. החריגות שלהם לא תתפך על פניהם כל בוקר, הדרישות יותאמו ליכולות שלהם בכל תחום ותחום. אבל בטווח הארוך אולי הם יגיע פחות רחוק - ואז יהיו מתוסכלים מהיכולת שלהם לתפקד כמבוגר עצמאי, והרבה יותר תלויים בסביבה תומכת. אני עסוקה באושר, או יותר נכון בחוסר האושר של ילדי כל יום. והדבר בכלל לא פשוט...

 

[shavririt]

שרי- הערת אגב על "אנשי הגשם".

אותם גאונים מחוננים שאת מדברת עליהם, בפירוש לא נקלטים בקלות בחברה הרגילה על פי רוב. גם בגלל שיש להם התנהגויות מעט שונות וגם בגלל היותם "חנונים", ומפני שרבים מהם היפוטונים ולא משתלבים בפעילויות ספורט, קשיים בגרפומוטוריקה, קושי בניהול "סמול-טוק", תנועות גוף, וקשיים בראיון אישי לקבלת עבודה. לצערי ומנסיוני, החברה ה"רגילה" גם בבית הספר הרגיל שהם לומדים בו וגם בבגרותם, לא מקבלת אותם בזרועות פתוחות ובסבר-פנים יפות למרות הצטיינות בלימודים, דווקא בגלל הניגודיות בין היכולות. לשאר נושאי הוויכוח כאן יש לי דעות משלי, אבל קטונתי מלבטא אותן כיוון שאנו כבר אחרי מערכת החינוך, והיכרותי איתה כבר לא רלבנטית מספיק להיום בנוגע לילדים מיוחדים.

 

[קרן ט]

כתבת מילה במילה את הקשים

של עידן.... קושי בספורט (לא רק בגלל שהוא היפוטוני) קושי בניהול "סמול טוק", עידן פשוט אוהב ללמוד וכרגע בכיתה א' זה מצויין אבל מה יקרה בכיתה ד או ה'? אני יודעת ש"לאהוב" ללמוד נשמע מעולה אבל אם לפני השינה הוא רוצה לקרוא באטלס כדי ללמוד על מדינות ערי בירה ויבשות.... או שהוא מתעניין בלוח הכפל ובשפות... הוא קורא כל מה שהוא רואה (גם דברים שהוא לא צריך) לא יודעת, לפעמים זה נראה לי "חולני"...ולפעמים זה משרת אותנו ואותו.

 

[vered73]

הבן שלי הגדול בדיוק ככה, וגם אני

הייתי ככה, ואנחנו לא אוטיסטים. לרכוש ידע ואפילו אם זה נראה משהו אובססיבי, נובע משעמום בשל חוסר התאמה של המסגרת לילד. לדוגמא: מלבד אנגלית, למדתי צרפתית, מעט איטלקית מעט ספרדית ומעט רוסית. השנה, אחרי החוג שאני מסיימת, אני מתכוונת להתחיל להעמיק בשפות. לקחת קורס אחד אחד. בעלי למשל לא מבין את זה. אבא שלי מכיר את כל מדינות העולם והערי בירה שלהן, והיה מחשב בכיתה א' כפולות של מספרים בני 2 ספרות ויותר, אחד בשני (למשל 34X59) במהירות שיא. זה משהו שיש לנו כולנו עוד מגיל בית הספר ולא משהו של השנים האחרונות. הילד שלי גומע אנציקלופדיות לילדים, ספרי "למה ומדוע" על העולם, ואם יש משהו שמדהים אותי כל פעם מחדש זו המהירות שהוא פותר חידות של משחקים יקרים שאני קונה לו שהם מאתגרים במיוחד (מיותר לציין כמה אני מרגישה טיפשה שילד בן 8 ומשהו פותר תרגילים שאני לא מצליחה בעצמי, עם בגרות במתמטיקה). הצורך לדעת לפעמים גורם לקרוא אצלנו ואני צריכה להחביא את העיתון כי מה שאני קראתי בגילו הוא שטויות לעומת תאורי האונס והרצח והפשיעה שיש בעיתון של שנות ה2000. אבל מעבר לכך - זה תמיד מבורך. אתן לך דוגמא מתי זה אפילו טוב: בגיל 5 היה להם פרוייקט הזנה בגן. הילד אמר שלא בריא לאכול גבנ"צ אבל חומוס כן. כשהשווינו בין האריזות של המוצרים, גילינו שיש הבדל של 27 לעומת 28 אחוזי שומן. למחרת בבוקר הילד הכריז בגן שאסור לאכול גם חומוס כי יש בו אחוזי שומן כמעט זהים לאלו של הגבנצ. הגננת תפסה אותי מיואשת שהילדים בגן לא מוכנים לאכול חומוס כי כבודו החוכמולוגי אמר, ואם הוא אומר, לא יעזור שגם ברני בקלטת על לאכול נכון אמר שזה בריא. היום הוא בכיתה ג', ועדיין מקשיבים לו. הוא חנון, מגושם בריצתו, ועוד שלל בעיות כמו שחברים לא באים הביתה. (לדעתי כי יש לו אח אוטיסט). אז אתם רואים, יש עוד דברים שדומים לספקטרום אבל בכל זאת אצל ילדםי שנחשבים נורמלים. SORRY על הנאום, רציתי לתמוך כאן מהצד של הבן.

 

[קרן ט]

ורד אני מסכימה איתך אבל...

מה אני עושה שהוא מתחיל לדבר על יבשות או על אוקיינוסים עם ילד אחר בן גילו? איך אני מסבירה לו שזה לא מתאים? הוא יכול לתת הרצאה לילד בגילו על הכוכבים בשמיים..... שזה לרב לא מעניין את הילדים ולכן הם מתרחקים....

 

[vered73]

להתיעץ איך מלמדים לדבר בהרחבה

רק כאשר הצד השני מראה התעניינות. או להביא אותו אלי הביתה! וזה באמת לא בבדיחה. אצלנו הוא ימצא דיון פורה.

 

[קרן ט]

אני בטוחה....

לגבי הדיון.... אבל- איך אני מלמדת אותו (והכוונה לסימנים) מתי הצד השני מקשיב ומתי לא,

 

[vered73]

חשבתי על זה בדקות האחרונות

עלו לי כמה אפשרויות, רק כאמא, כי הילד האוטיסט שלי פספוס ואני לא מתמצאת בשיטות טיפול לילדים גדולים. הייתי חושפת אותו לאינטראקציה עם ילדים קצת יותר גדולים שמכירים אוטיסטים, וביחד מדריכה את הילד השני לאמר לו מתי לשים לב שזה לא מעניין. לרוב יש סימני גוף של אי נוחות כגון ריקוד במקום, עם הרגלים, תנועתיות יתר ומבטים רבים יותר לצדדים. (מבט רץ, כי מבט ארוך גם לרצפה וגם לסביבה אינו מעיד בהכרח על שעמום). להתאמן על הפסקות. להדגיש שוב ושוב שלכולנו יש המון דברים לספר, אבללא כל הבנים תמיד מתעניינים באותם דברים. וצריך לספר רק קצת ולראות אם האדם השני שואל, ממשיך את השיחה, או מראה סימני שיעמום. יש ילדים שיגידו שזה לא מענין אותם. יש ילדים שירגישו נבוכים ולא יגידו אז חשוב להתאמן על זיהוי שפת גוף, שכמדומני זה הכי קשה לילדים שלנו, לא? כואב לפעמים, כשכבר הם רוצים לשתף ומחפשים חברה, הם לא קוראים את הסימנים שמעידים על חוסר רצון מהצד השני (מכל סיבה שהיא). עדיין, יוכל לבוא להציץ באטלס החלל שקניתי לג' שלי לפני כמה חודשים יש שם תמונות מעניינות והם יוכלו להתווכח שעה אם יש כוכב מספר 10 במערכת השמש שלנו או לא.

 

[קטרין שוורץ]

לגבי שפת גוף

בחודשים האחרונים אנו עובדים עם לירז בשיטת RDI על שפת גוף , כרגע סימנים בסיסיים אך התוצאות מדהימות בעיניי, כך! שאני ממליצה על השיטה או סוג עבודה דומה. הכל נעשה בצורה חוויתית וכיפית לילד , למרות שבתחילה, היה לו קצת קשה לוותר על שליטה "בכל" בכל מקרה זה היה מאד מפתה מבחינתו שיש מבוגר שמשחק איתו ועושה דברים חוויתיים וכפיים, לאמיתו של דבר זה היה פיתוי שבני לא יכל לעמוד בפניו ונכון להיום לירז התחיל להראות הפנמה בכמה סימני גוף.

 

[vered73]

זה מאד נכון. ידע וחוכמה זה משהו

שיודעים להעריך מבוגרים ולא ילדים. על קשיים בראיון אישי לקבלה לעבודה - זה משהו שחדש לי, היות ונבחנים כישוריו של אדם ולא יכולתו לקשקש במטבחון. נהפוך הוא, בתעשיות רבות זוהי סגולה שהמעסיק מחפש - לא ליצור יותר מדי קשרים ביום יום אלא רק בגיבושונים. כל דבר שאתה לא מכיר אישית מהבית, קשה לך להכניס אליך לחברה. זה טבעו של עולם. אם אקיש מזה הפוך על הפוך - גם לאספרגרים קשה לקבל את החברה "הרגילה" באותה מידה שלאחרונה קשה לקבל אותם. אלו קבוצות שונות במעט, שרק אנו כבני משפחה לאוטיסטים איכשהו יכולים להוות גשר ביניהן, וגם בעצמנו לא תמיד יכולים. (היו לנו כאן אינספור ויכוחים וטענות שאם אדם הוא הורה לאוטיסט אז הוא חייב לקבל את השונות של כל האוטיסטים ולהיות אמא תרזה). לפעמים זה עצוב עד כדי שברון לב.

 

[shavririt]

ורד, לעניין ראיון לקבלת עבודה.

בוגר שהוא כמו בנך החריף שאינו אוטיסט, יעבור ראיונות כאלו בלי קושי כי הוא יתבגר וידע להתנהל נכון בראיון שכזה. אספרגרים ואחרים על הספקטרום, כמה שיהיה "גבוהים" ועם הישגים באקדמיה, מתקשים מאד בניהול שיחה נכונה בראיונות אישיים. זה לא שבעבודה המיועדת צריכים "שיחות מטבחון", אבל מצפים מהם לשוחח "נכון", לדעת לחייך ולהגיד את המילים המתאימות במקום הנכון, וזה ממש לא קל להם. אל תשכחי גם שיש רבים עם בעיית קשר-עין והופעה מעט רפוייה עקב מתח שרירים נמוך. לצערי זה ממש לא מספיק להציג כישורים ורזומה מעולים, צריך גם מעסיקים מבינים ורגישים שיתנו להם לעבוד ולהוכיח את יכולותיהם בפועל.

 

[mali s]

שרי היי- עיקר עניינו של הפורום הוא

שהורים יכתבו וישתפו אחד את השני. ההרגשה שלך כי פורום זה הפך להיות פורום של שילוב מעציבה מאוד כי יש מקום פה לכולנו . לא פעם הורים לא משלבים הטיחו האשמות קשות והתסיסו פה הרבה הורים. אנחנו לא צריכים להלחם ולפגוע ברגשות של אף הורה, אלא לכבד רגשות, רצונות של הורים להחליט מה טוב להם ולילדים שלהם. לשמוע תגובה מתריסה של ביזי, כי יש הורים שפוגעים בילדים שלהם זה לא לעניין. לגבי ההערה שלך כי חלק גדול מתאים רק לחינוך מיוחד, לא נכונה. ראשית את לא מכירה את כלל הילדים בארץ ואל תשכחי שילדים רבים שעבדו ועברו טיפול אינטנסיבי ועל פי מחקרים של הטיפול ההתנהגותי- 10-47% מהילדים יגיעו לחינוך הרגיל ויתפקדו בחברה ובערך בגיל 6 לא יזקקו לטיפול אינסנסיבי אלא ובעיקר טיפולים סביב מיומנויות חברתיות , הרבה ספורט הוראה מתקנת ועוד. אך לא בהיקף של 40-60 שעות שבועיות. לחשוב כמו לפני 10 שנים ויותר, כי האוטיסטים מקומם רק בחינוך המיוחד, מקביל בעיניי לתאוריה הקודמת , שהכניסה ילדים אוטיסטים למוסדות לחולי נפש, ננעלה הדלת וגם זרקו את המפתח.... לדעתי תמיד צריך לשלב. את כל הילדים ובמינון כזה או אחר.

 

[אמא לנסיך מיוחד]

תמיד צריך לשלב?

זאת טעות תמיד לשלב, זה ללכת עם הראש בקיר. שילוב מוצלח זה שילוב שהילד מתאים ובשל לו, לא סתם לשלב כדי להשקיט את המצפון שלנו שהילד בחינוך הרגיל. ואני כותבת כאמא לילד בתפקוד בנוני-נמוך שלא יכול בכלל להשתלב, ולא נתרם בכלל משילוב, ולא יודע איך להגיב לילדים אחרים. אז הוא בחינוך המיוחד כי שם הוא מקבל מכלול טיפולי שעזורים לו ועבודה אישית שאין סיכוי שהיה מקבל בחינוך הרגיל, וזה מה שמתאים לו. וזאת לא בושה, ואני חושבת שמרבית הילדים האוטיסטים כן צרכים להיות בחינוך המיוחד במקום ללכת ולשלב ולעשות לילד ריגרסיה.

 

[orit952]

מה מצחיק???

אחרי כל בלגן שכתבתם כאן אני לא הבנתי. מה כל כך מצחיק בשעורי בית???