שיעורי בית , מה הקטע ????

[mayarel]

מורים

ההכללות האלו בקשר למורים מעליבות מאוד. מערכת החינוך אולי מקבלת את מי שרוצה, אבל מי רוצה להיות מורה עם כל היחס המזלזל, התנאים הנוראים, חרב הפיפיות שמונחת על ראשך ללא הרף בסכנת הפיטורים והקיצוצים שוב ושוב בתקנים ובמשאבים. כסופרים את כמות הדפים שאתה מדפיס, שמוסיפים עוד ועוד ילדים לאותה כיתה, כשההורים הם האלוהים ולמורים אין שום מעמד, כשמצב החינוך שמושפע גם מההורים מאפשר מצב שקיימת נגדם אלימות פיזית ומילולית.. אני הכרתי ומכירה מורים רבים ומצויינים ולדבר עליהם כחלק ממערכת שגם הם לא אחת הקורבנות שלה זה מאוד צר מחשבה. יש הרבה מורים שממשיכים לקבל את המצב הקשה של תעסוקתם כן בגלל הרגשת השליחות ואהבת הילדים ולא רק בגלל המשכורת הנוצצת, ההכנסה המובטחת, המעמד היוקרתי וההזדמנות לחיכוך עם מלח הארץ (ההורים כמובן שכל אחד מהם ללא יוצא מהכלל טלית שכולה תכלת ועילוי בתחומו שלו)..

 

[rutimay]

מסכימה עם מאיה בכל מלה ומוסיפה

הכי קל להאשים את המורים, להאשים את בית-הספר, להאשים את מערכת החינוך, להאשים את כל העולם ואחותו, ולחיות באג'נדה מתמדת ש"מגיע לי" ו"מגיע לילד שלי". אז נכון שישנם במערכת החינוך המון אנשים שלא הייתי נותנת להם להוציא את הכלבה שלי לטיול בפארק, לא כל שכן לחנך את הילדים שלי, אבל מנגד ישנם המון אנשים מצוינים שבאמת מעוניינים להשקיע בילדים ולקדם אותם. הבעיה המרכזית, לדעתי, טמונה בהטרוגניות של הכיתות הגדולות בבתי-הספר ואת זה אף מורה לא יכולה לפתור. גם בלי להכניס לכיתה ילדים עם צרכים מיוחדים (הדורשים השקעה והתייחסות הרבה יותר פרטנית וייחודית מהרגיל) הכיתה מורכבת מילדים כל כך שונים שקשה למצוא ביניהם מכנה משותף רחב דיו, שיאפשר לכולם להתקדם. אני מכירה היטב את הילדים בכיתות של הקטנים שלי, ואני מצדיעה למורה שמצליחה להתייצב מולם יום יום ולנהל שיעור. אני כבר לא מדברת על בעיות המשמעת, על החוצפה, על הזילות המוחלטת של כל סמכות שאותם ילדים מפגינים החל מכיתה א. אני מדברת על ההבדלים התהומיים בכישורי הלמידה, באינטלקט, במוטיבציה וביכולות. בכיתה אחת יושבים ילדים שבכיתה א' כבר יודעים בע"פ את לוח הכפל וקוראים וכותבים בשתי שפות, ומולם ילדים שמתחילים ללמוד את הא'-ב' ומתקשים בפעולות חיבור-חיסור בסיסיות. ואלה הילדים "הרגילים". כולם ילדים, ולכולם מגיע יחס וכולם צריכים להגיע בסוף היום להישגים אקדמיים מסויימים. עכשיו, להכניס לכיתה כזאת ילד עם בעיות כל כך מורכבות כמו הילדים שלנו (וצריך לקחת בחשבון שחלקם פשוט לא מסוגלים פיזית לשבת בכיתה - בגלל בעיות של קשב וריכוז, תחושתיות יתר, גרייה וכיו"ב) ואחרי כל זה עדיין לצפות שכולם יתקדמו, וכולם יבינו, וכולם ייהנו מהלמידה - בעיניי זה פשוט מגוחך. אז כן, אפשר לדרוש, ואפשר להתקומם ואפשר להאשים, אבל כדאי לפני זה להסתכל על התמונה כולה. וללמוד להתפשר. ואם חלק מההתפשרות היא לעזור לילדים בבית, במסגרת של שיעורי בית או שיעורים פרטיים - אז זה מה שאני עושה. ואם חלק מההתפשרות היא לתת לילד המיוחד מסגרת קטנה ותומכת שבה הוא לא יילך לאיבוד אלא ירגיש מוגן, אהוב ומוערך - אז גם זה מה שאני עושה. אני כאמא לשלושה ילדים בגיל ביה"ס לא מסוגלת להפוך את הבית והמשפחה לחמ"ל רק כדי שהילד שלי יישב בכיתה רגילה ויילך בה לאיבוד. אין לי ספק שלו היה לי ילד אחד ולא הייתי עובדת, הייתי הופכת את הילד הזה לפרוייקט חיי ומקדישה את כל כולי לפיתוח אסטרטגיות שילוב אופטימליות. אבל נראה לי שגם אז הייתי מנסה לצאת מהבועה הפרטית שלי ולהסתכל עם דברים בראייה מערכתית.

 

[beezi]

רותי, יש ילדים בשילוב היחידני

שאכן מאד נתרמים , אבל הם גם מאד מתאימים לזה. זה אומר, כמו שנאמר כאן על ידי אנשי מקצוע שאני מוקירה, הם צריכים להיות עם שפה כמעט מושלמת, כמעט ללא בעיות גרייה, כי זה פוגם בלימוד שלהם, ללא בעיות קשב וריכוז... כי גם זה מה לעשות קשה... זה אומר, שבדרך כלל מי שמשולב יחידנית בבתי ספר בגיל צעיר - מדובר בכיתה א' ואילך, הם אספרגרים. מבחינת חומר לימודי, הם אולי יוכלו להתמודד עם הרמה הכללית שישנה בכיתה, אבל לא יטמעו בחיים החברתיים של הכיתה. זה ממה שאני ראיתי גם בפורום הזה וגם מהיכרות אישית עם הורים לילדים . ואני מכירה הרבה. עם זאת, אני מכירה גם די הרבה הורים שאצלם החינוך המיוחד - זו מילה גסה. מעולם לא חשבו להכניס את הילד/ה שלהם לגני ילדים מיוחדים - שמא... תדבק בהם הסטיגמה...ציידו אותם בכל המנחים האפשריים והטיפולים האפשריים - רק כדי להגיד שהנה... הילד שלי הוא בגן רגיל...והולך לכיתה רגילה...(עם סייעת) וכשאנחנו רואים את הילדים שלהם - אנחנו מתפלאים על העוול שהם עושים לילדים האלה - רק בגלל שהם לא רוצים/מתביישים וכו' מהסטיגמה של החינוך המיוחד, ואחר כך שומעים על הילד שנדחה על ידי הילדים בכיתה, שנכשל בלימודים, שלא למד כלום... ומה עושים? - מנסים את החינוך המיוחד... אבל זה כבר נושא אחר... ונחזור לעניינו, אני חייבת לשאול הורים לילדים בוגרים, כלומר בכיתות גבוהות כמו ד' , ו' איך זה ללמוד בכיתה קטנה בבית ספר רגיל, האם הם רואים הצלחות, האם יש למידה? התקדמות? חברויות? שיתוף ושילוב של הילדים שלנו ולא רק בטקסים ?

 

[עמליה עמית]

לבייזי, כאן אני חולקת על דעתך,

יש כאן בפורום הזה לא מעט ילדים משולבים, שהם בתפקוד יחסית נמוך והם משולבים. אני חושבת שהשילוב צריך להתחיל מכאן. דווקא מהילדים שלא ניראה שהם יכולים, וביה"ס והכיתה מתגייסים למענם. זהו שילוב אמיתי. אני מאמינה בזכותו של כל אחד להשתלב אם הוא לא פוגע באחרים ולא נפגע מזה. אני מאמינה שצריך בשביל זה את האג'נדה שדיברתי עליה קודם ושהיא לא קיימת במערכת. לגבי ההכללות, שוב אני כותבת שמשרד החינוך פשט את הרגל, מכיוון שאין לו את האג'נדה. ובלי האג'נדה הזאת, בלי ההבנה שכולנו שווים, שכל אחד ואחד מאיתנו, (אוטיסטים, בעלי תסמונת דאון, חרשים, עיוורים, קשב וריכוז ועוד...) מגיע להם הזכות להשתלב, אין אפשרות שיהיו לנו מורים טובים כמו שצריך, כל עוד אין להם את החזון והמוטיבציה לשנות ולתת. אותי לא מעניינת הסיבה, זה מה שקיים, ואת זה אני מעוניינת לשנות. יש לי חזון, של מורים טובים יותר, שמקבלים הדרכה נכונה יותר.

 

[mayarel]

החזון לעומת הכתובת

הכתובת שלך היא לא המורים. איך הם יכולים לשאת את חזית המהפכה? הם כותבים את סיפרי הלימוד? ובקשר להכשרה.. מה את כולם מכשירים באותו מקום? ואם עשיתי תואר ראשון ואחר כך תעודת הוראה זה אומר שאני מספיק טובה? עדיין לא מספיק? מה ההדרכה הנכונה בעצם ואיזה מבחן יש עלי לעבור להוכיח את כשירותי? ואם את מדבר על קשירותי להיות אדם שלא מפלה שונים ממנו אז זה לא ממש קשור לסוג המקצוע ובטח שלא מאפיין אנשים העוסקים בהוראה. כאן בפורום הזה הורים עושים איפה ואיפה בין ילדים עם תפקוד גבוה לעומת נמוך.. רק לפני כמה ימים אם נחמדה התגאתה בכך שמסיבת יום ההולדת של בנה הייתה מדהימה ולא שכחה להוסיף שלפני שהיא הזמינה את הילדים האוטיסטים .. אופס פידידים זאת אומרת.. היא קודם כל טרחה לברר בדיוק מי אלו עם התפקוד הגבוה ואז הזמינה רק אותם. אז נו באמת. מורים הם גם בני אדם וגם חלק מהנורמות החברתיות וגם שונים זה מזה ובכנות הטענות כלפיהם כאן קצת לא הוגנות ואת זה אני ראיתי לא אחת מגיע עם הילד מהבית ומשפיע מאוד על התנהלותו בכיתה. אין לי ספק שנתקלת במורים אטומים אבל אני בטוחה שאת מפספסת הרבה אנשים טובים ומסורים ואין לי ספק גם בכך.

 

[עמליה עמית]

הכתובת שלי היא המורים ומערכת החינוך

בגלל שזה מה שיש, אותי לא מעניינות הסיבות אלא העובדות. והורים צריכים לשלוח את ילדם לביה"ס, כאשר הם יודעים שבית הספר יכול לעשות נזק לילדים שלהם, שזה בעיני נורא. את צודקת יש מורים שבאים מראש עם החזון הזה, אבל הם מעטים, ואני בטוחה שאת ואריאלי שלנו ביניהם, ויש מורים, שזה בעצם כמו רוב בני האדם, כמו שאמרת, שהם לא סובלניים לאחר, וזה מה שעובר בכיתה. הדבר הכי מגוחך הוא שאותם מורים שמים על נס את דגל השילוב, כל עוד לא דורשים מהם דברים לא שיגרתיים, כל עוד הקבעון נשאר, ולא מרגישים את הילד המשולב. כל עוד הסייעת עושה את העבודה במקום המורים והמערכת. אלה הרוב. וכמו שגם אצלינו בפורום יש את הלא סובלניים, ואני לא מתיימרת להגיד שאני תמיד סובלנית, כי גם אני חוטאת בכך. אבל גם אצלינו בפורום גירשו אנשים שלא התאימו לרף מסויים. אבל, עדיין, גם אם זה כך בכל העולם, מאנשי חינוך אני מצפה ליותר! אני מצפה שאנשים כמוך וכמו אריאלי יהיו בכל בית ספר, שלא אצטרך לחפש אותם בזכוכית מגדלת, ואני חושבת שאפשר לעשות את זה, ואם אציע למורים על חשבון הזמן שלהם בוא וללמוד כיצד, הרבה לא יסכימו. כי זה לא בראש סדר העדיפות. וכאן אני חושבת שהבעיה נמצאת.

 

[mayarel]

יחסי אנוש

יש דברים שגם ההורים יכולים לעשות על מנת לשפר את המערכת ואני לא מדברת רק על להתלונן כשמשהו לא בסדר. יש לגבות את המורים, להבין סיטואציות בראייה רחבה יותר, לבדוק האם הם יכולים לעזור בפועל ולקחת חלק בחינוך ילדיהם, לנדב מזמנם לפעולות נוספות וגיבושיות (ולא "רק" הכנת שיעורי בית) ועוד. את יודעת עמליה מאוד קל לדרוש ולדרוש ולדרוש אבל יש גישה ויש גם לדעת לבקש. אם החומר מגיע אליהם באופן מסודר, ביחסים טובים, מתוך גיבוי שלהם ומוכנות לעזור במה שניתן ומתוך שאיפות ראיליות בסך הכל גם כשמדובר באוצר שלך, אם כן ניתקל בהתנגדות אז זה באמת מקומם. אבל גישת אני יודעת ואתם לא, דרישות, בקשות לא אפשריות במסגרת המציאות, וגישה שלילית כוללנית כלפי ה"מערכת" פשוט יהיו לך לרועץ. ושוב אני ממש לא יוצאת דופן באמת שלא. מורים ומורות רבים שאני מכירה הם סובלניים ופתוחים ואוהבים את עבודתם אבל לרבים יש בעיות רציניות עם ההורים והדרישות הבלתי פוסקות והתלונות וחוסר הגיבוי. זה פשוט שוחק ומשתק.

 

[mali s]

ביזי- פשוט לא יאמן

באיזו זכות את מתבטאת כך על הורים והבחירות שלהם? ממש בשרשור זה בחרת להעלב שלא במקום ועכשיו אכתוב לך באותו נוסח: "התבטאות אומללה שלך"? בחינוך המיוחד אין סטיגמה. אבל הסטיגמה שלך מההורים ומהחינוך הרגיל ומהשילוב ומהיכולת של הורחם משלבים ללכת נגד הזרם לתת את הכול , להתרושש..הם לא בגלל הרצון שלידינו יראו נורמליים....איזו בורות ועוד מאמא משלנו... אין מילים.

 

[shirkoosh1]

ביזי, יחס הורים לחינוך המיוחד

לדעתי, ואני כמובן כותבת ממדינה אחרת, הוא לא כזה שחור ולבן כמו שאת מציגה כאן. אני יכולה רק לדבר מתוך הנסיון שלי ומה שלמדתי מנסיון של אחרים, ושוב אני כותבת מקנדה וכאן הרבה דברים הם בטח שונים. עינב שלי היתה במרכזי למידה מיוחדים מגיל שלוש ועד השנה (גיל שש), ואני חושבת שמיצינו את זה. היא צריכה לעבור לשלב הבא שזה שילוב בכיתה רגילה. החינוך המיוחד כבר לא מתאים לה, מושך אותה אחורה מבחינה מסוימת (בעיקר חברתית). עינב היא בתפקוד גבוה, אבל לא אספרגרית. אנחנו החלטנו שלא לשלוח אותה לחינוך מיוחד (יש כאן כיתות PDD נפרדות לילדים בתפקודים שונים) כי אנחנו רוצים לתת לה הזדמנות להתחבר עם ילדים, להשתלב בחברה "רגילה". יש קשיים, וזה ברור שיהיו, אבל אנחנו מקווים ומאמינים שהיא תסתדר בכיתה הרגילה. ואם נראה שזה לא יעבוד, נשלח אותה לחינוך המיוחד. הקטע של הסטיגמה לא מדאיג אותנו. אנחנו פשוט רוצים לתת לעינב הזדמנות להשתלב בחברת ילדים רגילים כי זה חשוב לעתיד שלה וגם להווה. ואני מאמינה שיש הורים אחרים גם בישראל שעושים את אותו הצעד מאותה הסיבה. כמובן, גם אני לא מאמינה בשילוב בכל מחיר. אבל אם הילד בתפקוד גבוה, לדעתי, שווה לנסות שילוב.

 

[beezi]

שירקוש, גם אני לא מאמינה

בשילוב בכל מחיר. גם אור שלי היה בחינוך מיוחד - בגן אלוטף ואחר כך גן תקשורתי, ותמיד השתלב בגן רגיל. היום הוא בכיתה א' קטנה בבי"ס רגיל, וזה בגלל שחשבנו שמבנה קטן וחמים של כיתה יעזור לו להגיע בעתיד להשתלב בכיתה רגילה! ברור לנו שאלה הם השלבים הנכונים והמתאימים לאור, ואור הוא ילד בתפקוד טוב והיכולות שלו גבוהות. לא הייתי רוצה ש"ילך לאיבוד" בכיתה עם עוד 25-32 ילדים.... כי ככה זה בישראל. אין כמה כיתות PDD בבית ספר אחד, שמותאמות כל אחת לרמת תפקודו של ילד זה או אחר... בענין השילוב הוא חשוב, אבל לא בכל מחיר ולא לכל אחד... וכמובן שזו דעתי.

 

[rri1]

ביזי, אני מופתעת מהדברים שלך...

תאמיני לי שאני ממש לא מודאגת מהסטיגמה של הבת שלי...וזו בטח לא הסיבה שבחרתי לשלב!!! אצלנו לפחות, הלקות של נעמה - תמיד על השולחן באופן גלויי ואין לנו שום בושה בכך.. להיפך: אנחנו נורא גאים בה !!!. אני שולחת לשילוב- כי אני מאמינה שילד בשילוב בסופו של דבר מקבל יותר מהחברה שבה הוא נימצא, לדעתי ילדים בכיתה רגילה מסוגלים להכיל את הילד עם הלקות ולהרים אותו למעלה אם יודעים איך לכוון אותם ואיך לעבוד איתם!!! אני חושבת שילד שנמצא בשילוב יש לו סיכויי טוב יותר להכליל נורמות התנהגות נכונות מילד שאינו בשילוב. ולפני שהורים אחרים פה בפורום קמים עלי להרגני...- נכון , יש דעות ומחקרים לכאן ולכאן...אבל בסופו של דבר זכותו של כל הורה ללכת עפ"י צו מצפונו ו"האני מאמין שלו"... לא ביזי, שילוב- אינו מותאם רק לילדים שהם אספרגר, או ברמה מאד גבוהה.... שילוב הוא טוב ונכון כדרך חיים שלנו כחברה- לדעת לקבל את השונה ולכבד אותו. כל ילד יכול לצאת נישכר משילוב (גם ילדים שאינם בתיפקוד גבוה) אבל לצערנו בגלל שמשרד החינוך אינו מאמין בשילוב ואינו מוכן לתת לכך משאבים...היום יוצאים נישכרים מהשילוב, רק הורים מעטים שיש להם את היכולת האנרגתית והכספית להשקיע בכך: להביא לכיתה מנחת שילוב פרטית, להעסיק צוות שלם של תרפיסטיות שיעבדו עם הילד ויכוונו את הילדים בכיתה בדרך נכונה כדי ליצור עימו חברות בגובה העיניים ... לדעתי "ההצלחות" שאת שואלת עליהן- יגיעו רק לילדים שהוריהם הולכים בדרך הזאת...זה לא מספיק לשלוח לשילוב, צריך בדרך לעשות ולעבוד מאד קשה... ביזי, הייתי מציעה לך, לא להסתכל על כל ההורים המשלבים ככאלו שעושים עוול לילדיהם...תאמיני לי שרבים מהם, מצילים את ילדיהם דווקא בגלל הדרך המפרכת שבה בחרו...

 

[beezi]

לרננה , ברור שלא הבנת ואבקש

להבהיר. ההתייחסות שלי היא ממש לא לנעמה שלך, וברור שהיא פשוט פורחת!. כמו שיש עוד הרבה ילדים שנתרמים מהשילוב. (אחד מהם הוא הבן שלי!) אני מתייחסת להורים אשר בוחרים לשלב את הילדים שלהם בידיעה ברורה על הקשיים שמצפים לילדים שלהם, ובידיעה ברורה לאחר התייעצויות רבות עם אנשי מקצוע כי על פי היכולות שלהם ילדיהם צריכים ללמוד בכיתה קטנה או בבית ספר מיוחד, ולמרות הכל - שולחים את הילדים שלהם לחינוך רגיל. תאמיני לי שאני מדברת מתוך ידיעה והכרה של הילדים האלה. ברור שזו בחירה של ההורים. התהייה שלי היא לגבי אותם הורים שלא תמיד רואים את "טובת ילדיהם" למול עיניהם. ובאותו ענין, השילוב לדעתי הוא נושא חברתי חשוב מאד. החברה צריכה לקבל את השונה. יש חוק שילוב, שכמובן לא מיושם כמו שצריך, ויש כאן די הרבה הורים שנלחמים במע' החינוך בנושא הזה. מי כמוני יכולה לתמוך בזה, שהרי הבן שלי משולב כבר כמה שנים טובות בגן משלב ונתרם מכך מאד. וגם היום הוא נמצא בכיתת PDD קטנה בתוך בית ספר רגיל ושם ישולב (אחרי החגים כמובן...). קראי היטב מה שכתבתי. אני בעד שילוב, אבל לא בכל מחיר ולא כל ילד ישיג הצלחות והישגים מקבילים לילדים "הרגילים" בכיתה, ועל זה נכתב כאן לא פעם. כמובן שצריך להשתדל ולראות את חצי הכוס המלאה, ולראות את הילדים שאכן נתרמים מהשילוב, ולקחת את זה כמודל. ואת צודקת כמובן בענין ההשקעה של ההורים.

 

[rri1]

ובכל זאת-

לא תמיד "אנשי המקצוע" המכובדים יודעים הכל על ילדנו...גם במקרה שלנו "אנשי המקצוע" המליצו שלא לשלב, ויותר מכך- אף טענו שאין לנעמה סיכויי בשילוב...וראו פלא - זה דווקא מצליח. יש הבדל עצום מבחינת צורת השילוב בין הילדים המשולבים בבי"ס רגיל אך נשארים בכיתת PDD לבין ילדים המשולבים בכיתה רגילה. מהסיפורים שאני שמעתי (לפחות לגבי מה שקורה בצפון) תחל'ס בשטח, הילדים מכיתת PDD לא מגיעים מספיק שעות לכיתות הרגילות- שוב מחוסר משאבים (כי אין מספיק מורות לשלוח אותן כמלוות עם הילד מכיתת ה-PDD. ועוד נקודה בעייתית: ילד שמגיע לכיתה רגילה מכיתת ה-PDD נחשב בעיניי הילדים הרגילים ללא שייך...לעיתים קשה לעשות שילוב בצורה כזאת... יהיו אנשים שיגידו כבקורת על שילוב כזה, שהוא מעין אחיזת עיניים ולא ממש שילוב אמיתי... אולי זה נכון, אולי לא... מכל מקום, הנושא מאד מורכב ובטח אין רק תשובה אחת..

 

[rutimay]

רננה,

אני נאלצת להסכים איתך בנושא השילוב של ילדי pdd בכיתות הרגילות. ממה שאני רואה בביה"ס שלנו - הבעיה היא אינה מחסור בשעות שילוב, אלא בדיוק מה שציינת: יכולת הקַבלה המוגבלת (שלא לומר: בלתי-קיימת) של הילדים בכיתה הרגילה את הילדים המשתלבים. ובניגוד לחברותיי לפורום, אני לא חושבת שהבעיה היא בצוות המורים/ בהנהלת ביה"ס או בכל גורם אנושי ישיר אחר, אלא במודל השילובי שנועד מראש לכישלון, וייטב לכולנו אם ייעלם מן העולם בקרוב. עברתי שינוי במהלך השנים מאמא שהאמינה בשילוב חלקי כזה (כתת pp בבי"ס רגיל) ותלתה בו תקוות אינסופיות לאמא שלא מאמינה בו. לצערי ( או לשמחתי - תלוי איך מסתכלים על זה...) הבן שלי לא משולב, אבל אני רואה את מסלול הייסורים שעוברים ההורים שהילדים שלהם משולבים, ולא מקנאה בהם כלל. הילדים שלהם מצאים יום שלם בכיתה הרגילה (בגופם, לפחות), אך מרוחקים מאוד מהמרקם החברתי שלה. הם לא חלק מהכיתה ולא יהיו חלק ממנה. בין הכינויים שהם מכונים על ידי הילדים המשלבים ניתן למצוא: פידידיסטים, טיפוליסטים, שילוביסטים וכיו"ב. ההורים, מצדם, מעדיפים לשרוף את הגשרים לעֲבַר (לכיתת הpdd) ולדחוף את הילדים בכוח לשילוב, גם כשהמציאות מכה להם בפנים ללא רחם. היום אני מאמינה שהשילוב היחידי האפשרי והנכון הוא השילוב היחידני. רק כאשר ילד הוא חלק אינטגרלי מהכיתה שלו מהרגע הראשון יש סיכוי כלשהו שהשילוב באמת יצליח. ולא, אני לא רואה את הצלחת השילוב בהתקדמות בלימודים. זה שטויות בעיניי. אני רואה אותה אך ורק בקטע החברתי/ ההסתגלותי/ התפקודי. ילד שיצליח להיות בכיתה רגילה, להיות חלק ממנה, להיות מקובל על ידי התלמידים האחרים, והכי חשוב - להיות מאושר ! ! ! - משמע שהשילוב שלו הצליח. ולזאת, לצערי, לא כל ילד מסוגל. המדדים למסוגלות זו הם לאו דווקא בסקאלה של "גבוה" מול "נמוך", אלא מורכבים מכל-כך הרבה פרמטרים שקצרה היריעה מלפרטם. אני כן חושבת ששווה לנסות שילוב אמיתי בכל שלב. אני כן חושבת שהוא יכול לקדם. אני לא חושבת שזו הדרך הנכונה-היחידה-האולטימטיבית. אני לא חושבת שהורים שלא בחרו בדרך זו חוטאים לילדיהם. ואני בטח לא חושבת שכשלון חלקי או מלא בשילוב צריך "להיזקף" רק על חשבון המורים/ ההנהלה/ אנשי המקצוע למיניהם וכו'. לפעמים, מרוב התלהבות, אנחנו שוכחים שבתוך כל העסק הזה עומד לו הילד. למי שבכל זאת ירצה לקרוא את הדברים שכתבתי לא מזמן על הנושא - מוזמן לעשות זאת בקישור המצורף. (אם אצליח להעלות את הקישור המצורף - זה יהיה מיני-נס סוכות.)

 

[rutimay]

נו שוין, למה שיצליח לי?

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=612&msgid=85718283 אולי הפעם?

 

[קרן ט]

אני מסכימה עם כל מילה

לא שאת "מחפשת" את האישור שלי... ובכל זאת, זה כל כך נכון איך שאת רואה את הדברים.

 

[גם אמא של]

"יכולת הקבלה" של הילדים בכיתה

תלויה *מאוד* ביכולת הקבלה של הצוות. הצוות, ובעיקר המחנכת, מוביל את היחס אל הילד, אל כל ילד ובוודאי לילד שלנו. ילדים לא היו מגיעים מעצמם לכנות ילד "פידידיסט" שילוביסט" או "טיפוליסט". אלה בפירוש כינויים שגזורים ממלים מקצועיות שהילדים שמעו מהמבוגרים! אני מסכימה איתך שהשילוב היחידני הוא האידיאלי. אנחנו נלחמים עליו כל הזמן עבור בננו, וזה מ-תיש כי אין כמעט תמיכה במערכת . רק פה ושם ולא בכל שנה מוצאים איזה מלאך שבאמת עוזר מכל הלב. אני לגמרי מסכימה איתך שמטרת השילוב ביא לאו דווקא לימודית - אלא חינוכית. ואגב, אני מאמינה שהילדים המשלבים יוצאים אפילו יותר נשכרים מהילידם המשולבים! אבל אני באמת מאמינה שילד צריך להיות משולב בכיתה, בשכונה, בחיים. או שהם חלק אינטגראלי של החברה או שלא. שילוב יחידני שולח מסר שכן. נכון, הוא לא מתאים לכל אחד. אבל לדעתי צריך לשאוף אליו.

 

[אורזיגל]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[doroniz]

איך זה שתמיד.....

את כותבת בדיוק נמרץ את מה שאני חושב ומרגיש....?? יש למישהו הסבר??? אני קורא בשרשור הזה מאז שהוא נולד, מתחבר לחלק מהדברים ולחלק לא ויש גם אמירות שאני מאוד מסתייג מהן, בעיקר בכל הקשור להכללות הגורפות נגד המורים והמורות. כבר הייתי עם חלון תגובה פתוח ואפילו התחלתי לכתוב משהו, אבל החלטתי לוותר. ואז....הבוקר....אני רואה את תגובתה של rutimay והיא פשוט קולעת בול...... בקצרה: גם הבן שלי לא נמצא בכיתת שילוב או בשילוב יחידני ולא בגלל שהוא לא יכול וגם לא בגלל שלמערכת אין אג'נדה. אני, בתור הורה פעיל ומעורב חושב ששילוב ילדים עם צרכים מיוחדים במערכות החברה כולן הוא מוטו שצריך לדעת איך ליישמו. זאת סיסמא יפה, אבל איך מבצעים אותה זאת שאלה מאוד חשובה. למשרד החינוך יש תכנית שילוב מצוינת, אבל בנתונים הקיימים (ולא מדובר רק במגבלות תקציביות) משרד החינוך לא יכול לממש את האג'נדה שלו. לכן, במדינת ישראל מתקיים שילוב בצורה חלקית ומקומית עם סיוע של גורמים חיצוניים ושל ההורים. לעניין שילוב ילדינו האוטיסטים: שילוב אינו נחלת הילדים בעלי התפקוד הגבוה בלבד וגם לא בעלי התפקוד הבינוני. בכלל, מישהו יודע איך מסווגים רמות תיפקוד לאוטיזם? השילוב הוא זכותם של כל האוטיסטים (בנים ובנות, ילדים ובוגרים, יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, אשכנזים וספרדים). הצוות המשלב צריך להתאים את עצמו בכדי לבצע את השילוב. אסיים בנימה ובדוגמא אישית: להזכירכם אנחנו ניסינו להעביר את עומר לכיתת PDD בבי"ס רגיל בכרמיאל. הניסיון היה כשלון חרוץ, ולא בגלל שעומר לא מתאים לשילוב אלא בגלל שהצוות לא הצליח להכיל את עומר, הקשיים שלו והמוגבלות שלו. בסיום אותה שנת לימודים עומר הוחזר לבי"ס המיוחד ממנו הוא יצא, התאקלם בחזרה במהירות ואחרי מספר חודשי עבודה מאומצים הודבקו פערים רגשיים שנפערו כתוצאה משנה לא מוצלחת. בשנה שעברה עומר קיבל תקצוב ל-7 שעות שילוב במיתחם החינוכי של בית הספר. הוא התחיל בשילוב מוסיקה (תחום מאוד אהוב עליו) והמשיך לשעות שילוב נוספות. בגלל יכולת הכלה של הצוות עומר נקלט בכיתה, הילדים התחברו אליו והוא בדרכו התחבר אליהם. השילוב הזה נעשה בצורה מקצועית תוך התאמה לילד ולצרכיו. השנה קלטנו לישוב שלנו את משפחתה של "אמא חמימה". כמובן שההתלבטות הגדולה היתה לאן לשבץ את בנם הבכור שהוא ילד נפלא על הספקטרום האוטיסטי בתיפקוד מאוד גבוה. הילד משובץ לאותה כיתת PDD שעומר היה בה לפני שלוש שנים וההצלחה פשוט מסחררת. מסקנה: שילוב מצליח כאשר הוא מותאם לצרכי הילד וכאשר הצוות מוכשר לתת מענה לצרכים אלו. וואוו, כמה ארוך יצא לי. כל הכבוד למי שהצליח/ה להגיע עד כאן. בהצלחה לכולם ושנה טובה, דורון.

 

[יפעת SH]

אז איך יודעים ?