שיטת 12 הצעדים

e-magine

New member
לא השתתפתי בדבר כזה

ככה שאני לא יכול להביע דעה, אני חושב שזה סוג של תרפיה קבוצתית, ובכל תרפיה יש אלמנט של סוגסטיה ושל מניפולציה (גם כשטוענים שלא). יתכן ולפעמים המתרה מקדשת את האמצעים, אולי זה קצת דומה לטיפול חירורגי, בשביל להציל את האדם, לפעמים חותכים, מכאיבים וצריכים לפגוע גם ברקמה בריאה כדי לתקן את הרקמות החולות או להסיר את הגידול. אני מתאר לעצמי שכל אחד צריך להחליט לעצמו.
 

BellA עלמה

New member
זה נכון

כל עוד מקבלים את זה שאולי הקבוצות האלה לא מתאימים לכל אחד. ואם זה לא מתאים זה לא גלל שהוא בהכחשה. any way לדעתי סגנון האנון לא מתאימים להתמכרות לנט. אני חושבת שאם ממלאים את הזמן שלנו בדברים אחרים ההתמכרות פוחתת. אפשר להוסיף למשל חוגים, פעילות גופנית וכו כדי למלא את זמן הפנאי.
 
אתאיזם אלוהים ומסיונריות

מאוד רציתי להגיד שכולכם שמדברים על מסיונריות ומציירים את תוכנית 12 הצעדים פשוט לא מבינים את התוכנית. אבל אחר כך החלטתי לנסח את זה אחרת: "אני מבין את התוכנית בצורה מאוד שונה מאיך שהיא מוצגת כאן על ידי מי שטוען שהצעד ה 12 הוא קריאה למסיונריות". ראשית בקשר ל"אלוהים": הצעד השני מדבר על "כח גדול מאיתנו" ולפחות לפי הבנתי, אחרי שבצעד הראשון הודינו שאנחנו חסרי כוח מול ההתמכרות, כל כוח הוא גדול מאיתנו. הצעד השלישי, קורא ל"כח" הזה "אלוהים כפי שאנחנו מבינים אותו". הכוונה של שלושת הצעדים הראשונים היא להוציא אותנו כמכורים מהאשליה שאנחנו "יכולים לבד". ייתרה מזאת, הכוונה היא שאחרי ההודאה שאנחנו חסרי שליטה בחיים שלנו, שגם ניישם את זה. כלומר שנבין שכלית וניישם פיזית שאנחנו לא יכולים לשלוט על כל העולם. דברים ייקרו מחוץ לשליטה שלנו. אנשים יתנהגו אחרת מהצפיה שלנו וזה יהיה מעל לכוחנו לשנות את זה. אם הגישה האתיאיסטית עומדת בסתירה להבנה הזו שלא הכל בשליטתנו, אז באמת שיש כאן התנגשות אמונות בלתי ניתנת לגישור. אבל אם גם אתיאיסטים מסוגלים לקבל שיש דברים שהם מעבר לשליטה. שלמרות שנעמוד על הראש גם מחר מישהו עלול לחתוך אותנו בכביש. שלמרות שנהיה הכי נחמדים בעולם מישהו עלול להפגע ממשהו שנגיד. שלפעמים שבץ מוחי מסוגל לטרוף תוכניות של מדינה שלמה. דברים קורים והם לא בשליטה שלנו. עבורי כמכור, כדי לשמור על שפיות, אני שם קו גבול ואומר "על לכאן זה בשליטתי" ומשם והלאה זה בשליטה של משהו חיצוני לי. "כח גדול ממני", "אלוהים", "גורל", "משה זוכמיר" מה זה חשוב איך קוראים לזה? מה שחשוב שזה מחוץ לשליטה שלי. ואם זה מחוץ לשליטה שלי אין לי מה להתעצבן על זה. אין לי בשביל מה לדאוג בגלל זה. כל מה שאני צריך להבין זה שאין לי מה לעשות בעד/נגד זה ולכן אין טעם שאני אשתמש / אגלוש / אוכל / אעשן / אהמר / אקנה לעצמי משהו / אקח כדורי הרגעה ..... בגלל זה. אז ב 12 הצעדים עושים איזה קו וירטואלי שאומר "החלק הזה בשליטתי" והחלק ההוא בשליטת איזשהו משהו שהוא לא אני וכדי לא להסתבך עם הגדרות פילוסופיות ארוכות אומרים "החלק ההוא בשליטת אלוהים" (כפי שאנחנו מבינים אותו). אני בטוח שאפילו אתיאיסטים גמורים יכולים לשים את הגבול הזה בין מה שבשליטתי לבין מה שלא בשליטתי. עכשיו הבעיה היא רק איך קוראים למה שמעבר לגבול. תמציאו לו שם שנוח לכם. לגבי צעד 12 ומיסיונריות. אף אחד לא מכריח אף אחד לעשות צעד 12. (או צעד 11 או איזשהו צעד) אין אף אחד שעומד עם פנקס ושואל "עשית צעד 12 היום?". אני אישית, בלי שעברה עלי "התעוררות רוחנית" הלכתי ודיברתי עם כל מיני אנשים והצעתי להם את הדרך של 12 הצעדים. חלק באו ונשארו. חלק באו ולא נשארו וחלק לא באו. (אבל זה כבר מחוץ לשליטתי). אני חושב שאם על ספר טוב שקראנו אנחנו יכולים להמליץ לאחרים, על אחת כמה וכמה כשמדובר במשהו שעוזר לנו להתמודד עם ההתמכרות שלנו. לגבי מה שכתבה BellA עלמה, על אותה מישהי שאמרה לה שהיא בהכחשה. אותה מישהי בסך הכל ניסתה לשלוט בך ובהחלטות שלך. זה בדיוק ההבדל בין להמליץ על ספר טוב ובין לכפות עלייך לקרוא אותו. צר לי עליה וצר לי עלייך שזו החוויה שחווית מהתוכנית. אחרי מקרה כזה אני יכול להבין מאיפה באה תחושת המיסיונריות. לדעתי, זה שכל אחד יכול לעשות את התוכנית לא אומר שהתוכנית מתאימה לכל אחד בכל זמן. יכול להיות שזה פשוט לא היה הזמן הנכון עבורך ויכול להיות שהתוכנית לא מתאימה לך. יש מי שנוסע באוטובוס. יש מי שמשתמש ברכב פרטי ויש מי שמעדיף ללכת ברגל. יש הרבה דרכים מה שחשוב זו לא התוכנית הצפציפית. אלא לאן את רוצה להגיע ומה הדרך שאת עושה לשם.
 

trixi

New member
התרשמתי ממה ובעיקר מ'איך' שכתבת -

כתבת יפה מאד והארת את עיני. תודה
 

BellA עלמה

New member
זה יותר תחושה

שאנשים שם רואים הכל בשחור לבן אין להם משהו ביניים(אפור). זה הקיצוניות והטוטאליות זה לדעתי מה שמביא אנשים להתמכרות מחתחילה. אם נמתן את 2 הדברים האלה נגיע לאיזון. הקבוצה לא ממתנת אלה פשוט מפנה את זה למקום אחר. יש מקרים שזה הכרכי (כמו סמים ואלכוהול) אבל בהתמכרות לדברים כמו אוכל (אכלנים כפייתים) ואינטרנט הפיתרון הוא למתן . אני בזמנו ביררתי על OA אבל בגלל הקיצוניות די ברחתי מזה.
 

xslf

New member
כתבת יפה

אבל עדיין יש בעיתיות. כתבת: " הצעד השני מדבר על "כח גדול מאיתנו" ולפחות לפי הבנתי, אחרי שבצעד הראשון הודינו שאנחנו חסרי כוח מול ההתמכרות, כל כוח הוא גדול מאיתנו. הצעד השלישי, קורא ל"כח" הזה "אלוהים כפי שאנחנו מבינים אותו"" נלך לפי הסדר- הודינו שההתמכרות היא כוח חזק מאיתנו. סבבה. אבל בצעד השלישי אתה עדיין מניח כוח נוסף, גדול מאיתנו, שלפי הצעד אנחנו צריכים למסור את עצמנו בידיו. הבעייה היא שאם אתה אומר שאין דבר כזה "אלוהים" או "גורל" או "כוח עליון" או "כוח חזק מאיתנו שאיננו ההתמכרות עצמה" (כי מן הסתם אתה לא תרצה למסור את עצמך להתמכרות), בידי מי/מה בדיוק אתה מוסר את עצמך בהתאם לצעד השלישי? הצעד הזה הופך חסר משמעות ובלתי ניתן לעשייה. לא משנה כמה מתאמצים, בגלל הצעד הזה אי־אפשר להוציא את הדת (ולא משנה איזו היא) מהתוכנית- כוח עליון תקוע שם כעצם בגרון. אם הצעד השלישי היה אומר "דע מה ניתן לשליטתך, ואל תבזבז את זמנך על מה שלא" הפרשנות שלך הייתה הרבה יותר הגיונית. אבל כאן מדובר בפירוש על מסירה לצד שלישי של דברים שכן נמצאים בשליטתנו, לפחות במידה מסויימת- רצוננו וחיינו ("החלטנו למסור את רצוננו ואת חיינו להשגחת אלוהים, כפי שאנו מבינים אותו").
 
תודה ותשובה

תודה על המחמאה. לגבי חוסר השליטה על החיים שלנו, בזה כבר טיפלנו בצעד הראשון. איבדנו שליטה על החיים שלנו. נקודה. לא סתם מוקדש צעד שלם להודאה הכביכול פשוטה הזו. כי חלק גדול מההתמכרות היא האשליה הזו שיש לנו שליטה. שרק אנחנו רואים את הבלאגן שההתמכרות עושה לנו וכלפי חוץ אנחנו מצליחים להסתיר את זה. לגבי השליטה על הרצונות שלנו. אנחנו לא מוסרים את הרצונות שלנו לאלוהים במובן שמעכשיו אנחנו מפסיקים לרצות, אלא אנחנו מוסרים את הרצונות שלנו להשגחת אלוהים. בשפה יותר פשוטה, אנחנו מקבלים את העובדה שלא נקבל את כל מה שאנחנו רוצים מתי שאנחנו רוצים. עבורי זה אומר שעבור מה שאני רוצה אני צריך לעשות פעולות מסויימות, אבל עדיין, למרות שאני עושה את כל מה שאני חושב שנכון ונחוץ, ייתכן שאני לא אשיג את המטרה. או שאני אשיג אותה, אבל לא בזמן שתכננתי. אני אתן דוגמה: נניח שפגשתי אישה נהדרת ואני רוצה להעמיק איתה את הקשר. אני מקסים ויפה ומוכשר, יש לי חוש הומור ואני גם משקיע בקשר ומקשיב לה ונמצא איתה כשהיא רוצה ובאמת מתאמץ שהקשר יצליח. כל הפרמטרים האובייקטיביים לטובתי ועדיין, האם יש מישהו שיכול להבטיח לי שהיא תרצה אותי? אולי היא בכלל מחפשת בן זוג גס ומחוספס, כזה שיעשה ממנה אישה קטנה וכנועה, כי אלו היחסים שהיא מחפשת? במצב נורמלי מצב כזה יכול לגרום לי שברון לב / דיכאון / תחושת חוסר ערך / טינה / כעס / אכזבה (את מוזמנת להוסיף כאן תחושות מהרפרטואר שלך) שבסופו של דבר ישלחו אותי חזרה להתנחם בזרועות ההתמכרות האוהבת והמרגיעה. או שאני יכול לבוא מראש בגישה שאומרת שיתכן שאני אעשה מה שצריך ואם זה לא יצליח זה לא אומר שאני לא בסדר, אלא שזה משהו שקשור בה ולא תלוי בי. במקרה של הרצונות שלי, אלוהים כמו שאני מבין אותו הוא מגש דואר שאני שם בו את הרצונות והתיכנונים שלי. לפעמים הרצונות שלי מתגשמים. לפעמים לא. תודי שזה נשמע מצחיק להגיד "החלטתי למסור את רצונותי למגש הבקשות הוירטואלי שלי"
להגיד "אלוהים" זה נשמע הרבה יותר רציני.
 

e-magine

New member
שוב, הכל טוב ויפה

מי שזה עובד בשבילו, מעולה. יש המון כוחות שהם הם גדולים ממני. נניח כח המשיכה. אני אמנם מסוגל לקרוא לכח המשיכה של כדור הארץ אלהים, אבל אני לא רואה איך אני יכול להפקיד את גורלי בידי כח המשיכה ואיך בדיוק הוא ישגיח עליי ויעזור לי, בהתמכרות או בכל דבר אחר. העניין הזה של "אלהים כפי שאנחנו מבינים אותו" הוא מתאים לאנשים שיש להם אמונה אבל אולי לא בדיוק תואמת להשקפות של דת ממוסדת, אבל לא לאנשים שאין להם שום סוג של אמונה דתית. בדו שיח בין האדם המאמין לאדם הלא מאמין עלול להפוך בשלב מסויים לדו שיח של חרשים, ככל שהוא נוגע לעניין כוח עליון והשגחה ובטח עוד דברים.
 
למעלה