אתאיזם אלוהים ומסיונריות
מאוד רציתי להגיד שכולכם שמדברים על מסיונריות ומציירים את תוכנית 12 הצעדים פשוט לא מבינים את התוכנית. אבל אחר כך החלטתי לנסח את זה אחרת: "אני מבין את התוכנית בצורה מאוד שונה מאיך שהיא מוצגת כאן על ידי מי שטוען שהצעד ה 12 הוא קריאה למסיונריות". ראשית בקשר ל"אלוהים": הצעד השני מדבר על "כח גדול מאיתנו" ולפחות לפי הבנתי, אחרי שבצעד הראשון הודינו שאנחנו חסרי כוח מול ההתמכרות, כל כוח הוא גדול מאיתנו. הצעד השלישי, קורא ל"כח" הזה "אלוהים כפי שאנחנו מבינים אותו". הכוונה של שלושת הצעדים הראשונים היא להוציא אותנו כמכורים מהאשליה שאנחנו "יכולים לבד". ייתרה מזאת, הכוונה היא שאחרי ההודאה שאנחנו חסרי שליטה בחיים שלנו, שגם ניישם את זה. כלומר שנבין שכלית וניישם פיזית שאנחנו לא יכולים לשלוט על כל העולם. דברים ייקרו מחוץ לשליטה שלנו. אנשים יתנהגו אחרת מהצפיה שלנו וזה יהיה מעל לכוחנו לשנות את זה. אם הגישה האתיאיסטית עומדת בסתירה להבנה הזו שלא הכל בשליטתנו, אז באמת שיש כאן התנגשות אמונות בלתי ניתנת לגישור. אבל אם גם אתיאיסטים מסוגלים לקבל שיש דברים שהם מעבר לשליטה. שלמרות שנעמוד על הראש גם מחר מישהו עלול לחתוך אותנו בכביש. שלמרות שנהיה הכי נחמדים בעולם מישהו עלול להפגע ממשהו שנגיד. שלפעמים שבץ מוחי מסוגל לטרוף תוכניות של מדינה שלמה. דברים קורים והם לא בשליטה שלנו. עבורי כמכור, כדי לשמור על שפיות, אני שם קו גבול ואומר "על לכאן זה בשליטתי" ומשם והלאה זה בשליטה של משהו חיצוני לי. "כח גדול ממני", "אלוהים", "גורל", "משה זוכמיר" מה זה חשוב איך קוראים לזה? מה שחשוב שזה מחוץ לשליטה שלי. ואם זה מחוץ לשליטה שלי אין לי מה להתעצבן על זה. אין לי בשביל מה לדאוג בגלל זה. כל מה שאני צריך להבין זה שאין לי מה לעשות בעד/נגד זה ולכן אין טעם שאני אשתמש / אגלוש / אוכל / אעשן / אהמר / אקנה לעצמי משהו / אקח כדורי הרגעה ..... בגלל זה. אז ב 12 הצעדים עושים איזה קו וירטואלי שאומר "החלק הזה בשליטתי" והחלק ההוא בשליטת איזשהו משהו שהוא לא אני וכדי לא להסתבך עם הגדרות פילוסופיות ארוכות אומרים "החלק ההוא בשליטת אלוהים" (כפי שאנחנו מבינים אותו). אני בטוח שאפילו אתיאיסטים גמורים יכולים לשים את הגבול הזה בין מה שבשליטתי לבין מה שלא בשליטתי. עכשיו הבעיה היא רק איך קוראים למה שמעבר לגבול. תמציאו לו שם שנוח לכם. לגבי צעד 12 ומיסיונריות. אף אחד לא מכריח אף אחד לעשות צעד 12. (או צעד 11 או איזשהו צעד) אין אף אחד שעומד עם פנקס ושואל "עשית צעד 12 היום?". אני אישית, בלי שעברה עלי "התעוררות רוחנית" הלכתי ודיברתי עם כל מיני אנשים והצעתי להם את הדרך של 12 הצעדים. חלק באו ונשארו. חלק באו ולא נשארו וחלק לא באו. (אבל זה כבר מחוץ לשליטתי). אני חושב שאם על ספר טוב שקראנו אנחנו יכולים להמליץ לאחרים, על אחת כמה וכמה כשמדובר במשהו שעוזר לנו להתמודד עם ההתמכרות שלנו. לגבי מה שכתבה BellA עלמה, על אותה מישהי שאמרה לה שהיא בהכחשה. אותה מישהי בסך הכל ניסתה לשלוט בך ובהחלטות שלך. זה בדיוק ההבדל בין להמליץ על ספר טוב ובין לכפות עלייך לקרוא אותו. צר לי עליה וצר לי עלייך שזו החוויה שחווית מהתוכנית. אחרי מקרה כזה אני יכול להבין מאיפה באה תחושת המיסיונריות. לדעתי, זה שכל אחד יכול לעשות את התוכנית לא אומר שהתוכנית מתאימה לכל אחד בכל זמן. יכול להיות שזה פשוט לא היה הזמן הנכון עבורך ויכול להיות שהתוכנית לא מתאימה לך. יש מי שנוסע באוטובוס. יש מי שמשתמש ברכב פרטי ויש מי שמעדיף ללכת ברגל. יש הרבה דרכים מה שחשוב זו לא התוכנית הצפציפית. אלא לאן את רוצה להגיע ומה הדרך שאת עושה לשם.
