"שיטת הפירמידה"

[רן גוגיטסו]

גם הרנדורי הוא כלי רחב ועמוק

קח אותו לאן שאתה רוצה. לחימה ביריב (חיצוני), התמודדות עם קשיים פנימיים... מה שאתה רוצה. לא שונה מכלים אחרים (מדיטציה, קטה, עמידות ממושכות...).

 

[Yin]

לא לשם כיוונתי

אלא למדדים אחרים הקשורים ליכולות שאמנויות לחימה אמורות להקנות.
למשל, איך יתמודד אדם אם מצב בו מנהל צועק עליו?
או, מה קורה בעת משא ומתן לחץ?
או, כשנולד תינוק וצריך לראשונה לקלח אותו?
ועוד
ועוד

 

[רן גוגיטסו]

התכוונתי בדיוק לאותם הדברים שכתבת.

סתם דוגמה: לפני כמה זמן הייתי בטיפול הסרת אבנית אצל שיננית. במהלך הטיפול היא שאלה אם אני עושה יוגה או משהו בסגנון. שאלתי אותה למה, אז היא אמרה שאני יושב מאוד רגוע.. כשאמרתי לה שאני עוסק באמנויות לחימה, זה הסתדר לה ☺.

 

[מיתר נדיר]

גם אני מנצלת ביקורים אצל רופא השיניים

לתרגול נשימה והרפיית שרירים.

רק שרופא השיניים שלי לא כל כך מתרשם מזה.

 

[רן גוגיטסו]

היה לי עוד מקרה

לפני מספר שנים לקיתי בדלקת קרום המח, לשמחתי ממקור נגיפי ולא חיידקי (דלקת קרום המח ממקור חיידקי היא קטלנית). מסתבר שאחת הבדיקות שעושים היא בדיקת קשיות (מלשון קושי) בעורף. בקיצור, הרופאה בבית החולים הניחה את ידה מתחת לראשי, ביקשה שארפה את השרירים בצוואר, והרימה את ראשי עם ידה כדי לבדוק כמה השרירים בעורף קשים. בסיום הבדיקה היא אמרה לרופא שעמד לידה שזו הפעם הראשונה שמישהו באמת מרפה את הראש

. הנטייה הטבעית שלנו היא "לעזור" לזה שמרים לנו איבר בגוף בכך שאנו מרימים אותו קצת בעצמינו. יש לנו קושי להרפות את השרירים. מבחינתי היכולת להרפות שרירים אלה ואחרים באה בזכות אימוני הג'יו ג'יטסו. זה משהו שאני עושה כל הזמן ברנדורי.

 

[Yin]

לא הבנתי מה קשור הרנדורי

אלא אם אתה מרחיב את משמעות המילה רנדורי לבדיקת מציאות באשר היא.

 

[רן גוגיטסו]

רנדורי הוא כלי

מבחינתי רנדורי הוא כלי שעוזר לשים אותך במצבים מלחיצים ולא נעימים, ושבהם אתה צריך להתמודד מול יריב שרוצה לפגוע בך ומול עצמך והפחדים שלך מכאב, כניעה וכדומה. מצב כזה של סערה הוא מצב מצויין לתרגל נינוחות, הרפייה, שלווה, מיקוד ונחישות. לא להתפתות ולתת לסערה שבחוץ להשתלט עליך ולהפריע לך בשקט שבו אתה צריך לפעול. כתבתי כאן מס' פעמים בעבר שמבחינתי רנדורי הוא כלי שבו אני משתדל לתרגל "מדיטציה" בתנועה.
כמתאמן בא"ל, הרנדורי הוא יופי של כלי בעיני לתרגל את הדברים הללו. לאדם שעוסק בספורט אתגרי כלשהו (טיפוס הרים, גלישת מצוקים, מסעות רגליים, רכיבת שטח וכדומה) יש את האתגרים שבהם הוא מעמיד את עצמו מולם, ובעצם את עצמו מול הקשיים הפנימיים שלו.
בעיני להתמודדות עם אתגרים (בפרט פיסיים) והצלחה בהם יש השלכות ברוח חזקה ואופי גם מחוץ להקשר המיידי של אותו קושי מאתגר ("ניצחון" ברנדורי, כיבוש פסגת הר, השלמת מסע מפרך...).

 

[Tonjin]

כן, נניח.. אבלכלי מתוך או בשביל מה בדיוק..?!

שהרי אם מסתכלים על ה"אמנות" במנותק מלחימה - הרי שאין הבדל בין אמנות לחימה, אמנות הציור והמוזיקה, אמנות האפיה, אמנות הריקוד ואמנות הקשקוש בפורומים...

ואם מדברים על כלים (מה שלא בטוח שצריך לעשות, כי:
א. יהיה מי שיטען ולא בלי צדק, שלחימה עשויה או צריכה להיות מטרתה העיקרית של אמנות *לחימה*
ב. כמעט אם לא כל מטרה נגזרת אחרת שתרצה להיות מסוגל להשיג בעזרת "אמנות הלחימה" - תוכל כנראה להיות מושגת ביתר יעילות או קלות באמצעות שיטות אחרות, שלא מערבות לחימה), אז למה שראנדורי/שיאיי לא יהיו גם הם כלי..


כך או כך, מי שמוציא או מפריד את הלחימה/טכניקה מאמנות לחימה, עושה משהו אחר, אולי טוב, אולי מעניין, אולי יפה ומועיל - אבל לא בטוח שהוא עושה אמנות לחימה..

 

[ש מים]

טוג'ין, "לחימה" היא רק פיזית?

אני לא יודע לגבי שיטות אחרות/תורות אחרות, אבל אצלנו זה די ברור:
"הנינג'וצו מגלם בתוכו את התפיסה המלאה ביותר של הגנה עצמית, לא רק במובן הפיזי אלא גם במובן הנפשי והרוחני. דרך הנינג'ה היא דרך ההתקיימות, הסיבולת, ההישרדות והערמומיות. נינג'וצו היא הדרך להגיע למה שאנו צריכים תוך כדי עשיית העולם מקום טוב יותר.
מיומנות הנינג'ה היא אמנות הניצחון".
(עפ"י טושיטסוגו טקמאצו, סוקה 33 לשושלת הטוגקורה).

 

[Tonjin]

אני מעדיף לא להכנס למה נינג'וטסו היא כן או לא

מסיבותי שלי - אבל כן, לחימה מעצם הגדרתה ובמיוחד כחלק-מהצירוף היא פיזית...

היא יכולה להקרין או ללמד דברים אחרים בנוסף, אבל לי לפחות די ברור מהבחירה בצירוף המילים "אמנות-לחימה" שהדגש כאן הוא על פיזיות, (ממש אגב כמו שאמנות-הציור היא וויזואלית במהותה, אמנות המוזיקה - עוסקת באודיו ואמנות הדיבור והנאום - ברטוריקה...)

 

[ש מים]

הנינג'וצו כדוגמא בלבד.

בהחלט ייתכן שיש עוד בתי-ספר (ואפילו מורים בודדים שחושבים ומלמדים לכיוון הזה.
הנסיון שלי בחיים מלמד שכמעט כל עימות פיזי מקביל לעימות מילולי/פסיכולוגי, ושבהמון מקרים ניתן להסיט, למנוע ואף לנצח (וכדי למנוע דיון בנושא "מה זה ניצחון", אגדיר כי "ניצחון" עבורי הוא "להשיג את המטרה שלי") בעימות פיזי ע"י טקטיקות וטכניקות לא פיזיות (כמובן שמרגע שיש מגע פיזי אז יש פיזיות. אבל גם אז העימות לא מוגבל לפן הזה בלבד! ע"ע יחב"ל...

). ולכן הציטוט לעיל הינו המגדלור שמאיר את דרכי ומסמן לי את הדרך.

 

[Tonjin]

אז שוב..

ןממש כפי שכתבת אם העימות הוא כבר פיזי, אז יש פיזיות ואז טקטיקות וטכניקות לא פיזיות לא יצלחו, גם אם אתה האם-אמה של הנינג'ות...

נכון שישנם דרכים למנוע עימות פיזי, ואפילו לתמרן מסביבו כך שידך תצא על העליונה (ברוב המוחלט של המקרים זו אפילו הדרך העדיפה) - אבל בשביל הדרך הזו - לא צריך אמנויות לחימה, יותר מכך, כנראה שיש דרכים יותר מוצלחות מאמנויות-לחימה פר-סה בשביל ללמד אותן...

 

[Tonjin]

ולעניינינו...

אם אתה מתעקש על מבנה סכמטי/גיאומטרי, אני מעדיף לראות את זה כך: שלושה עמודים: בסיס/קיהון, טכניקות, עקרונות (אתה יכול גם לצמצם אותם לשנים או אפילו לאחד גדול שמכיל את שלושתם, זה פחות עקרוני לדעתי, אני אוהב שלושה..) המונחים בבסיס.

את העמודים האלו מחברת ספירלה שעוברת ומחברת את הראשון לשני ולשלישי, ואז (כאן הקטע החשוב) מטפסת למעלה וממשיכה את המעגל - כלומר חוזרת לעמוד הראשון שוב, אבל ברמת הבנה/הפנמה/ביצוע גבוהה יותר.
משם שוב לשני, לשלישי, למדרגה הבאה וכך הלאה...

אם תרצה, אתה יכול להמשיך את הדימוי עד לנקודה בה המעגלים כל-כך צרים שם מגיעים לנקודה אחת, בה הכל מתכנס.. לא בטוח שמישהו הגיע אליה, אבל אין ספק שככל שאתה מתקרב, הבסיס, העקרונות והביצוע (כלומר גם כל הביטויים: החיצוני, הפנימי והמעשי) מתגלמים הרבה יותר טוב בכל תנועה

 

[ש מים]

אני מעדיף Less is more

יותר זן.
פחות סמטוכה.

 

[Tonjin]

וממתי יותר זן זה פחות סמטוכה..?

מקורות יודעי דבר מוסרים לי בדיוק את ההיפך

ובכל מקרה, less זה לא תמיד more...

 

[ש מים]

אני מאותגר סמטוכות

אולי בגלל זה התיאור שלך מזכיר לי את זה (כמובן שהקטע שמתחיל בדקה 2:25...).
אני תן לי סלט ערבי עם קוטג'. זה מספיק לי (ופירמידה פשוטה ליד

).

 

[Tonjin]

תודה על השיתוף בעולם הדימויים שלך...

 

[Yin]

זו דרך הלימוד הטבעי, כאילו.

הספירלה אכן עולה וצוברים עוד ועוד משלושת עמדי התווך שהזכרת.
אפשר לראות זאת בכל מקצוע, ככל שהופכים ליותר ויותר מקצועיים ומקצוענים, הנטיה הטבעית הופכת אותנו ליותר ויותר מתפלפלים במיוחד על קוצו של יוד. במיוחד בחברה שלנו.

לדוגמה: אני מכיר קצת את מקצוע ראיית החשבון, ומכיר דיונים עמוקים על סוגיות כאלו ואחרות שמאוד מעניינות רואי חשבון. כמו שברירי האחוזים להיוון. רק מה, לסוגיות אלו יש לעיתים קרובות ההשפעה שולית לחלוטין.

דברתי בדיוק על זה עם חבר והוא סיפר לי על מחקר שעשה על מה שהוא כינה - פרויקט מקצוענות. שזו הנטיה בכל המקצועות.

זה טבעי, כמו הנטיה הטבעית לאי סדר - באין יד מסדרת.

ההתפתחות העצמית, האישית, אותה מתאר לאו טסה, הולכת נגד הכיוון הכאילו טבעי הזה וחותרת לכיוון ההפוך של הספירלה לפחות טכניקות ופחות עקרונות.
ההחלטה להשאיר בצד טכניקה ולהפסיק להתאמן עליה יכולה לנבוע מתוך אמירה כמו - אני לא מספיק טוב, או מתוך אמירה - אני מספיק טוב גם בלעדיה, אולי אפילו יותר טוב.
היכולת לומר א' או ב' מסמנת את כיוונו של האומר בדרך שלו לעצמו.

 

[הבן של קנגה]

אפשר לסכם את כל השרשור הזה במשפט אחד

מבחינתי:
" באמש'ך, עזוב אותך משטויות; בוא נלך מכות."

 

[ש מים]

בהחלט.