nati6589884
New member
שיחה עם אמא.
מענייו אחרי כמה חודשים שלא דיברתי איתה היום דיברתי איתה איזה שעה זה מדהים. היא בדרך כלל לא מדברת. אז אנחנו דיברנו עלי ועל התנהגות שלי אז היא אומרת לי שהיא נעלבת ממני שאני מתנהג עליה לא יפה או מקלל וכו, אז אמרתי לה את יודעת שאני לא מתכוון? אז היא אמרה " כן אני יודעת שאת לא מתכוון בגלל זה
אני לא כועסת עליך אבל זה מאוד פוגע". עכשיו זה מאוד חדר עלי כי היא לא אמרה לי שהיא נפגעת לא שמתי לב. זה כאילו נכנס לי ללב אז המשכנו לדשבר על העניין של אוטיזם אז שאלתי אותה " את חושבת שאני חיה בתוך בועה ולא מבין אותכם " היא ענתה " כן אתה חיי בעולם משלך אני לא חושבת שזה נובע מקהות רגש אלא כי קשה לך לצאת מהפינה הנוחה לך" לא מדיוק אבל בסגנון מה אתם חושבים? זה כיף לדבר איתה אחרי כל כך הרבה זמן היא לא אוהבת לדבר בכלל היא מאוד קיצונית כל היום לבד. מה אתם חושבים? איך זה אצלכם? אתם מרגישים שהילד חיי בעולם משלו לא מתייחס עליכם לא שם לב עליכם? ממה זה נובע? אתם מרגשים מתוסכליפם. כי אני כן אני מאוד מתוסכל ושבור שאני לא יודע איך לתקשר עם הורי,
ובכלל לא יודע להסביר את עצמי זה כואב לי בעצמות אני רוצה להיות מובן אבל בכל מקום שאני הולך אני שונה ,מוזר, לא ברור, עצםפ לא מזוהה, אשפה שצריך לזרוק.
איום, וכולי גם אתם מרגשים ככה? זה מה שאני מרגיש זן מסיום של חיה שעדיין לא גילו שום דבר עליה ,לבד בעולם יתום מאם ואב יתום מעצמי מה אתם מרגשים בעולם הבודד והקר הזה? מלא סוגרים, בתוך בית כלא של חיינו שנשלט על ידינו?
מי השולט ומי הנשלט? מי קובע מי ירה את הפגז האחרון? קיצור אתם בשליטה?
מענייו אחרי כמה חודשים שלא דיברתי איתה היום דיברתי איתה איזה שעה זה מדהים. היא בדרך כלל לא מדברת. אז אנחנו דיברנו עלי ועל התנהגות שלי אז היא אומרת לי שהיא נעלבת ממני שאני מתנהג עליה לא יפה או מקלל וכו, אז אמרתי לה את יודעת שאני לא מתכוון? אז היא אמרה " כן אני יודעת שאת לא מתכוון בגלל זה
אני לא כועסת עליך אבל זה מאוד פוגע". עכשיו זה מאוד חדר עלי כי היא לא אמרה לי שהיא נפגעת לא שמתי לב. זה כאילו נכנס לי ללב אז המשכנו לדשבר על העניין של אוטיזם אז שאלתי אותה " את חושבת שאני חיה בתוך בועה ולא מבין אותכם " היא ענתה " כן אתה חיי בעולם משלך אני לא חושבת שזה נובע מקהות רגש אלא כי קשה לך לצאת מהפינה הנוחה לך" לא מדיוק אבל בסגנון מה אתם חושבים? זה כיף לדבר איתה אחרי כל כך הרבה זמן היא לא אוהבת לדבר בכלל היא מאוד קיצונית כל היום לבד. מה אתם חושבים? איך זה אצלכם? אתם מרגישים שהילד חיי בעולם משלו לא מתייחס עליכם לא שם לב עליכם? ממה זה נובע? אתם מרגשים מתוסכליפם. כי אני כן אני מאוד מתוסכל ושבור שאני לא יודע איך לתקשר עם הורי,
ובכלל לא יודע להסביר את עצמי זה כואב לי בעצמות אני רוצה להיות מובן אבל בכל מקום שאני הולך אני שונה ,מוזר, לא ברור, עצםפ לא מזוהה, אשפה שצריך לזרוק.
איום, וכולי גם אתם מרגשים ככה? זה מה שאני מרגיש זן מסיום של חיה שעדיין לא גילו שום דבר עליה ,לבד בעולם יתום מאם ואב יתום מעצמי מה אתם מרגשים בעולם הבודד והקר הזה? מלא סוגרים, בתוך בית כלא של חיינו שנשלט על ידינו?
מי השולט ומי הנשלט? מי קובע מי ירה את הפגז האחרון? קיצור אתם בשליטה?