שבת שלום!

שבת שלום!

שלום לכולם.. הייתי רוצה לשמוע דעות בנושא: אני בת 20 ויש לי חבר בן 22, אנחנו יחד שנתיים. יותר נכון היינו, ממש טרי (כמה ימים) מתחילת הקשר שלנו היו לנו בערך מיליון ואחת הצעות פרידה (מצידי) ותמיד בזכותו ובזכות הוותרנות שלו והניסיון לפייס כל פעם השלמנו. הבעיות שלי איתו: הוא תמיד כזה עצלן! הוא אף פעם לא מתאמץ, גדל עם כפית של זהב, כל הזמן ההורים נמצאים ברקע ותומכים ולא נותנים לו עצמאות , ילד של אמא ואבא (אבא משלם את הלימודים, עובד אצל אבא שלו וכו'...) אני מריגשה כאילו אכפת לו רק מהכסף! הוא כ"כ חומרי הוא אף פעם לא מדבר איתי ליד המשפחה שלו, אם אני מתקשרת והוא ליד המשפחה שלו אז הוא לא עונה, ורק שהוא לבד בחדרי חדרים אז הוא מתקשר וכו'.. אנחנו בקושי מתראים.. רק מדברים בטלפון. פעם בשבוע או בשבועיים ( לא גרים רחוק בכלל) אנחנו מזלזלים אחד כלפי השני, בדיבור ביחס... אבל עם כל זה הוא כל הזמן אומר לי שהוא "אוהב" אותי ומת עליי וכו.... כל הזמן הבטחות באוויר שנשתנה --->> במציאות= שום דבר לא קורה באמת! "מילים כמו חול" מצידו אף פעם לא הייתה הבנה שמשהו לא בסדר באמת! אחרי שמשלימים הכל בסדר! ואנחנו זוג השנה!!!! כל הזמן הזה כל פעם שרציתי להיפרד הוא אמר לי אנחנו בחיים לא ניפרד בחיים את לא תחיי בלעדי, אני ואת לנצח וכו'... והאמת שזה מאוד שירת לי את האינטרנס כאילו מצד אחד אני אוהבת אותו באמת!@#$^%&* אבל מצד שני רציתי רק לאיים עליו שיקח בחשבון שאני לא מובן מאליו! כמובן שאני לא איזה שיא התמימות, יש לי פתיל לא ארוך במיוחד! אני מתעצבנת עליו דיי בקלות, על העצלנות שלו, חוסר מאמץ, אין לו רישיון אין לו טיפה של עצמאות, כל דבר רגיל שעושים בשבילו!!!!!!!!!! כל הזמן מוקף במשפחה שלו!! אבא שלו אמא שלו סבתא סבא. אני רוצה מישהו להיות איתו נון סטופ, לטייל להנות לצאת, למסיבות הוא לא אוהב לצאת איתו ואף פעם לא יצא.. רק עם חברים! הסיבה הגדולה לפיצוץ בנינו הייתה כי הוא ראה אותי במסיבה! באמת שאני מנסה לשחרר ממנו כל היום מחזיקה את עצמי לא להתקשר ולהצטער (על לא כלום!) האמת שכל הזמן בקשר הרגשתי כאילו הוא בוחן את הגבולות שלי, מנסה לעצבן ועוד ועוד ועודדדד... עד שהייתי מתפרצץ עליו ומגיעה לרמות של התפרצויות שלא היו מביישות שום פסיכופט מאברבאנל. בחיי שאני לא יודעת למה ואיך אני עוד מתגעגעת אליו, אבל אני ממש מתגעגעת ורוצה לדבר איתו.. ואני מפחדת שאם אני אתקשר אז אני אתחרט אחרי זה.. אני אוהבת אותו ויודעת בוודאות שהוא גם אוהב אותי, אבל אנחנו לא מסדרים בשיט! כאילו אני צריכה לעשות מאמצים שחבל על הזמן כדי להיות רגועה איתו ושלא נריב או משהו כזה!!!!! מה לעשות?! לנסות בכל הכוח להתגבר על הרגש ולהמשיך הלאה? או לנסות בפעם המי יודע כמה מחדש .. כי אין דבר כזה זוגיות בלי שמשקיעים בשבילה את הנשמה! וקוצרים את הפירות הכי טובים שיש. מה דעתכם?? תודה מראש. שנה טובה וגמר חתימה טובה ב"ה לכולנו!
 
איך עצלן ?..הוא עובד אצל אביו לא ?

מה רע בלהיות מוקף במשפחה ? נראה לי שהוא סובל בקשר בינכם..
 

גארוטה

New member
אני לא יודעת איך

לענות לך כדי שזה לא ישמע מעליב, כי לא זאת הכוונה. אתם שני ילדים קטנים שמשחקים ב'אבא ואמא' ובטוחים שמה שיש ביניכם זו אהבת נצח כשבעצם הדבר היחידי שאתם מצליחים לעשות ביחד זה להוציא את הרע אחד מהשני. הוא מסתיר אותך ממשפחתו, אתם לא נפגשים ומבלים (רק הוא בד עם חבריו) את מאיימת בפרידה והוא מאיים בהשארות לנצח (קצת מפחיד), הוא מעצבן אותך כדי לבדוק גבולות ומוציא ממך התנהגות של פסיכופטית (את אמרת), קשר שלא עושה טוב לאף אחד מכם, תתגברי ותמשיכי הלאה עם מישהו שיעשה לך טוב, לא יסתיר אותך, לא יבדוק גבולות ושאת לא תצטרכי ללכת על ביצים לידו.
 
למה שיש ביניכם

אפשר לקרוא בהרבה שמות - זוגיות, לפחות במובן המקובל, זה לא. (וזה לא קשור לרמת ההשקעה, להיפך - זוגיות שצריך "להשקיע" בה היא בדיוק כמו כל עבודה אחרת חוץ מעניין השכר
)
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
תשובה ב- copy-paste

"מה לעשות?! לנסות בכל הכוח להתגבר על הרגש ולהמשיך הלאה?" כן. לנסות בכל הכוח להתגבר על הרגש ולהמשיך הלאה. למה? כי הילד התלותי של אמא ואבא, כמה שלא יהיה מקסים, תמיד ישאר הילד התלותי של אמא ואבא. הוא יוכל לחיות רק עם אישה שתהיה מוכנה להיות אמא שלו, וגם אז, היא תמיד תהיה בתחרות עם המשפחה שלו (ותפסיד). אני מכיר כמה נערים מהסוג שאת תיארת, וזה ממש רחמנות. לבי כואב עליהם, ההורים אכן דפקו אותם בפינוק מוטרף. הם לא אשמים. אבל הם אכלו אותה טוב טוב. שנה טובה וגמר חתימה טובה! מריוס
 

chenby

New member
או

שבגיל 22 - שנה אחרי צבא, עוד מותר להיות קרובים להורים ולהיתמך בהם (עושים את זה בכל גיל) מי קורא לזה תלות חוץ ממנה? ואולי התמיכה שלהם, זה הדבר הכי נפלא שכל אדם יכול לקבל? וזה שהוא נולד עם כפית של זהב- זה לא מה שאנחנו רוצים עבור הילדים שלנו? לתת להם כל מה שנוכל? השיפוט - זה העניין. כל עוד היא חושבת שהצד השני לא בסדר וצריך להשתנות - פה היא מפסידה את המשחק.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
ההבדל בין "באופן תאורטי" לבין "באופן מעשי"

באופן תאורטי את צודקת. באופן מעשי, מדובר בנכות של ממש. ילד שמגיל קטן עושים בשבילו הכל, פותרים עבורו את הבעיות בבית הספר ועם החברים, עוזרים לו להכין את העבודות, או שיותר טוב, עושים בשבילו. ילד כזה פשוט לא מפתח כישורים, ואז הוא צובר עוד יותר פיגור, ואז עוד יותר חייבים לעשות בשבילו, והוא עוד יותר תלוי בהורים. אין לו את הכלים, והוא גם יודע שאין לו. הוא חסר אונים. כמו שנכה בכיסא גלגלים לא יתחיל לרוץ רק בגלל שינוי חשיבתי, כך גם הילד המפונק. הוא נכה לכל דבר, והוא כבר לא ירוץ. רק "פיזיוטרפיה" של שנים תעזור לו לפתח אט-אט את היכולות החסרות, ורוב הילדים המפונקים פשוט ימשיכו להישען על ההורים עד שאלו ימותו, ועל הירושה שלהם אחר כך. זה אחד הדברים החשובים שמלמדים בבתי ספר להורים, ואחת הטעיות הטרגיות בחינוך של ילדים. אז זה ממש לא הדבר הכי נפלא שאפשר לקבל. זאת קיצבת נכות.
 

chenby

New member
אני מסכימה איתך

אני רק אומרת - שזה לא חייב להיות המקרה הזה כי הוא נובע מהפרשנות שלה.. והיא מגדירה לעצמה מה זה פינוק.. אז היא קובעת אם הוא מפונק ותלותי לפי הסטנדרטים שלה.. ולפי הראייה שלה.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
נכון, אבל...

זה מה שישי לה. את הראייה שלה... אם הייתה נשואה לו, והיו להם ילדים - שווה בהחלט לבדוק את הראייה שלה שוב ושוב. אבל במצב שהיא מתארת, היא עדיין בשלב החיפוש. היא בודקת בני אדם. הרי רוב תקוםת החברות שלהם הם היו בצבא. סוג של חממה (לא אתפלא אם אבא לא סידר לו ג'וב נוח קל"ב). כך שהבעיות לא הפריעו. אבל אחרי השחרור, מגיעים החיים האמיתיים. למה שהיא לא תלך עם ההרגשה שלה?
 

chenby

New member
אחלה

שתעשה רק מה שמרגיש לה טוב. רק שלא תצפה שהאחר ישתנה על מנת שהיא תרגיש טוב.
 
מוריס? יכול להיות שטתה מכיר את הבחור הנ"ל?!

אוווו שיש עוד תכשיטים כאלה בעולמנו?????????????????? ואפילו יותר מידי??
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
יש עוד....

זה דפוס, שלצערי, נפוץ מדי. המקרה המסוים הזה הוא שילוב של פינוק + כסף. כמו שכתבתי לחן, יש גם דגם מפונק בלי כסף (ע"ע נסיך טורקי/מרוקאי/פולני) ויש עוד דגמים לרוב.
 
לפי דעתי....

יש להיתמך ויש להיתמך... גבר בן 22 שאין לו רישיון וטיפה של עצמאות................................. שכל דבר הכי קטן עושה עם ההורים שלו/סבא כפית של זהב זה הדבר הכי נחמד לגדל את הילדיםם השאלה מה גודל הפה שלהם או גודל הכף.. לא הבנתי את השורה האחרונה שלך.. "פה היא מפסידה את המשחק"...??????
 

chenby

New member
מאוד פשוט

יש את אלו שצודקים - ויש את אלו שמנצחים. וכשאת באמונה שאת בסדר גמור, הבעיה בו, פה את מפסידה את הזוגיות שלך. כי א) את חושבת שאת יותר טובה ממנו באיזה מקום ב)את לא פתוחה להקשיב- כי יש לך כבר כמה קביעות עליו - לכן את בעצמך לא מאפשרת לו להיות משהו אחר- הוא ככה בעיניים שלך.. (לפני שנתיים זה היה בסדר ? או שהרגשת שהוא גבר כי הוא היה בצבא?) ואולי הוא לקח לעצמו שנת בטלה אחרי 12 שנות לימוד ואחרי 3 שנים בצהל? ואולי עדיין לא בא לו לחשוב מה הוא רוצה לעשות שיהיה גדול? אולי הוא רוצה להרגיש קצת ילד חופשי לפני שהוא מתחיל להתבגר באמת? את היחידה שזה מפריע לה, שזה לא מתאים לה. זה עדיין לא אומר שהוא לא בסדר.. אלא שהוא לא בהתאמה עם הרצונות שלך. וזה עדיין לא אומר שהוא לא יגדל להיות גבר נפלא ובוגר ועצמאי. רוב החבר'ה שאני מכירה בגיל הזה (וזה הגיל של אחותי ובן דוד שלי אז אני מכירה הרבה בני 22) עדיין לא ברור להם אם הם מתכוונים לטוס עכשיו, או לעשות פסיכומטרי, או ללכת לעבוד, בא להם לצאת, לשתות, לבלות, לגלוש, להיות בחופש.. זה בסדר גמור. ואם הם גרים בבית שמאפשר את זה כלכלית, אז איזה כיף להם. אין בן אדם שנשאר באותו מצב לאורך זמן.. גם לו תמאס בשלב מסויים הבטלה והוא ירצה לעשות משהו עם עצמו. אבל זה לא העסק שלך- הדבר היחיד שעסק שלך זה אם את אוהבת אותו, אז להנות מהקשר ולהנות מהטוב שיש בו ולהעצים את שניכם.. בטוח בביקורת אין העצמה.. אגב אני עשיתי רשיון בגיל 25.. ויש לי חברה בת 34 שרק עכשיו עושה שיעורי נהיגה.. מקווה שהבהרתי את עצמי עכשיו
 
אף פעם לא אמרתי/הרגשתי שאני יותר טובה ממישהו-

גובה העינייים= ערך עליון!!! וכמו שרשמתי במשך השנתיים היו מיליון ואחת הצעות פרדה מה שאומר שלא היה בסדר.. פשוט משכנו את זה כמו מסטיק דביק וארוווך! צבא אם אפשר לקרוא לזה ככה הבן אדם היה בא ב-9 הולך בשתיים "רס"פ" ואם לחברה שלו, שאת יודעת מה אולי זה נאיביות שכן היה לנו קשר אמיתי, לא יפריע שהוא תלותי ולא עצמאי ושום דבר הוא לא יכול לעשות לבד תמיד צריך להיות גלגל שלישי, לא יודעת אם למישהי זה היה מתאים.. בשיא הרצינות.. אני לא איזה ילדה מפונקת שמתכננת על מישהו שיעשה לה ויתן לה ויקנה לה.. אלא מישהו לחיות איתו את ה-חוויה! בניגוד לחברה שאת מכירה ברור לו היטב מה הוא רוצה לעשות.. וראי איזה קסם, משום שתעודת בגרות בקושי יש לו.. ופסיכומטרי שהוריו היקרים שילמו לבנם שלא טרח ללמוד לא מקבלים אותו למוסד הלימודים שהוא כל כך משתוקק ללמוד.. ושל תביני לא נכון! הוא בן אדם עם ראש על הכתפיים פוטנציאל בשמיים וכח רצון ששואף לאפס! אין לי בעיה עם העובדה שאין לו רישיון ואף פעם גם לא אמרתי לו מילה על זה.. שכל הסביבה אומרת לו מה קורה איתך כבר תעשה תוציא רישיון וכו'... רק רציתי להבהיר את התמונה עד כמה הבן אדם תלותי..
 

chenby

New member
אבל זה רק בידיים שלו

להחליט לעשות משהו בנידון. את רק צריכה להחליט אם את רוצה להיות שם או לא. אם הוא כל כך משתוקק ללכת ללימודים האלו, הוא יעשה את מה שצריך בשביל להתקבל אליהם.. אין באמת קיצורי דרך והעולם מראה לו את זה.. יכול להיות שגם הפרידה ממך תעורר אותו, אבל השורה התחתונה- עד כדי כך לא טוב לך, את אומרת שאת מושכת את זה כבר שנתיים - אז שחררי.. את יוצרת מזה מסטיק וסובלת, במקום ללכת משם וליצור לעצמך מה שאת רוצה. וזה הדבר היחיד שיש לך שליטה עליו או שאת יכולה לשנות בעניין הזה. לשנות אותו- זה אבוד מראש.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
חן - עוד משהו על גידול ילדים

(בתקווה שבקרוב הנושא יהיה רלוונטי גם אצלך) לתת לילדים את כל מה שנוכל? לאאאאאאאא! טעות נפוצה מאוד. למה שניתן להם את כל מה שנוכל? מי אמר שלתת יותר זה יותר טוב? הרי מה מטרת החינוך? המון אנשים יגידו "שהילד יהיה מאושר". אוקיי. אבל איך בדיוק הוא יהיה מאושר? יש בעיקרון שתי אפשרויות: או שהוא יהיה מלך, שיש כל מה שהוא צריך בלי להתאמץ, כולםמעריצים ואוהבים בלי שהוא יזיז אצבע, ויש לו מלא משרתים והוא בוחר את נשותיו בפקודה. או שהוא יהיה אדם רגיל, שנאבק בעולם מורכב וקשה. אם הולכים על האופציה השניה, צריך שיהיו לו כישורים. והמקום לתת את הכישורים זה הבית. הכישורים לא צומחים מאליהם, כמו השערות על הגוף. צריך לעבוד קשה, ליפול, להפצע, כדי לפתח אותם. כישורים חברתיים. כישורים לימודיים. סבלנות ואורך רוח. גמישות. יכולה דחיית סיפוקים ועמידה בכאבים. אם מונעים מהילד את כל אלו, אם מתיחסים אלו כאל מלך, אזי הוא יגיע לגיל 18 ולתדהמתו יגלה שאין ממלכה... ואז הוא יהיה האדם הכי אומלל בעולם. אני ממליץ לכל אדם שהוא הורה או מתכנן להיות הורה, לא לאמין לדברי, אלא לבדוק אותם בעצמו. ללכת לבית ספר להורים, שמה לא לומדים חומר יבש, אלא דנים, מתווכחים, וגם קצת לומדים - ואז לגבש לעצמו דיעה חינוכית.
 

chenby

New member
לרגע לא אמרתי

לא לחנך את הילד - אמרתי ליצור אפשרויות עבורו. בן דוד שלי - גדל לאם חד הורית, רווקה- משמע- הוא כל החיים שלה. בגיל 5 כבר היה לו מחשב, טלויזיה בחדר, כל משחק אפשרי, כל מוצר חדש שיוצא לשוק - כבר היה אצלם בבית, קיבל הכל. בתור ילד הוא היה מפונק ואף מעצבן לתקופה.. (הוא תמיד היה לי כמו אח קטן - אנחנו גם גרנו יחד שנים) היום בגיל 22 יש לו אוטו, יש לו אופנוע, הוא נוסע פעמיים בשנה לעשות סקי , ודודה שלי בגיל 62 מקבלת פנסייה ועובדת ב2 עבודות.. בשביל שיהיה לו כל מה שהוא יהיה צריך אי פעם. עכשיו.. הבחור היום -רחוק מלהיות מפונק,הוא אינטיליגנט, הוא גבר מקסים, הוא נועד לגדולה, הוא הולך להצליח בכל מה שהוא יעשה.. והוא היה ילד מאוד מאוד מפונק.. אצלי בבית זה היה אחרת.. מגיל 16 עבדתי.. קניתי לעצמי דיסקים או בגדים או מערכת סטריאו או כל דבר.. אגב, אחד הדברים המרגשים שראיתי היה כשרוברטו בניני עלה לקבל את האוסקר על הסרט "החיים יפים" ואמר- תודה להורים שלי שגידלו אותי להיות עני.. אני אומרת הכל עניין של חינוך, וזה אם יש או אין כסף. בסופו של דבר כסף הוא גם נסיבות - אני מכירה מלא שגדלו לבית אמיד פלוס והיום מפונקים ותמיד אבא עוזר.. ואני מכירה כאלו שגדלו לבית אמיד פלוס והיום הם חיים את החיים שהם יצרו לעצמם.. וזה עזר להם בחיים ואף עזר להם בחינוך ובמודעות שלהם לכסף.. אין חוקים. אין באמת חוקים .. תמיד האחריות היא על אותו אדם איך הוא בוחר להיות. ואם הוא בוחר לתת לנסיבות להשפיע עליו, או לקחת את הנסיבות ולמנף אותם לאן שהוא רוצה להגיע.
 

chenby

New member
אגב

את הטיולי סקי שלו - הוא משלם כמובן... (ושכחתי לציין גם שיש לו 2 בתים :) בכל מקרה, תמיד זה בחינוך כמו שאמרתי. ואפשר לחנך כמו שצריך עם כסף או בלי כסף.
 

מאורRon

New member
היא שאלה על לחיות איתו

גם אם הוא מפונק שיגיע לגדולה, היא תצטרך לחיות עם האיש שהיא לא מסתדרת איתו.
 
למעלה