שבת שלום !!
אם תשכחי אותי/פבלו נרודה אני רוצה שתדעי דבר אחד. את יודעת איך זה: אם אני מביט בירח הבדולח, בענף המאדים של הסתיו הרוכן לאיטו בחלוני, אם אני נוגע ברמץ חמקמק בקרבת האש או בגופו המחורץ של העץ, הכל נושא אותי אלייך. כאילו כל מה שקיים: ניחוח, אור, מתכת, כולם סירות קטנות המפליגות אל אותם איים קטנים שלך המחכים לי. ובכן, אם מעט מעט תחדלי לאהוב אותי אחדל אני לאהוב אותך מעט מעט. אם לפתע תשכחי אותי אל תחפשי אחרי, כי אני אותך כבר שכחתי. אם תחשבי לארוכה ומטורפת את הרוח הנושבת במפרשי חיי, ותחליטי לעזבני בחופו של הלב בו יש לי שרשים, זכרי שבאותו יום, באותה שעה, ארים את זרועותי ושרשי יצאו לתור אחר אדמה אחרת. אבל אם כל יום, כל שעה, את מרגישה שנועדת לי במתיקות שאין לרצותה, אם בכל יום פרח מטפס אל שפתייך ומחפש אחרי, הו אהובתי, הו יחידתי, גם בתוכי כל האש הזו בוערת דבר לא כבה בי, דבר לא נשכח, אהבתי ניזונה מאהבתך, אהובה, וכל עוד את חיה היא תהיה בזרועותייך מבלי לעזוב את שלי. עכשיו, גם עכשיו, קְטַנָתי, את מביאה לי פרחי יערה, ואפילו שָׁדַיִךְ מבושמים. בעוד הרוח העצובה דוהרת וקוטלת פרפרים אני אוהב אותך, ושמחתי נושכת את שְׁזִיף שפתיך. כמה כאב לך בודאי להתרגל אלי, אל נפשי הבודדה והפראית, אל שְׁמִי הַמֵנִיס את כולם. כמה ימים ראינו את אַיֶלֶת השחר בוערת ונושקת לעינינו ואת הדמדומים משְׂתָרְעִים מעל ראשינו במניפות חגות. מילותיי הומטרו עליך כגשם ליטופים. זה כבר אהבתי את גופך, גוף צֶדֶף שהזהיב בשמש. אֲדַמֶה אותך אף לאדונית היקום. אביא לך מן ההרים פרחים עליזים, פעמוניות, אִלְסָרִים כהים וסַלֵי בר מְלֵאֵי נשיקות. אני רוצה לעשות איתך מה שהאביב עושה עם עצי הדובדבן. " הביאו בפורום שכן והתלהבתי. שבת נפלאה ורצוי מלאת אהבה !!
אם תשכחי אותי/פבלו נרודה אני רוצה שתדעי דבר אחד. את יודעת איך זה: אם אני מביט בירח הבדולח, בענף המאדים של הסתיו הרוכן לאיטו בחלוני, אם אני נוגע ברמץ חמקמק בקרבת האש או בגופו המחורץ של העץ, הכל נושא אותי אלייך. כאילו כל מה שקיים: ניחוח, אור, מתכת, כולם סירות קטנות המפליגות אל אותם איים קטנים שלך המחכים לי. ובכן, אם מעט מעט תחדלי לאהוב אותי אחדל אני לאהוב אותך מעט מעט. אם לפתע תשכחי אותי אל תחפשי אחרי, כי אני אותך כבר שכחתי. אם תחשבי לארוכה ומטורפת את הרוח הנושבת במפרשי חיי, ותחליטי לעזבני בחופו של הלב בו יש לי שרשים, זכרי שבאותו יום, באותה שעה, ארים את זרועותי ושרשי יצאו לתור אחר אדמה אחרת. אבל אם כל יום, כל שעה, את מרגישה שנועדת לי במתיקות שאין לרצותה, אם בכל יום פרח מטפס אל שפתייך ומחפש אחרי, הו אהובתי, הו יחידתי, גם בתוכי כל האש הזו בוערת דבר לא כבה בי, דבר לא נשכח, אהבתי ניזונה מאהבתך, אהובה, וכל עוד את חיה היא תהיה בזרועותייך מבלי לעזוב את שלי. עכשיו, גם עכשיו, קְטַנָתי, את מביאה לי פרחי יערה, ואפילו שָׁדַיִךְ מבושמים. בעוד הרוח העצובה דוהרת וקוטלת פרפרים אני אוהב אותך, ושמחתי נושכת את שְׁזִיף שפתיך. כמה כאב לך בודאי להתרגל אלי, אל נפשי הבודדה והפראית, אל שְׁמִי הַמֵנִיס את כולם. כמה ימים ראינו את אַיֶלֶת השחר בוערת ונושקת לעינינו ואת הדמדומים משְׂתָרְעִים מעל ראשינו במניפות חגות. מילותיי הומטרו עליך כגשם ליטופים. זה כבר אהבתי את גופך, גוף צֶדֶף שהזהיב בשמש. אֲדַמֶה אותך אף לאדונית היקום. אביא לך מן ההרים פרחים עליזים, פעמוניות, אִלְסָרִים כהים וסַלֵי בר מְלֵאֵי נשיקות. אני רוצה לעשות איתך מה שהאביב עושה עם עצי הדובדבן. " הביאו בפורום שכן והתלהבתי. שבת נפלאה ורצוי מלאת אהבה !!
