חייבת רק תיקון קל
על הרושם המוטעה שאולי נוצר. אם יש מישהו שהוא אוטוריטה בבית, רגיש, חכם והיחיד שיודע לעמוד בפרץ התקפי הזעם של הסגלגל - זה בעלי. מה שקורה לאנשים כמותו, שכל המשקל הכבד על כתפיהם - שהם לפעמים קורסים, וזה מה שקרה כאן. הסגלגל היה ילד מאוד קשה. אני בטוחה שהרבה משפחות עם סגלגלים כאלה - הילדים היו שייכים לחינוך המיוחד. אנחנו, ואני תמיד מדברת ברבים, אבל זה בעצם הוא, תמיד הצלחנו להכיל את הכעס הזה. לא פעם זה היה כרוך בספיגה והבלגה על אלימות. ויחסית, יצא לנו את הדבר הכי נורמאלי שאפשר לצפות. אבל יש ספיחים. וגם אנחנו כבר לא חזקים כמו פעם (גם במובן הפיזי, אבל לא רק). ומה שאת מכנה "עקשנות" זו הייתה שבירה. כולנו מגיעים לפעמים לנקודות האלה. כשהסגלגל הגיע לכתה ז' - אני ובעלי התחלנו לטפל בו לבד. הוצאנו את כל המטפלים החיצוניים שטיפלו בו (היו הרבה וגם כאלה שבאו הביתה), בדיעבד, אפילו הסגלגל אומר שזה היה מגוכח (המטפלים). זה קרה בגלל סיבות חיצוניות (עבודה). מהרגע שאנחנו טיפלנו בעצמנו - הענינים התקדמו, והכל בעצם בזכות בעלי, שהוא איש חכם, סמכותי, ורגיש... שאני גאה להיות אשתו. אחה"צ הצלחתי להחליף מילה עם בעלי על מה שהיה. הוא אומר שמה עצר את פרץ האלימות אצל הסגלגל, זה שהוא ראה מה זה עושה לאבא שלו. הוא ראה איך בעלי נשבר - ונבהל.