ומי תקבל את פרס ה-אמא ה-פסיכית של הפורום ???
התלבטתי אם לספר, כי כל מי ששמע, אמר - תגידי - זה אמיתי? אז ככה, השבוע ג'וני השתתף באיזה תרח"ט, ושבמקרה אחד מהעבודה שלי גם השתתף בו כמילואימניק, כמובן ששלחתי אותו לחפש את חיימק'ה, וכל כמה שעות דיווח שיש המון חיילים וכולם דומים ( נו באמת?... אמרתי לו שג'וני שונה הוא עם בגדי חיילים ויש לו אולי גם נשק...) ביום רביעי לקחו את הפלוגה שלהם לבנות ולאבטח את כנס חטיבת הנח"ל שהתקיים בימית 2000, שזה במרחק 10 דקות (נו קצת יותר, אבל כשאני נוסעת לג'וני זה קצר יותר). ג'וני צילצל ואמר שביום חמישי כניראה יוצאים, כל הבוקר ביום חמישי הסתובבתי עם כאבי בטן, למה לא נסעתי ברביעי בערב עם כמה מגשי פיצות, אבל האשמתי את בעלי שהיה בחו"ל ולא עזר לי לחשוב... אח"צ ביום חמישי החלטתי לנסוע לימית 2000 כי אולי אראה אותו ואולי אקח אותו הביתה, אז הגעתי והיו המוני גרינים... וחיכיתי, וחיכיתי וראיתי מליוני חיילים מקסימים, אבל לא את חיימק'ה שלי... עד שהחשיך, ונסעתי הביתה, בלילה ג'וני צילצל ואמר שמכיוון שלנהג אסור לנהוג יותר והוא צריך להחזיר ציוד לבא"ח, ואסור לו להישאר לבד, אז הוא ועוד אחד התנדבו להישאר ולישור שם עד הבוקר, ב- 06:00 בבוקר צילצל שאבוא לאסוף אותו, בדלת התנשקתי עם בעלי שבדיוק חזר מהטיסה, ונסעתי לג'וני (10 דקות) כשניכנס, סיפרתי לו על מעללי/מעשי אתמול - תגובתו היתה - אמא- את ממש מגזימה !!, הייתי מתפדח, אמרתי לו שלא הייתי באה לעברו, אלא מקווה רק לראות אותו... הוא אמר לי שאני לא נורמאלית - הרי הייתי בבית בשבת? אמרתי לו שזה חזק ממני... אמר לי - תתגברי! כשאני חושבת על זה - אז זה ממש פסיכיות מצידי, מזכיר לי שהיינו ניפרדות מהילדים בגן ועומדות מחוץ לגן אולי הוא בוכה? וחוץ מזה - נסעתי אחרי זה לב"ש, והבן שכר דירה עם חבר. ואח"כ עוד היינו בבר מיצווה לבן של חברים, בקיצ'ר בערב, נפלתי שדודה