שבת שלום

אנימו

New member
צודקת, צודקת! מקום מקלט שלא יסולא

בפז לעתות מצוקה ולעתות מנוחה. אגב בענין של ההזדהות עם הדמות - לדעתי אני כבר הכפילה של סקרלט אוהרה מ"חלף עם הרוח" (גם מהספר וגם מהסרט). לא החלטתי אם הסוף נחשב לטוב או לרע אבל אין ספק שהוא אופטימי לאור המשפט:" מחר יהיה יום חדש" ואת ספר ההמשך שנכתב לפני מספר שנים לא קראתי בכוונה (לא רציתי שיקלקלו לי את הטעם). דמות נוספת ששבתה את לבי וסוף הסיפור שלה באמת היה טוב היא "אן מאבונלי" מהספר "האסופית". בעצם כל ספרי הילדות יצרו ההזדהות הזו.
 

אנימו

New member
סיפור מן החיים - לא רומן רומנטי

אבל אופטימי על אנשים שלא חושבים שמגיע להם למרות שדרכם לא היתה סוגה בשושנים. בבית הגדול של סבא,בעיירה , התגוררה במשך שנים משפחה עניפה על בניה, כלותיה ונכדיה . בחצר התנהלה עבודת הבית. כאן היתה הבאר, נאספו מוצרי המזון ונערמו הכדים שתכולתם הפתיעה את הילדים שהציצו לתוכם בשעת המשחק וגילו אוצרות מנצנצים של ממש... זו היתה הכספת של אותם ימים.לעת ערב נהגו בני המשפחה להתכנס ולהפגש בסלון המרכזי שהיה מוקף בספסלי אבן. החיים בבית היו "קלים ומתוקים". לשדכנים לא היתה פרנסה בקהילה שבמקום. חיי המשפחה התנהלו על פי הכוונותיה של הסבתא שהשפיעה גם על קביעת בני הזוג לנישואין בקרב הדור הצעיר.במקרה שלפנינו היא ברכה על המוגמר שכן שתי גיסות שהתגוררו בבית הגדול והתעברו במועדים זהים כמעט, הועידו את ילדיהם זו לזו. למרבה השמחה נולדו לזו בן ולאחרת - בת ו"יצאה המלה" כי השניים מיועדים זו לזה! ברבות השנים עברה משפחת הילדה לעיר הגדולה והמרחק בין בני הדוד התעצם. השנים עברו אך את ההבטחה איש לא שכח. הנערה שמרה את הדבר בלבה והיתה רגועה. לא היה לה ספק שהמיועד לה יודע עליה "והדבר איתו".ואכן עם הגיעה לגיל שמונה-עשרה הגיע מכתב מבית החתן והמשפחה חזרה לעיירה לחגיגות החתונה של הזוג הצעיר. החתונה נערכה במשך שבעה ימים ושבעה לילות על פי כל הכללים הנהוגים. הכלה עדויית התכשיטים חבשה לראשה כתר מקושט במטבעות זהב ותלבושתה היתה שזורה בחוטי כסף. כל יהודי המקום נכחו בחתונה. המשך יבוא.
 

מנורה

New member
wow איזה מתח אנימו ככה ../images/Emo2.gif

משאירה אותנו לקראת שבוע חדש
את עם הסיפורים שלך מהנוסטלגיה עוררת אצלי את התאים האפורים ונזכרתי בסיפור "הענק וגנו" זוכרים
היה ענק שהיה לו גן נהדר מקסים ביופיו אבל הוא לא אהב רעש של ילדים ולכן סגר את הגן בגדר כדי שהילדים לא יכנסו. הציפורים הפסיקו לשיר ושממה היתה בגן. כך בדיוק אני מרגישה כאן חסר הצחוק המנגינות ושמחת הילדים ולכן כשיבוא "החלילן מהרמלין" אני הילדה הראשונה שאלך אחריו. שבוע טוב
 

אנימו

New member
למנורה - מתנה../images/Emo77.gif

לא פחות ולא יותר - החלילן אליו את מתגעגעת.
 

אנימו

New member
המשך מגיע - סיפור מהחיים../images/Emo63.gif|בבקשה

באותה מדינה התרחשה כבר פעילות ציונית בתחומי התרבות ובלימוד העברית וגם בבית הגיבורים שלנו חונך הנוער לציונות דתית ושאיפתו היתה לעלות לארץ ולהקים בה משפחה. באמצע חודש מאי 1948 הוקמה המדינה היהודית ובטכס הכרזת המדינה קרא בן-גוריון מתוך מגילת העצמאות כי "מדינת ישראל תהא פתוחה לעליה יהודית ולקיבוץ גלויות". היה זה אך טבעי שהזוג שלנו יחליט כי מקומו בא"י. כמוהם החליטו צעירים רבים ומכיוון שההורים אסרו על בניהם ובעיקר על בנותיהם לעלות בגפם, החליטו הצעירים להנשא ו"כל העיר היתה חתונה אחת גדולה". הזוג יצא באניה כשהוא עמוס במזוודה ובארגז מלבושים שהכילו, בין השאר, גם את השמלות שנתפרו על פי קטלוג אופנתי של אותם ימים.... נארזו חומרי מזון ולא נפקדו גם התבלינים המיוחדים להכנת התבשילים מבית אמא. הם שהו במחנה מעבר כחודשים ושם למדו שירים עבריים ומעט על המדינה המתחדשת. שוב עלו על אניה וסוף-סוף הגיע היום המיוחל ובשעה שש בבוקר הגיעו לארץ המיוחלת. ההתרגשות הגדולה היתה מהולה בתדהמה עזה, עם ירידתם לחוף. הגיבורה שלנו לא האמינה למראה עיניה: "פה בארץ הקדושה מסתובבים היהודים ללא כובעים לראשם?!?!" העולים שוכנו במחנה עולים. ההתלהבות הראשונית החלה לפוג. המגורים הזמניים באוהל התארכו, אובדן הארנק ובו 3 לירות (הון עתק באותם הימים), מאכלים ומוצרי מזון מוזרים ומשונים שלא ערבו כלל לחיכם והאוירה הכללית העכירו את מצב הרוח של החתן הטרי והוא החליט לחזור הביתה, לבית המסוכך והמגונן מיד לאחר ש"נצליח לאסוף כסף לקניית כרטיס". הכלה האופטימית ענתה: " עד אז-ירחם השם!". לא נלאה אתכם במסע התלאות שעברו בני הזוג בארץ. אולפנים לא היו והפנטומימה התפתחה מאוד לצרכי תקשורת בין בני העדות השונות שהתגוררו בכפיפה אחת. העבודה הפיזית בבניה ובסלילה היתה קשה. "המהפך היה קשה מאוד והעבודה בשמש ובכביש" דרשה הסתגלות והשלמה לא קלים. אולם הצעירה לא נפלה ברוחה: "צריך היה להרוויח כסף ולקחנו הכל בקלות". באוהל מאלתרים מקרר בתוך בור ובו בלוק קרח . "צריך היה לדעת איך לעשות ומה לעשות ולקחת הכל בקלות. לי היה טוב" היא מצהירה היום.היו תקופות של שפל אבל התגברו. "אז לא היה הפינוק הזה של מגיע לי!" הם אומרים. טילטולים רבים עברו בכל רחבי הארץ עד שהגיעו לתל-אביב שם התאחדו עם בני משפחתם שעלו בינתיים לארץ. נולדו להם 3 ילדים והיום יש להם 12 נכדים. בעבודת השורשים שהכינה נכדתם נכתב: "סיפור עלייתם של סבי ובסתי הינו רב-עלילות וניתן ללמוד ממנו על ההווי והאוירה הציונית האוהדת כלפי ארץ-ישראל והיכולת להתגבר על הקשיים שבדרך על מנת להגשים את החלום הנכסף של עלייה לארץ". אין ספק שכל זה לא היה מתגשם לולא הרוח האופטימית של סבתא וכוח ההתמדה והחריצות של סבא. סוף. רצ"ב תמונת "הכלה היהודית " של רמברנדט בקטע הקודם היתה תמונה של הכנות לחתונה -ברוייגל
 

דרדרית

New member
סופטוב- הכל טוב. סיפור מרגש. אבל

איך את קשורה לנושא? כנראה פספסתי...
 

אנימו

New member
לא קשורה משפחתית. מתעניינת../images/Emo51.gif

ומגלה חיבה יתירה לסיפורים אישיים בעיקר כשיש להם קשר להסטוריה של מדינתנו. דהיינו נגיעה בנושאים דוקומנטריים ואין מישהו בארצנו שקורותיו אינם משיקים לקורות המדינה וההסטוריה שלנו. גם זה סיפור מהחיים אבל הסתרתי את הפרטים המזהים ותמצתתי.
 
חשבתי שזהו סיפור השורשים שלך../images/Emo13.gif

אני יודעת שיש איזשהו אתר באינטרנט שבו מסופריםצ סיפורי שורשים אם אמצא את הלינק אביא אותו לכאן.
 

אנימו

New member
חונה תודה .כבר גיליתי את האתר

שנקרא שורשים משפחתיים ו"חוגגת" בו. במסגרת זו שימשת אתמול שליח לדבר מצווה והעברת הדפים. תודה.ואולי את מדברת על משהו אחר?
 

חייםלוי

Member
מנהל
חונה, יש לנו כאן בתפוז פורום יוצא

מהכלל העוסק בשורשים - שורשים משפחתיים. אחד הפורומים המקצועיים והמוצלחים יותר בתפוז. המנהלים שלו גם הצליחו לעשותו הפורום המוביל בתחום הזה של גנאולוגיה יהודית בעולם.
 
על העליה "ההיא" נכתבו ספרים רבים

והאחרון שקראתי הוא של יוכי ברנדס "גרעינים לבנים". אנימו - אין מה לדבר - את כמו שאומרים ממשפחה טובה (
 
הופפפפפפפפפה משפחה טובה

שמעו סיפור. היה היתה בעיירה אחת אישה צעירה. יפה היתה אותה אישה וגם חכמה ולא היה ספק בלב איש כי תמצא לה שידוך מעניין. ואכן התחתנה עןם תלמיד ישיבה חכם.לא ארכו הימים והחתן הטרי פשט רגלים ומת. נותרה אלמנה צעירה.חפשו וחפשו שידוך ולבסוף מצאו לה את קצב העיירה.והתחתנו. ביום השישי הראשות אחרי החתונה בא הבעל הביתה התרחץ , התקלח ואמר לאשתו: אצלנו במשפחה היה נהוג לסיים את השבוע במצוות פרו ורבו. קיימו המצווה.בערב הדליקה נרות. אמר לה : אצלנו במשפחה נהוג היה לקבל את השבת גם במצוות פרו ורבו. קיימו המצווה. הלך לבית הכנסת חזר קדש את השבת אכלו משהו והוא: אצלנו במשפחה נהוג היה שאחרי הקידוש והאוכל מקיימים מצוות פרו ורבו. קיימו המצווה.למחרת בבקר. קם. נטל ידיו קרא קריאת שמע ואמר לאשתו - שעדיין התנמנמה קלות- :אצלנו במשפחה נהוג היה לפני בית הכנסת לקיים מצוות פרו ורבו. קיימו המצווה. חזר מבית הכנסת ושוב: אצלנו במשםחה נהוג היה...... וקיימו. ואחר כך מנחה. וכשחזר: אצלנו במשפחה נהוג היה......... וקיימו. וכשחזר מההבדלה: אצלנו במשפחה נהוג........... וקקימו. למחרת פוגשת אותה חברה שלה. שואלת : נוווווווווו ? איך השידוך? עונה הכלה הטריה: אמנם הוא לא משכיל אך הוא בא ממשפחה טובה...........
 

yaely2

New member
מנהל
../images/Emo51.gifטש שהדלקת את אשתורי. ../images/Emo49.gif

אשתורי מזל טוב לי,
בגשם ובקור עמדתי לצאת לתחנת המשטרה הקרובה למחלקת "המדור לחיפוש קרובים" ולספר שנעלמת לנו. הנה הגעת עם ספור משהו משהו והצלת אותי מהטיול הרטוב. איך התרגשתי עם הגיבורה בסיפור, איך ציפיתי איתה ואיך התאכזבתי איתה, המחמאה על הסיפור מתבקשת מאליה. יו, ממש נשאר לי כאב בקרביים. יחד עם זאת אני כועסת (טיפהל'ה) אדם היכול כל כך הרבה לתרום לרמת הפורום, אדם עם כל כך הרבה ידע, נותן כל כך מעט. אם אתה מוכן קצת יותר להתאמץ למעננו, לא חייב סיפור אפילו רעיון, דעה, תגובה, אפילו בצלמית
דברים יפים שלא שייכים לנושא הנדון באותה עת בפורום נודה לך מקרב לב.
להתקרא
 
למעלה