שבת שלום לכולם

[tatiana6]

אני, תודה לשם, אף פעם לא ראיתי בן אדם גוסס

אבל זה פאקינג הגיון פשוט, שכנראה טיפה חסר לצעד

זה חזק מה שכתבת על פרידה מאישתך, חזק מאוד

 

[tatiana6]

בני, אני בכלל מה זה מכבדת שאתה נוסע הרבה

לבוסטון

אני בת 33, אבל אני גם רוצה לראות אבא שלי כך פעם בכמה חודשים

כיום אני ואבא מדברים כמעט כל יום בסקייפ, ואבא כבר 7 חודשים עוזר לי עם הכסף בצורה מאוד רצינית (עד שיחזרו המיליונים שלי... )

 

[Jake Speed]

התגעגעתי ל"תגובות ירושלמית"

 

[tatiana6]

אתה ראית אוריגינל וויתרת עליו.

אידיוט.




נ.ב. כל יום שישי אני והילדים מדליקים נרות בשעה ~16:30 עם יין קידוש

 

[Jake Speed]

האורגינאלים שלקחתי

בחיי לא היו הצלחה גדולה, אז אולי זה רעיון לא כזה רע...

 

[tatiana6]

אני לא יודעת, אני כבר לא שם

אבל אי-שם באמצע אפריל 2012 פעם מאוד רציתי
כך לפחות נראה לי

איזו תקופה גרועה זו הייתה
איך? איך אני כך בסדר היום?

ש י ת ב ר ך ה ש ם
ת ו ד ה

 

[Jake Speed]

היתה תקופה כל כך גרועה

שאשכרה חשבת עלי בתור אופציה למשהו

שמח שדברים מסתדרים לך, טאטי

 

[tatiana6]

נו, בגלל זה כל כך רציתי אז

כי אתה חכם

 

[puma141]

עם כל הכאב הזה..שאני אף פעם לא יודעת מה

יש לי להגיד על זה, או לנסות לנחם אותך למשל, אתה רואה בני 20 מתים, אתה רואה
את המוות בתאונות דרכים, את הנזילות את האקראיות..ואתה נכנס בחיים! אין לך שמץ מתי תורך....

 

[לא מתדיין בקלות]

את חייבת למצוא לעצמך תחביב אחר

 

[קייזר סוזי]

בנאדם לאט לאט נרקב לך מול העיניים

אני באמת אשמח לדעת את הקטע הרוחני של העניין.
אין לי את הספר.

 

[צ ע ד]

העניין הוא שהבנאדם בכל מקרה ירקב לך...

מול העיניים.

זאת עכשיו בחירה שלך איך להעביר את הרגעים האחרונים איתו ואפילו לאחר מותו.

הרופא בספר היה אחראי על מחלקת מיון של מקרים קשים.
הגיעו אליו אנשים שעברו תאונות דרכים או חולים במחלות סופניות.

הוא כמובן ניסה לעשות כמיטב יכולתו וברוב המקרים זה לא עזר.

גם כשהחולים מתו, עדיין הוא ניסה לחשוב איך הוא יכול לעזור להם.

ואז הוא התחיל להתפלל על הגופות של הנפטרים.
וניסה לדבר איתם אם הוא יכול לעזור להם באיזו שהיא צורה.
ולא עבר זמן רב והוא התחיל לקבל תשובות.

זה אמור להיות סיפור אמיתי.

 

[בני הספל]

לא קראתי את מה שאת כותבת עליו

אבל הגישה שלך היא מאד פשטנית.
מוות זה דבר מכוער. רק בסרטים מתים אנשים בצורה יפה ושלווה. אז נכון שאפשר לחבק את המת (או המתה במקרה שלי), ללטף את השיער ולעשות הכל ברכות. אבל מוות הוא מוות ואני לא הרגשתי שום התעלות רוחנית והיא בטח שלא. באותו רגע חשבתי איך לבשר לבנות שלי וזאת היתה אמורה להיות ה"חוויה".
אצל רופאים שחיים את זה זה אמור להיות אחרת, זה חלר מהמקצוע. אני מניח שבביתם פנימה הם חווים דבר אחר.
ואספר לך עוד טפח מחיי הסוערים: איבדתי גם אחות שמתה מסרטן בגיל צעיר יחסית. אבי המנוח היה רופא וראה "כמה" מתים בחייו אבל לא הרגשנו את זה עליו למרות לשכל רופא קשה "לאבד" חולה.
אבל כן ראיתי מה עשה לו המוות של הבת שלו.

 

[צ ע ד]

אני לא חושבת שהגישה שלי פשטנית...

ואני לא חושבת שמוות זה דבר מכוער.

זה סוג של לידה בעיניי.

מעבר ממימד אחד לאחר.

 

[shayV2301]

את לא רוצה להיות בחוויה כזאת

מוות זו לא לידה.
מוות זה שכול.אין בזה קבלה של חיים.
רק אובדן של חיים.
ואת לא באמת רוצה לראות את זה קורה,בטח שלא אם זה מישהו קרוב.
לא את הרגעים האחרונים,
לא בתי חולים,לא הוספיס,לא שיחות דרמתיות עם רופאים,
לא טיפולים,לא שיחות הרגעה לבני משפחה,לא סידורי קבורה,
ובטח ובטח שלא מישהו קרוב לך עוזב את העולם.
תחפשי חוויות רוחניות בלידות,לא מיתות.
לטובתך,כן?

 

[גניפר14]

מצטערת לשמוע זאת בני.

שחווית כל כך הרבה צער.

 

[wish2]

את לא ראית מישהו מת מעולם

וגם לא גוסס.
אני ראיתי.
אין בזה שום חוויה רוחנית.
להפך זה משחית אותך.
זה הורס משהו בתמימות וזה מבגר.
ולעולם אתה תזכור את האיש הזה שמת ואת העפר שהוא הפך אליו במקום את אותה דמות אהובה וחיונית.
רוב אלה שמתים לנו מתים הייסורים או בזקנה.
בשני המקרים לא מדובר בחוויה מיסטית.
אבל אולי קרובי המשפחה שלך הם אינדיאנים שאם שורפים את הגופה שלהם נכנסים לסחרור הזיות ונלחמים מחשבתית באיזה סוס או חמור.


צעד,
תפסיקי עם הרוחניות בשקל הזו.

 

[צ ע ד]

זאת החוויה הסובייקטיבית שלך...

ההסתכלות שלי היא שונה לחלוטין.

ואני אמשיך להגיד את דעתי ולנאום!

 

[Jake Speed]

את רואה וויש?

יצרת מפלצת.

חופש באישה הזה זה חרב פיפיות

 

[wish2]

תנאמי צעד

רק תכתבי כמה אמירות מקוריות.