שבת שלום לכולם../images/Emo39.gif
קודם כל, אני שמחה לחזור לכאן אחרי כמעט שבוע ולמצוא כבר 8 עמודים מלאים (המשפט אמור להמשך ככה: אני מכירה... אהמממ..אהמממ...., אבל אני לא אמשיך, כי אני אשה מנומסת, למרות שלא זכור לי מתי הייתה הפעם האחרונה שבה הייתי כזאת). אז נעבור נושא. ראיתי מליון קוריאנים באמסטרדם. זה היה ככה: היה פסטיבל תאילנד ברחוב שנמשך מהתחנה המרכזית שלהם ועד לכיכר דאם (בערך 10 דקות הליכה?) והיה מלא אוכל תאילנדי ומוזיקה ומזכרות. אבל היה נורא גשום ולא יצא לי לבלות שם הרבה, רק לעבור.. ואחרי שראיתי מיליון תאילנדים והרבה סינים וקצת יפנים פתאום כשהייתי בדרך לסושי בר ובעלי הלך לחפש איזה משהו לפניי, אני שומעת מהצד מישהו אומר: "היונג, קאג'ה" והלב שלי ניתר והסתובבתי. היו שם 3 בחורים. שניים ככה והשלישי ,(שאלוהים יעזור לי), מה זה מהמם.... עם הליכסון של ג'ונקיה. חשבתי שאני מתה. כבר חשבתי להגיד להם "אניונגהאסיו", אבל הם עלו על האופניים לפני שיצאתי מההלם ועפו להם. אחרי זה ראיתי עוד מלא, אבל בעיקר מבוגרים וביום האחרון היו 4 נשים וגבר לבושים בחליפות שטיילו בחלונות האדומים וצחקקו והסתתרו. הם היו לבושים כולם בחליפות עסקים ועקבים והעקבים שלהם כל שניה נתקעו במדרכה. והם קשקשו כל כך מהר וצחקקו וכל שניה שמעתי:"צ'ונגמאל?" "חחחחחחחח".... "צ'ינצאה?" "חחחחחח", "קאג'ה", "צוואיו? חחחחחחח".... זה הן שאלו את הבחור כל שניה..את מי הוא אהב בחלונות האדומים שם. היו שם מיליון בנות והוא היה אומר להן זאת יפה וזאת לא. שתבינו, אני ובעלי הלכנו אחריהם כמה רחובות טובים עד שקלטתי שבחלונות האדומים זה פשוט פאדיחה לדבר איתם. כי מה יש לי להגיד להם? "אניונגהאסיו, אי אם ג'ני פרום יזרעאל, לוב קוראיה" והם יענו לי:"גט לוסט ולט אס ווץ'"... כאילו, גם ככה הם היו די במבוכה... מצחיקים. הם היו כמו ילדים. מדהים. כמעט רצתי וחיבקתי את כולם שם. מה גם, שהבחור היה דומה מאוד לרועיקי (עם אותה תספורת מכוערת). טוב, בקוריאה, בקוריאה.... אמן. תמונה- אמסטרדם - מראה מהתעלות.
קודם כל, אני שמחה לחזור לכאן אחרי כמעט שבוע ולמצוא כבר 8 עמודים מלאים (המשפט אמור להמשך ככה: אני מכירה... אהמממ..אהמממ...., אבל אני לא אמשיך, כי אני אשה מנומסת, למרות שלא זכור לי מתי הייתה הפעם האחרונה שבה הייתי כזאת). אז נעבור נושא. ראיתי מליון קוריאנים באמסטרדם. זה היה ככה: היה פסטיבל תאילנד ברחוב שנמשך מהתחנה המרכזית שלהם ועד לכיכר דאם (בערך 10 דקות הליכה?) והיה מלא אוכל תאילנדי ומוזיקה ומזכרות. אבל היה נורא גשום ולא יצא לי לבלות שם הרבה, רק לעבור.. ואחרי שראיתי מיליון תאילנדים והרבה סינים וקצת יפנים פתאום כשהייתי בדרך לסושי בר ובעלי הלך לחפש איזה משהו לפניי, אני שומעת מהצד מישהו אומר: "היונג, קאג'ה" והלב שלי ניתר והסתובבתי. היו שם 3 בחורים. שניים ככה והשלישי ,(שאלוהים יעזור לי), מה זה מהמם.... עם הליכסון של ג'ונקיה. חשבתי שאני מתה. כבר חשבתי להגיד להם "אניונגהאסיו", אבל הם עלו על האופניים לפני שיצאתי מההלם ועפו להם. אחרי זה ראיתי עוד מלא, אבל בעיקר מבוגרים וביום האחרון היו 4 נשים וגבר לבושים בחליפות שטיילו בחלונות האדומים וצחקקו והסתתרו. הם היו לבושים כולם בחליפות עסקים ועקבים והעקבים שלהם כל שניה נתקעו במדרכה. והם קשקשו כל כך מהר וצחקקו וכל שניה שמעתי:"צ'ונגמאל?" "חחחחחחחח".... "צ'ינצאה?" "חחחחחח", "קאג'ה", "צוואיו? חחחחחחח".... זה הן שאלו את הבחור כל שניה..את מי הוא אהב בחלונות האדומים שם. היו שם מיליון בנות והוא היה אומר להן זאת יפה וזאת לא. שתבינו, אני ובעלי הלכנו אחריהם כמה רחובות טובים עד שקלטתי שבחלונות האדומים זה פשוט פאדיחה לדבר איתם. כי מה יש לי להגיד להם? "אניונגהאסיו, אי אם ג'ני פרום יזרעאל, לוב קוראיה" והם יענו לי:"גט לוסט ולט אס ווץ'"... כאילו, גם ככה הם היו די במבוכה... מצחיקים. הם היו כמו ילדים. מדהים. כמעט רצתי וחיבקתי את כולם שם. מה גם, שהבחור היה דומה מאוד לרועיקי (עם אותה תספורת מכוערת). טוב, בקוריאה, בקוריאה.... אמן. תמונה- אמסטרדם - מראה מהתעלות.
