שבר או משבר?

שבר או משבר?

שלום לכולכם,
אני נשואה מעל 20 שנה, שלושה ילדים, שניים עדיין בבית.
אני אנסה להעביר את מה שעובר לי בראש בצורה אובייקטיבית כפי שניתן על מנת לשרטט את המצב ולקבל תגובות כנות.

בשנה האחרונה אני חווה תחושה של מיצוי הקשר הזוגי שלי עם בעלי. אחרי שנים של בניית הקשר, יצירת בית חם לילדים והתמקדות בכל הפרטים הקטנים של עבודה, משפחה גרעינית, בית, מטלות, איכשהו הזוגיות דעכה.

היו תקופות שהיתה התעוררות וחידשנו את הזוגיות שלנו. ממש תקופות של פריחה ואהבה ומשיכה. והיו תקופות של שממה מינית, כעסים, מריבות, שתיקות.
אני לא חושבת שזו אשמת אחד מאיתנו. אני יודעת שהסיטואציה שלנו ייחודית מאוד ושונה מאוד מזוגות אחרים והיא השפיעה מאוד על הזוגיות שלנו (עובדים לרוב מהבית, מספר מכרים מצומצם, אין משפחה מורחבת).

בשנה האחרונה אין מין (פעמיים ליתר דיוק). יש נשיקות, יש זמן אינטימי של שהייה בסלון יחד, צפייה בסרטים, חיבוק אבל אף פעם לא נכנסים למיטה יחד. הוא תמיד הולך לישון אחריי ומתעורר אחריי.

יש שיחות על פוליטיקה, תרבות, תחומי עניין שונים. הוא ידען וחוקר דברים לעומק. אני נהנית להקשיב לו ולשמוע את דיעותיו ורעיונותיו רק שלעיתים הוא יכול לדבר שעות ולחזור על עצמו ולהיות מאוד לא קשוב, שומע את עצמו.

הזמנתי לנו חופשה של לילה אחד לפני מספר חודשים, רציתי לנסות ולהחיות. הייתי הכי קשובה ונעימה ומכילה. הוא לא נגע בי במלון. אני ניסיתי וויתרתי.
כשפתחתי את זה איתו אחר כך, בבכי, הוא אמר שיש הרבה דברים מסביב שמשפיעים עליו (עבודה, מצב כלכלי לחוץ, שאנחנו יותר מידי אחד עם השני ועל השני) שזה משפיע על התשוקה. קיבלתי את זה.

כמובן שזה משפיע על התדמית הנשית שלי. מרגישה לא מושכת, לא נשית, נודניקית. זה גורם לכל מיני כעסים משניים להרים ראש, גורם לי לחפש אותו להעיר לו הערות ואז הגלגל חוזר- כי זה לא תורם לתשוקה.

אני מרגישה כבויה לגמרי (ואני מאמינה שגם הוא), בודדה מאוד. התחושות האלה מעצימות את הרגשות השליליים שעוברים אצלי בפנים.

תיכננתי חופשה זוגית של כמה ימים (באופטימיות של רגע ועם לשכנע אותו לצאת) ואני חוששת ששוב נעמוד מול התשוקה הכבויה, מול הציפיה ששום דבר לא קורה בינננו ואולי מול ההכרה שהזוגיות שלנו גמורה.

אמרתי לו שאני רוצה לצאת לבד. הוא נעלב ואמר שיש לי תשובות להכל ושאני לא מאפשרת לדברים לקרות. יכול להיות שהוא צודק. יכול להיות שאיבדתי סבלנות אליו, אל המצב שלנו, אל החיים שאנחנו חיים. יש ימים שאני רוצה להעלם ויש ימים שאני רוצה להלחם על הזוגיות הזאת.

לפעמים אני מסתכלת עליו מעביר עליי מבט ואני מנסה לחשוב מה עובר לו בראש. מה הוא רואה כשהוא מסתכל עליי? אני מנסה למצוא במבטים שלו איזה רמז לתשוקה. כשאני מעלה את העניין של הזוגיות שלנו שחסרה לי הוא נותן לי את התשובות המניחות את הדעת, הפוליטיקלי-קורקט. אומר שהוא אוהב שהמשפחה היא הדבר הכי חשוב בשבילו ושזוגיות היא עליות וירידות ושצריך לתת זמן ולהיות סבלניים.

הלכתי לטיפול. הוא עזר לי להבין כמה דברים על מה שקורה ביננו. עבדתי עם עצמי על עצמי. רציתי שיצטרף אליי, אבל הוא לא מסוגל. רוצה שנעבור את זה ביחד רק שנינו. לא יכול להיפתח עם אדם אחר.

כרגע שוב ויכוח שיצא מפרופורציות. אין לי שום רצון להתפייס (הוא לא ניסה וגם אני לא), להיפך. מרגישה שרוצה לשבור את הכלים. רוצה להתנתק לגמרי.

מקווה שקיבלתם תמונה. אשמח לתגובות, שאלות הבהרה ושיקוף.
תודה.
 
עונה רק לגבי התשוקה

רוב האנשים מחפשים את התשוקה במיטה ובאיברי המין, אבל היא לא שם ואי אפשר לעורר אותה בלילה במלון או בבגדים סקסיים - היא תולדה של מארג רגשות אינטימיים עמוק וסבוך והיא חיה בלב ובמוח ולא בחלציים. את מתארת מצב רגשי מאד אמביוולנטי אצלך, רצון לברוח מול רצון לתקן, כמיהה לקרבה מול תחושת מחנק, חיפוש אחר אישור שלו לנשיות ולמיניות מול נתק. אם טיפול זוגי לא מתאים לכם, אני מציעה לך ללכת לטיפול אישי. גם כדי לבנות את הבטחון שלך, גם כדי להיזכר למה התאהבת בו וללמוד איך להתקרב אליו (ואל עצמך) מחדש.
 
מסכימה איתך מאוד

ולכן לפעמים כשהכל טוב ביננו ויש זרימה ויש אינטימיות של חיבוקים ונשיקות ושיחות טובות, גם אז לא מגיעים למין.
זוכרת למה התאהבתי בו ועדיין אני נמשכת אליו ורוצה שזה יעבוד, אבל משהו ביננו פשוט לא מתקדם לשם.
מודה שאני מאוד רגישה למה שהוא אומר, איך שהוא אומר, ונפגעת מזה. זה מוביל להתרחקות שלי וכנראה גם התרחקות שלו. כאילו לא משדרים על אותו גל וזה מוביל לריחוק יותר גדול.
 
מה היה עונה אם היית מציעה לפתוח את הנישואין?

את מתארת מערכת יחסים טובה, הערכה הדדית ברמת חברות, ברמה האינטלקטואלית, מסגרת משפחתית טובה בבית, אבל שיממון מיני.
יש לי זוג חברים טובים שרגע לפני פרידה עשו החלטה אמיצה בעצת המטפלת שלהם ופתחו את הנישואין.
כל אחד מהם יוצא עם מישהו אחר פעם בשבוע.
יש פה סיכונים , אני יודע, אפשר גם להתאהב, בשביל זה צריך לקבוע גבולות ברורים ולא לעבור עליהם.
החבר אמר לי שהביטחון העצמי שלו עלה פלאים, כי חזר להאמין בעצמו כגבר שמושך נשים. בנוסף, לדבריו, המין עם אשתו חזר לרגש כי היא פתאום נוכחת שבעלה אטרקטיבי בשוק (זה מרגיש לשני הצדדים כמובן) ויש לה מתחרות. הפסיקה להתסכל עליו כמובן מאליו.
בהצלחה
 
אז איזה פיתרון הוא מציע?

נמשיך לחיות ככה ותתבשלי במיץ של עצמך ?
אולי הוא מנהל פרשייה עם מאהבת, בדקת את זה?
קשה לי להאמין שגבר לא מעוניין לשכב עם אשתו אפילו לא בזמנים רגועים וכיפים כמו חופשה במלון ואין לו משהו במקביל. או שהוא אולי היה תמיד א-מיני?
האם היתה לכם תקופה סוערת במיטה בעבר הרחוק?

אם היית יודעת שאין מה לעשות וזה יהיה המצב, היית מוכנה לפרק הכל בכל מחיר?
אולי לפעמים שווה לשמור על קשר זוגי טוב שהדבר היחיד שחסר הוא התשוקה והסקס ולמצוא את זה בחוץ?
לא מנסה לשכנע אותך אבל לדעתי האישית, אולי יהיו כאלה שיחלקו עלי, מוסריות זו צריכה להיות הדאגה האחרונה שלך.
זה שבעלך מונע ממך סקס כל כך הרבה זמן בלי לתת הסברים, בלי להתחשב ברגשותייך, בלי אפילו לעשות למענך בלי חשק, פשוט מייבש אותך וחושב שתמשיכי לחיות ככה בהכנעה, זה הוא שבוגד במערכת הזוגית שלכם. זה הוא שאמר לך תחת החופה שיהיה בשבילך בכל מצב, יאהב אותך, יפרנס אותך, יפנק אותך על אף הקשיים, גם כשיהיו בעיות בריאותיות. בכל מצב.
הוא פשוט לא עומד בהסכם שקבעתם.
לכן , זו דעתי, את חופשייה לעשות מה שתרצי. אני חושב שאת צריכה להגיד לו את זה.
אופציה נוספת היא להשתמש בשיטת ההלם. לקחת מזוודה ולצאת מהבית לכמה ימים. לחזור רק עם הבטחה לטיפול זוגי שלכם. לא שלך לבד. שלכם יחד.
אולי אם יבין שהוא הולך לאבד אותך יעשה מהלך כלשהו.
לפעמים רק ככה אנשי מבינים.
 
יותר מידי ססמאות

כתבת פה. ולמרות שאני מודה לך מאוד על התגובה וההתייחסות, אני לא מאמינה שקשר מיני חיצוני, לצרכי סיפוק גוף, הוא מה שיציל לי את הנישואין או ישפר את המצב ביננו. להיפך, זה רק יכול להזיק (במיוחד אם אין הסכמה הדדית לזה).
אני לא רוצה סיפוק מיני. אני רוצה סיפוק מיני איתו. היה לנו את זה בעבר ואני רוצה שזה יחזור לשם.
 
ולזה שאין ביניכם מין שנה שלמה יש הסכמה הדדית?

"אני לא רוצה סיפוק מיני. אני רוצה סיפוק מיני איתו".
אבל הוא לא רוצה. מה את יכולה לעשות?
תנסי לגרום לו לבוא איתך לטיפול.
מה שאת רוצה לא בטוח שזה בשליטתך. אי אפשר להכריח בן זוג ללכת לטיפול.
לא ניראה שהוא רוצה לעזור לכם או לעצמו. נוח לו במצב הנוכחי.
 

גארוטה

New member
לשבור את הכלים

לחפש פעם אחר פעם סוג אחר של דבק שאולי יאחה את הסדקים עד ששוב ייסדק , לא ייפתור את הבעיה שלשמה הגעת לכאן, לפחות לא לפי דעתי.
שנה שלמה עם כמעט אפס יחסי מין
נסיונות שלך לאינטימיות במקום אחר מחוץ לבית כדי אולי לעורר משהו , שניכשלו
טיפול ועבודה עצמית שעשית , ללא תוצאות
סירוב שלו להצטרף לטיפול
תירוצים שונים למצב , כלכלי/סביבתי/תעסוקתי הם כשמם...תירוצים
כשאת שוברת את הכלים את מכריזה: לא מוכנה לנסות להדביק יותר! רוצה משהו חדש! או שאני יוצאת לחיפושים לבד או שאתה מצטרף אלי כי עכשיו הכל שבור וצריך למצוא משהו אחר, לא משומש, לא יד שניה...חדש!
בהצלחה
 
כרגע יש בי דחף לעשות את זה

זה קרה מספר פעמים בהיסטוריה הזוגית שלנו ותמיד מצידי. זה לא עבד כי כנראה לא רציתי באמת להיפרד אלא רק לזעזע אותו.
אני מרגישה בפנים עמוק שגם עכשיו זה מה שאני רוצה. אני רוצה שהוא יאהב אותי, ירצה אותי, שנחזור להיות מה שאנחנו יכולים. שנתגבר על מה שקורה לנו בחיים עכשיו.
פתחתי את זה מולו עם הסברים, פתחתי בכעס, בדמעות. בכל צורה אפשרית. יש שינוי זמני מאוד, שוב,כנראה בגלל שנינו, ושוב חוזרים לכאן.
 

גארוטה

New member
את יכולה

לשים את האצבע על הסיבה העיקרית שבגללה אתם במצב הזה? מהבטן בפנים איך ולמה הגעתם לריחוק הזה?
 
יותר מידי ביחד

כשהעיסוק העיקרי הוא בעיות כלכלה וילדים. תשישות מנטלית מכל מיני בעיות בסביבה הקרובה. האופי שלי והאופי שלו שלא תמיד רואים עין בעין. חוסר בטחון שלי בעצמי ובסביבה.
אני מודעת שיש לי חלק גדול במה שקורה ביננו.
 

גארוטה

New member
יותר מידי ביחד

זה הדבר הראשון שעלה לי בראש כשכתבת ששניכם עובדים מהבית. זה מסביר גם דברים אחרים שציינת שהם תוצאה של העובדה שלאף אחד מכם אין את המרחב הפרטי שלו.. לצאת מהבית כל בוקר, לפגוש אנשים, להיות חלק מסביבה חברתית שלא כוללת אותו, להגדיל את המעגל החברתי שלך, לחזק את הבטחון העצמי שלך ולפגוש אחד את השניה בסוף יום עבודה. היום, לפי התיאור שלך, זה 24/7 ואין לאן לברוח... שניכם עובדים אבל אתם חולקים את אותו מרחב, המרחב הזה הוא הבית ומן הסתם גם דברים שלא קשורים לעבודה, צפים ועולים.. ילדים, מצב כלכלי, היחסים ביניכם.. אין נתק, אין הפרדה. זה אולי שינוי דרמתי אבל הוא בהחלט יעשה את העבודה.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
אני לא בטוח שהמצב סופני

כי בסך הכל שניכם בעלי כוונות טובות ויש לכם עניין בהמשך הקשר.
הסיבות והמשבר הם טיפוסיים לזוג שהיה יחד הרבה שנים.

עולה כאן שאלה: האם הקשר מוצה? מצד אחד, הוא עבר מנספיק שנים. מצד שני, דווקא בגלל זה יש לו הצדקת קיום וגם יש בעיות אמיתיות שדורשות פתרון.

שורה תחתונה: אף זר שלא מכיר אותכם מאוד אינטימית לא יכול להגיד לך אם זה הסוף או לא.

הפתרון הוא בהחלט טיפול זוגי. זה מקרה קלאסי לכך. יש חומר לעבוד איתו.
העובדה שהוא לא רוצה ללכת היא בעיה, אבל היא גם פתירה. תתחילי לבד, ועם הזמן תקבלי הדרכה איך לשכנע אותו לבוא.

שימי לב שטיפול פרטני הוא טוב, אבל במקרה הזה הוא לא תחליף לזוגי. אני לא חושב שאת יכולה או צריכה לעשות את כל העבודה לבד. את העבודה שלך עם עצמך - כן, כמובן. אבל בקטע הזוגי - לא לבד.

יש דרכים לשכנע אדם להגיע לטיפול. הן כמובן תלויות באדם ובמצב.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
 
משפט המפתח

הוא השורה התחתונה שכתבת. הוא רוצה שנעבוד על זה לבד אבל הוא לא כנה עד הסוף עם מה שקורה ביננו.
מרגישה שהוא מנסה למתן את הלהבות אם אני מתלקחת בכעס או בתסכול ולהרגיע את המצב. להגיד שככה זה אצל כל הזוגות, שזה משבר, שזה יעבור. הוא בעצם לא מוכן להתמודד עם זה שיש כאן בעיה אמיתית של שנינו שצריך לפתור אותה.
אני לא באה להאשים אותו במה שקורה. כל אחד מאיתנו מגיב אחרת, אבל לטאטא את הבעיות מתחת לשטיח ולחכות שהן יעברו, ירגעו, לא עוזר. אני מצד שני פותחת הכל והוא לא מסוגל לשמוע את זה.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
הוא לא כנה עד הסוף...

אוקיי, אבל "כנה עד הסוף" זה רף מאוד מאוד גבוה.
הרעיון הוא לא להגיע ל"הכל או לא כלום", אלא ללכת בהדרגה.
גם הסכמתו לטיפול זוגי תגיע בהדרגה, ואולי גם הכנות תעלה בהדרגה.
הרי זה לא שהוא שקרן מטבעו - אלא יש ביניכם את המתח והמאבק של הרבה שנים, וזה מקשה על שניכם.

בדרך כלל מי שדוחף ל"הכל או לא כלום", בסתר ליבו רוצה את ה-"לא כלום".
תבדקי עם עצמך האם זה לא המצב.
אם זה כן, זכותך, וחשוב שתהיי *כנה עם עצמך עד הסוף*

אם לא, שני רטוריקה למשהו יותר מתון ותהליכי.
זה לא מצב לפתרונות קלים ומהירים, ובטח שחופשה או מלון או צימר לא יעשו את זה.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
 
ראציונלית, מאוד מתחברת למה שכתבת

מעשית, נראה קשה ליישם.
אתה יכול להסביר למה כתבת: בדרך כלל מי שדוחף ל"הכל או לא כלום", בסתר ליבו רוצה את ה-"לא כלום".
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
נגיד שאני רוצה לצאת מקשר, או ממקום עבודה

ובשני המקרים לא נעים לי מהצד השני, או שאני מאוד מפחד מעצמי...
מה אני אעשה? זה משתק...

אז אחד הפתרונות (הלא מודעים, כמובן) הוא במקום להגיד "לא", להגיד "כן", אבל עם תנאי מאוד גבוה שבעצם לא אפשרי.

אם זה בזוגיות, אני יכול להגיד: כן, אבל אתה צריך להשתנות מהקצה לקצה.
או אם זה בעבודה, להגיד: אני לא רוצה לעזוב, אבל החברה צריכה לשנות כיוון... או אני צריך לקבל תפקיד של סמנכ"ל ותוספת שכר של שלושים אחוז (בנסיבות שבהן זה לא ריאלי).

ואז יוצא שאני לא אמרתי "לא" - אני אמרתי "כן", זה רק הצד השני שלא היה מוכן להביא את החלק שלו...

זה המנגנון.

לפעמים הוא מוצדק מאוד. בסך הכל, בכל קשר או מערכת יחסים יש אחריות של שני הצדדים. אבל זה קצת כמו שימוע בעבודה. אם כבר קראו לך לשימוע (כי כך החוק מחייב), בתכל'ס עוד חודש לא תהיי שם...

אז בשורה התחתונה, השאלה שלי אליך היא: האם את באמת רוצה בו בתנאים מסויימים, של שינוי משמעותי מצידו, כמובן, או שלמעשה שום שינוי שלו כבר לא יעשה את זה, ואנחנו רק עוסקים ברטוריקה וגילגול אחריות?

כי אם כן, פשוט חבל על האנרגיה שלך. עדיף שתהיי ישרה עם עצמך, תקחי אחריות ותגידי יאללה ביי.

ואם לא, אז תהיי סבלנית ומאפשרת. אבל - אם המלים "סבלנית ומאפשרת" גורמות לך לפריחה בהקשר הזה, אז זה עלול להיות סימן שאת כבר לא רוצה להיות שם. (וזו כמובן זכותך המלאה)
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
 
למעלה