שבר או משבר?

[נושקת לחמישים]

לא נראה לי אחראי להגיד יאללה ביי

יש בית, ילדים, עבודה. אני מפנטזת על זה אבל לא חושבת שאני יכולה ללכת עם זה עד הסוף.
אני חושבת שהפנטזיה שלי על לעזוב היא כדי להרגיע את התסכול שיש בי כלפי המצב- כאילו שאם אלך הכל יהיה יותר טוב- אבל בעצם זה יפתח בעיות חדשות שאין לי כוח להתמודד איתן וחוץ מזה אני לא באמת בטוחה שאני רוצה לעזוב. אני רק רוצה שהמצב ישתנה.

 

[מריוס זכריה]

מילת המפתח היא: בהירות

וכרגע אין לך את זה.
זה טבעי.

את צריכה לחתור למקום שבו יש בהירות: מה נכון לך? לעבוד על הקשר או לעזוב?
כשתהיה לך בהירות, יהיה לך קל לעשות כל צעד שמתחייב.
כשאין בהירות, זה באמת חסר אחריות.

מה מביא בהירות?
או הזמן.
או טיפול.
זה יכול להיות או פרטני או זוגי. הפרטני עוזר לבהירות אבל פחות לזוגיות, ואילו הזוגי עוזר יותר לזוגיות ופחות לבהירות. אבל שניהם עוזרים.
או, כאמור, זמן.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי

 

[נוסעת27]

אני במקומך

הייתי לוקחת חברה/אחות/אימא ונוסעת לכמה ימים, שבוע לפחות, לחופשה.
לפעמים קצת מרחק, בעיקר בדבק שאתם חיים בו, יכול לעשות פלאים. כל אחד קצת מתאוורר, קצת חושב עם עצמו, קצת מתגעגע, קצת חווה את הלבד.
לדעתי זה יכול לתת לכם קצת פרספקטיבה בלי לשבור את הכלים (להיפרד, הפסקה וכו').
וממקום כזה אפשר לחזור בכוחות מחודשים ואולי תהיה יותר פתיחות לדיון (ואולי גם למין ואינטימיות).
ואם לא, לפחות קצת התאווררת ויצאת מכוך המתחים.

 

[dadalicious]

לדעתי בעלך הוא לא הסיפור...

הסיפור הוא את, ומערכת היחסים שלך עם העולם ועם עצמך...

אני קורא את שכתבת, וזה נשמע כאילו במובן מסוים את רואה בו אחראי לאושר שלך.
ובכן... הוא לא...

את מחפשת תשוקה, אבל תשוקה לא מגיעה "על פי דרישה" אי אפשר לאלץ אותה או לאלף אותה.

מציע שתניחי לזה. שחררי את הרצון שלך לשנות את הזוגיות שלכם, לשנות אותו.
התמקדי במה שעושה לך טוב.
חדשי קשרים עם אנשים שאת אוהבת, גלי את כוחה של חברות וידידות. שתפי את הרגשות שלך כמה שיותר.
ספקי את עצמך! אל תחכי לו.

ואם את מרגישה שאת רוצה דווקא אותו, פתי אותו... זה לא מסובך אם לא מסבכים את זה.

 

[alline]

היי נושקת לחמישים

נשמע שהביחד רב השנים , העובדה שמדי פעם קמת ושברת את הכלים גרמו למצב שבו הוא לוקח אותך כמובנת מאליה.
ניסיון חיים איתך גרם לו להבין שמדי פעם את מתהפכת נעלמת אך בסוף תמיד חוזרת.
זה קרה כי איפשרתם לזה לקרות.
את מבקשת ממנו להחיות את נשמתך ולהעיר את תשוקותיך שעה שנראה ששניכם נעים בקווים מקבילים שלא נפגשים.
קחי נשימה וחשיבה מעמיקה מה את באמת רוצה והאם ישנה דרך להגיע לזה איתו - לכי למטפל טוב ותבררי זאת עם עצמך, כשתדעי תוכלי לעמוד מולו חזקה ובטוחה לכאן או לכאן.

 

[נושקת לחמישים]

תודה לכולכם על התגובות!