שביתת רעב

[חנה בית הלחמי]

אין פמיניסטיות שאינן רצויות במאבק

הפמיניסטי - הפמיניזם בבסיסו היא שאיפה לשוויון שמיושמת באינספור דרכים וזרמים וגישות. אני מפרידה לכן את סוגיית הימין-שמאל ומה שביניהם מסוגיית הכיבוש (הפרדה מלאכותית אמנם - אבל חשובה לצורך הדיון). אותה פמיניסטית שלא תחפוץ להגן על עצמה ע"י כליאת כל הגברים בעיר כשהיא עוברת ברחוב - תרצה להגן על עצמה ע"י דיכוי הפלשתינאים ברמה הלאומית ? תמוה בעיני. דיכוי הזולת היא חרב פיפיות שבהקשר הפמיניסטי חוזרת כעת לגברים, שנכנסים לעידן אי ודאות משלהם במרקם החברתי - ובהקשר המאקרו-חברתי-לאומי תחזור אל כולנו בדיכוי נשים מוגבר כי דפוסים של דיכוי ניזונים אחד מהשני. זה בהחלט לטעמי אינטרס פמיניסטי להאבק בכיבוש. ולמי שמלינות על כך שיש לי דיעה - צר לי, זה לא עומד להשתנות בקרוב

 

[r.v]

מי שמגדירים את עצמם פמיניסטים,

אבל תומכים בקו שתכליתו דיכויעם קבוצה או כל דבר אחר, כאילו אומר שהוא שונא גזענות וכושים...

 

[חנה בית הלחמי]

../images/Emo45.gif - קצר ולעניין...

 

[aaa123]

יש סתירה בין שנאת גזענות ושנאת

כושים אבל אין סתירה בין התנגדות לאפליה בגלל מין ותמיכה באפליה בגלל סיבות אחרות. ההשוואה הנכונה היא עם יהודי שאומר שהוא שונא אנטישמים וכושים. אגב אני כימני לא חושב שאני תומך בקו שתכליתו דיכוי עם או קבוצה אחרת. אני לא חושב שהתנגדות למדינה פלשתינית (שלפי דעתי מהווה סכנה למדינת ישראל) היא קו שתכליתו דיכוי עם או קבוצה אחרת.

 

[טל קר]

אני חושבת שאורי צודק. שאולי זה לא

היה צריך להיות ככה בתאוריה, אבל ככה זה במציאות. ולכן הסתירה היא רק בתאוריה. יש בהחלט שמאלנים שוביניסטים, ימנים צמחונים, הומואים שוביניסטים וימנים, ושמאלנים פמיניסטים קרניבורים ועוד כלל צירופים שונים ומגוונים. פמיניזם מדבר על שוויון זכויות והזדמנויות בין נשים וגברים. זו מערכת אמונות אחת שיכולה להיות משולבת בהומניזם כולל יותר, או במערכת אמונות אחרת ו*יכולה גם שלא*. היא יכולה גם להיות משולבת בהומניזם כולל יותר שלא כולל את כל מה שאני מגדירה הומניזם או שאחת אחרת מגדירה הומניזם, אבל אותה אחת כן מגדירה. לכן אני מסכימה עם אלו שאומרות שבתור פמיניסטיות הן גם איקס וואי וזד בנוסף, אבל אני גם מסכימה עם ענבל שלהיות פמיניסטית לא מחייב על פי הגדרה להיות איקס וואי וזד, וגם לא כל מי שהיא איקס וואי וזד הוא גם בהכרח פמיניסטית. אגב ויכוח דומה יש בקרב הומואים ולסביות בהקשר לכביסה שחורה שטוענים שהם פועלים בתור הומואים ולסביות נגד הכיבוש או בעד פעילויות אחרות. שימו לב לשרשור הבא מפורום גאווה

 

[nirdagan]

מה הקשר בין פמיניזם להומניזם?

לדעתי עיקרון שויון בפני החוק ושיויון הזדמנויות לא קשורים להומניזם אלא רק ליברליזם אליבא דג´ון סטויארט מיל (שסבר שלכולם צריכה להיות זכות הצבעה פרט לנשים ולילדים שהאינטרסים שלהם מיוצגים ע"י ראשי המשפחות שלהם), ושל ג´ון לוק, שביסס את התורה שלו על ענין הזכויות, וזכות הקנין בעיקר. ניר

 

[nirdagan]

פמיניזם זו הדרישה לשויון בין המינים

ותו לא. מיש רוצה לצמצם את הפמיניזם למרצ ושמאלה מוזמן לעשות זאת, עם המשמעויות הנובעות מכך (ירידה של 90% במספר התומכים הפוטנציאליים). גם אלו שתומכים בנסיגה חד צדדית של ישראל מהשטחים, יכולים להיקרא פמיניסטים, למרות שהדבר יוביל לדיכוי הישראלים ע"י הפגזות ומתקפות טרור בלתי פוסקות. יש מעטים שתומכים בשויון לכל הקבוצות כי כמעט כל האנשים בעד אפליה בין בגירים לקטינים. כך שלפי הגדרת r.v. אין פמיניסטים (נדמה לי שקטינים הם קבוצה או כל דבר אחר) פמיניסט יכול להיות גזען, סוציאליסט, מיליטריסט, דמוקרט, ציוני, קומוניסט, אנטישמי, ואפילו תומך בתיאוקרטיה אם הדת שאמורה להיות בשלטון לדעתו לא מפלה בין גברים ונשים. ניר

 

[hypatia]

משטרת הפמיניזם

אני תוהה, מהו הצורך בקביעת הגדרה מתוחמת היטב לאיש/ה "פמניסטית", הגדרה המציבה קריטריונים חד-משמעיים לקבלה והרחקה. האם הדרך היחידה להגדרה עצמית היא הגדרת השלילה שלה, והצבת חומה עם חוטי תייל ביני לבין כל מה שהחלטתי שהוא ההפך ממני? באחת מהודעותי הבאתי את דבריה של הלן סיקסו, שהיא אחת מנציגותיו של זרם פמיניסטי רחב ופורה מאד, המבקר את צורת החשיבה הדיכוטומית של החברה המערבית. סיקסו כתבה על האופן בו הבנתה החברה המערבית את דפוסי החשיבה, ההבנה והפרשנות לחלוקה דיכוטומית של העולם לטובים/ות ורעים/ות, עליונים ונחותים, וזיהתה את מקור החלוקה הזו בזוג הראשון - הגבר והאישה. האם הדרך היחידה להסתכלות והבנת המציאות היא באמצעות הצבעים שחור ולבן? האם אין גם סגול וירוק? גם הפילוסוף מישל פוקו, הראה בספרו "השגעון בעידן התבונה" כיצד החברה ה"נורמלית" יצרה לצרכיה את היפוכה, ה"משוגעים" - משום שרק על ידי הבניית השלילה שלה, הצבת מראה הפוכה, מסוגלת החברה להגדיר את עצמה באופן חיובי ולהתגאות בעצמה. בספרים אחרים הראה פוקו, כיצד הפחד מהמציאות הבלתי-רציפה, המבולבלת, והלא-קוהרנטית מוביל לפיתוח מנגנוני הרחקה, המסייעים בהאחדת מרכיביה המגוונים של המציאות למערכת ערכים אחת. ואחד המנגנונים התורמים להאחדת והשטחת המציאות, הוא זה הקובע, אילו סובייקטים ואובייקטים יוכלו לקחת חלק בשיח כלשהו ואילו יורחקו ממנו. וכפי שידוע לנו, באורח שיטתי היו אלו נשים אשר הוגדרו כחסרות האלמנטים הדרושים להשתתפות בשיח ציבורי-תבוני-מוסרי , ומאיתנו נשללה, ועודנה נשללת, הזכות להשתתף בשיחים הדומיננטיים בחברה. הרבה יותר קל להחזיק בעמדות הנחשבות מפרספקטיבה מסויימת "מוסריות", מאשר להיות "מוסרית" בחיי ובמאבקי היומיום. כמובן שאין סתירה הכרחית בין השניים, אך מניסיוני גם למדתי, שאין שום קשר אינהרנטי ביניהם. האם אישה שמחזיקה בדעות ה"נכונות" אך ביומיום מדכאת א/נשים אחרות, היא אישה "פמניסטית"? והאם יש מישהי מאיתנו שביושר יכולה לומר, שהיא מעולם לא התנהגה בכוחניות ונטלה חלק בדיכוי של איש/ה אחרת? והאם איש/ה שאיננה מדכאת אקטיבית, אך אינה נוקפת אצבע למען מאבק בדיכויין של נשים אחרות, היא "פמניסטית"? והאם יש מישהי מאיתנו שביושר יכולה לומר, שתמיד עשינו את כל שלאל בידינו למניעת דיכויין/ם של אחרות? איפה נתחם הגבול? ומי קובעת היכן הוא יעבור? ומי עומדת בשער, עורכת סלקציה וקובעת מי לנו ומי לצרנו? ובשם איזה מקור סמכות? וחוץ מתחושת עליונות מוסרית ושביעות רצון עצמית, מה בדיוק אנו מרוויחות מהגישה הזו?

 

[חנה בית הלחמי]

מה שיפה בפמיניזם

זה שלא צריך ללכת רחוק כדי למצוא את ההפך לצורך הצדקה. ההפך הוא העולם כולו - בעל דפוסי חיים, חינוך, קודים, התנהגויות ושיטה זכרניים לחלוטין. מול העולם הזכרני במהותו צמחה תפיסה ששואפת להאבק בדיכוי ובאפלייה, שהיא כולה של נשים שלמראית עין לפחות מאמינות שדיכוי ואפלייה הם פסולים מעיקרם. שיש דרכי בידול אחרות המבטאות את המגוון האנושי ללא דיכוי ואפלייה. אני אישית יוצאת נגד אותה קבוצה מתוכנו שמשתמשת בהקשר הפלשתינאי במילה "אבל". אין "אבל" - יש שם דיכוי ואפלייה. זהו לא אינטרס של שמאל מול ימין, לטעמי, אלא אינטרס שלנו כנשים. בואי נלך למלחמות בעולם העתיק - היום עמי כבש את עירך ואנס את בנותייך, מחר נכבוש בחזרה ו...נעשה את אותו הדבר. זה בדיוק הדפוס שנוצר כאן ושמכרסם אותנו מבפנים כחברה וכבני אנוש. את הבעייה הישראלית פלשתינאית יש לפתור - לא על חשבון היושרה שלנו כנשים ולא על חשבוננו כנשים. רמות אלימות בחברה מדכאת, עולות. רמות הקיטוב בחברה מדכאת, עולות. יש פה בעייה, שלי אולי כשמאלנית קל יותר להתייחס אליה, לבנות עמדה נגד הכיבוש ולפעול בנושא - אבל לטעמי זהו אינטרס של כל אחת מאיתנו. בלי יוצאת מהכלל. אגב - משטרת הפמיניזם הוא ביטוי ששמעתי ממך גם כשנפגשנו ואני לא מקבלת אותו - לו היתה משטרת פמיניזם, לא היה מתנהל כאן למשל דיון.

 

[אורין קיי]

הגדרתי את הפמיניזם ואת הפמיניסטיות

שלי, נובעת אך ורק מהתבוננות פנימה וחוצה, באופן אישי ופרטי ואז, בגריפה, באופן חברתי. משטרת פמיניזם? - אינני חשה כך. ח.ב.ה. יכולה ואף רשאית לבנות את הפמיניזם שלה והוא יכול להיות שונה משלי, וכך את, היפטיה וכך כל אחת אחרת. עד הרגע בו, עקב פרשנות פרטית, אני נתקלת בנכונות ובשכנוע העמוק, שאכן, קיימת אפלייה כזו או אחרת, והיא "נחוצה" או "נכונה". הפמינזים שאני מחזיקה בו, טוען לשיוויון. קודם כל של נשים בחברה המורכבת מנשים וגברים. אח"כ, פונה הפמיניזם הזה שלי ומתבונן בנשים לעומת נשים. גם שם הוא, הפמיניזם שלי, רוצה שיוויון. המוסריות, הטבועה ביסוד הפמיניזם שלי, אינה יכולה להפוך איפה אחת לאיפה אחרת. ואם הנשים האחרות הן בנות עם אחר, הפמיניזם שלי אינו יכול ליצור חיץ או לשנות את מילות השיר שלו. אם אותה אשה אחרת, שמתפללת לאל אחר, שלובשת בגדים אחרים, תרים עלי נשק להורגני, הפמיניזם שלי ילך לנוח ואני, האדם, אעשה כל מאמץ להרוג אותה תחילה. שיוויון הוא שיוויון, גם מול המאבק לחיים. אבל, אינני יכולה לתמוך או להיות שותפה, בפועל או בשתיקה, לדיכויה של אשה או לדיכויו של גבר, רק בגלל עניינים פוליטיים או דתיים (שהם כידוע, סוג מסויים של פוליטיקה). עם זאת, אינני רואה את עצמי חייבת, לפעול פעולה גשמית כלשהי, למען הצגת דעותי בפומבי. כשאני קוראת את דברייך, אינני רואה בהם דעות שונות או אחרות מאלה של ח.ב.ה. או שלי, ולכן אינני מבינה את הכותר של הודעתך.

 

[hypatia]

מדוע אני מרגישה נרדפת

מכלול של גורמים - ביניהם אישיותי, הרקע המשפחתי שלי ועיסוקי בפילוסופיה - גרמו וגורמים לי להיות בעמדת היחידה בסיטואציות רבות מספור, ומאז שאני זוכרת את עצמי, חשבתי באורח שונה מהסובבות/ים אותי. אני רגילה למצב הזה, ולעובדה שלעיתים קרובות אין ביני לבין בנות שיחי הסכמה. דווקא עובדה זו חידדה, אני סבורה, את יכולתי לראות נושא או בעיה ממספר נקודות מבט, ולהעריך את היתרונות והחסרונות שבכל עמדה. הבעיה מתחילה, עבורי, כאשר מראש, עוד לפני שמתפתח דיון עמוק, א/נשים אחרות עושות דה-לגיטמציה להנחות המוצא שלי, לעמדותיי ולרגשותיי, וזאת בעקבות תפיסה מונופוליסטית על האמת ועל המוסר. ולצערי הרב נתקלתי בגישה זו, בין היתר, באוניברסיטה, בפאנל בתמונע ולאחרונה, גם בפורום זה. ההנחה שאינני איש/ה מוסרית בגלל שאני מחזיקה בדעות ימניות, זהה עבורי מבחינת הדוגמטיות, היוהרה, החד-מימדיות והמונופוליסטיות שבה, להנחה שאינני יכולה להיות פילוסופית בגלל שאני אישה, שאינני יכולה להיות אשת-מחשבים טובה בגלל שאני אישה, ושאישה דתיה איננה יכולה להיות פמיניסטית. כשבאתי לפאנל בתמונע חשבתי לתומי שאני באה לשמוע, ואולי להשתתף, בשיח פמיניסטי שעניינו נשים. הדבר היחיד ששמעתי היה קול אחד, גברי (כולן דיברו בלשון זכר), שדיבר על ה"כיבוש המשחית". קול כזה הוא לגיטימי בעיני, ורבות מחברותי לאורך השנים דיברו בקול דומה. אולם לא התעוררתי מוקדם בשבת בבוקר כדי להאזין לו, אינני מוכנה לקבל את המשוואה הבלתי-מעורערת שפמיניזם=שמאל, והרגשתי חוסר כבוד בסיסי ודה-לגיטמציה חריפה לכל עמדה הסוטה מהקו הזה. בנוסף, אחת מהנוכחות בכנס ביקרה את חזותי ה"נשית" ואת חוסר נכונותי להגדיר באופן חד-משמעי את נטיותי המיניות. בטווח של מספר שעות, אם כן, התפתחה בי תחושת נרדפות קשה על רקע עמדותיי בנושא ימין-שמאל, המראה שלי וזהותי המינית. נעים מאד. גם בפורום זה, ומתגובותיהן/ם של משתתפות אחרות/ים אני מסיקה שאינני היחידה שחשה כך, קיימת אווירה של תקינות מפלגתית, שכל החורגת ממנה, היא בהכרח "לא מוסרית" ו"לא פמיניסטית". אני הגעתי לפורום במטרה להחליף דעות ורגשות, וכדי להיטען בכוחות לניהול המאבקים הבלתי נמנעים ביומיום. לא הגעתי כדי לשמוע, עד כמה אני, או א/נשים אחרות, פגומות. לתגובות מסוג זה אני זוכה בהרבה מקומות אחרים. והטענה שלא קיימת "משטרת פמיניזם", ולכן תחושת הנרדפות שלי היא כנראה בעיה פסיכולוגית פרטית שלי, רק משעתקת את הדה-לגיטמציה שגורמת לי להרגיש נרדפת. בשם רעיונות נאצלים נעשו הרבה מעשי עוולה. ואם זהו המצב, אני מעדיפה לשמור את כוחותי המוגבלים למאבקים, שמבחינתי הם נחוצים יותר.

 

[טל קר]

אני רואה הבדל בין הדוגמאות שהבאת.

יש הבדל בין לא יכולה להיות פילוסופית או אשת מחשבים בגלל שאת אשה שאז מסתמכים על תכונה מולדת, לבין לא יכולה להיות איקס תוך הסתמכות על דעה נרכשת. כי לא בחרת להיות אשה מבחינה ביולוגית, נולדת לתוך זה, אבל כן בחרת אם כן או לא להחזיק בדעה מסוימת. אני גם לא מסכימה איתך שכולן בתמונע דיברו בקול גברי זכר. יהלי-השש וחנה ספרן בהחלט לא דיברו בלשון זכר. גם שולמית (?) ומאיה (? ככל שעובר הזמן זכרוני תחורר בנוגע לשמות) לא. אמנם אצל חלק מהדוברות ,בעיקר הראשונות, לא כ"כ הבנתי איך היותן נשים מתקשר לדעותיהן, אבל זו זכותן הלגיטימית. כפי שזכותך הלגיטימית להחזיק באמונה אחרת. גם אני לא מקבלת את המשוואה הבלתי מעורערת שפמיניזם=שמאל, ואין לי מושג מי ביקרה את חזותך הנשית ואת חוסר נכונותיך להגדיר באופן חד משמעי את נטיותיך המיניות, דחיפת האף הזו חמורה מאוד בעיני. עם זאת, לא כל חוסר הסכמה הוא בגדר רדיפה. תראי, נשים שונות מגלות חוסר סובלנות לדברים שונים. אני למשל לא סובלנית לדעות שוביניסטיות וגם לא סובלנית לדעות הומופוביות וגם לא סובלנית לדעות גזעניות. אני לא חושבת שהדעה שהאישה/השחור/ההומוסקסואל/הלסבית היא נחותה היא באותה רמה של הדעה שלכולם מגיע שוויון. כלומר לא אצלי. בנקודה של ימין/שמאל המצב לא כזה חד, אבל יש כאלו שעבורן הוא כן. בכל אופן אני חושבת שהביטוי עצמו של "משטרת פמיניזם" מהווה דה לגיטימציה מסוימת. רק שאין לי מושג למי ספציפית. כי מי אלו שמהוות את משטרת הפמיניזם? מה זה בכלל חוץ ממיחוס או כינוי גנאי יחד עם הפמיניסטית הצרחנית? צריך לעשות הפרדה לדעתי בין בעיה מערכתית לתקרית נקודתית. אין לי מושג מי העירה לך על חזותך הנשית או על סירוב לומר את נטיתך המינית. בכל אופן הבעיה היא אצלה, לא אצלך. אין לך מה לחוש נרדפת. כנ"ל בנוגע לשילוב פמיניזם ושמאל. יש כאלה שחושבות שזה הכרחי, יש כאלו שחושבות שממש לא. ושתי הדעות לגיטימיות, ע"ע הודעתו של עופר בנושא. לא כל פעם שלא מסכימים איתך או מנסים לשכנע אותך בדעה שנוגדת את דעתך את צריכה להרגיש נרדפת. את צריכה להרגיש נרדפת לדעתי כשמגבילים את צעדיך. כשמתערבים לך במה להאמין ובמה לא.

 

[hypatia]

הלגיטימיות של הרדיפה

כפי שציינתי, אני בדר"כ מחזיקה בדעות לא-קונבנציונליות ו/או בשילובים לא-קונבנציונליים של דעות מקובלות. ובעקבות ניסיון עשיר באיוש עמדת ה"חריגה", אני יודעת להבחין היטב בין מצב בו א/נשים אינן חולקות עמי את דעתי, ועם זאת מכבדות אותי ואת הלגיטימיות שלי להחזיק בעמדתי השונה, לבין מצב בו עמדותיי א-פריורית מוקצות מחמס מאוס, וכפועל יוצא גם אישיותי. מאחר שאני פמניסטית מוצהרת כבר שנים רבות, א/נשים רבים שאלו אותי לאורך השנים, על מה אני מתלוננת ועבור מה אני נלחמת. זאת משום שלדעתם, כבר לא קיימת כלל אפליה. ומרביתם, גם לאחר שניסיתי להסביר ולהמחיש את עמדתי, סירבו לקבל את דברי ורגשותיי. לטעון שתחושותיי והפרשנויות שאני נותנת לחוויותי, אינן קבילות, היא עמדה בעייתית מאד, וצריכה לקחת בחשבון, שקשה מאד להיכנס לנעליים של מישהי אחרת, העוברת חוויות שהדובר/ת כנראה לא חוותה. מניסיוני, ההבדל העיקרי שמצאתי בין רדיפות מסוגים שונים, היא במידת הלגיטימיות של הרדיפה. למשל, באחד ממעוזי השמאל הישראלי, בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת ת"א, בה שהיתי 10 שנים, אין זה לגיטימי לרדוף ערבים/ות ולסביות, אך זה לגיטימי להתייחס בסקסיסטיות לנשים ולרדוף ימנים/ות. האכסיומה שם היא ש- ימין=פשיזם. א/נשים הרי צריכים הגדרות חד-משמעיות, המתכנסות רק לאחד מהמחנות הקיימים - ה"טובות/ים" או ה"רעות/ים". הגדרות כאלו פוטרות אותם/ן מהצורך להשקיע זמן ומחשבה בבחינה "תמימה" ככל הניתן של א/נשים ודעות, ומאפשרת להם/ן לשפוט ולסדר את המציאות באורח מיידי וללא כל התחבטויות. הבעיה שהיתה לאישה בכנס עם נטיתי המינית, לא התבססה על חוסר נכונותי לחשוף אותה, אלא על חוסר נכונותי להגדיר אותה כ"או-או". ואת הביטוי "משטרת הפמיניזם" הגיתי בעקבות חוויותי מדימיוני הקודח (או שאולי קראתי אותו לפני שנים ואינני זוכרת זאת), ובוודאי שאינני מנסה להטיל דופי בכל איש/ה המגדירה עצמה כפמניסטית. אני מאמינה שכל אחת צריכה לבדוק את עצמה ולנסות לשנות את עצמה וסביבתה הקרובה, לפני שאנו מנסות לתקן בתים של א/נשים אחרות, המגלמות, עבור חלק מאיתנו, את כל השלילה שבעולם.

 

[אורין קיי]

ההגדרה "משטרת הפמיניזם" אינה

מובנת לי, עדיין. היות ולא נכחתי בפגישה הנ"ל, איני יכולה לחוות דעה על מה שהתרחש שם. איני יודעת עד לרגע זה, מה אומרת ה"ימניות" שלך. אישית אינני לצד זה או זה - פוליטית. אני רוצה לחיות את החיים הקטנים שלי, שלא יירו עלי מימין ושלא ישחטו אותי משמאל. לא מענין אותי מי רב עם מי, מענין אותי שאוכל לקום בבוקר, לנסוע העירה, לעבוד עד הערב ולחזור הביתה וזה מבלי שאצטרך ללבוש קסדה ושחפ"ץ. אם אני נזקקת לטיפול בבית חולים, או צריכה לעבור את הכביש, ואינני יכולה לעשות זאת, זה בשבילי סימן שמישהו מתנכל לזכויותי הבסיסיות כאדם. וממש לא מענין אותי אם המישהו הזה הוא פרט או כלל או מדינה או כת. אם דעות X של מישהו Y טוענות שאינני יכולה לעשות זאת, ואם אני יהודייה או ערבייה או אמריקאית שחורה או סינית מיותרת, אז אני נגד. לא רק נגד, אלא באגרופים ופטישים ושאר כלי מלחמה. אשמח להיפגש עם הימניות שלך כמכלול דעות, שעד עכשיו לא פגשתי, ואשמח להיפגש עימך כאדם. רק אמרי לי, האם זכותנו להגיע לבית חולים, גדולה מזכותה של איזושהי אשה אחרת. ובענין נטיות מיניות: לי יש דעה כי כולנו רב מיניים. דעה מאד לא מקובלת על כל הצדדים. אז מה? זה מזיז לי מה שאחרים אומרים עלי ועל דעותי? זה מביא אותי להיכנס או לא עם מישהם למיטה כזו או אחת? מה איכפת לי מה חושבים עלי כל זמן שלא זורקים אותי לכלא עקב מחשבותי אלה?

 

[אורין קיי]

ועוד - רדיפה, כל רדיפה שהיא

או דיכוי, או ניצול, או מניעה ממישהו אחר להיות רק מה שהוא ולפי צרכיו, היא תמיד פאשיזם. גם כשהנ"ל מופנה נגד חיות, עצים, אדמה וכד´. כדור הארץ הזה, היה יכול להיות גן עדן אמיתי לולא השתלט עליו המין הקרוי "אדם".

 

[חנה בית הלחמי]

שמעתי את הדברים וקוראת אותם שנית

ואני חושבת שזה ראוי לדיון בפני עצמו, כי המקום אולי הוא מקום אחר - המיצוב העצמי, מידת ההזדהות של נשים עם הממסד סביבם ו/או מידת ההזדהות ושיתוף הפעולה הנדרשות על מנת להגיע לעמדות כח והשפעה, גם אם חלק מהעניין הוא פגיעה אפשרית במטרה עצמה. ולמה לדיון בפני עצמו ? כי אני רואה אצלך, אצלי, אצל אחרות את תהליך התובנה הפמיניסטית שהופך הרבה דברים שקורים סביבנו למובנים יותר ואהודים פחות, מבחינת התהליכים הסוציאליים-זכרניים שבהם. השאלה מאיזו נקודת מוצא עלינו להגיב - של זו שרואה הכל או של זו שרואה אבל עושה את עצמה כאילו היא לא כדי להגיע לעמדה חזקה יותר שתאפשר לה אז אולי להגיד ולהשפיע בו זמנית ? ואלו שהגיעו לשם, האם הדפוס של השקטת הראייה ממשיך אצלהן כי הפך להרגל ? כנראה שכן....ואולי לא ?

 

[חנה בית הלחמי]

חנה - ברוכה הבאה לפורום ובהצלחה

אני מקשרת את הודעתך לפורומים נוספים, ברשותך.

 

[אנדר וויגין]

גם זו שיטה להתחיל בדיאטה

 

[augustus]

משטרת הפמיניזם ושאר הירקות

או קיי, בואו נעשה סדר בדברים, ואני חייבת למספר את הסעיפים למרות חוסר חיבה לשיטה באופן כללי: 1. אני לא מבינה מדוע אלה החושבים שאין שום קשר בין נושא הכיבוש לנושא הפמיניסטי מטריחים את עצמם פעם אחרי פעם בתגובות להודעות בנושאי מאבק נגד הכיבוש. לא נראה לכם שיש קשר? תמצאו שרשראות אחרות. לצד הדעה הלגיטימית שלכם, קיימת אסכולה פמיניסטית שלמה המקשרת בין דיכוי לדיכוי. לא יכול להיות שבפורום הפמיניזם לא יהיה ביטוי לאסכולה הזאת; 2. אחת ההודעות, שהשוותה בין קיפוח נשים לבין "קיפוח" ימנים, גרמה לי להרים את הגבה, אבל טל הסבירה את עצמה כ"כ יפה שהחזרתי את הגבה למקומה. צודקת טל, וההשוואה בין קיפוח לפי תכונה מולדת לבין התנגדות לדעה היא בעיני דמגוגיה, סליחה אם זה נשמע בוטה, מבטיחה להשתפר. אם כבר רוצים למצוא עוד מגזר מקופח בגלל התייחסות קבוצתית לפי תכונה מולדת, תחשבו על הערבים; 3. לא הבנתי מה מבקשות המלינות על "משטרת הפמיניזם". לפמיניזם אין אסכולה אחת מוסכמת, אין הגדרה אחת מוסכמת. התוצאה היא, שתחת כנפי הגדרה אחת שוכנות לפעמים דעות שונות ואף מנוגדות. לפורום עשויה להצטרף כל מי המגדירה עצמה כפמיניסטית. וכאן, היא מוזמנת לשתף את כל השאר בתפיסתה. לפי תפיסתה של פמיניסטית ימנית, קידום מעמד האישה יכול להיעשות במקביל לדיכוי עם אחר (בהנחה שהמצב מצדיק את זה). אני סבורה, שמכשול העיקרי בדרכו של המאבק הוא הגזענות, כלומר נטייה לייחס למגזר שלם את אותן התכונות. לכן, אני חושבת שגישה המאפשרת לשלם לאישה פחות כי היא פחות מוכשרת ושואפת לפחות (הוכחה: מספר עצום של נשים הן מזכירות וזבניות), היא אותה גישה שמאפשרת להרעיב כפרים פלסטינים שלמים כי בין תושביהם יש טרוריסטים. אז מה אם כמה ייפגעו שלא בצדק, בגדול השיטה נכונה. מבחינתי, פמיניזם מהסוג הזה הוא לא יותר מדרך אידיאולוגית לרפד את התחת הפרטי שלי, והוא לא יביא לפתרון, כי כל עוד התייחסות על בסיס קבוצתי נותרת לגיטימית, כל מה שנוכל לקבל זה עוד עצם שיזרקו לנו פה ושם. אבל אני לא רוצה עצם, אני רוצה שוויון. רוצה חברה צודקת. לכן, הפער ביני לפמיניסטית ימנית הוא בערך כמו הפער ביני לשיח נסראללה. זאת דעתי. וזכותי להביע אותה בפורום הזה. וגם זכותה של חנה להביע את דעתה. לא נראה לכן? תביעו דיעה הפוכה; 4. דרך אגב, לו הייתה קמה תנועה נגד החזרת השטחים, שהייתה מצדדת במתן אזרחות וזכויות שוות לכל תושביהם, הייתי מסתפקת בלומר שאני לא מסכימה אתם, אבל לא דוחה בשאת נפש כל אפשרות שיש ביני לפמיניסטית כזאת משהו משותף.

 

[אפרת@הבית]

../images/Emo45.gif