שביתת רעב

[חנה בית הלחמי]

../images/Emo45.gif

 

[אורין קיי]

אוגוסטוס יקרה, להגיד שאני שמחה ../images/Emo24.gif

לראותך כאן, זה לצמצם לאפס את הרגשתי. הלו ושלום וברוכה. בענין ימין ושמאל, הכרתי שתי "ימניות", שהן מודעות לסבל של האזרחים, בעיקר נשים, בצד ההוא, והן מוחות על כך לפני מי שפעיל בתחום, באזור מגוריהן, שהוא בתחום הקו הירוק - ובכוונה כך. מכאן אפשר להסיק, שיש עוד אנשים המגדירים את עצמם שייכים לימין, אבל אינם במאה אחוז עם הדעות שהרוב מכירים כדעות "ימניות". גם בכיוונים פוליטיים, קיימים זרמים ופלגים ומיגזרים, הנוטים לכיוונים שונים עד רבים, בדיוק כמו בפמיניזם.

 

[augustus]

לצקצק בלשון זה לא מספיק

אם תגידי לי, שאלה שהכרת היו מוכנות, מתוך מודעותן לסבל, לדרוש אזרחות ישראלית/מדינה עצמאית עבור פלסטינים תושבי השטחים, אחזור בעצמי מהגישה הסקפטית ואתנצל. אבל אם הימניות שהכרת, שהיו מודעות לסבל, הצדיקו את המצב "כי אין ברירה", לא אשנה את דעתי, כי מבחינתי לא מספיק לומר "כמה נורא, כמה חבל" כדי להיקרא אדם הומני.

 

[אורין קיי]

לא, הן לא הצדיקו, והן חושבות

שההתנחלויות הן אסון, אבל הן שומרות את הדברים בחוג מכרים מצומצם, כי, הן מפחדות מתגובה אלימה כלפיהן, כלפי ילדיהן וכלפי המשפחה שלהן בכלל.

 

[מירי,]

פמיניזם ושמאל וימין ופוליטיקה......

הבעיה היא שנעשה חיבור חד ערכי בין פימיזם לשמאל ליציאה מהשטחים - ומי שלא מאמינה שכל הדברים הללו נכונים ´איך היא יכולה להלין על מצב הנשים?´ אז עניי עירי קודמים ואני דואגת לביטחון שלי ושל בני ביתי (נו...אז אני מרפדת את הטוסיק הכבר לא גדול שלי...) אני פמיניסטית ושמאלנית בדעותי הפולטיות אבל אין הרבה קשר בין שני הדברים אלה שני דברים נפרדים שאני מאמינה בהם! (הייתי שמלאנית הרבה לפני שהיגדרתי עצמי כפיניסטית ואני מכירה לא מעט שמלאניות שאין ביניהן ובין פימיניזם ולו גרגיר אבק!). ובין הביטחון שלי ויקירי לבין היותי פמיניסטית הרי שהבטחון קודם (לא יעזור לי להיות פמינסטית מתחת למציבה), ובמקום להשקיע כל כך הרבה אנרגיה באחרים יש המון - אבל ממש המון מה להשקיע בנו הנשים... כמו הגברים גם אותן נשים אומרות שזה הנושא הרלוונטי היחיד....

 

[מירי,]

אני מוכנה להצטרף אליכן...

רק מה , אתן או בני זוגכן תיקחו חופש כשאני ובן זוגי נאלצים להפסיד ימי עבודה כי עקב המצב הביטחוני כאן מערכת החינוך מושבתת, כשאני אאחר הביתה בגלל חדירה מגבול הלבנון שעל יציאה משם המון נשים נלחמו (ואל תגידו לי עכשיו שקט , כולם יודעים שזה השקט שלפני... אנחנו חוששים מתי ייסתיים הלפני), אחרי שתבטיחו לי שביציאה מ ש הכל יהיה כאן שקט , אחרי שתצרפו אליכן נשים ערביות שיישבתו רעב בצד השני נגד הפיגועים שמתבצעים נגד יהודים... להמשיך או שהכוונה הובנה? ורק שיהיה ברור לגמרי - אין לנו מה לעשות שם ! אבל להוציא את הצבא משם זה לא הפיתרון!

 

[חנה בית הלחמי]

אני מברכת על כל מילה

(חסרת לנו LATELY, אגב) - אלא שלא יהיה כל פתרון כל עוד האופציה הצבאית זמינה לאילו שגודלו בביחת הגידול הישראלי-צבאי-זכרני, עם האצבע על ההדק. רק מרי אזרחי יעצור אותם ויושיב אותם לכסא הדיונים, וזה יהיה המרי ליציאה מהשטחים. המרי הזה לא יבוא מתוך שיתוף פעולה עם השיטה הקיימת אלא מתוך הצעת שיטה חלופית - והנשים מציעות אותה, על אפם ועל חמתם של אלו שמנסים ומנסות לעשות דה לגיטימציה לגישה שהן מייצגות. ה"כשלון" של לבנון היה לטעמי כי לא נתנו להן ליצור חלופה מלאה, כי הן רק נשים ולא גנרלים. ה"כשלון" של הנסיגה מלבנון היה ניצחון גדול בכך שהוריד את מספר ותדירות ההרוגים במאות אחוזים. נצחון הגישה הנשית על הזכרנות המפעפעת באזורנו.

 

[הדס (אמבר)]

לשבת ליד שולחן הדיונים זה נהדר

כדאי רק שיהיה מישהו לשבת איתו, אחרת אנחנו מדברים רק בינינו לבין עצמנו (וגם זו גישה שוביניסטית טיפוסית שמאפיינת את השמאל לא פחות מהימין). ומי שמצהירה שהיא רק אישה ואמא, שלא תתפלא אם כך יתייחסו אליה.

 

[augustus]

זאת שמצהירה שהיא רק אישה ואמא

מין הסתם, גם אין לה בעיה שיתייחסו אליה כך. וגם לי אין בעיה שיתייחסו אליה כך. אני רק לא רוצה שיתייחסו כך גם אלי, כי אישה אחרת קיבלה החלטה כזאת בשביל עצמה. זה בדיוק המאבק שלנו כאן, שלא יתייחסו אלינו כקבוצה הומוגנית, אלא כל אחת תקבל התייחסות אינדיבידואלית לפי שאיפותיה וכישוריה. אני ממש לא מזדהה עם נשים שחותמות על עצומות בתור "נשים של", למען האמת זה נשמע לי אפילו דבילי, אבל מצד שני אין לי שום זכות לדרוש מהן להציג את עצמן שונה ממה שהן, מתוך הנחה אוטומטית שחברה גזענית-שוביניסטית לא אמורה ללמוד להפנים שלא כל הנשים אותו דבר.

 

[חנה בית הלחמי]

יש כמה התארגנויות (סתם הבהרת פרטים)

למען השירשור וכותבותיו: היות והן בראשיתן - לא בהכרח יש חיבור ביניהן. הארגון שסיפרתי לך עליו שכתובת האימייל שלו היא "wife" משהו, הוא אחד. אלו שכתבו עליהן ב"הארץ" הן אחרות. גם קואליציית הנשים (שאי אפשר להגדירה כלא פמיניסטית בשום מדד) תומכת בסרוב. ונשים - עדיף להן לצאת מתפיסת עולם עצמאית ו/או נשית מאשר גברית. "אשתו של" נכלל בתפיסות הגבריות, לפחות לטעמי. "אמא" - לא. כי מה לעשות - נשים יולדות. מי שתוכל להוסיף פרטים מדוייקים מאלו שנתתי אני כאן - תבורך.

 

[מירי,]

לגדול עם האצבע על ההדק....

לא חשוב מה הן אמונותי , לא חשוב מה הן דעותי - הרי שהביטחון שלי ושל הקרובים לי הם לפני הכל ומעל לכל! ואין לזה קשר להיותי פמיניסטית או שמאלנית או חילונית וגם אם הייתי ההפך בכל אותם דברים..... להוציא את צה"ל משטחי A - זה אחלה דבר אבל החיבור של זה להיותי אמא הוא נוראי כי בכך אני מקדימה את היותי הומניסטית להיותי אם ולדאגה שלי לבטחון ילדי , ד"א גם אם היו בגיל צבא, פתרון צריך למצוא ועד שלא מוצאים פיתרון לא יכולים להגיד "להוציא את צה"ל משטחי A" ואז מה? מה אמרתי בכך לילדי?? מה אני אומרת בכך על עצמי? אנחנו צריכות (יחד עם צריכים) להלחם למציאת פתרון! אבל לצאת בסיסמאות כאמהות , בלי להבטיח את ביטחון ילדינו לדעתי אנחנו רק מכשילות את עצמנו..

 

[אורין קיי]

שלום מירי ושלום על כולנו,

מזה שנה וחצי, רמת ההכנסות שלי הולכת ויורדת וכיום מתקרבת לאפס. כן, אני גרה במקום שחוששים להגיע אליו, והאנשים כאן, נמצאים במצב דומה לשלי, כך שגם מהם לא צומחת הישועה. וכאן = תחומי הקו הירוק. וכשאני מגיעה לתל-אביב, אני מקבלת טלפון בהול מבני, לרדת מהאוטובוס ולעלות על מונית ומיד. וכשאני יוצאת פעם ב.. לשבת על כוס קפה עם חברה, אני נתקעת בשיירה למשך שעה עד שעתיים, בדרך שאמורה לארוך 10 דקות!!!. למה? כי יש מחסום. לפני שבוע, ירו על מכוניות של מכרים שלי. לילה קודם, באותה שעה, נסעתי אני באותה דרך, שהיא שגרתית לחלוטין. מחר, אסע שוב. מקווה להתראות. אינני יודעת מה הפיתרון, אני מאד מסתייגת מכל הדעות המושמעות לאחרונה על "צריך לעשות כך" ו"לא צריך לעשות כך". בכל אופן, ברור לי שמה שנעשה עד כה - לא הביא פתרון חיובי כלשהו. ובקשר לנשים ערביות, רובן נמצאות תחת מרות הגברים במשפחה, ועקב כך, הסיכוי שיבואו לשבות נמוך. אבל יש הרבה הרבה נשים (וגם גברים) ערביות שמאד רוצות לדבר ולעשות שלום. מה חבל שקולות המלחמה משתיקים אותן.