שבוע טוווווווב
לכל הלחוצים - נרגעתי מיום חמישי... בשבת התחלתי להסתכל על הכוס המלאה של המפגש, למרות שעדין אני חושבת שהיה לי יום די נאחס: * הכרתי אנשים חדשים * נוכחתי שוב לדעת שיש לנו מנהלים נפלאים * בגלל שבבוקר עבדתי ובצהרים לא הייתי בבית, לא הספקתי לקרוא את העיתונים ביום חמישי ולשם שינוי - היה לי מה לקרוא בשבת! * מהרגע שיצאנו מהקניון עד שעלינו לאוטובוס, היה קורע ומצחיק בטירוף (בזכות ליעד ורבקה, שהם שרוטייייים, וגילת - שהיה כיף לדבר איתה, ודניאל וקרמבו שהתבלבלו ביני לבין רחלי, ואיך ש***** ** *** (המבין יבין)) אבל הכי חשוב - למדתי לקח למפגשים הבאים (ולא דווקא הלקחים שאתם חושבים). ועכשיו - משו חשוב באיזה מבט אתם רואים את המפגשים? אם אתם רואים בזה הזדמנות לפגוש 2-3 אנשים, וזהו, לא יותר קל לעשות "מפגש משולש" או משהו דומה, רק של החברים שלכם? או שאולי אתם רואים את זה כמוני, כמפגש גיבוש? או שאולי אני היחידה שרואה את זה ככה, ולכן התאכזבתי ממה שהיה? מה דעתכם שבמפגש הבא, במקום לעשות סתם "מפגש" נעשה "ערב גיבוש"? נעשה על האש (הפעם באמת!) תהיה פעולה והפעם נקשיב (בפעם שעברה שלחנו לגילת, פעולות גיבוש ממש ממש חמודות ומשעשעות, שאמורות להתאים לכל הגילאים) וכל אחד יבוא בגישה של "להיות עם כולם" ולא "להכיר רק את החדשים" ו"לדבר עם החברים שלי בלבד". כמובן שאני לא מצפה שכוווולם ידברו עם כווווולם, אבל עם יש פעולה מתוכננת, ארוחה משותפת כשכולם יושבים ביחד, ולא במסעדה שחצי מהאנשים לא מצאו מקום, ושלפני כן כולם ישתפו פעולה בהכנה - חלק יחתכו את הירקות, חלק יעשות על האש, חלק יכינו פיתות... ככה לא יצא מצב שאנשים יהיו בצד, או ירגישו לא שייכים, כי הפעולות יכללו את כולם, ויתנו לאנשםי הזדמנות לדבר וללמוד אחד על השני! בכל מקרה, זה תלוי רק בנו, אם נשתף פעולה או שנבוא בגישה של "אני וחברי בלבד". מה דעתכם?