עונה לעצמי כי מתה לספר לכן
שהאיש שלי חזר בלילה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני מאושרת, קלילה, רגועה, חופשיה. כבר שעתיים שאני לבד. לבד. לבד. הילדים, הכלבים, כולם הלכו מהבית. כבר שעתיים וחצי שאני נטולת כל אחריות. מעבר לזה, אחרי עבודה מורכבת עם עצמי (וגם תודות לזברה הכתומה שכתבה לי כמה דברים חכמים במסר. כבר אמרתי לך שיש לך כמה נקודות ממני בגן עדן, נכון?), החלטתי להשאיר מחוץ לעצמי את הקינאה והכעס על האיש. זהו, פרקתי את זה לרסיסים, צרחתי עליו קצת בטלפון והשארתי את הכל בחו"ל. אתמול, לפני שהלכתי לישון, כשהוא היה בדרך למטוס, כתבתי לו מכתב אהבה כמו שלא כתבתי לו כבר הרבה שנים, השארתי לו את זה על השולחן במרפסת כדי שימצא עוד לפני שהוא נכנס הביתה והלכתי לישון רגועה ומרוצה. בחמש בבוקר קיבלתי חיבוק גדול (טוב נו גם עוד דברים.......) ובבוקר קיבלתי גם המון מתנות. אין כמו בגדים מ-H&M, בושם, נעלים ושוקולד כדי להשכיח מאישה את כל הצרות שהיו לה. הדבר הכי טוב שקרה בשלושה שבועות האלה הוא שירדתי חמישה קילו במשקל (המשקל מראה 7 קילו אבל לא נשקלתי באותו משקל אז אני מקזזת שנים). זאת הירידה הראשונה שלי במשקל ואני מאושרת עד הגג. השבוע מתכננת לטפל סוף סוף בדניאלי שלי, שקצת הוזנחה לאחרונה. נרשמתי איתה לחוג של מתפתחים ביחד כמו זה שעשיתי עם תומר בזמנו. חייבת לקחת אותה לטיפת חלב כי לא ביקרנו שם כבר 3 וחצי חודשים ואין לי מושג כמה הקטנה שוקלת. חייבת לתת לה חיסון. וחייבת פשוט חייבת להצליח לתת לה בקבוק. כבר כחודש שאני מנסה וזה לא הולך. ניסיתי את כל השיטות אבל הבעיה היא שאני לא עיקבית מספיק ונכנעת מהר מידי. אני גם מתכעסת עליה על כל הנושא הזה מאוד בקלות ומאבדת סבלנות. ילדה מתוקה אחת, שהקושי היחידי שהיא מייצרת זה ההצמדות הבלתי נלאת שלה לציצי שלי, ואני כועסת על זה ולא מסוגלת להכיל את זה. אז אני גם כועסת על עצמי וזה מעגל כזה מטומטם. בקיצור, חייבת להצליח עם הבקבוק לטובת שתינו. אבל הכי חשוב, אני צריכה לקבל החלטה סופית בעניין עבודה מסויימת שעומדת על הפרק. חייבת לשבת עם עצמי ולהחליט כי זה לא יכול להמשך ככה. ההתלבטות הזאת אוכלת אותי. זהו. תורכן.
