זה ממש לא אותו דבר
אם תיקח את קפריסין למשל:
המדינה הלאימה את הבנק, אבל במקום לשלם את כל הכסף - החשבונות העשירים יקבלו רק חלק מכספם.
לעומת זאת במשבר הבנקים שהיה בישראל בזמנו היה ברור שלבנקים יש שווי מסויים, אז הנזק מההלאמה התקזז עם הרווח מהמכירה.
הפקת הלקחים גרמה לכך שהמרווחים שהמדינה לוקחת בפיקוח מספיק גדולים כדי שיהיה ניתן לתפוס כשלים לפני קריסה.
השקעות הנוסטרו למשל (הימור על שערי מטבע, מניות, ונדל"ן) נחשבו בעולם כנכסים לגיטימיים לפני המשבר, ובארץ נחשבו מסוכנים או כלל לא נספרו כנכסים.
בבנק - הכסף שלך רשום ככסף של הבנק (לצרכי "הדפסת כסף"), והבנק מבצע איתו השקעות שונות כאילו הוא שלו. גם אם זה כסף שיושב בעו"ש.
בחברות השקעה - הניירות רשומים על שמך בבורסה, והחברה מספקת בעיקר יכולת מסחר. אז קריסה תסכן את המזומן שיש לך בחשבון, ותפחית את הנזילות לתקופה מסויימת, ורוב ההשקעה נשאר מוגן.
לכן הצורך בהתערבות ממשלתית - קטן יחסית.
והכסף מוגן יותר מאשר בבנק.
כל חברות הביטוח חייבות להיות חלק מקרטל הביטוח הבינלאומי, אחרת הן מסוגלות לבטח רק בסכומים נמוכים.
למשל - אם יש רעידת אדמה, חברות הביטוח מסוגלות לספוג נזק מסויים (לפי המזומנים שנצברו אצלם ורצונם לסכן את אותם מזומנים), אבל אף חברה לא מסוגלת לממן את כל הנזק בעצמה.
אז כל חברת ביטוח מחליטה עד איזה סכומים היא מסוגלת לבטח, ונזקים גבוהים יותר מועברים לקרטל הביטוח (ואז החברה לא מרוויחה עליהם).
כמובן - שחברות הביטוח מעבירות לקרטל הביטוח את דמי הביטוח המתאימים - כדי לקבל את אותו ביטוח.