שאלת השבוע- Things are gonna change

[שוקו פריך]

שאלת השבוע- Things are gonna change

שאלת השבוע(יים) שלנו היא דוקא פוסט הופעה שכזו, אבל את המחאות תשמרו לעצמכם

. ובכן, לאחרונה התאהבתי קצת בSpring Haze אחרי שאף פעם לא שמתי עליו ממש. בעיקר בגלל ההופעה, וזה קרה גם עם קרוסיפיי ועוד כמה, אז השאלה שלי להפעם היא כזו: האם בעקבות ההופעה השתנה היחס שלכם לטורי ולשירים שלה? מה אתם חושבים עליו עכשיו שלא חשבתם קודם, בנוגע להופעות שלה, ליחסי הציבור, לכל ההפקה והמסביב. האם יש שירים שהתחלתם לאהוב יותר או פחות? אם כן, אילו שירים ולמה? ובכלל כל סיבוב אחר שנפל עליכם מאז ההופעה. חפירות יבואו טוב. חג שמחוש!

עוצב באמצעות תפוז-פד

 

[רעוּת]

תמותי וכו'.

אני חושבת שמאז ההופעה אני אוהבת את טורי יותר

אבל זה נראה לי בגלל ה-M&G יותר. שהיא היתה נחמדה וזה. ובקשר לשירים- זה דווקא גרם לי להתחבר יותר לשירים שגם ככה הייתי מחוברת עליהם, כמו ווינטר ו-LE ופרש'ס וג'ופיטר ועוד כמה. שירים שלא התחברתי אליהם קודם זה לא ממש שינה את היחס שלי אליהם, אבל יש כמה שמזכירים לי באופן מובהק את ההופעה

כמו ביג וויל ובאונסינג, אני לא יכולה לשמוע אותם בלי לחשוב על זה

וגם את בליס התחלתי לאהוב ממש, וגם את פייריטייל, למרות שאהבתי אותם גם קודם. כי זה מזכיר לי כשהיא אומרת "another kind of bliss" או "a sorta fairytale with you" ואני לוקחת את זה אישית. נגיד, באמ פי, יש לי את בליס ובלאק דאב ופייריטייל ברצף, ואז זה ממש מזכיר לי את ההופעה ואני מתה (and i died but i thanked her, can you believe it). וגם שזה ממש עושה לי עצוב להיזכר בהופעה וב-M&G כי אני רוצה שוב, ואני מרגישה שיש מלא דברים שלא מיציתי או שלא הייתי מחוברת מספיק, ואם זה היה עכשיו אז אולי הייתי ממצה יותר טוב. אז אני חושבת שמגיע לך למות בעינויים על זה שגרמת לי להיזכר בזה עכשיו, אולי אני לא דרמה קווין כמו נועה ולא אתחיל לבכות או להתעלף בצעקות של "אמג אמג LE אני מתה" בכל פעם שאני שומעת את השיר, אבל זה שאני דד אינסייד לא אומר שאין לי רגשות

 

[shiray]

לא יכלת לסמן טריגרים עם התפוז-פד הזה שלך?!

האמת שהתחלתי לכתוב, ויצא שחפרתי ברמות קשות ביותר, אז אני אתמצת את זה, אחרי שדשתי ביני לביני במה שיש לי להגיד. אז ככה, מבחינת השירים אני מרגישה ששירים שאהבתי קודם, אז עכשיו אני ממש ממש אוהבת אותם. הם מן עברו קפיצת מדרגה מבחינתי. תכלס אם רומן היה מתחיל עם הדירוגים שלו לפני ההופעה, יכול מאוד להיות שהדירוגים שלי היו שונים. בעיקר של LE... אהה וכמובן, גם בלס יקפוץ לו בכמה שלבים נכבדים, אחרי שהוא היה דוגמה מובהקת לשיר שפעם לא כזה התחברתי אליו.. לא הייתה לי בעיה איתו, אבל הוא גם לא קפץ לי לראש כשחשבתי על שירים שנאי אוהבת במיוחד. עכשיו כשאני שומעת אותו אני לא יכולה שלא לחשוב על השניה לפני, כשאמרתי לליבי "טוב די, עכשיו אני לא מצלמת. אני יושבת ומתמסרת למוזיקה", ואז איך הגיעה האינטרו והשיר ואני בוכה כמו ילדה קטנה חסרת מעצורים... עדיין כשאני שומעת את השיר הזה אני לא מסוגלת לשיר בקולי קולות ברקע כמו תמיד. השיר הזה קיבל אצלי מעמד מיוחד בזכות ההופעה. וגם כמובן שירים שפחות אהבתי, פתאום קשה לי להגיד עליהם משהו רע. זה לא שבאונסינג עבר משיר שהייתי מעבירה ברוב המקרים, לשיר האהוב עליי בADP, אבל אני פחות מעבירה אותו, וכשאני שומעת אותו אני אוטומטית נזכרת בהופעה, אחרת אני שוב מדלגת עליו די בקלות.. אני לא מאמינה שגם עכשיו אני חופרת מלא. שתהיו בעניינים- קודם זה היה הרבה יותר נורא. ביחס לטורי, זו הייתה הנקודה שהחפירות הגיעו לשיא מטורף, אז אני ממש אשתדל. הנקודה המרכזית שלי פה הייתה שפתאום טורי הפכה אצלי ממישהי הכי רחוקה שיש. מישהי לא נגישה בעליל, שהרגשתי שהיא באמת הייתה הפסקול של תהליך ההתבגרות שלי וליוותה אותי בשלבים גדולים בחיים שלי, אבל היא תמיד נשארה הלא-נגישה הזו, שהיא טו-מאץ' בכלל כדי שהיא תעבור לסטטוס אחר. ופתאום לקלוט שהיא הגיעה לארץ כדי להופיע לנו, ושהיא יצאה ודיברה איתנו שעתיים בחום!!! שהיא צחקה מהחולצה שלי וכתבה לי הקדשה שהתייחסה לשם שלי! שהיא חשבה מה לכתוב לי רק אחרי שדיברנו (עאלק דיברנו...) ושגם בהופעה עצמה הייתי כ"כ קרובה אליה. כמו שבחיים לא חשבתי שאני אהיה. וכמה פחדתי להתאכזב יא אללה... אבל במקום זה היא פשוט עמדה בכל הציפיות הלא-אנושיות שהצבתי, ואפילו מעבר לזה... וזה מן משהו מדהים כזה שאנשים מבחוץ לא קולטים. איך מישהי ששנים הסתכלת עליה בהערצה ושמעת אותה מלא והיית מדמיינת איך זה לראות אותה, פתאום ראיתי אותה וגיליתי שהיא עוד יותר מדהימה ממה שחשבתי... אז ברור שעכשיו אני עוד יותר מתה עליה! ועכשיו אם אני פתאום מגלה בדיליי עוד משהו נוראי שקרה לה, זה עוד יותר כואב לי. משהו מוזר ומפגר, אבל ככה זה. לגבי ההופעות- זה משהו ששמעתי עליו שנים... שההופעות של טורי הן ה-דבר. שזה רולרקוסטר רגשי כמו שאי אפשר לחוות, ככה שזה לא שהופתעתי מכמה ההופעה הייתה טובה, אבל ברור שהופתעתי מהקהל המדהים ומכמה טורי התלהבה מאיתנו, ועכשיו אני לא יכולה לשמוע שיר מההופעה בלי להזכר בהבעות פנים שלה, בנגיעות במיקרופון, בהצבעות על הקהל, בקריצות למאט וג'ון.. ולגבי יחסי הציבור, זה מורכב, כי קשה לי להתעלם מהפער העצום בין הרושם שנוצר אצלי מההופעה בארץ לבין מה שקורה בארה"ב. בארץ הכל נראה לי מלא בכוונות טובות (למרות שהכרטיס עלה 400...), גם כמה שהתבאסתי על הסיפור עם השורה הראשונה, הבנתי שטורי רצתה לפנק את המעריצים שלה. חבל שסמיתי לא זכר איך חלק מאיתנו נראו... לעומת זאת אבל, מה שקורה בארה"ב עם הVIP באמת שתסכל אותי ונראה לי שמשהו שם לא בסדר. שאם לא הייתי בהופעה בארץ, הייתי חושבת שכל העסק מסריח לגמרי... תמוה לי הפער העצום הזה בין להיות שעתיים בשמש ולחלק כרטיסים לשורה ראשונה האוט אוף דה בלו לבין ההכרח לקנות כרטיס ב150$ כדי להיות בM&G (אפילו הכרטיסים ב100$ לא מספיקים), וכשאין VIP כנראה שאין בכלל M&G... אז נכון ששם לא יגיעו רק 100 איש, אבל נראה לי שיכלו למצוא פתרון אחר אם היו רוצים... אני לא מאמינה שזה עוד אחרי שניסיתי לתמצת... אני חסרת תקנה.

 

[noosh]

טוב נו

שירים: האמת שאני לא חושבת שיש שירים שלא אהבתי ועכשיו אני כן אוהבת. אני יותר אוהבת את Bouncing ואת Big Wheel, אבל זה כי הם מזכירים לי את ההופעה. את השירים שהיא נגנה שם אהבתי בכל מקרה, הכל היה פי מאה יותר עוצמתי בהופעה, ופי מאה יותר חזק ומפיל, אבל זה לא שינה לחלוטין את היחס שלי לשירים, אולי רק העצים אותם בשבילי עכשיו. הופעה: האמת שלא היה לי מושג איך זה להיות בהופעה של טורי. אני חושבת שפשוט לא חשבתי על זה לפני כן, כי זה היה נראה לי לא הגיוני. ציפיתי להמון וקיבלתי יותר, הרבה הרבה יותר, קיבלתי יום מושלם וזה בגללה ובגלל כל מי שהיה שם, אבל כההופעה בהחלט התעלתה על הציפיות שלי. טורי: טוב. לא יודעת. כאילו אני אוהבת אותה, ממש, אבל עכשיו אני אוהבת אותה הרבה יותר כי לפגוש אותה היה משהו שונה לגמרי, זה היה משהו שאפילו לא העזתי לחלום עליו. ולגלות שהיא כזאת מקסימה ושבאמת אכפת לה, שהיא מקדישה את הזמן ואת האנרגיות, לראות איך היא מתייחסת לשירים שלה, למוזיקה שלה, איך היא עולה על הבמה ולא מבצעת שומדבר בבנאליות, להפך, היא נותנת הכל, היא לא מוותרת והיא לא מתפשרת. היא עדיין מצליחה להגיע למקומות האלה בתוכה שמוציאים את פרשס או קרוסיפיי, שהיא מנגנת כבר 15 שנים. היא תמיד הייתה שם בשבילי ותמיד אהבתי אותה, לא בתור בנאדם שהכרתי ממש אבל בתור מישהו שליווה אותי, הערכתי את הכנות שלה והערכתי את האומץ ועוד מיליון דברים, אבל עכשיו התווסף לזה עוד משהו, מימד יותר ריאלי. אולי כי זה ירד מגובה של מישהי-וירטואלית לרמה של מישהי שיכולתי לחבק ולדבר איתה. ושהסתכלה לי בעיניים כשעשיתי את זה, שלא הסתכלה לצדדים. אז עכשיו התווסף הגעגוע. שזה גם מטופש כשחושבים על זה, כאילו, אני כותבת ועם כל מילה אינ חושבת לעצמי "יו איזה גרופי, מה נסגר, לא מתאים לך", אבל זה קצת אחרת, אני חושבת, אני לא יודעת. מה שמצחיק זה, שאחרי ההופעה היה לי הרבה יותר קשה להקשיב לה. היה איזה שבוע בלי שום שיר (חוץ מהקטעים ביוטיוב, שתכל'ס זה הכי חותך, אבל גם מזה לא יותר מדי), ולאט לאט התחלתי לחזור לדברים שהיה לי יותר קל, ולא לאלבומים שלמים אלא לשירים בודדים, עד שהצלחתי להקשיב לכל ונוס (הראשון, להופעה אני עוד לא מקשיבה) ולסקארלט ול-FTCH, אבל זה קשה לי, אני ממש לא מסוגלת. יש שירים שאני בכלל לא יכולה להקשיב להם, יש כאלה שרק במצבים מסויימים, יש כאלה שזה עוד יחסית בסדר. אתמול ניסיתי להקשיב ל-UTP ולא הייתי מסוגלת, אני פשוט לא מצליחה. אני חושבת שההופעה טלטלה אותי בכאלה רמות של מעבר למוזיקה, של לחבר אותי למקומות ואישיוז שהיו בפנים ונשמרו דחוקים איפשהו, היא קצת הוציאה את זה החוצה. והיא יותר מדי קשורה לדברים עכשיו, ובכלל עם כל מה שאני עוברת מאז וכל התקופה הזאת, זה כואב מדי להקשיב לה, יש דברים שהיא פשוט אומרת מדוייק כלכך או מתגעגע כלכך שזה יקבור אותי אם אני אנסה.

 

[שוקו פריך]

לא צריך. אל תענו ../images/Emo46.gif.

טובוש. נתחיל עם הדברים שהם לא מוזיקה. "טורי כלבה"- פתאום זה כל כך כאב שהיא מופיעה באוסטרליה. כאילו. את ממשיכה בחיים שלך, ומה איתנו? זה אולי נשמע פתטי, אבל זה באמת כאב. נראה לי שעד הרגע שהיא באה לא הערכתי את החשיבות שלה עבורי. בהתחלה זה היה "ברור! טורי! אני מתה עליה

" ואז שבקושי הצלחתי לדבר איתה ורק רעדתי איזה 10 דקות אחרי, זה הפתיע אותי. כנראה שזה היה הרבה יותר. כוסית על שחבל!- הכל היה כל כך מושלם. מהרגע שהיא נחתה בארץ היא הייתה נראית כמו סופרסטאר, עם השמלה השחורה והכל היה במקום וההליכה הקלאסית והדיבור השקט כאיל היא מלכת אנגליה.ואיך שהיא מופיעה והכל עוצר בשבילה וכולם נדהמים איך היא זקנה ועדיין שווה. אבל היה בזה משהו מרוחק. היה בזה משהו נורא מהקוצע, עד שהיא באה לM&G הרגשתי כאילו היא באה לעשות עסקים. רציתי טורי עם ג'ינס עד החזה וגופיה מג'וייפת ושהיא תהרוג אותי בלופים כמו ביוטיוב וקיבלתי סוג של ברי מעקרות בית נואשות (רק עם פסיכיות אחרת וקצת יותר סקס) וזה היה הקטע שהבנתי שהיא התבגרה, המחשבה שלה התבגרה, העשיה שלה התבגרה. זה ניכר בהכל וזה נורא מרוחק בשבילי. ברור שנאיבי לצפות ממנה לכל השגעונות האלו אחרי שהיא עברה שלב בחיים שלה, אבל לפחות היא עדיין עושה מה שצריך עם הספסל של הפסנתר. Witing on sunday to drownnnnn- כמו שאמרתי בהודעת הפתיחה. פשוט התחלתי לאהוב בטירוף את ספרינג הייז, וקרוסיפיי. וגם קצת יותר את השירים מADP, למרות שפרט לבאונסינג וסיקרט ספל הם לא נחרטו בזכרוני כחלקים אחרים בהופעה. אני חושבת שפשוט האהבה לכל שיר העצימה בכלל הפרטםי הקטנים שהיא הכניסה כמו הפתיחה השונה של סורטה פירייטייל שעדיין מתנגנת לי בראש. היא יודעת לעשות מוזיקה, והיא יודעת לעשות אותה דינמית ואני חושבת שבהופעה גיליתי הרבה שירים מחדש. Why don't you stay a while with me?- אתמל דיברתי עם רז על אייסיקל ופתאום הרגשתי שטורי לא שלי יותר. אני חושבת שמאז ההופעה קשה לי הרבה יותר להרגיש קשורה למוזיקה שלה באופן אישי כל כך כמו שהיה פעם. כי פתאום זה הפך להיות משהו של כולם. פתאום כולם מכירים וכולם אוהבים ולכולם יש שיר כזה שכואב ושיר כזה שעושה כיף. ואז מתחילים הקונצנזוסים והכל נורא מטשטש את החיבור האישי שלי איתה כי זה כל כך קולקטיבי פתאום. לחלוק אותה עם אמפי פארק שלם. זה כאילו שכמה שהיא התקרבה, היא התרחקה פי שניים, כי כל עוד היא הייתה אצלי בסטריאו היא הייתה שלי.

 

[יוצרת עננים]

בקיצור חבל שהיא באה בכלל ../images/Emo46.gif

 

[שוקו פריך]

מה פתאום. היא חתמה לי יפה ../images/Emo189.gif.

 

[boy for pele]

רק בעקיפין

בתקופה של ההופעה התחלתי לשמוע דיסקים שלה מחדש בתדירות גבוהה, נחשפתי לדיסקים שלא נחשפתי אליהם קודם, גיליתי את הפורום הזה. כל זה באופן עקיף קשור להופעה, וככל הנראה היחס שלי השתנה, אבל האם זה קשור לאיך שהשירים נשמעו בהופעה? כנראה שלא. ההופעה לא גרמה לי לגלות דברים חדשים שלא הכרתי בשירים שהכרתי, ורק בזכות ההופעה (והפורום) נחשפתי לSeaside, שהוא לדעתי שיר מעולה. לגבי יחסי ציבור, אין לי בעיה עם עניין המויות והבלוגים מסביב לאלבום האחרון, אני חושב שעל האמנים למצוא דרכים יצירתיות להביא את עצמם למעריצים בעקבות התפשטות האינטרנט (ראה ערך טרנט רזנור). מה שכן, אני מאוכזב ממסחור ההופעות של טורי בסיבוב האמריקאי שלה. הייתי מעדיף לא לדעת את זה.

 

[rfranko]

מממ... מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?

ואי, הרבה השתנה - וכלום לא השתנה המון זמן כל כך רציתי שהיא תבוא, וכל כך רציתי שלא (ושרון יעיד על החפירות בנושא) לא רציתי שהיא תגיע וכלמיני פקצות יתפשו את המקומות הטובים באמת,(מישהו פה היה באלניס בקיסריה וזוכר מה היה שם עם ריטה?) וכל אחד פתאום ימות עליה ועל המוסיקה שלה וכל הבולשיט ןהצביעות הזו העדפתי לראות אותה בחו"ל - וזה מה שעשיתי אבל בלב בפנים נורא רציתי שתגיע לפה, וכל הופעה שהייתי בקשתי ממנה להגיע ובסוף זה קרה ואפילו שהיו לי את הכרטיסים ביד, לא האמנתי, עד הרגע האחרון שזה באמת קורה וזה היה מדהים אינלי מושג כמעט איזה שירים היו אני לא זוכרת את הפליליסט בכלל אבל זה בכלל לא משנה. זו הייתה ההופעה הכי טובה שלה שראיתי. ויש לי רזומה. זה היה יום מדהים עם M&G מן המשובחים שנערכו וההופעה, הו ההופעה המדהימה, היא לא מחקה את החיוך מהפרצוף כל ההופעה וגם אני לא הופתעתי כל כך לטובה מכל הארגון מכל האנשים וממנה בכלל אם בכלל זה אפשרי אני אוהבת אותה עוד יותר וזה לא סותר את זה שהיא כדברי בוס 'כלבה' שהולכת להופיעה בשדות זרים היה אותו ערב חיבור מדהים בינה לבין הקהל שלא היא ולא אנחנו נשכח כל כך מהר ועוד דבר. עד לפני 4 חודשים, חשבתי שאת אוהבי טורי בארץ אפשר לספור על יד אחת אני שמחה מאד שנתקלתי בפורום הזה ובאנשים הנהדרים שבו כן אתם זה טוב לאהוב אותה לבד - ועוד יותר טוב ביחד תודה למי שחלק איתי ונתן לי לחלוק איתו את השריטה על הג'ינג'ית הזו יו זה נשמע כמו הספד או מכתב פרדה - זה ממש לא אף אחד מאלו. סתם רגשנית

 

[רעוּת]

רינת ../images/Emo16.gif

 

[יוצרת עננים]

../images/Emo18.gifאני לא חושבת שבעקבות ההופעה

זה היה קורה מתישהו, אבל ההופעה פתאום שמה לי את זה מול העיניים. ההופעה הייתה מדהימה ומרגשת וחוויה שלא אשכח. אבל כמה שבועות אחרי האופוריה פתאום שאלתי את עצמי אם באמת חזיתי בטורי, או ב"אחותה הגדולה", שדומה לה ומוכשרת כמותה, אבל זו לא היא, האישה שאני אוהבת ומעריצה. כלומר, לפני ההופעה, כשחשבתי שלעולם לא אראה אותה גם ככה, לא באמת היה אכפת לי אם טורי תמשיך להופיע או לא ואם האלבומים שלה הולכים ויורדים ברמתם. פשוט שמחתי שיצא לי לשמוע את המוסיקה שלה ומה שיש לה לומר, ויש לה המון אלבומים גם ככה. טורי תמיד נשארה אותה אחת - האישה על העטיפה של BFP. עכשיו כשראיתי אותה, איכשהו יש לי את ההרגשה שראיתי את הקריקטורה של טורי. או אפילו טורי איימוס מבצעת קאברים לעצמה לבקשת הקהל. היא מאד משתדלת - לקלל, להיות פרובוקטיבית, להיות כוסית ולתת הופעות מושקעות - וזה מצליח לה. כאילו, אנחנו צרחנו את הפסקול של החיים שלנו באותו לילה, אבל בעצם גם טורי עשתה את זה. השירים האלה הפכו לקלאסיקות שלה, לפסקול חיה, אבל זו כבר לא היא, זה מה שהיה פעם, שירים שנכתבו ועכשיו היא שרה אותם כי הם פשוט חלק מהרזומה שלה. טורי הפכה לפחות "אלוהית" בשבילי. היא לא היפיפיה בתוך הקופסה או זו שמניקה את החזיר. היא אמא עם פאה בחליפת נצנצים, ודי פלצנית. זה די מובן שאני אזדהה יותר ואוהב יותר את הבחורה החייכנית מLE מאשר את האמא שמדברת בשקט על ג'ורג' בוש. ואת השירים שלה אני אוהב לנצח, כי הם שלי.

 

[שוקו פריך]

אוף אני כל כך מסכימה ../images/Emo4.gif.

 

[shiray]

מה? אני משמ לא מרגישה ככה

אולי אפילו ההיפך. אני כן מסכימה לגבי זה שטורי השתנתה, ושהיא לא כמו שהיא הייתה לפני 15 שנה, אבל מי נשאר אותו דבר 15 שנה?! זה בלתי אפשרי, ודווקא בהופעה בארץ טורי הראתה לי שהיא השתנתה פחות ממה שחשבתי. לפני ההופעה כל הקטע של הפאות נראה לי הכי מגוחך בעולם, אבל ברעננה באותו יום כ"כ לא היה אכפת לי מזה. פתאום קלטתי איזה שואו הבחורה יודעת לתת, והטור הזה מדהים ברמתו וחלק מזה נזקף לזכות הקונספט של הדמויות לדעתי. חוץ מזה שלא יודעת, אולי אם היינו מקבלים טורי מתקרחת זה היה הרבה יותר מדגיש את השינוי וזה שהיא בת 44, מאשר שהיא עם פאות... דווקא מה שהפריע לי לפני ההופעה, הרבה פחות הפריע לי אחריה. כנ"ל לגבי החיבור לשירים- כ"כ פחדתי בתחילת הטור, כשעוד לא קיבלנו סטליסטים מאירופה, שהיא הולכת לבצע בעיקר שירים מADP. לא בגלל שאני מאלו שלא אוהבים את האלבום, אלא פשוט בגלל שהרי אני מכירה אותה שנים, ואני לא יכולה לדמיין הופעה של טורי בלי לשמוע את ה-שירים שהיו הפסקול שלי (ושלה ושל כולם כאן). כשהתחילו להגיע הסטליסטים נרגעתי, אבל התחלתי לפחד שאולי היא כבר לא מתחברת אליהם כמו פעם, והיא סתם עושה אותם כי היא יודעת שזה מה שהקהל רוצה. אבל רק ברעננה נוכחתי לגלות שהיא עדיין מתחברת אליהם, וזה עדיין חלק ממנה, למרות שהיא עברה מאז הרבה. הרי ככה אפשר להגיד על כל טור שלה- מהרגע שהמוזה באה אליה והיא כותבת את השיר בטיל, עדיין עובר המון זמן מאז אותה חוויה ועד הטור שבו היא שרה את השירים, כבר אז היא מתחילה להתרחק קצת מזה ולעבור עוד דבירם, והיא עדיין מתחברת לשירים... ולראות בהופעה הזאת שהיא יכולה לתת לנו פרשס מעולה עם גירלללל מכל הלב, וLE ווינטר מדהימים.... זה דווקא עודד אותי. לגבי הבנאדם הפלצני- אני לא יכולה להסכים פחות, וזה היה אחד החששות הגדולים שלי. כ"כ פחדתי שהיא תגיע ותתבצר לה במלון ותצא לM&G רק כי היא תרגיש חייבת ותהיה איתנו ממש מעט וזהו. פחדתי שהיא תהיה מרוחקת, כי אין מה לעשות, פיתחתי ציפיות מטורפות בראש במשך השנים. ואז היא באה ויצאה אלינו באמצע הצהריים בחום מטורף, עם שמלונת אדומה חמודה, עם חיוך שלא יורד מהפנים, עם כפכפים וכותבת את השירים שמבקשים על היד שלה ומכתימה את כולה בטוש במקום להביא דף... היא דיברה איתנו שעתיים, והסתכלה לכל אחד בעיניים. היא הראתה לנו שהיא מתרגשת מאיתנו וכשאנחנו מצחיקים אותה והודתה כל הזמן על האהבה, ונתנה לי תחושה מעולה, למרות שיצאתי סתומה. דווקא פה לדעתי היא הכי הפתיעה לטובה בעולם, והכי הראתה שלמרות שעברו 15 שנה מהאלבום הראשון, למרות שהיא חייבת לדעת שיש המון אנשים בעולם שאוהבים אותה, והיא יכלה כבר ממזמן להפוך לסנובה, היא הכי לא בעולם. אני לא אומרת שאני לא מסכימה איתך עם זה שטורי השתנתה, כי זה טבעי לחלוטין, אבל אצלי דווקא ההופעה גרמה לשינוי הזה לא להיות קיצוני כמו שחשבתי לפני ההופעה. וזה שעכשיו ממש אכפת לי אם טורי תמשיך להופיע או לא, נובע מזה שהאהבה שלי אליה גדלה עוד יותר בזכות ההופעה, ושנשארתי עם המון טעם לעוד..

 

[behappy]

לגמרי../images/Emo13.gif כ"כ כ"כ מזדהה עם מה שכתבת

 

[יוצרת עננים]

אני נהנתי נורא בהופעה

אבל אני מעריצה טורי אחרת, לא משנה כמה ארוך הגירל שהיא עושה. הגיבורה שלי היא לא זו שהגיעה לישראל. לא שזה בכלל לא משנה עכשיו, הרי טורי היא לא שלי ובכלל לא מכירה אותי, לא זו שמלפני 15 שנה וגם לו זו מהיום - אחת לא קיימת והשניה נמצאת באוסטרליה... ולא שההופעה הייתה לא טובה ומהוקצעת ואנרגטית, וכל שיר נשמע מדהים - אבל זו לא הגיבורה שלי. הגיבורה שלי הייתה ונשארה בתמונות של האלבומים. וזו התובנה שלי בעקבות ההופעה הבאמת מעולה הזו. זה אפילו די מצחיק, כשנועה שלחה את ההופעה מ92 במסר, כתבתי לה שאני מתגעגעת לטורי. היא ענתה שגם היא. ובכלל לא התגעגענו לאותו הדבר.

 

[rfranko]

יו הכפכפי שוק הכרמל שלה, שכחתי מהם בכלל...

 

[shiray]

חחחח כן! זה היה כזה מצחיק!

בכלל, היא הראתה איך היא משלבת קלאסה מטורפת עם פשטות וצניעות שזה היה מדהים... נוסעת באוטו של שוקי ולא בלימוזינה שארגנו לה, ואז כולה יפיופה עושה מסיבת עיתונאים למלא אנשים כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם, ואז מאריכה את המסיבת עיתונאים למרות שטאש בים, ואז באה עם ה11 טון ציוד לרעננה עם כפכפי שוק הכרמל ובגד ים

 

[קלמנטינה מיכל]

מזדהה.

 

[noosh]

פלצנית לא הרגשתי שהיא הייתה

בכלל לא. שונה מ-92, 94, 96, 98? בהחלט, היא הייתה שונה. מבוגרת יותר, במקומות אחרים בחיים שלה? אין ספק. אבל כן הרגשתי (ושוב, אני, זה ממש סובייקטיבי) שהיא ישבה שם על הבמה, או עמדה או לא יודעת מה, והיא מצאה את המקומות להתחבר לשירים גם אם הם לא נכתבו עכשיו. סביר להניח שהיא כבר לא מרגישה האגלי גירל, אבל ה-גייייייייייייררררררררררלללללללללללל שלה היה חתיכת גירל. הוא אולי הגיע ממקום אחר, אבל אני חושבת שכמו שכל אחד מאיתנו מצליח למצוא את פרשס בתוכו (טוב, אולי לא -כל- אחד, אבל הרבה), אז גם היא מצליחה, עדיין. כי מה שאני כלכך אוהבת בשירים שלה, במוזיקה שלה, זה איך שאני מצליחה גם אחרי 6 שנים להתחבר אליה, אפילו אם זה למקומות אחרים או ממקומות אחרים, כי יש שם משהו ששואב פנימה. ואולי גם היא נשאבת, למקום אחר, אבל נשאבת. אני לא הרגשתי שטורי יושבת שם ומנגנת שירים שחלפו זמנם, אינ לא הרגשתי שהיא הד למנגינות של פעם. להפך, אני הרגשתי שהיא חיה, שהיא ממש חיה, שהיא שמה 200% אחוז ממנה שם. כן, אולי 200% של אמא ולא של בת-כומר-מיניקה-חזירים, והלוואי והייתי זוכה להיות בסיבוב של BFP, אבל זה היה 200% של אשה שעברה ועוברת, ומעבירה אותי איתה, ועוברת איתי. ועברה איתי. ואני מקווה שתמשיך לעבור. אני דווקא אוהבת את זה שטורי הפכה לפחות אלוהית בשבילי. כי אני אוהבת את זה שהיא דאון-טו-ארת', שהיא השקיעה בי את הזמן שלה, שהיא באמת הסתכלה עליי כשדיברתי אליה, שהיה לה סבלנות. אני אוהבת את איך שהיא מעניקה גם כשהיא יכולה להיות הכי דיווה בעולם, אני אוהבת את זה שהיא התבגרה והשתנתה ונותנת לי משהו להאחז בו, אני אוהבת את איך שהיא עדיין מצליחה לצרוח שהיא מאמינה בשלום, ביצ', גם אחרי 13 שנים, ולהתכוון לזה, מרגישים שהיא מתכוונת לזה. אני לא חושבת שהיא שרה את השירים האלה רק כי הם ברזומה שלה, טורי בוחרת את הסטליסט רגע לפני ההופעה לפי מה שהיא מרגישה, היא יכולה לכלול גם הרבה שירים אחרים, אבל אני מאמינה שרובם לא שם רק כי הם ברזומה שלה. אני כן מאמינה שהיא הרגישה אותם באותו הרגע, שהם התאימו לה. בדיוק כמו שהיא לא תכננה את סיקרט ספל או כמו שהיא כן תכננה את לויקוויד ולא עלתה איתו בסוף. ובנוגע למשפט האחרון שלך - אני ממש מסכימה, וגם רציתי להגיב את זה למה שגל כתבה. לגלות שהזמרת הפרטית שלך, שהקשר הכי אינטימי הזה נחלק עם עוד 6000 אנשים שהיא הוותה גם בשבילם סוג-של חברה, זה טרנ אוף די רציני. אבל אני מאמינה, באמת מאמינה, שכשאני רועדת ב-it gets so fucking cold, יש אולי עוד מאה אנשים שרועדים גם, אבל אף אחד מהם, אף אחד, לא רועד מאותן הסיבות. ואף אחד מהם לא רועד -כמוני-. ו-זה- מה שעושה את כל ההבדל, זה מה שהופך ומשאיר את טורי שלי, ושלי בלבד. מצדי שכל העולם יחלוק בה, אף אחד לא יחלוק בה איתי ככה, לא כמו שהיא מנגנת לי, לא כמו שהיא שרה לי. כשאני בכיתי שם ב-LE אני משערת שעוד לפחות חמישים אנשים בכו גם, אבל אף אחד לא נזרק חזרה לאותם מקומות כמוני, ואף אחד לא מכיר את השיר הזה כמוני, ואף אחד לא צועק אותו כמוני. ואפילו אני לא צועקת אותו בכל תקופה אותו הדבר.

 

[קלמנטינה מיכל]

איך אני אוהבת לקרוא אותך.