ותודה לאקספלורר המיפגר הזה
וליכולות ההקלדה ההזויות משו שלי בשעות אלה. אניוואי, התעמקתי לי בטורי הרבה יותר אחרי ההופעה. וכמובן שהתחלתי לאהוב יותר שירים מה-ADP שעד אז די הוחרם אצלי ובכלל, רק לאחרונה *באמת* הקשבתי לו. הא, והתחלתי לקרוא את הבלוגים של כל הפיצולים שלה מדי פעם. בתקופות משעממות בעבודה
לגבי ההתמסחרות- יש תעשיית-טורי שלמה כבר מזמן וזה לא חדש לי. אבל, אם אני מרוויחה מההתמסחרות הזו [כשהיא באה להופיע כאן], אז מה'כפת לי
ובאמת נראה שאכפת לה, לפגוש את המעריצים, לדבר איתם, להיות כמעט בגובה העיניים איתם, להצטלם, לחייך.. זה המון. אין הרבה אמנים כאלה וזה נפלא בעיניי ומוחק את הרתיעה או תחושת הניכור שיכולה להווצר בגלל כל ההתמסחרות והתעשייה. כי כשטורי עצמה חותמת לי על HORSES כשאני מגמגמת לה שזה שיר שאומר המון בשבילי, זה משעמותי בעיניי עד כדי כך שלא אכפת לי כמה שרשראות מחולקות עם אלבומי טורי למיניהם [וכרגע אני מרגישה מאוד גרופית ומתלהבת. שויין. ואף מילה על כ--ל החתימות שהיא חילקה לככ הרבה אנשים בטור הזה] מה שנשאר לי זה בעיקר: התחושה הזו שהייתה בהופעה. הרגשתי, באמאשלי לא צוחקת, כאילו בהופעה עצמה משהו גדול ממש בלב שלי נפתח והמון אוויר נקי נכנס לשם. כמה אושר ודמעות וכאב ויופי וחיים שנכנסו בבת אחת ופשוט מילאו בי כל כך הרבה, כשגם אח"כ כשהיה לי קשה ופוסטראומתי ושתחזור כבר נו, עדיין ההרגשה הזו הלכה איתי ועד היום כשאני שומעת טורי זה מלווה אותי=] בקיצור, ההופעה הזו עשתה לי רק טוב, וגרמה לי לאהוב את טורי יותר, ולרצות לנסוע לארה"ב לעוד הופעה שלה
ועוד משו- אני חושבת שזו אחת ההופעות היחידות שהייתי בהן שהרגשתי כזה חיבור עם הקהל. במשך כל היום ההוא של ההופעה הרגשתי פשוט.. מחובקת מכל הכיוונים. כלכך הרבה אנשים טובים במקום אחד

זה היה נפלא והכרתי מלא אנשים נהדרים ולפגוש בנות בגיל שלי שהתחילו להעריץ אותה מתי שאני התחלתי, ואם הייתי יודעת אז שיש מישהי בחיפה שגם קנתה את הקלטת של LE בערך באותה תקופה וגם היא בחורפים של תחילת גיל ההתבגרות מקשיבה לקלטת בלופים ובוהה בעננים וכשיש גשם חורפי שמח כזה היא חושבת על האפי פנטום וכשקשה ועצוב היא חושבת על פרשס, ... נו=] הבנתם את הכוונה. זה חימם את הלב ברמות שלא יאומנו. כי אז, לפני איזה 15 שנה, הייתי כמעט לבד עם המוזיקה הזו. [מזל שרק כמעט] ולאהוב את אותה מוזיקה עם עוד אנשים זה יותר יפה.