שאלת הזוגיות

[limorj]

שאלת הזוגיות

ערב טוב, אני בת 28 וסובלת מאפילפסיה וגידול במוח מזה כ-3 שנים. אני בהתלבטות קשה בנוגע לזוגיות. כמובן שכחולת אפילפסיה אין מישהו שמבין יותר את הרגשת שאר החולים. מה שלא ברור לי הוא מדוע, בגלל היותי חולת אפילפסיה, אני צריכה לצאת רק עם חולים כמוני והאפשרות לצאת עם בריאים נמנעת ממני. אין אפשרות שאדם שאינו חולה ירצה לצאת איתי? האם אפשרות הזוגיות שלי תקפה רק לגבי אנשים חולים? ולא שחלילה, יש לי בעיה עם חולים. זו פשוט תהיה שיש לי. מישהי בריאה אמרה לי היום שאם היתה פוגשת את גבר החלומות, אבל הוא היה אומר לה שהוא סובל מבעיה רפואית כמו שלי, היא היתה מוותרת עליו למרות היותו אופיו המקסים. אודה לכם אם תביעו עמדתכם בנושא כי אני מאוד מתוסכלת מהנ"ל?

 

[qt1]

את צריכה לצאת עם מי שבא לך../images/Emo39.gif

את לא יכולה לחפש אנשים לפי התיק הרפואי שלהם וזה בכלל לא משנה מה המצב הרפואי שלך. מי שירצה לצאת איתך ייצא איתך בגלל האופי שלך בגלל הקסם שלך בגלל החוכמה שלך בגלל הנשמה שלך בגלל מליון ואחד דברים שהושרשו בו מהיום שהוא נולד בבית הוריו, בגלל הגנטיקה בגלל ........ תצאי, תבלי, תהני..... תצחקי, את קודם כל צעירה בת 28 ורק בסוף הרשימה יש לך אפילפסיה שאפשר לחיות איתה עד שיבה מסתבר. לפחות ככה אני רואה את זה...

 

[חייםלוי]

צודקת קיוטי. אין שום סיב שבעולם

שהיסים שלך יצטמצמו רק לחולי אפילפסיה. איפה בדיוק תמצאי אותם? הרי אף אחד לא מכריז אני חולה אפילפסיה. את צריכה לצאת עם מי שאת רוצה ומי שרוצה אותך. לא חייבים להכריז בפגישה הראשונה שיש לך אפילפסיה כי זה באמת מפחיד אנשים. אבל אחרי שמכירים כבר ונשבים בקסם שלך זה כבר לא ישנה אם יש לך או אין לך אפילפסיה. הא ראיה אנחנו כאן אנשים נשואים עם אפילפסיה ובני הזוג שלנו לא ברחו. ואם מישהו בורח הוא ראוי להיות בן הזוג שלך.

 

[ufo11]

חוץ מזה, שאם נאלץ להגיע למצב

כזה בו נחפש רק את חברנו לאפילפסיה, אנחנו נחיה את ה"מחלה" הזו כל רגע ורגע באופן מופרז ומוגזם, דבר שיקשה מאוד על החיים שלנו. כפי שקיוטי אמרה, אין צורך לחפש אנשים לפי התיק הרפואי שלהם..מה שמשנה זה האדם ואופיו ולא אחרת. אני יכול להעיד על עצמי שחברה שלי אינה חולת אפילפסיה ואנחנו כבר למעלה משנה וחצי יחד. כך ש...אין סיבה שזה לא יקרה גם לך ולעוד רבים! בהצלחה והמון בריאות

 

[limorj]

תגובה

היי, אני מאוד מודה לך על העידוד. זה מאוד חשוב לי בתקופה זו. אני גם לא מבינה למה הבעיה הרפואית שלי צריכה למנוע ממני מציאת בן-זוג בריא. אני מתמקדת בכוונה בבריאים כי אני מניחה שלגברים חולים לא תהיה רתיעה כל-כך מבעיתי הרפואית כמו שעלולה להיות לבריאים. לידיעתך, מעבר לבעיתי הרפואית, יש לי דברים נוספים, ולדעתי חשובים יותר, להציע, כמו מנת משכל גבוהה (זו לא דעתי אלא דבר שנבדק במבחן שערכו לי), חוש הומור, איכפתיות, סבלנות וסובלנות לזולת ועוד... מה דעתך על אותה בחורה שאמרה לי שלא היתה יוצאת עם אפילו גבר מושלם אם היתה לו את בעיתי הרפואית? כל טוב לך, ושוב תודה על העידוד.

 

[חייםלוי]

דעתי על אותה בחורה היא פשוטה

היא לא כל כך חכמה ובמיוחד לא רגישה. אף אחד לא מושלם. אין יצור כזה בעולם גבר או אישה. לכל אחד יש פגם כלשהו.

 

[limorj]

תגובה

היי חיים, הבעיה שכמו שאותה בחורה נרתעת מיצירת קשר זוגי עם אנשים כמוני כך קיימים עוד רבים והדבר מאוד מערער את בטחוני העצמי ומדכא אותי. מעציב אותי לחשוב שכמות גדולה כ"כ של גברים ירתעו מיצירת קשר איתי רק בשל בעייתי הרפואית למרות שיש לי הרבה מה להציע מעבר. אומרים "יהללך זר ולא פיך" אבל גם החברים שלי מאוד נהנים מחברתי בשל היותי, לדעתם, אינטליגנטית, מצחיקה, חברותית, איכפתית, סובלנית וקלילה. בשל כך הנושא מציק לי כ"כ. לפני המחלה הייתי "שווה" ועכשיו "מחירי" ירד בשל כך. מי כמוך ודאי מבין מה אני עוברת. אני מודה על העידוד אבל עדיין אני מאוד מתוסכלת. בכל מקרה, שבוע טוב לך

 

[חייםלוי]

אני מבין שהביטחון שלך ירד בעקבות

ה"מחלה" אבל את בעצמך הרי יודעת שבעצם המחלה היא רק עניין חיצוני. את הרי נשארת אותו אדם שהיית לפני כן: אותה בחורה בעלת חוש הומור, אותו קסם, אותה אינטליגנציה ועוד ועוד. את צריכה לעבוד על עצמך (ואף אחד אחר לא יוכל לעשות זאת עבורך) שה"מחיר" שלך לא ירד. את נשארת אותה אחת רק עם בעיה מסוימת וכמו שאמרתי קודם אין אדם שלא סוחב אתו בעיה כלשהי - גם אלה שנראים מלאי ביטחון. תגרדי קצת ותמצאי משהו. אסור לך להפחית מערכך משום שאת קובעת את ה"מחיר" שלך ולא אף אחד אחר.

 

[tropic]

צודקת ב100% !!!../images/Emo70.gif

 

[יפעת 1 2]

מצטרפת לדבריהם של חיים וקיוטי

אוסיף גם שאני לא הייתי רוצה לצאת עם מישהו שלא מקבל אותי איך שאני. ומישהו שלא מוכן לקבל אותך כמו שאת-עם הבעיות הבריאותיות-אינו ראוי לך.

 

[tropic]

שאלה לי אליך

שאלתי היא: איך אתה יכולה לדעת כמה בריא או חולה בן הזוג שלך? הלא עד שלא מעמיקים את היחסים ומכירים טוב אחד את השני לא מיידעים את הבן זוג לדברים אישיים כל כך.....

 

[limorj]

תגובה

מישהי בריאה, יותר מאדם אחד, אמרו לי שלא פייר מצידי לא לידע באינפורמציה כ"כ משמעותית. אני דיסקרטית מטבעי, בכל נושא שהוא אני מאוד סגורה, וודאי לגבי נושא כ"כ בעיתי כמו מחלתי. אני מאוד לא אוהבת את הרעיון לחשוף פרטים אישיים מהר כי גם פרטים שלא קשורים במחלות אני אחשוף אחרי זמן מה ולא ישר. אבל לאחר שהעירו לי על הנ"ל אני לא יודעת מה לעשות כי אני דוגלת ביושר מצד אחד, אבל שומרת על חיי הפרטיים לעצמי מצד שני.

 

[nsheffer]

זוגיות ואפילפסיה

שלום לך לימור גם אני(בת 26) חולת אפילפסיה זה 12 שנים (מגיל 14). ראשית, הרשי לי לחדד לך: הינך אדם כמו כל אדם אחר, וכמו שלאחד יש בעיה בלב, פריצת דיסק, ראיה לקויה ועוד..(ובינינו למי אין בעיות בריאות היום..), לך (ולי) יש אפילפסיה. אני טופלתי בדפאלפט בלבד מהופעת המחלה ולצערי במהלך השנים הגוף התרגל לתרופה וההתקפים החריפו (פעמיים בחודש). מעולם לא הפריע לי הדבר במערכות יחסים מכיוון שמעולם לא התייחסתי לכך כמשהו שיראה פגום בי. הייתי מספרת על כך בחופשיות לבני זוג (על ההתחלה), בעבודה, ובלימודים,ומלאת בטחון עצמי.ומכיוון שאני עשיתי זאת מתוך הבנה ברורה שאין פגום בי כך גם לא חשבו אחרים. לפני כשלוש שנים לא יכולתי לסבול את ההחמרה במצב ומאז אני מטופלת בלמיקטל, ללא התקפים כלל!!! את בעלי ה"בריא" הכרתי בדיוק בתקופת החפיפה, והוא היה עימי לאורך כל הדרך הקשה, בה את אוספת שוב את כל בטחונך העצמי הקיים בתוכך וחוזרת "לחיים". כיום אנו נשואים 4 חודשים ואוהבים יותר מיום ליום. בעלי לא ראה אותי מעולם בהתקף (כי לא היו לי מאז) אך מודע לכך ללא חששות כלל. הטיפ החשוב ביותר הוא: 1. לברר כל הזמן על תרופות חדשות (כמו הלמיקטל ששיקמה אותי באורח פלא) 2. להציג עצמך ולהאמין שאת אחת ככולם. בהצלחה...נ.ש

 

[limorj]

היי

שאלה לי אלייך: איך מציגים את בעיתי לאחרים בצורה מרגיעה כמו שאת עושה? כלומר שלא תשמע נורא. אני מתלבטת במס' תחומים כמו ראיון עבודה, פגישות עם בחורים, חברים אפלטונים וכו'. אצלי יש בעיה נוספת שהיא גידול במוח ממנו חליתי באפילפסיה. אני חוששת שלא אמצא עבודה. תייעצי לי איך לספר ומתי בצורה שלא תבהיל? בתודה מראש, לימור

 

[tropic]

הי לימור

היום נכנסתי לאתר וגיליתי אותכם וגם אני היום הצטרפתי כחדשה. אני עדיין לא חושבת שבתקופה הראשונה של ההכרות צריך להגיד על האפילפסיה. לא לעבודה חדשה, לא לחבר חדש או לכל מקום חדש שאת נכנסת ומכירה. אני עדיין חושבת שזה עניין אישי. וברגע שאת תציגי את זה בהכרות הראשונה זה נשמע כמעין "אזהרה". אני יותר דוגלת בשיטה של - "תכיר ותגלה לבד" והזמן יעשה את שלו. ואם זה מה שיפריד בינכם אז טוב שנגמר. אבל אם את בכל זאת מרגישה שאת רוצה וזה חשוב לך להגיד בהכרות ראשונית אז פשוט אימרי זאת כשאת מרגישה רגועה ומרגישה מספיק פתוחה לדבר על העניין. ותאמיני לי - הכי חשוב לא לעשות מזה "נושא השיחה השבועי" אלא להראות לבן אדם שאת יכולה, מסוגלת, ועושה ה כ ל!!!!! וכך גם יותר יאריכו אותך גם בעבודה וגם הבן זוג. בהצלחה והמשך יום שמח!!

 

[limorj]

היי

ומה לגבי ראיון עבודה? זו אינפורמציה שצריך למסור מכיוון שאם אקבל התקף בעבודה, מה שקורה מדי פעם, זה יבהיל את עמיתי שלא יבינו מה קורה לי, וגם עלול לגרום לפיטורי בשל הסתרתי. לכן אני בדילמה כי זה נושא שלא כדאי להסתיר מבוס אבל איך להציגו בראיון שלו ירתיעו.

 

[tropic]

הי לימור

לגבי העבודה - בראיון העבודה (לקבלת עבודה) אינך צריכה בכלל לומר זאת. כמו שאדם חולה סכרת לא יגיד זאת וכמו שהבוס שאצלו תתראיני לא יגיד לך שעבר ניתוח לב פתוח.(דוגמא). אם את תתקבלי לעבודה, שוב אינני חושבת שאת צריכה ישר להגיד. אבל זה לשיקולך. במידה ויש לך התקפים בתדירות גבוהה , אחד בשבוע או שבועיים ואת מרגישה יותר בטוח להגיד אז תוכלי להגיד את זה לעובדים שנמצאים איתך בחדר, או במחלקה . לעובדים הקרובים אליך פיזית. וכמובן לומר להם בצורה פתוחה שלא יבהלו ולא יעשו שום דבר, להסביר להם שזה משהו שלוקח כ-2 דקות ואז את יכולה להמשיך את חייך כרגיל , העיקר לא לעשות מזה היסטריה. אם קורה והבוס מחליט לפטר אותך בגלל זה, לא לוותר ולהלחם כי זו לא סיבה!!! הלא הוא קיבל אותך כי ראה שכישורייך מתאימים!!!

אף פעם אל תוותרי ואל תראי לצד השני שזו הסיבה לפיטורים או עזיבה!! לא לבן זוג, חבר או מקום עבודה!! אשמח תמיד לענות לך ולעודד אותך בעניין!

 

[limorj]

הבעיה היא

שיש לי התקפים תכופים ולכן חשוב שהבוס ידע שמדי פעם אני "מתנתקת", כמו מרחפת, ולאחר מס' שניות אני חוזרת למוטב ואפילו לא מודעת שקרה לי משהו. לפעמים מספרים לי על התקף שהיה לי אתמול ואין לי מושג על מה הם מדברים. אם הבוס לא ידע על כך הסובבים בעבודה יבהלו בזמן התקף כי מספרים לי שאני נראית מפחיד ולכן אני מתלבטת כיצד להציג את זה בראיון כי אם לא אציג בראיון ההתקף עלול "להציג" את עצמו זמן קצר לאחר שאתקבל. ואז מה אגיד לאחר שיראו אותי במצב שחיצונית נראה מבהיל?

 

[tropic]

הי לימור

אני מאוד מבינה את כוונתך. גם לי יש ניתוקים כאלו ובזמן שעבדתי זה גם היה קורה. אני לעולם לא אמרתי בעבודתי כי אני לא אוהבת לשתף ולדבר על זה. כשהיה קורה לי "ניתוק" וכמו שאמרת זה למספר שניות, מיד הייתי חוזרת לעצמי או שהייתי אומרת משהו כמו "כואב לי הראש" ולא היו נדבקים אלי. גם בזמן שיחה כשזה היה קורה , אני לא נראיתי שונה אלא באותו רגע או שהפסקתי לדבר או שפשוט ישבתי ולא זזתי והבן אדם מולי היה אומר משהו כמו - "את בסדר" וזה היה עובר ועם חיוך הייתי אומרת משהו כמו "סליחה" או "אני לא מרגישה טוב". ובמהלך היום הכל היה כרגיל והייתי ממשיכה עם העבודה ועם כל מה שצריך , ולי היה תמיד הומור בעבודה אז מהר מאוד הכל היה חוזר לעצמו. אבל לפי מה שאת אומרת ו"לוחצת" כן חשוב לך להגיד אז פשוט - במילים פשוטות אימרי זאת ודי. רע לא יהיה מזה. את זה את יכולה להגיד אחרי שאת בטוחה והכל סגור ומסוכם שאת התקבלת לעבודה!! זה חשוב! תצייני שזה לא מפריע לך בעבודה ולא מזיק לסביבה. ואת תראי שאם יהיה לך התקף בזמן העבודה האנשים שעמם תעבדי יהיו נחמדים כלפיך וירצו לעזור . הכי חשוב זה לא לחשוב על זה ובטח שלא להיות מותרדת מזה ולהמשיך הכל כרגיל ולתת לחיים לזרום.

בהצלחה

!!!

 

[limorj]

הביעה היא שבזמן התקף

אני מזילה ריר ובכלל לא נראית כאילו קיבלתי חולשה. אני שאלתי אנשים שאני סומכת עליהם וראו אותי בזמן התקף אם אפשר "לעשות" ממנו חולשה בשל אנמיה או משהו דומה ונאמר לי מהם במפורש שזה לא דומה לחולשה אלא למשהו שונה לחלוטין. אחרת כמובן שהייתי עושה כמוך ומסבירה שאני חלשה אבל זה לא זה ולא נראה כך.