שאלת בנות מתבגרות

[פיית מרציפן]

יקירה כנראה לא קראת את כל מה שכתבתי

כתבתי שאני חולקת איתה חופשי את כל המלתחה שלי כולל תכשיטים בעלי ערך רגשי בתנאי שתשמור ותחזיר. השאלה והתהיה היגיעה כי קניתי אתמול מגפי עור חדשות איכותיות והיא ביקשה ללכת איתן היום לבית הספר בעוד אני רציתי לחנוך אותן בעצמי.. לשמחתי היא לגמרי הבינה

 

[מדומיינת]

נו, ברור שהרצון שלך בעדיפות עליונה.

דברתי באופן כללי, תכלס, לא לגביך. חוצמזה, שום בגד לא יראה עלייך טוב כמו להגיד "אוף, הבת שלי לקחה את החולצה שקניתי שבוע שעבר". כולן בסביבתך יהיו ירוקות מקנאה..

 

[efroch99]

לדעתי צדקת במאה אחוז

לא מניסיון, כי אין לי ילדים, אבל אני לא חושבת שצריך להתחלק בהכל עם הילדים. ואני לגמרי מבינה את המקום של לרצות לחנוך את המגפיים שלך בעצמך! והכי משמח בסיפור, שהבת שלך הבינה וקיבלה. נשמע שיש לכן קשר טוב ופתוח.

 

[מדומיינת]

ולא אמרתי שהיא קמצנית

היא כתבה שהיא נותנת לקחת חופשי, אמרתי שלדעתי אין שום סיבה בעולם לא לתת.

 

[פיית מרציפן]

כנראה שכל אחד מבין את הדברים אחרת

את בהחלט הבנת את הכוונה המקורית שלי אבל כשכותבים משהו צריך לקחת בחשבון שכל אחד מגיע עם עולם המושגים שלו...

 

[nowonder]

איפה הגבול?

למה להשאיל להשאיל לחברות זה "למה מי מת", אבל לא להשאיל לבת זה "קמצנות"? אמא שלי מעולם לא השאילה לי בגדים, כשהייתי נערה לפני שנים רבות, רציתי, והיא סירבה. היום אני מבינה אותה. זה שלה. הבגדים הם חלק מהאישיות שלה. הם אינם סמרטוטים בעיניה, וזה הגיוני לגמרי שהיא תרצה שיהיה משהו פרטי, אישי, ששייך לה. לא את הכל הילדים צריכים לקחת. אם מישהי מחליטה שגבול הפרטיות שלה זה ארון הבגדים שלה, אז ראוי לכבד את זה. ובפוסט שאת כתבת, אין אפילו שבריר של כבוד. למעשה הוא נשמע כמו ילדה קטנה שצועקת "מגיע לי כי אני רוצה".

 

[מדומיינת]

הכל לגיטימי.

לא מדובר כאן בחוק או מוסר, אלא דעה אישית, וכמו חור תחת לכולם יש דעה אישית, אין סיבה לקחת אף דעה באופן רציני מדי.. בעיניי, לא להסכים להשאיל בגדים לבת שלך (בהנחה שהיא תשמור עליהם וכו') זאת קמצנות. בעיניי, בגדים, סה"כ ברמה הפילוסופית אלו סמרטוטים ואני מאמינה בנדיבות, לשמור על בגדים כמו דוד קמצני? פפפ, חבל.

 

[Fun Fair]

בפעם האחרונה

איך הולך הפתגם? "כששלושה אנשים אומרים לך שאתה שיכור, לך לישון" כששלוש כותבות מסבירות לך שתגובתך אינה מכובדת- את מתבקשת להפסיק. בזאת נסגר הדיון בנושא.

 

[ניצת הורד]

ברמה הפילוסופית ..עדיף להיות "קמצנית" כהגדרתך

ולא לתת לבת פריט מסויים ,אם את לא רוצה(מכל סיבה שבעולם, ולא צריך אפילו להסביר) , ולא להיות "סמרטוטה" ולתת בניגוד לרצונך . ואת זה אני אומרת כמישהי שאין לה שום סנטימנטים לבגדים או חפצים, אבל מאמינה שלכל אחד יש זכות להחליט מהי נדיבות ,מה הוא רוצה לתת ומה לא. יש משהו מטורף בעידן הזה שגורם להורים לחשוב שהם צריכים לתת "הכל" לילדים ואין תופעה הרסנית מזו. אגב, אחד הדברים שבאמת מטריפים את דעתי זו הגישה שלמבוגרים אין פרטיות יותר ואין חלקת אלוהים קטנה משלהם. הנקודה הרגישה אצלי היא המחשב בחדר העבודה ,בכל פעם שאנחנו מארחים משפחות עם ילדים, יש טקס קבוע שהאמא או הילד מבקשים "לשחק"במחשב. המחשב עבורי הוא כלי עבודה וכנ"ל גם חדר העבודה ,אולם הגישה הרווחת היא שזה סוג של צעצוע שאני חייבת לחלוק עם הילדים המתארחים אצלי. (כנ"ל גם לגבי אייפון או אייפד) . אז אני מעדיפה שתקראו לי קמצנית ,ואני לא רוצה שיגעו לי במחשב או באייפון או בכל דבר שלא נוח לי ואני לא מתכוונת לספק הסברים מלבד האמירה:"זה פרטי ולא בא לי שתפשפשו או תגעו בזה"

 

[shmickey]

הייתי כל כך עסוקה שם למעלה

ששכחתי להגיב לך לשאלה המקורית

כמו שבטח כבר הבנת, אני ממש לא חושבת שיש לך סיבה להרגיש רעה, בעיני זה לגיטימי ביותר אם לפעמים לא מתחשק, מה גם נשמע שהיא באמת מתוקה ומקבלת את הדברים בהבנה

 

[m i c h m i c h]

אענה גם מכיוון הבת

בתור נערה אמא שלי כמעט אפ'פעם לא נתנה לי ללבוש בגדים שלה, אני קצת יותר גדולה ממנה והיא לא רצתה שארחיב לה אותם, או אהרוס עם כתמים (לרוב בני נוער פחות אכפתיים לבגדים). על תכשיטים אין מה לדבר, היקרים היא תמיד אמרה שכשאגדל היא תתן לי. היום חלק מהבגדים היא נותנת לי , וחלק לוקחת ממני,. אבל התשובות שלה תמיד היו לגיטימיות מבחינתי.

 

[nowonder]

לשאלותייך

זה לא רלוונטי אצלי, כי יש לי שני בנים בבית (ומסיבות ברורות, אני מאוד מקווה שהם לא ירצו ללבוש את החצאיות שלי אף פעם

). אני לא חושבת שאת צריכה להרגיש רע כשאת קובעת איפה עובר גבול הפרטיות שלך.

 

[Zorikit]

לאמא שלי יש סגנון אחר לגמרי אבל אותי חינכו

שבגדים זה דבר פרטי מאוד ואישי ולא מעבירים אותם בין אנשים(אלא אם כן נותנים אותם). אני ואחותי לא קרובות במידות אז מעולם לא החלפנו בגדים, אם רציתי משהו שיש לאמא שלי היא פשוט קנתה לי גם. אני מעולם לא השאלתי בגדים או נעליים לחברות ולעולם לא אשאיל. תכשיטים אמא שלי משאילה לי ואפילו נתנה לי תכשיטים מאוד יקרים שלה במתנה אבל רק היום כשאני אישה ולא נערה. הבגדים שלי הם חלק בלתי נפרד מהסגנון שלי וממני, הם יקרים לי ואני לא ששה לתת אותם לאחרת ולסמוך עליה שתשמור עליהם ובכלל - לא נעים לי לראות משהו שלי על מישהי אחרת. ברחוב אגב אם אראה מישהי באותה שמלה זה דווקא מאוד ישמח אותי, אבל לראות מישהי עם בגד שלי מציק לי. אני מחלקת בגדים כשנמאס לי מהם בכיף לכל דורש, אבל לעולם לא משאילה. כשהייתי נערה זה היה סיוט עבורי. כולכן החליפו בגדים ואני סירבתי. הייתה תקופה שחברה שלי יצאה עם אחי וביקשה ממנו שיביא לה מכנסיים שלי, את המכנסיים האהובות עליי. הוא בתמימותו חשב שהסכמתי וכשראיתי אותה איתם אני פשוט בערתי מעצבים. כשתהיה לי ילדה היא תחונך באותו אופן. לא רואה בזה קמצנות בכלל. זכותו של כל אדם להיות רכושני לדברים שלו.

 

[efroch99]

אני מתחברת לגישה הזאת. ניסחת היטב

 

[efrato1]

אמרת בדיוק, אבל בדיוק, את מה שאני מרגישה.

האמת, שלא חינכו אותי כך. אין לי אחיות ואמא שלי ממש קלילה עם הבגדים שלה (לא שאי פעם ביקשתי אבל היא תמיד מציעה...). אחרי כמה פעמים שהשאלתי, כשהבגד חזר אלי הרגשתי כאילו הוא שונה, כבר לא מתאים לי בדיוק, כאילו תפס את צורת הגוף שלו זו שהשאלתי לה. ברור שזו שטות והכל בראש אבל זה גרם לי לאמר למי שמבקשת ממני בגד: מבטיחה, כשאני אסיים איתו אני אתן לך אותו במתנה. לעומת זאת, כשאני מודדת בגדים של אחרות אני תמיד מרגישה כאילו התחפשתי, ולכן גם פעם לא שואלת בגדים. עם אקססוריז: תכשיטים, צעיפים, תיקים (לא נעליים) זה לגמרי אחר מבחינתי נותנת ולוקחת חופשי.

 

[Booffit]

ניסחת בדיוק את מה שאני מרגישה

כשאני מודדת בגדים של אנשים אחרים- שהתחפשתי, שזאת לא "אני"...וזה מוזר, כי לאחיות שלי אני דווקא שמחה להשאיל את רוב הבגדים(ורק להן, האמת..), אני ממש שמחה אפילו כי מבחינתי אין סימן גדול מזה שהן מעריכות את הטעם שלי, אבל אני כמעט ולא לוקחת מהן,והן כבר שאלו אותי על זה ולא ידעתי להסביר למה. אה, וסליחה על ההתפרצות, אני סמויה פה כבר די הרבה זמן...אולי אצליח להצטרף?

 

[efrato1]

ברוכה הבאה, וברור שתצטרפי

 

[צפרדע שוקולד]

נעליים זה דבר יותר אישי מבגדים

גם אם את משתפת בגדים, נעליים זה שונה - אי אפשר לכבס אותן והן מקבלות את צורת הרגל. אותי לימדו שנעליים זה דבר אישי שלא משתפים באופן קבוע אלא לעתים רחוקות. באותו אופן, כשנפטרים מבגדים מעבירים אותם הלאה, אבל נעליים זורקים (או שמים ליד הפח זבל...).

 

[מ ש ג ע ת פ י ל י ם]

אצלנו חופשי לגמרי

מכיוון שאני מאוד מסודרת והיא הפוכה, היא יודעת שהתנאי הבסיסי הוא שהיא מחזירה למקום או דואגת לשים בכביסה. אם אני מוצאת בגד שלי זרוק אצלה על הרצפה אני מתחרפנת. והאמת שמאוד נוח לי הסידור המשותף הזה. ראשית, אני מודה שמחמיא לי שהיא אוהבת את הבגדים שלי. כמובן שעליה הם נלבשים בצורה שונה, אבל בכל זאת אני נהנית לדעת שהיא מעריכה את הטעם שלי. שנית, זה מאוד פרקטי, כי זה מגדיל לשתינו את הארון בלי השקעה נוספת. כשיש בגד שמאוד חשוב לי שתשמור עליו אני פשוט מציינת את זה. כבר קרה שלא הסכמתי לתת לה חצאית מסויימת לפעילות של בית הספר אבל כן נתתי לה אותה ליציאה.

 

[פיית מרציפן]

הגישה שלנו דומה ונדמה לי שאת היחידה בשרשור

שיש לה מתבגרת ויכלה להבין גם את נקודת המבט שלי ממקום מציאותי. נשמע שגם לכן יש יחסים נהדרים. אנחנו אוהבות להשתובב ביחד ולקנות ביחד ובאמת נוח שיש מלתחה כמעט כפולה ( במכנסיים אנחנו לא באותה מידה היא הרבה יותר רזה ממני) זה בדיוק מה שהסברתי לה לגבי המגפיים שהן לא נועדו לבית הספר. אגב אני לא חולקת בגדים עם חברות אלא רק איתה.