שאלתה של קגומה-

[פיה 61]

זה מתחבר לאגו ורוכשנות

חפצים שיכים לרכושנות ובעלות עליהם . והיקשרות עליהם לכן הגישה הבודהיסטית אומרת לא להקשר לחפצים בכלל לתת עד כמה שאפשר דוקא את החפצים האהובים עליך .. אגו ו אגואיסטיות געגוע חוסר ביטחון ושאלות לפעמים למה עזב אותי בזמן זה ? ואך ממשכים מכאן והלאה ? . זה החסר שקיים ...

 

[kagome10]

אז למה יש כאלו שלא מתאבלים?

או שאתה טוען שאני, וכל החברות הלא לקחניות, כל תרבויות העוזבים הם לא בני אנוש? טאטולוגיה.

 

[גור42]

זה לא יותר טוב מהטענה ההפוכה שאליה את מכוונת

הטענה כאילו כל מי שכן מתאבל (דהיינו - מי שכן מרגיש צער על מה שאבד לו) הוא "לקחן" או שפוּט של החברה המערבית. גם החלוקה החדה הזאת של בני-אדם ל"לקחנים" מול "עוזבים" היא לא סובלנית בעיניי. זה שוב הניסיון הזה לחלק אנשים ל"אנחנו" מול "הם", תוך התעלמות מוחלטת מכל גווני האפור שבאמצע (ותוך רמיזה ברורה ש"אנחנו" טובים יותר מ"הם") ובחזרה לנושא האבל: אנשים הסבירו לך למה הם מתאבלים. הם נתנו לך תשובות אישיות מהלב, ואת ביטלת אותן בהינף יד עם הטענה של "זה לא מה ששאלתי". אבל את לא מבינה, קגומה, שזה *בדיוק* מה ששאלת? הרי רצית תשובה לגבי הרגשות האותנטיים של אנשים אמיתיים, לא? וזה בדיוק מה שקיבלת. מסובך? מלא סתירות (לכאורה)? ממש לא מה שציפית? welcome to the real world. ככה זה כשמדובר בנשמות אמיתיות שכל אחת מהן היא עולם ומלואו.

 

[snoopytush]

אוקיי אני חושבת שיש אנשים שחשוב להם להתאבל

וזה טוב עבורם כי זה עוזר להם לשחרר את הכאב. כשכואב במקום להתעלם מהכאב עדיף לפעמים לשחרר אותו דרך בכי ודיבור על זה הוא משתחרר. לדעתי זה לא בריא להיאחז בכאב אם מתבצרים בו ומסרבים להרפות אחרי שהוא משתחרר זה לא נראה לי בריא כי זה תוקע את מהלך וזרימת החיים. לגבי למה יש כאילו שמתאבלים ויש כאילו שלא? כל אחד שונה ובנוי אחרת ולכן טבעי שכל אחד יגיב אחרת . אולם מאחר שהנורמה החברתית היא להתאבל ( לפחות על אנשים קרובים), אז אולי מנהג ההתאבלות יותר נפוץ בין השאר בגלל השפעת הנורמה הזאת על החשיבה של אנשים

 

[רונית 1411]

אמבולנס המשאלות נשלח אלי במייל

ותודה לשירי ששלחה לי, שלום לכולם אני מנסה לסייע לפרויקט מדהים שנקרא "אמבולנס המשאלות" זהו מודל שהביאו מהולנד ולפיו ציידו אמבולנס בכל הציוד הנדרש כדי לסייע לחולים סופניים להגשים משאלות. אתם לא תאמינו, אמבולנס - יש, מתנדבים להפעילו -יש. מה אין מספיק? אין מספיק שיווק לפרויקט ולכן יש לא מעט ימים בשנה שהאמבולנס עומד בחניה ללא שימוש והמתנדבים נותרים חסרי מעש. מה שצריך לעשות זה לפרסם את המידע בין כמה שיותר אנשים כדי שיסייעו בדברים הבאים: 1. לפרסם את הפרויקט - עיתונות, רדיו, טלויזיה, אינטרנט, העברה בדוא"ל, וכיו"ב. 2. להגיע לבעלי התפקידים המתאימים בארגוני סיוע, ובבתי חולים, שיש להם אינטרקציה עם אוכלוסיה הזקוקה לשירות מסוג זה. 3. לחשוב על רעיונות נוספים לפרסום הפרויקט ולהביא למקסימום שימוש בציוד ובמתנדבים. להלן הקישור לאתר שלהם : http://www.mda-ambulance-wish.org.il/AmbulanceWish/Homepage.aspx אשמח אם תפיצו את המייל.

 

[snoopytush]

היי לך

איזה יופי שלא רק לי ההודעה הזו

הפריעה בעיניים. אני חושבת שברב הדברים בחיים דרך האמצע , שביל הזהב זו הדרך הטובה לא יותר מידי ולא פחותי מידי כשהאמצע משתנה מאדם לאדם ואישי ויחודי לו. כאב הוא טבעי מאוד אבל אפשר להתגבר עליו הרבה מהסבל מגיע מהראש אז אם משנים מחשבות משנים מציאות. אם את לא רואה במוות יותר כמשהו סופי וטראגי אלא כמעבר טבעי את פחות תסבלי ואם את רואה את סוף החיים כסיבה לחגיגה של חייו של האדם ולא כצעדה אחרונה בה יש לבכות ולהתאבל אז את תרצי לחגוג. יש הרבה משקפיים לראות את המציאות ואין משהו אחד נכון. ולכן מה שאפריים כתב מרמר אותי ואני מאוד שמחה שגם אותך. אפריים אני מכבדת אותך ביותר פשוט לא הסכמתי בנקודה זו עם דבריך

 

[ח אפריים]

הערה על דבר שמאוד צורם ואין איש הנותן דעתו על

כך: המוות, כמו כל דבר אחר ביקום הוא "כלום" על הכלום הזה אנו "בעלי יכולת החשיבה" מלבישים משמעויות! סלקו את המשמעויות וכל שנותר הוא, כלום! וכמו שאני אוהב לומר: "לדבר מחוצה לך אין כל משמעות אלא המשמעות שאת/ה נותן/ת לדבר"!

 

[פיה 61]

הגישה הבודהיסטית

הגישה הבודהיסטית רואה את החיים והמות כחלק ממכלול אחד . והמות אינו אלא תחילתו של פרק חיים נוסף. המות הוא המראה אשר משקפת את משמעותם הכוללת של החיים ..

 

[snoopytush]

עם זה אני מסכימה !

 

[ח אפריים]

הבנתי שזה ימצא חן בעינייך...

אבל אין לשכוח שיש בנו את הפן האגואיסטי וקשה לנו להרפות או להמשיך את החיים כרגיל עם תהום שנוצרת כאשר מישהו יקר לנו נעלם מחיינו, וטוב שכך אחרת היינו רובוטים חסרי רגש!

 

[snoopytush]

אפשר לחשוב שעצב זה הרגש היחיד בקשת הרגשות

 

[ח אפריים]

לא נאמר על ידי אף אחד ובשום מקום...

שעצב הוא הרגש היחידי. אבל רגשות קיימים על מנת לבוא לידי ביטוי. כמה ביטוי? זה אינדיבידואלי. בדרגן שרירותי מ-0 ל-4 אני חושב ש-2 יהיה ביטוי נחשק. 0 = מת 4 = טרוף (דרמטיזציה מוגברת)

 

[snoopytush]

לא מסכימה איתך אין נוסחא לדברים כאילו

 

[ח אפריים]

לא נכתב בשום מקום שזו נוסחה...

כתוב במפורש שזה דרגן שרירותי וזה מתוך התייחסות לכלל. כמובן שבכל כלל יש גם יוצא מהכלל אבל אין ביוצא מהכלל אישור או פסילה של נכון, טוב, בריא וכו'!

 

[snoopytush]

טוב

 

[DEL7]

אפרים - משמעות היא הכל

המשמעות שאנו נותנים לדברים, היא הכל בתוך הלא כלום. זה כמו לקחת את הימים ליצור מהם קבוצות : שבוע, חודש, שנה - ולתבל בחגים, ימי הולדת וכו'. כך אתה נותן לימים משמעות ויוצר לעצמך ציוני דרך והיסטוריה ועתיד.......

 

[DEL7]

ואפרים - שלתי לך מייל

 

[פיה 61]

 

[ח אפריים]

דל חביבה...

העיניין הוא שמשמעות היא דבר אינדיבידואלי או מוסכמה חברתית תרבותית. לכן, אם כך ואם כך, לדבר מחוצה לי אין כל משמעות אלא המשמעות שאני אתן לדבר, ואוסיף, או המשמעות החברתית תרבותית שאני מסכים להיות שותף לה.

 

[בן יומו ירח]

קגומה

תיקון, לא כולם מתאבלים ולא כולם עצובים. האבלות הוא פולחן, וכמו שציינת ישנם מקומות בהן עושים חפלה למת על סיום בגרותו בעולם הזה. הכאב... הכאב לא תמיד נשלט. בכל אובדן יש משהו שיוצר געגוע/אכזבה/כעס... לא רק באובדן של אדם קרוב או רחוק, גם כשהולך לאיבוד חפץ שאנחנו קשורים אליו אנחנו מתמלאים ברגשות שנוגעים בכאב. ואת יודעת מה; אני זוכר את הימים בהם היה שרוי אבי במחלתו טרם מותו, היו אלו ימים שביקשתי שילך לעולמו ואפילו היה בי סיפוק כאשר עצם עיניו, שמחתי על שכאבו פסק והגיע אל מנוחתו. יום טוב